פירושו של הביטוי "טעות בחישוב" שבסעיף 22 (א)(1) לחוק הבוררות הוסבר בע"א 388/81 הנ"ל בו השריש בית המשפט העליון את העקרון [שנפסק קודם לכן בע"א 678/71] לפיו: "הבורר אינו רשאי לשנות את הפסק לאחר שהוצא ולכתוב אחר במקומו, רק משום שנראה לו כי טעה בגופי ענינים שדן בהם." [שם בעמ' 260] עם זאת ההלכה שיצאה מידי הנשיא (דאז) כהן קבעה כי: "אם מתוך פסק הבורר עצמו מתגלה שהתוצאה הסופית שאליה הגיע הבורר, איננה מתיישבת עם ההחלטות האחרות של הבורר בפסק שלו וזה מכיון שהבורר לא ערך חישוב נכון שהוא תוצאה של החלטות אלה, יש לראות במשגה זה טעות בחישוב אשר ניתנת לתקון לפי 22 של החוק." [ההדגשה אינה במקור]. הש. שינבוים מסכים לדברי הנשיא כהן ומאמץ מבחן דומה לפיו ,אם "קבע הבורר קביעות שונות בחלקים של פסק דינו וכאשר הוא בא ליישם את אותן קביעות לשיטה האחרונה נתעלמה מעיניו אחת הקביעות והוא לא כלל אותה בחשבון האחרון. אין ספק שטעות כזאת אינה טעות שבשקול דעת והיא ניתנת לתקון." [שם בעמ' 264]. ראוי לציין בעניין זה גם את דברי השופט ברנזון בהביאו את דברי המלומד רסל בספרו על בוררות (מהדורה 18, בעמ' 370): "סוג הטעות שמדובר בו (שבו רשאי בית המשפט לשלוח הענין בחזרה לבורר לעיון מחדש) הוא כאשר הבורר מתכוון לפסוק בצורה פלונית ובטעות פוסק בצורה אחרת." [ראה: ע"א 678/71 הנ"ל בעמ' 33] הנטייה הברורה של בתי המשפט הינה להימנע ככל האפשר מהתערבות בפסק הבוררות, שכן מטרתו העיקרית של חוק הבוררות היא לעשות את מוסד הבוררות למכשיר יעיל ומהיר לפתרון סכסוכים ולחזק במידה רבה את סופיות פסק הבוררות. [ראה לעניין זה: ע"א 209/70 יאנושי חביבאללה נ' קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות, אגודה שיתופית בע"מ, פ"ד כח(1) 108]. ברוח זו קבע השופט ש. לוין בע"א 823/87 דניה סיקוס חברה לבניה בע"מ נ. ס. ע. רינגל בע"מ,פ"ד מ"ב(4) בעמ' 612 ,כי: "מגמת בתי המשפט היא לקיים את פסק הבוררות ככל שהדבר ניתן ולצמצם את התערבותו של בית המשפט בהכרעותיו של הבורר" כדי להגשים את התכלית האמורה, קבעו בתי המשפט, שעם חקיקת חוק הבוררות עברה ובטלה מהעולם העילה של "טעות על פני הפסק". (ראה ע"א 209/70 הנ"ל; ע"א 56/72 פאידנהיים נגד קרן תגמולים וביטוח הדדי של חברי לשכת עורכי הדין בישראל פ"ד כ"ו (2) 620, 621; וכן ראה בספרה של פרופ' ס. אוטולנגי "בוררות דין ונוהל" מהדורה שלישית מורחבת עמ' 457 ואילך). בע"א 388/81 הנ"ל קבע השופט שינבוים: "כידוע אין ערעור על פסק דין של בורר, כשמקבלים הצדדים על עצמם למסור את חילוקי הדעות שביניהם לבוררות מקבלים הם עליהם את שקול דעתו ואת הבנתו את החוק ואת העובדות ואינם יכולים לקבול כי אלה מוטעים היו. על כן אף אם טעה הבורר בדבר הלכה או בשקול הדעת אין בכך כדי לבטל את הכרעתו שהרי על מנת כן קיבלוהו הצדדים עליהם. מה שאין כן בטעות בחישוב. לכן מסמיך החוק את הבורר ואת בית המשפט לתקן אותה טעות אם אכן רק טעות בחישוב היא." יישוב סכסוכיםבורר