רקע נתבע הגיש כתב הגנה. לאחר מכן, קיבל הנתבע רשות להגיש כתב הגנה מתוקן, וכך עשה. האם התובע רשאי בעקבות זאת להגיש כתב תביעה מתוקן, ללא נטילת רשות מבית-המשפט, או שמא נדרש התובע לבקש את רשות בית-המשפט לתקן את כתב התביעה? זו השאלה המשפטית הטעונה הכרעה בערעור זה. תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 שכותרתה: "תשובה לכתב טענות מתוקן" קובעת כדלקמן: "הגיש בעל דין כתב טענות מתוקן, ישיב עליו בעל הדין שכנגד, או יתקן, בלי נטילת רשות, את כתב טענותיו הוא, תוך הזמן העומד לרשותו אותה שעה להגשת כתב טענותיו או תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצא לו כתב הטענות המתוקן, הכל לפי התאריך המאוחר יותר, אם לא קבע בית המשפט או הרשם מועד אחר; תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות". לפיכך השאלה העומדת לדיון היא שאלת פרשנותה של תקנה 94. כבוד הרשם דן סעדון קבע בהחלטתו נשוא הערעור כי לאחר הגשת כתב הגנה מתוקן על-ידי הנתבע, לא קמה לתובע זכות להגיש כתב תביעה מתוקן ללא נטילת רשות. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות. דעתי כדעת כבוד הרשם, לפיה לאחר הגשת כתב הגנה מתוקן לא קמה לתובע זכות לתקן את כתב התביעה ללא נטילת רשות. אכן, לשון התקנה מאפשרת הן את הפרשנות לפיה קיימת זכות כאמור והן את הפרשנות לפיה לא קיימת זכות כאמור. ברם, פרשנותו של דבר חקיקה צריכה להיות פרשנות תכליתית. בהקשר זה, איני סבור כי תכלית התקנות הינה לאפשר את תיקון כתב התביעה ללא נטילת רשות לאחר הגשת כתב הגנה מתוקן. שהרי, התובע מגדיר את תביעתו, ובהמשך לכך מגדיר הנתבע את ההגנה. כשם שלאחר הגשת כתב הגנה לא קמה לתובע זכות לתקן את כתב התביעה, כך גם לאחר הגשת כתב הגנה מתוקן אין כל טעם סביר מדוע תקום לתובע זכות לתקן את כתב התביעה. לאחר הגשת כתב ההגנה קמה לתובע הזכות להשיב וזאת במסגרת כתב תשובה. ככל שהוגש כבר כתב תשובה, רשאי התובע להגיש כתב תשובה מתוקן, וככל שלא הוגש כתב תביעה רשאי התובע בעקבות כתב ההגנה המתוקן להגיש כתב תשובה. מובן אף כי בכתב התשובה לא יהיה התובע מוגבל לטענות הנוגעות לשינוי שבכתב ההגנה. פרשנות אחרת לפיה לאחר הגשת כתב הגנה מתוקן רשאי התובע להגיש כתב תביעה מתוקן עלולה אף להוביל למעגל שוטה כאשר לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן יהיה שוב הנתבע רשאי לתקן את כתב הגנתו, וחוזר חלילה. לטענת ב"כ המערער לשון התקנה אשר קובעת: "ישיב עליו בעל הדין שכנגד או יתקן" משמעותה שבידי התובע הברירה להגיש כתב תשובה, קרי: להשיב, או להגיש כתב תביעה מתוקן, קרי: לתקן. איני סבור כי זו פרשנות התקנה. משמעותה של לשון התקנה, לפי תכליתה, הינה שכאשר התובע טרם הגיש כתב תשובה, הרי שהוא רשאי להגיש כתב תשובה ובכך להשיב לכתב ההגנה המתוקן. כאשר התובע כבר הגיש כתב תשובה, ולאחר מכן הוגש כתב הגנה מתוקן, אזי קמה לתובע הזכות לתקן את כתב התשובה שהוגש ללא נטילת רשות. יפים לעניין זה דברי המלומד יואל זוסמן בספרו, סדרי הדין האזרחי, מה' שביעית 363-364 (1995): "תיקן בעל דין את כתב הטענות שלו, בתוקף הרשות שניתנה לו, רשאי בעל הדין שכנגד להשיב על כתב הטענות החדש תוך 15 יום, אם לא נקבע לו מועד אחר, כאמור בתקנה 94. תיקן התובע את כתב התביעה, רשאי, איפוא הנתבע להגיש כתב הגנה חדש, בלא נטילת רשות לכך; תיקן הנתבע כתב הגנה, רשאי התובע להגיש תשובה, ואף זאת בלא נטילת רשות. בראש וראשונה מכוונת תקנה 94 לאפשר לבעל דין שכנגד לנקוט עמדה כלפי הטענה החדשה שנטענה על דרך התיקון, אך אין הוא מוגבל בכך. בכתב הגנה מתוקן יכול הנתבע להעלות כל טענה חדשה שברצונו להשמיע, ולא רק טענה הנובעת מהתיקון. כיוצא בזה, רשאי התובע להשיב בתשובתו על כתב ההגנה המתוקן גם על דברים שאינם כרוכים בתיקון שנעשה". כפי שעולה מדבריו של המלומד זוסמן, הרשות של התובע הינה להגיש תשובה, משמע כתב תשובה. דברים אלה מובנים לאור תכליתו של הסעיף והן לאור כותרת המשנה שלו. התכלית היא לאפשר לבעל דין להשיב לטענות הצד שכנגד, ואף אם אינו מוגבל בטענות שהוא רשאי להעלותן, מובן הדבר שהכוונה היא לכתב הטענות הבא לאחר מכן, קרי: כתב תשובה, ואין התקנה באה להתיר לתובע לתקן את כתב תביעתו. נדמה כי זו אף דעתו של המלומד משה קשת בספרו הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי עמ' 520: "באותו אופן, נתבע המתקן כתב הגנה, יאפשר לתובע להגיש כתב תשובה מצדו בין שהנטען בכתב התשובה קשור לתיקון ובין אם לאו, בין שהוגש קודם לכן כתב תשובה ובין אם לאו". ב"כ המערער הפנה בטיעוניו להחלטת כבוד השופטת ד' דורנר ברע"א 5042/00 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' משה בס ובניו מוסך עלית (1985) בע"מ (2002). מהחלטה זו נדמה כי אכן עם תיקון כתב הגנה קמה לתובע זכות לתקן את כתב התביעה. ברם, באותה החלטה דובר במקרה שבו בית-המשפט המחוזי התיר לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן. דווקא החלטת בית-המשפט המחוזי המתירה את תיקון כתב התביעה מצביעה על כך שתיקון כאמור נדרש להיות לאחר נטילת רשות. לפיכך, יש אף לראות את החלטה בית-המשפט העליון כמתייחס למקרה שבו ניתנה הרשות לתקן. לפיכך, איני סבור שיש בהחלטה האמורה כי לשנות מן הפרשנות של התקנה. אשר על-כן, הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך של 2,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים. אם לא ישולם הסכום במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. בשולי הדברים אציין, כי אין בהחלטה זו כדי למנוע מן התובע להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, אשר תיבחן לגופה. מזכירות בית-המשפט תשלח העתק ההחלטה לצדדים. ניתן היום, ה' שבט תשע"א, 10 ינואר 2011, בהעדר הצדדים. כתב תביעהתיקון כתב תביעהמסמכים