פסק - דין פתח - דבר 1. ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופטת ש' לארי - בבלי), מיום 6.2.08, בב"ש 191/08 - במסגרתה נדחתה בקשתו של המערער "לביטול הרשעתו ולמתן אורכה להסבת דוחות משטרה ו/או לחלופין להארכת המועד להגשת בקשה להישפט". טענות הצדדים לערעור­ 2. ב"כ המערער חזר על טעמיו בבקשתו בבית משפט קמא. תחילה הסביר, כי המערער הנו בעל מניות בחברת "תפנית וינד בע"מ". חלק מכלי רכבה של החברה רשומים על שם המערער, הגם שמצויים בשימושם של עובדים אחרים. במהלך שנת 2006 התקבלו במשרדי החברה 3 דוחות תנועה בשל שימוש בכלי רכבה של החברה, הרשומים כאמור על שמו של המערער: האחד מיום 20.11.05; השני מיום 21.10.06 ואילו השלישי מיום 21.5.06. הודעות התשלום הגיעו למשרדי החברה, לידי יהודה כהן, הממונה מטעם החברה על כלי רכבה. מפאת טעות, לא הועברה פנייה לביטול ההודעות האמורות תוך 30 ימים כנדרש אלא באיחור. הפנייה שהועברה נדחתה על ידי המשטרה מן הטעם שנשלחה באיחור. משכך, פנה המערער לבית משפט קמא אך בקשתו בנדון נדחתה כאמור. ב"כ המערער הסביר, כי הפסיקה הכירה בשני נימוקים לפתיחת שעריו של בית המשפט במקרים כגון דא, וזאת מכוח סעיפים 230-229 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982: האחד, למבקש סיבה מוצדקת לאי הודעתו במועד על בקשתו להישפט והשני, נגרם למבקש עיוות דין. לטענת ב"כ המערער, שני הטעמים מתקיימים במקרה זה. הרי המערער לא היה מודע כלל לקיומם של הדוחות וברור שאין בכוחו לפקח על כל אחד מכלי רכבה של החברה. לכן ישנו פקיד הממונה על כך בחברה. פקיד זה טעה משלא שלח בקשה מתאימה, בו במועד, להסבת הדוחות על שמם של הנהגים בפועל, במועדים הרלבנטיים לדוחות האמורים. תוצאתה של דחיית הבקשה כעת הנה שלילת רישיונו של המערער עקב צבירת נקודות רבות לחובתו, אף שלא ביצע העבירות המדוברות. ב"כ המערער טען עוד, כי שגה בית משפט קמא בהחלטתו שלא להרשות "דחיית המועדים" להגשת הבקשה להסבת הדוחות לנהגים שנהגו ברכבים במועד ביצוע העבירות, וכן להגשת בקשה להישפט בגין דוחות אלה. תחילה הדגיש, כי לא נתבקשה כלל "דחיית המועדים" כלשון בית משפט קמא, כי אם הארכתם. כן טען, תוך שאזכר פסיקה התומכת בעמדתו, כי בית משפט קמא לא התייחס לבקשה לביטול הרשעתו של המערער בשלושת הדוחות האמורים, וכן לא התייחס לעובדה שהמערער לא נהג כלל בכלי הרכב במועד ביצוע העבירות וכי לבקשתו צורפו תצהיריהם של הנהגים, אשר נהגו ברכב במועדים הרלבנטיים, תוך שהללו ויתרו על כל טענה בדבר התיישנות העבירה - הטענה העיקרית אשר עמדה בבסיס סירובה של המשיבה להסב הדוחות על שמם. 3. ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור. לטענתו, במקרים רבים מבקשים אנשים להסב הדוחות שניתנו להם הגם שעברה, ממועד מתן הדוחות, תקופה ארוכה בת שנים מספר. על פי פסיקתו של בית המשפט העליון בנדון, היה על המערער להוכיח שלא ידע ולא יכול היה לדעת על קיומו של הדו"ח. במקרה שלפנינו, אין המדובר באי ידיעה כי אם בשכחה ושומה על המערער, המחזיק במספר כלי רכב, לנהל רישום מסודר בדבר השימוש בהם. מצבו של המערער, לדידו של ב"כ המשיבה, אינו טוב, למשל, מזה של בעל דין, אשר הפקיד הכספים לתשלום לרשות בידי סנגורו במועד ואילו סנגורו היה זה ששכח לשלמם. דיון 4. עיון בנימוקי הצדדים מביא אותי למסקנה, כי דין הערעור - להידחות, וזאת חרף טענותיו הנוגעות של המערער בנדון. להלן אנמק דבריי. לכאורה, צודק המערער בטענתו שנגרם לו עיוות דין בכך שנמצא אשם בעבירות שלא ביצע וצפוי בשל כך לעונשים שאינם מגיעים לו. בפרט אמורים הדברים כאשר הנהגים, אשר ביצעו העבירות לטענתו, מוכנים לוותר על טענת ההתיישנות שבנדון, לעמוד לדין ולקבל עונשם. ואולם, אין אילו הם פני הדברים. המערער ידע ויודע היטב כי על שמו רשומים מספר כלי רכב וכי עובדים שונים משתמשים בהם. עובדים אילו עלולים לבצע עבירות תנועה שונות כך שיש לערוך רישום מסודר וקפדני, המתעד נכונה השימוש ברכבי החברה. משלא דאג המערער לפעול בהתאם, לנהל ספר מסודר המתעד כן, ולא דאג ליתן הוראות ברורות ומפורשות בנדון לממונה על כלי הרכב, לעניין המועדים להגשת הודעות הסבה, אין לו להלין כעת - אלא על עצמו בלבד. 5. יתרה מזו, טעותו של פקיד זה או אחר אינה נמנית על כלל הנימוקים שיש בהם כדי לבטל פסק משפטי, וגם טעותו של עורך-דין אינה נמנית על הנימוקים המצדיקים ביטולם של פסק דין או החלטה (ראו פסק דיני בע"פ (י-ם) 2168/08 מחתסב נ' מדינת ישראל, מיום 21.7.08, בפסקה 6 (טרם פורסם)). הלכה זו - יש לה על מה לסמוך. ראשית, מן המפורסמות הוא שבתי המשפט עמוסים לעייפה. פתיחת פתח שכזה לציבור "השוכחים" או "הטועים" למיניהם - ואין בדבריי אלה כדי לפגוע חלילה במערער או באחר - תביא להצפה בלתי נסבלת של בתי המשפט בבקשות מעין אלו. שנית, נוכח שיטת הניקוד הנוהגת במקומותינו, צפוי מספר רב של נהגים לשלילת רישיון הנהיגה בשל צבירתן של נקודות חובה רבות. פתח כאמור עלול להיות מנוצל על ידי ציבור שלם של נהגים, המבקשים להימלט מאימת הניקוד ושלילת רישיונם על ידי מציאת נהג, ללא עבר תעבורתי קשה, אשר יסכים ליטול האחריות לעבירותיהם ולהקל עליהם, לבל יישלל רישיונם. 6. יצוין, כי ב"כ המערער הלין עוד על התנהלותו של בית משפט קמא, אשר לא קיים דיון במעמד הצדדים ומנע בזאת מאת המערער יומו בבית המשפט. המערער, אשר ישן על זכויותיו משך שנים, בא כעת בטרוניה לבית המשפט, חרף איחורו הניכר. התנהלותו של המערער מצביעה על ויתורו הוא על יומו בבית המשפט, ודין טענתו זו - להידחות. 7. סיכומם של דברים - וכשם שצוין בתחילה, הערעור נדחה בזאת. עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא בטל בזאת. המערער ישלם הקנסות (באם טרם שילם כללם או חלק מהם) עד יום 24.8.08 ולא יאוחר מכך. משטרהמשפט תעבורההסבת דוח / קנס