תניית שיפוט בחוזה אחיד

לאחר תיקון סעיף 4 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982 בשנת 2004 הפסיקה העדכנית קובעת כי תנית שיפוט בחוזה אחיד מקימה את חזקת הקיפוח ועל הנתבעת להרים את הנטל בעניין. סעיף 4 לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג- 1982 קובע חזקה שתנאים מסוימים בחוזה אחיד ייחשבו לתנאים מקפחים, חזקות אלה ניתנות לסתירה. סעיף 4(9) לחוק קובע חזקה לפיה תניית שיפוט בחוזה אחיד מהווה תנאי מקפח וזה לשון הסעיף: "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך". הסעיף האמור תוקן לנוסחו הנוכחי בשנת 2004. בעוד שבסעיף הקודם נקבע כי תנאי מקפח יכול שיהיה: "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט בלתי סביר..." הרי שנוסח הסעיף החדש השמיט את המינוח "בלתי סביר" וקבע כי די בקביעת מקום שיפוט המנוגד לדין הכללי בדבר הסמכות המקומית כדי שתנאי זה ייחשב כתנאי מקפח. הערכאות הדיוניות השונות התייחסו לשינוי בנוסח סעיף 4(9) לעיל באופן שגם כיוון הפסיקה הותאם לתיקון שבסעיף: "אין עוד מקום לבחון תנית שיפוט במשקפי חופש ההתקשרות החוזי, שכן ההנחה היא שבחוזה אחיד אין, בדרך כלל, הסכמה ממשית של הלקוח...כשמדובר בחוזה אחיד, סטייה מן הדין מקימה חשד שמדובר בתנאי מקפח..." פסיקה ברוח זו מצויה אף בפסק דינו של כב' השופט רחמים כהן מבית משפט השלום בת.א (ת"א- יפו) 28397/06 דפי זהב בע"מ נ' מטווח טיטניום בע"מ). בפרשה האחרונה נקבע ברוח דברי ההסבר לשינוי החוק: "לפי סעיף 4(9) לחוק כנוסחו היום...כל התניה על הדין הרגיל בדבר מקום שיפוט בחוזה אחיד- חזקה שהיא מקפחת ומי שיטען אחרת- עליו יהיה הנטל להוכיח אחרת...אם בעבר החזקה הייתה קיימת בו מקום השיפוט הוא בלתי סביר היום כל תנית שיפוט חזקה שהיא מקפחת..." תניות בחוזהחוזהתניית שיפוטחוזה אחיד