גילוי חומר חקירה בקובלנה פלילית חמור בעיני כי עד היום, כ-7 חודשים לאחר הגשת הקובלנה, הקובלים לא העבירו לנאשמים את כל חומר הראיות שברשותם, הרלוונטי לקובלנה. מטענות ב"כ הנאשמים, ומטיעוניו של ב"כ הקובלים עצמו עולה, כי ב"כ הקובלים סבור כי הוא אמור להעביר לנאשמים רק מסמכים שהוא שוקל להשתמש בהם בעת ניהול ההליך, כי חומרים מסוימים הנאשמים יכולים להשיג בכוחות עצמם, וכי אין בידו תצהירים של עדי התביעה, שכן "מדובר בהליך פלילי והעדים יתייצבו בביהמ"ש, יעידו וייחקרו על עדויותיהם". בכל הכבוד, נראה כי הקובלים בחרו לנהל משפט פלילי מבלי לבחון ולכבד את הוראות הדין הפלילי. לעניין זה חשוב לציין את הוראות סעיף 70 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן- חסד"פ) : "הוראות חוק זה הנוגעות לכתב אישום יחולו על קובלנה, בשינויים לפי הענין; בכל מקום שמדובר בכתב אישום גם קובלנה במשמע, ובכל מקום שמדובר בתובע גם קובל במשמע, אם אין כוונה אחרת משתמעת". לעניין זכות העיון בחומר חקירה, קובע סעיף 74 לחסד"פ כדלקמן: "(א) הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו...". בהמשך קובע סעיף 77 לחסד"פ : "(א) לא יגיש תובע לבית המשפט ראיה ולא ישמיע עד אם לנאשם או לסניגורו לא ניתנה הזדמנות סבירה לעיין בראיה או בהודעת העד בחקירה, וכן להעתיקם, אלא אם ויתרו על כך. (ב) הודעה של עד בענינים פורמליים שאינם מהותיים לבירור האשמה, אין חובה שתהא בכתב, אולם התובע ימסור לנאשם או לסניגורו - זמן סביר מראש - את שם העד, ואת עיקר התוכן של עדותו לפי הידוע לתביעה, זולת אם ויתרו על כך". ב"כ הקובלים נאחז בהוראות סעיף 79 לחסד"פ הקובע "לא יגיש קובל לבית המשפט ראיה שבכתב שהיתה בידיו, אלא אם המציא לנאשם העתק ממנה", ומבין ממנה כי אין עליו חובה להעביר לסנגור את אותן ראיות בהן הוא בחר שלא להשתמש. אינני יכולה לקבל פרשנות זו. ראשית, כבר מעיון בהוראות החוק, ניתן להבין בנקל כי סעיף 74 לחסד"פ הוא הסעיף העיקרי המפרט את זכותו של כל נאשם בפלילים לקבל לידיו את כל חומר החקירה, וכן רשימה של כל החומר שנאסף או שנרשם, הנוגע לעניין, ואילו סעיפים 77 ו-79 הם סעיפים משניים, אשר מפרטים את הסנקציה שתינקט נגד התביעה, במקרה בו הפרה את זכותו זו של הנאשם. שנית, המונח "חומר חקירה", פורש בפסיקה באופן מרחיב, כך שהוא כולל את כל החומר הקשור באופן ישיר או עקיף לאישום, ונוגע ליריעה הנפרשת במהלך המשפט, וכך נקבע בבג"צ 233/85, אל הוזייל נ' משטרת ישראל: "אין לפרש את המונח "חומר החקירה" שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות המתיחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. "חומר חקירה", במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע. מטבע הדברים אין לקבע בנושא זה כללים גורפים וממצים. בכל משפט חייבים נציגי התביעה, ובמקרה של חילוקי דיעות - בתי המשפט, להיות מודרכים על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה". ובבג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים נקבע: "ההנחיה שניתנה בפסיקתנו באשר לזיהויו של "חומר חקירה" שעל התביעה חובה למסרו לנאשם, הותירה שוליים רחבים גם למקרים בהם החומר שבמחלוקת אינו קשור במישרין לאישום או לנאשם, והרלוונטיות שלו לאישום היא גבולית. גישה זו מבוססת על הטעם שתכליתה של זכות העיון של הנאשם, היא לאפשר לו לממש את הזכות למשפט הוגן וליתן לו הזדמנות מלאה להתגונן מפני האישומים המיוחסים לו. (יחד עם זאת, נקבעו מגבלות על היקף החומר שיש למסור לעיון הנאשם, ונקבע כי אין לכלול בגדרו ראיות שהרלוונטיות שלהן לאישום הפלילי היא רחוקה ושולית, וכן יש להתחשב באופן מסוים בזכויותיהם המוגנות של צדדים שלישיים או באינטרסים מוגנים אחרים). כך גם נקבע בפסיקה, כי רשימת החומר שנאסף או שנרשם, אשר על התביעה להעביר לנאשם, אמורה להיות רחבה יותר, ולכלול את כל החומר שבידי התביעה, לרבות חומר שהתביעה סבורה כי אין היא מחויבת בהעברתו (בשל חסיון, חוסר רלוונטיות, תרשומות פנימיות וכיוצ"ב), ובה על התביעה לפרט בתמציתיות את מהותם ותוכנם של המסמכים, ואם מדובר בחומר שלא הועבר לנאשם, עליה לפרט את הסיבה לכך. כאמור בסעיף 74(ב) לחסד"פ, לנאשם אף עומדת הזכות להגיש בקשה לעיון בחומר חקירה, אשר לטענתו לא הועבר לעיונו. לא יעלה על הדעת כי דווקא בהליך של קובלנה, בו התובע הוא אדם פרטי, בעל עניין, אשר לא עומדת לו החזקה בדבר חוקיות מעשי הרשות, חובת התביעה תהא פחותה מאשר חובתה של התביעה הכללית או הפרקליטות בהליך פלילי "רגיל". בעניין זה, אני סבורה כחברי כבוד השופט י.ליפשיץ, כי החובה לגילוי חומר חקירה המוטלת על קובל בקובלנה פלילית היא דווקא מוגברת (ראו ק"פ (חיפה) 47185-08-11 - ביטון ואח' נ' גואטה). בהקשר זה יובאו הדברים שנקבעו בע"פ (מחוזי חיפה) 3773/03, דיוקמן נ' סי.אמ.טי. טכנולוגיות רפואיות בע"מ : "הרשעתו של נאשם בעקבות הגשת קובלנה פלילית פרטית עלולה לפגוע בשמו הטוב ובכבודו. עלולות להיות לה אף השלכות שליליות לגבי מעמדו, משרתו והתנהלותו העתידית. שומה, איפוא,על בתי המשפט להתייחס בזהירות להליך זה וליתן לנאשם הזדמנות ואפשרות להתגונן כיאות. לא בכדי קבע, איפוא, המחוקק בסעיף 70 הנ"ל, כי ככלל, יחולו הוראות חוק סדר הדין הפלילי [לרבות סעיף 74] על הליך של קובלנה. גם אילו לא הוחלה הוראת סעיף 74 הנ"ל על הליך של קובלנה, על ידי סעיף 70 דלעיל, היה מקום לפסוק כך בהתאם לקבוע בסעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי, שכן עשיית הצדק דורשת לאפשר לנאשם להתגונן כיאות בהליך של קובלנה. סעיף 79 לחוק סדר הדין הפלילי, שבה רואה המשיבה מעין חוק מיוחד המוציא מכלל תחולה את סעיף 74 לחוק, בא להוסיף על האמור בסעיף 74 ולא לגרוע ממנו... הענקה של סמכות פלילית לידי כל אדם, בדמותה של סמכות להגיש קובלנה פלילית, מחייבת משנה זהירות, ביחסו של המחוקק אליו, על מנת שלא יעשה בה שימוש לרעה. יש איפוא להעניק לנאשם בקובלנה משנה הגנה ולא לגרוע מאפשרויותיו להתגונן". מכל האמור לעיל עולה, כי היה על הקובלים להעביר, זה מכבר, את רשימת כל החומר שנאסף על ידם, כפי שפורט לעיל. כמו כן, היה עליהם להעביר את כל חומר החקירה הרלוונטי לרשות הנאשמים, ולאור הוראות סעיף 77 לחסד"פ, ברור כי על החומר לכלול, לכל הפחות, תצהירים של עדי התביעה, שאם לא כן, לא ניתן יהיה להעידם במסגרת הקובלנה (וכן כל תצהיר של אדם אחר שנגבה בעניין זה). על פני הדברים, נראה כי כל המבוקש ע"י ב"כ הנאשמים בבקשתו מיום 17.5.12, הוא חומר חקירה רלוונטי, ואולם, כאמור, על ב"כ הקובלים להעביר את כל חומר החקירה שברשותו, מבלי לנסות ולהסתיר חומר מההגנה, בתואנה כי לא ישתמש בו במשפט. היה וחומר החקירה המלא, לרבות רשימת החומר שנאסף, לא יועמד לעיון והעתקה של ב"כ הנאשמים בתוך 30 יום, אשקול הטלת הוצאות על הקובלים ו/או ביטול כתב האישום. לאור אופן ניהול ההליך עד כה, ולאור העובדה שרף ההוכחה בפלילים גבוה יותר בצורה משמעותית מזה האזרחי (הן לאור הצורך בהוכחה שמעבר לכל ספק סביר, והן לאור הדרישה של כוונה מיוחדת לפגוע) מוצע לב"כ הקובלים לשקול את האפשרות לבטל את כתב האישום בטרם הקראה ולנהל את ההליך במישור האזרחי. משפט פליליקובלנה פליליתקובלנהחומר חקירה