החלטה בפני בקשה להורות על העברת הדיון בתובענה לבית המשפט באשקלון. 1. זוהי תביעה לשיפוי לפי סעיף 9 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפיצויים") שהגישה המשיבה, קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית") כנגד המבקשות, נהגת רכב ובעלת רכב, להשבת תשלומים והוצאות ששולמו על ידי קרנית לנפגעת בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 27.10.03. טענות המבקשות 2. הנתבעות באמצעות בא כוחן, מבקשות להעביר את הדיון בתובענה לבית המשפט בעיר מגוריהן - אשקלון. לטענתן' קרנית בהיותה תאגיד סטטוטורי, מהווה למעשה את זרועה הארוכה של מדינת ישראל ויש לראותה כמי שסניפיה פרושים בכל רחבי הארץ. לכן, הן סבורות כי סמכות השיפוט המקומית קנויה לבית המשפט באשקלון. 3. טענה זו של המבקשות נסמכת על הוראת תקנת משנה 3(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן:"התקנות"). תקנה 3(א1) קובעת כדלקמן: "על אף האמור בתקנת משנה (א), היה לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית המשפט באותו מקום שיפוט". טענות המשיבה 4. התובעת טוענת בתשובתה לבקשה, כי סמכות השיפוט המקומית לדון בתובענה קנויה דווקא לבית המשפט בתל אביב. טענתה נשענת הן על תקנה 3 (א) (3) לתקנות והן על החלטות שונות אותן היא מצרפת לתשובתה. 5. תקנה 3 קובעת כדלקמן: "3. תובענה שאינה במקרקעין (א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע; (2) מקום יצירת ההתחייבות; (3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות; (4) מקום המסירה של הנכס; (5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים." 6. תקנה 3 דלעיל מונה 5 חלופות להקניית סמכות מקומית. די בהתקיים אחת מהחלופות כדי להקנות את הסמכות המקומית לבית המשפט אליו הוגשה התובענה. המשיבה טוענת כי החלופה הרלבנטית במקרה הנדון היא החלופה הקבועה בתקנה 3(א)(3) ומאחר ומשרדה מצוי בדרך מנחם בגין 23 בתל אביב, הרי שסמכות השיפוט המקומית קנויה לבית המשפט בתל אביב. דיון 7. המחלוקת הניטשת בין המבקשות למשיבה אחת היא: איזו מן ההוראות המובאות לעיל היא הגוברת; האם הוראת תקנה 3(א)(3) לתקנות, כטענת המשיבה, שאז סמכות השיפוט המקומית קנויה לבית המשפט בתל אביב או שמא הוראת תקנת משנה 3(א1) היא הגוברת, כטענת המבקשות, שאז הסמכות המקומית קנויה לבית המשפט באשקלון. 8. המשיבה מצרפת לתגובתה החלטות קודמות לתמיכה בטענותיה. החלטות אלו אינן יכולות לשמש תימוכין למקרה שלפנינו מאחר והן אינן מיישבות את המחלוקת דנן. החלטתה של כבוד השופטת דודקביץ בת.א. 14281/03, חיים צרפתי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, עוסקת בתחרות שבין שתי חלופות בתוך תקנת המשנה 3(א), וכן בשאלת פרשנותה של תקנת משנה 3(א)(3). יפים הדברים גם לגבי החלטתו של כבוד השופט שינמן, ת.א. 16513/04 (בש"א 160211/04) דניאל שושנה נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. 9. גם האמור ברע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג פ"ד מט(2) 731 אינו יפה לענייננו אנו. פ"ד זה ניתן ביום 6.12.95 לפני תיקון תקנה 3 לתקנות על ידי הוספת תקנת משנה 3(א1) [פורסם בתקנות סדר הדין האזרחי ( תיקון מס' 2 ), התשנ"ז -1997, קובץ התקנות 5855, כ"ט באלול התשנ"ז 1.10.1997, 1261, בעמ' 1262. ואשר תוקנה בשנית לנוסחה הנוכחי בתקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 2 ), התשנ"ח - 1998, קובץ התקנות 5911, כ"ב בתמוז התשנ"ח, 16.7.1998, 1019, בעמ' 1024] וממילא הוא אינו מיישב את המחלוקת בה עסקינן. 10. לשון תקנת משנה 3(א1) אינה מותירה כל ספק כי הוראתה גוברת על הוראת תקנת משנה 3(א) על כל תתי סעיפיה. הדיבור "על אף האמור בתקנת משנה (א)" מבהיר זאת. יחד עם זאת, הוראת תקנה 3(א1) אינה גוברת בכל מצב, אלא רק כאשר יחולו התנאים המצטברים הקבועים בתקנה עצמה. 11. התנאים המנויים בתקנה 3(א1) אשר נדרשים לשם החלתה הם שניים: א. לעסקו של התובע יש מספר סניפים ב. אחד מהסניפים מצוי במקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע 12. תנאים אלה מצטברים הם. די באי התקיימותו של אחד מהם כדי לשלול את התקיימות התקנה כולה. 13. במקרה הנדון שני התנאים אינם מתקיימים: קרנית הנה תאגיד סטטוטורי שהוקם מכוח סעיף 10 לחוק הפיצויים, היא גוף נפרד, הפועל באופן עצמאי בהתאם למטרות המיוחדות אשר לשמן יוסד מכוח חיקוק על כן אין לראותו, כטענת המבקשות, כזרוע הארוכה של המדינה שסניפיה פרושים בכל רחבי הארץ. 14. בא כוח המבקשות אינו מצרף אסמכתא ואף אינו מעלה טענה בדבר קיומו של סניף קרנית באשקלון פרט לטענה כי קרנית היא גוף ציבורי אשר סניפיו כביכול פרושים בכל רחבי הארץ. לעומת זאת, בא כוח המשיבות טוען כי משרדה של קרנית מצוי בתל אביב. 15. אשר על כן, מאחר ולא עלה בידי המבקשות להראות כי המשיבה עונה על התנאים הקבועים בתקנת משנה 3(א1) אין המקרה דנן נופל בגדרי החריג הקבוע בתקנת משנה זו, ומאחר והמשיבה טוענת כי משרדיה ממוקמים בתל אביב וטענתה לא נסתרה, הרי שבדין הוגשה התובענה לבית המשפט בתל אביב. 16. הנני דוחה את הבקשה להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט באשקלון. הוצאות הבקשה בסך 750 ₪ ומע"מ יחולו על המבקשות ללא קשר לתוצאות. סמכות מקומיתשיפויקרנית