תאונת אופנוע משטרתי במהלך מרדף לפני 2 תביעות בגין נזקים לשני כלי רכב, שהיו מעורבים באירוע תאונת דרכים ואשר הדיון בהן אוחד. תא"מ 530-01-10 (להלן:"התיק הראשון) התובעת, אלבר שירותי מימונית בע"מ (להלן: "אלבר"), טענה כי בעת שהנהג ברכבה נסע בצומת מורשה פגע ברכבה אופנוע משטרתי, אשר היה במהלך מרדף אחרי רכב אחר וגרם לו לנזקים. סכום התביעה עמד על סך של 2,779 ₪. הנתבעת, מדינת ישראל (להלן: "המדינה"), טענה כי האחריות לתאונה הינה של הנהג ברכב אלבר, אשר לא שמר מרחק מהאופנוע. לדבריה בעת שהאופנוע המשטרתי היה בנסיעה לכיוון צפון בנתיב ימין נסע בנתיב משמאל לאותו כיוון רכב מסוג טויוטה. לפתע וללא כל התראה או איתות, סטה נהג הטויוטה בחדות ימינה לעבר האופנוע ונתיב נסיעתו וחסם את דרכו. רוכב האופנוע בלם בחוזקה על מנת להימנע מהתנגשות ברכב הטויוטה, אולם אז התנגש בו מאחור רכב אלבר, אשר כאמור לא שמר מרחק ממנו וגרם לו נזק. תא"מ 37293-01-10 (להלן: "התיק השני") במסגרת התיק השני, הגישה המדינה תביעה כנגד הנהג ברכב הטויוטה מר פאיז אלסייד (להלן: "נהג הטויוטה") וכנגד אלבר והנהג ברכבה, מר יהושע מרצקי. בכתב התביעה חזרה המדינה על טענותיה כפי שתוארו בכתב ההגנה שהגישה בתיק הראשון. סכום התביעה עמד על סך של 8,208 ₪. להגנתו טען נהג הטויוטה כי הוא נסע במסלול הימני ואותת ימינה כשלפתע פגע באופנוע המשטרתי רכב אלבר. לדבריו לו עצמו לא היה כל קשר לתאונה כפי שתוארה בכתב התביעה. אלבר והנהג מטעמה טענו, כי בעת שרכבם היה בנסיעה ישר בנתיבו פגע בו האופנוע המשטרתי, אשר לטענתם היה במהלך מרדף משטרתי וסטה בחוזקה לנתיב נסיעת רכבם. נהג אלבר ניסה למנוע את התאונה ולחמוק מהאופנוע המשטרתי, אולם בשל סטייתו הפתאומית והחדה של האופנוע, הוא לא הצליח למנוע את המגע בין הרכבים. תמצית עדויות הנהגים המעורבים בדיון שהתקיים לפניי עדותו של מר יהושע מרצקי, הנהג ברכב אלבר- הנהג ברכב אלבר מר מרצקי אמר, כי לפני התאונה הוא שמע רעש של סירנה משטרתית והבין מכך שמתנהל מרדף. לדבריו בעת שהוא נסע בנתיב הימני נסע מאחוריו רכב טויוטה, אשר חתך ימינה אל אי תנועה מצויר שהיה מימינו. העד אמר כי הוא לא ראה את הטויוטה אלא רק לאחר שזה היה לפניו מימין על אי התנועה. בעת הזו ובעודו ממשיך בנסיעה ישר, הגיע לפתע מהמסלול שלשמאלו האופנוע המשטרתי, וחתך את נתיב נסיעתו. נהג אלבר משך את ההגה שמאלה אולם למרות זאת הוא פגע באופנוע בצד ימין אחורי. במהלך עדותו בתשובה לשאלות ב"כ המדינה הוא אמר כי הוא פגע באופנוע בחלק האחורי אולם אין הוא יודע באיזה צד. עדותו של השוטר מר שלומי אלמוג, רוכב האופנוע- השוטר העיד כי הוא רכב על האופנוע כשהוא נוסע בצידו הימני של הנתיב הימני. לדבריו, טנדר הטויוטה נסע בנתיב השמאלי וסטה בחוזקה לנתיבו. השוטר ביצע בלימת חירום ואז רכב אלבר שנסע אחריו פגע בו מאחור. לדבריו האופנוע לא פגע ברכב הטויוטה, שכן היה לו מספיק מרחק כדי לבצע בלימת חרום. הוא אמר שלמרות הבלימה האופנוע לא סטה ממסלול נסיעתו. השוטר טען כי עובר לתאונה הוא לא היה עסוק במרדף. לאחר שהאופנוע נפגע על ידי רכב אלבר, השוטר סימן לנהג אלבר לעצור בצד הדרך והוא החל לדלוק אחר טנדר הטויוטה. לדבריו בעקבות התאונה נפגעה לוחית הרישוי של האופנוע והארגז השמאלי ניזוק ונעקר ממקומו. מעדותו עלה כי נהג הטויוטה לא נסע על אי התנועה מימין, כנטען על יד נהג אלבר, אלא שהוא עבר מנתיב שמאל לנתיב ימין וכך הפריע לו בנסיעתו. מעדותו התברר כי לאחר אירוע התאונה הצטרף אליו שוטר נוסף שנסע בניידת והיה נוכח במעמד בו ניתן דוח לנהג הטויוטה. השוטר הנוסף לא העיד לפניי. עדותו של מר פאיז אלסייד, נהג הטויוטה- נהג הטויוטה מר אלסייד העיד כי הוא נסע בנתיב הימני. לדבריו, מנתיב נסיעתו הייתה יציאה לפניה ימינה, הוא האט ואותת ימינה. בעת הזאת הוא ראה את האופנוע המשטרתי מגיע מצד שמאל ואת רכב אלבר פוגע בו מאחור. לדבריו, האופנוע ורכב אלבר היו שניהם בנתיב השמאלי. לדבריו הוא לא נסע על אי תנועה וכי הפניה על ידו ימינה נעשתה כדין. הוא אמר שהוא קיבל דוח תנועה. על אף שלדבריו לא היה ברור לו על שום מה הוא קיבלו. למרות זאת הוא שילם את הקנס. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות וטיעוני ב"כ הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה בתיק הראשון, לקבל את התביעה בתיק השני ולהטיל את האחריות לתאונה על נהג אלבר. לאור זאת אלבר והנהג מטעמה (נתבעים 2 ו-3 בתיק השני) חייבים בפיצוי הנזקים שנגרמו למדינה. בתיק הראשון: גרסתו של נהג אלבר אינה מתיישבת עם אופי הפגיעות באופנוע המשטרתי. בהתאם לגרסתו לפיה האופנוע חתך את נתיב נסיעתו משמאל לימין, היה צפוי כי האופנוע ייפגע בצד הימני. מהראיות עולה בבירור שהאופנוע נפגע בלוחית הרישוי, אשר מצויה בגב האופנוע וכי הארגז השמאלי המצוי בחלק האחורי שמאלי של האופנוע הוא שניתק ממקומו. זאת ועוד, שלא כטענת נהג אלבר, התברר מעדויות השוטר ונהג הטויוטה כי עובר לתאונה לא היה כל מרדף משטרתי. שוכנעתי כי המרדף התקיים רק לאחר התרחשות התאונה. יש לציין כי בעדותו הודה נהג אלבר כי הוא לא ראה את רכב הטויוטה כשזה הגיע מאחוריו. היותו של רכב הטויוטה אחרי רכב אלבר אינה מתיישבת עם עדויות השוטר ונהג הטויוטה. יתרה מכך, רכב אלבר ניזוק בצד הימני קדמי. זאת כנראה לאחר שהנהג ברכב אלבר ניסה להימנע מהתאונה על ידי משיכת ההגה שמאלה. מעדותו של השוטר, לפיה הוא נסע כל הזמן בנתיב הימני ולאור מיקום הפגיעות באופנוע, כפי שתואר לעיל, עולה כי התאונה ארעה לאחר שנהג אלבר לא שמר על מרחק בלימה מספיק מהאופנוע. בתיק השני: מעדותו של השוטר עלה כי נהג הטויוטה לא נסע על אי התנועה כנטען על ידי נהג אלבר. לדבריו נהג הטויוטה עבר מנתיב לנתיב. השוטר הצליח לבלום את האופנוע מבלי לפגוע ברכב הטויוטה. לרוכב האופנוע היה מספיק מרחק כדי לבלום. בנסיבות אלה אין מקום להטיל את האחריות לתאונה על נהג הטויוטה ויש להטילה על נהג אלבר, אשר כאמור לא שמר מרחק מספיק מהאופנוע. סוף דבר התביעה בתיק הראשון נדחית. התביעה בתיק השני נדחית כנגד נהג הטויוטה ומתקבלת כנגד אלבר והנהג מטעמה. אשר על כן בתיק השני- הנתבעים 2 ו-3 קרי אלבר והנהג מטעמה, ישלמו למדינה סך של 8,208 ₪ . הסכום ישולם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. לאור התוצאה אליה הגעתי ישלמו אלבר והנהג מטעמה למדינה הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ . אף שלא מצאתי לנכון להטיל אחריות לתאונה על נהג הטויוטה, הרי לאור עדותו של השוטר ממנה עולה כי נהג הטויוטה עבר מנתיב לנתיב בחוסר זהירות ואף הוא קיבל דוח בדין כך, איני עושה צו להוצאות לטובתו. משטרהאופנועתאונת דרכיםנזקי רכושתאונת אופנוע