ערעור תביעות קטנות בתל אביב

פסק דין 1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות בת"א, שניתן ביום 27.08.2006, בת.ק 4368/06, ע"י כב' השופט אברהם קסירר. 2. המבקש, יורם פנרסקי, הגיש תביעה נגד המשיבה 1, יפעת לוי, ואליה הצטרפה חברת הביטוח איי.די.איי (המשיבה 2), בה מבוטחת המשיבה. בכתב התביעה טען המבקש כי בנו, שלא היה צד לתביעה, ישב יחד עם חברו בחניון של קניון שבעת הכוכבים ברכבו של המבקש, והמתין לנתיב נסיעה שיתפנה. לטענתו, באותה העת, המשיבה 1, שנהגה ברכב השייך לאימה, נסעה ברוורס, ופגעה ברכבו של המבקש בחלקו הימני- אחורי. לדברי המבקש, נגרמו לרכבו נזקים הנאמדים בסך של 2132 ₪. עוד ציין המבקש כי בנו נאלץ להזמין משטרה משום שהמשיבה 1 סירבה למסור את פרטיה המזהים ואת פרטי חברת הביטוח שלה. לאחר מכן התברר כי לא הייתה למשיבה 1 תעודת ביטוח בתוקף וכי כתובת המגורים המופיעה ברישיון הנהיגה שלה אינה נכונה. 3. בכתב הגנתה טענה המשיבה 1 כי לאחר שהחנתה את רכבה ויצאה ממנו יחד עם אימה, ניגש אליה בנו של המבקש וטען כי פגעה ברכבו, שחנה בסמוך לרכבה. המשיבה 1 התעקשה כי לא נגעה ברכבו, והודיעה לו כי לפיכך אינה חייבת למסור לו את פרטיה האישיים. לדבריה, כשהתעורר ויכוח, היא זו שהציעה להזמין משטרה. כמו כן ציינה כי המבקש לא הגיש מסמכים המוכיחים כי הוא אכן תיקן את הנזק לרכב, אותו הוא תובע. 4. בית המשפט קמא, לאחר ששמע את הצדדים, קבע בפסק דינו: "גרסאות הצדדים וראיותיהם נמצאו שקולות ומאוזנות זו כלפי זו ואין האחת מסתברת מרעותה גם לא בהיבט כמותי, משקל הראיה או אמינותה. התובע הוא המוציא מחברו ועליו הראיה...לא מצאתי כי התובע עמד בחובה ובנטל כאמור." 5. בבקשת רשות הערעור שהגיש המבקש ונידונה בפני, טען המבקש כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט, שכן השופט קמא סירב לאפשר לו להגיש מסמכים רלבנטיים, וכן לא אפשר לו לחקור את המשיבות. לדברי המבקש, יש במסמכים אלו כדי להטות את תוצאות פסה"ד קמא, שכן מסמכים אלו פוגמים באמינותה של המשיבה 1. עוד טען, כי שגה ביהמ"ש קמא בכך שאפשר למשיבה 2 להצטרף לתביעה, שכן מדובר בחברה מיומנת ובכך הופר איזון הכוחות בין הצדדים. לדברי המבקש, השופט קמא לא עיין בחוו"ד השמאי שהונחה בפניו בטרם קיבל החלטתו. 6. בתגובתן לבר"ע טענו המשיבות כי המבקש לא הציג כל טעם מיוחד אשר יצדיק מתן רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש קמא. כמו כן, טענו כי אין מקום להתערב בשיקול דעת ביהמ"ש קמא, מאחר ומדובר בקביעות עובדתיות. עוד הוסיפו כי המבקש קיבל את יומו בביהמ"ש כשניתן לו להעיד את בנו ואת חברו שנכח ברכב. זאת ועוד, המבקש יכול היה לצרף את כל המסמכים הרלוונטיים לכתב תביעתו או להציגם בפני ביהמ"ש קמא משניתן לו האישור לכך, ואם לא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. במצב כזה, אין מקום לקבל ראיה נוספת בשלב הערעור. המשיבה 2, חברת הביטוח, טענה כי מאחר והיא זו שאמורה הייתה לשאת בהוצאות התאונה, למעט סכום ההשתתפות העצמית שחל על המשיבה 1 לו ניתן פסק דין נגדה - היה מקום לצרפה כנתבעת. 7. פסק הדין של בימ"ש קמא נוסח באופן לקוני, אינו מפורט דיו, ובולט בהעדר פירוט המסכת העובדתית. אומנם ידוע כי בימ"ש לתביעות קטנות נועד לשמש כערכאה דיונית מהירה ויעילה, אך אין בכך כדי לפטור את ביהמ"ש מחובתו לפרוס את העובדות והטענות, הן לצורך מראית פני הצדק והן בכדי לאפשר לצדדים ולערכאת הערעור לבחון את הנימוקים לפסק הדין. מטעם זה החלטתי כי יש מקום ליתן רשות ערעור ואני דנה בערעור לגופו. 8. לגופו של עניין, על אף שהיה מקום ליתן פסק דין מפורט ומנומק יותר, לאחר שעיינתי בכל המסמכים ושמעתי את טיעוני הצדדים - אני סבורה שדין הערעור להידחות. בימ"ש קמא נתן את פסק הדין לאחר ששמע את גירסאות שני הצדדים, ולאחר שהתרשם מן העדויות שהביאו. מעיון בפרוטוקול הדיון, ניתן לראות בבירור כי כל העדים נשמעו. המבקש זימן לעדות את בנו ואת חברו שישב עימו ברכב, בכדי לספר את שאירע באותו היום. כמו כן, העידו הנתבעת ואימה, שנכחה בעת האירוע. בימ"ש קמא קבע על בסיס הראיות שהובאו בפניו כי הגרסאות שקולות בעיניו מבחינת אמינותן, ולכן כל שנותר לו לעשות הוא להחיל את הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה". בממצאים אלה, אין באפשרותי להתערב. 8. פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על ממצאים עובדתיים שמצא, ועל התרשמותו הבלתי אמצעית מן הצדדים. לעניין בקשתו של המבקש להגיש ראיות נוספות בשלב הערעור. כלל ידוע הוא כי על בעלי הדין להגיש ראיותיהם בשלב הדיון בערכאה הראשונה, אשר קובעת ממצאים עובדתיים, בהסתמך על התרשמות בלתי אמצעית מהעדים ומחומר הראיות. ייתכנו מקרים חריגים בהם ביהמ"ש שלערעור יתיר הגשת ראייה חדשה, וזאת אם הראה המבקש טעם משכנע לקבלה: "...אולם הכלל הוא שאין להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור, אם הייתה קיימת אפשרות להגישן לפני בית המשפט בערכאה הקודמת...ובעל הדין איננו נותן טעם משכנע על שום מה לא גילה את הראייה כאשר ניהל את המשפט בערכאה הראשונה." (ע"א 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי, פ"ד מח(4), 689, עמ' 697). עוד נפסק כי תינתן אפשרות להגיש ראיה חדשה כאשר סבור ביהמ"ש כי הגשת הראיה עשויה לשנות את פסה"ד באופן מהותי. בענייננו, ביקש המבקש בעת הדיון בפני השופט קמא, להגיש מסמכים נוספים שלא צורפו לכתב תביעתו, וביהמ"ש התיר לו, בזו הלשון: "...אני מתיר לתובע לצרף בשעה זו חוו"ד שמאי ונספחים נוספים...". מכאן ניתן לראות כי המבקש קיבל יומו בבית המשפט. לו רצה להגיש מסמכים נוספים, כגון הגשת התלונה במשטרה, יכול וצריך היה להגיש אותם בפני ביהמ"ש קמא, על אחת כמה וכמה לאור העובדה כי המסמכים היו בידיו כבר אז, והוא אף קיבל אישור מפורש מפי כב' השופט קמא לעשות כן. למעלה מהדרוש אציין כי עיינתי במסמכים שביקש המבקש להגיש כראיה נוספת. גם מהודעתה של המשיבה במשטרה לא עולה כל עובדה שיכולה לסתור באופן מהותי את גרסתה. עצם העובדה שלא הייתה בידי המשיבה תעודת ביטוח בעת שנהגה ברכב, אינו משליך על טענתה שהיא לא פגעה ברכבו של המבקש. 9. כידוע, על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות, להבדיל מפסק דין של ערכאה ראשונה, אין ערעור בזכות אלא ניתן לערער עליו ברשות בלבד, אם וכאשר סבור בית המשפט כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין של בית משפט קמא, וכי יש סיכוי לערעור. זאת ועוד, הלכה פסוקה היא כי לא יתערב בימ"ש של ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הראשונה. לעניין זה ראה ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לב(2) 661, עמ' 665: "אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות". לאור זאת התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם. (ראה ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, תק-על 2005(1), 2899, עמ' 2903 וכן ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נ"ב (2) 582). 10. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל בפסה"ד פגם היורד לשורש הענין. בימ"ש קמא שמע את כל העדים והתרשם מהם באופן ישיר. אומנם, כפי שצויין לעיל, פסה"ד אינו מפורט דיו, אך לאחר שבחנתי את מסקנת פסק הדין לאור כל המסמכים שהוצגו, אינני סבורה שזה כשלעצמו נימוק לקבלת הערעור שכן לא מצאתי כי נפל פגם מהותי בפסק הדין. סוף דבר הערעור נדחה, בנסיבות אלה החלטתי שלא לחייב את המבקש בהוצאות. תביעות קטנותערעורתל אביב