התפטרות עקב הפחתת ימי עבודה

תביעה זו עניינה תשלום זכויות בגין סיום עבודה. רקע עובדתי 1. הנתבעת הינה חברה הנותנת שירות למפעל אינטל בקרית גת. 2. התובע עבד בשירות הנתבעת מיום 6.6.05 ועד ליום 13.11.09. התובע החל עבודתו כצנר וקודם לתפקיד ראש צוות. 3. בחודש מרץ 2009 הודיעה הנתבעת לעובדיה על מעבר לעבודה במתכונת של 4 ימים בשבוע במקום 5 ימים. לאחר כחודשיים ימים החליטה הנתבעת לחזור ולהעסיק את העובדים במשך 5 ימים בשבוע. 4. התובע התפטר מעבודתו במכתב מיום 1.11.09. במכתבו ציין כי יעזוב את העבודה ביום 1.12.09. ביום 13.11.09 הודיעה הנתבעת לתובע כי הוא נדרש לעזוב את מקום העבודה לאלתר. טענות התובע 5. לטענת התובע, עם הצמצום בימי העבודה השבועיים הובטח לעובדים שמי שלא מסכים לצמצום הימים יקבל מכתב פיטורים. לדברי התובע, ביקש מכתב פיטורים בשל הרעת תנאים, אך בקשתו נענתה בשלילה. עוד טוען התובע כי בהמשך חזרה הנתבעת והעסיקה את העובדים בהיקף של 5 ימים בשבוע, אך קיצצה חצי שעת עבודה ליום ובסך הכל 10 שעות חודשיות. לדבריו, גם בשלב זה חזר וביקש לקבל מכתב פיטורים משלא הסכים לקיצוץ בשעות העבודה, אך בקשתו נדחתה. התובע ממשיך וטוען כי בחודש נובמבר 2009 נלקח רכב שהיה בחזקתו כחלק מתנאי העסקתו ואף שהובטח לו כי מדובר במספר ימים בלבד, לא הוחזר הרכב לידיו. טענות הנתבעת 6. לטענת הנתבעת התפטר התובע מרצונו תוך שהוא עובר לעבוד בחברה מתחרה. לדבריה, התפטרות התובע לא נבעה מהרעת תנאים כל שהיא ובוודאי לא כזו המזכה אותו בתשלום פיצויי פיטורין. הנתבעת טוענת כי על אף העובדה שהפחיתה את ימי העבודה לכלל העובדים ועל אף העובדה שהתובע חתם על הסכמה לשינוי בימי עבודתו, המשיך להיות מועסק בהיקף של 5 ימים בשבוע ולו עצמו לא נגרמה לו כל הרעה בתנאי עבודתו. עוד טענה הנתבעת כי התובע נזכר בהרעת התנאים רק לאחר חודשים רבים ורק אז בחר להתפטר. לטענתה, הסיבה להתפטרותו היא כי מצא עבודה בשכר גבוה יותר. 7. באשר לטענה כי הרכב נלקח מהתובע ובכך יש לראות את הרעת התנאים, טוענת הנתבעת, כי הרכב ניתן בעיקר לצורכי עבודה ולאיסוף ופיזור עובדים וככל שהתובע עשה שימוש ברכב לצרכיו הפרטיים מדובר בשימוש מינורי ותפל. אין מדובר ברכב שהיווה חלק מתנאי העבודה והתובע לא שילם שווי שימוש בגינו. עוד טוענת הנתבעת כי התובע כלל לא התריע בפניה על כוונתו להתפטר בשל הרעת תנאים שמקורה בנטילת הרכב. פיצויי פיטורין 8. הוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורין קובעות - "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים. 9. אכן, שינויים בתנאי עבודה, בסדרי עבודה יכול ויהוו משום פגיעה המהווה צידוק לעובד לקום ולעזוב את עבודתו (ע"ע 1271/00 אמ"י מות"ם, אדריכלים, מהנדסים, יועצים ומודדים בע"מ - חיים אברהם, ניתן ביום 10.2.04). אלא שתנאי בסיסי לראיית התפטרות בשל הרעת תנאים כמזכה לפיצויי פיטורין בדין מפוטר, הוא שהעובד יתריע כי בכוונתו לעזוב את עבודתו בשל אותה הרעת התנאים. שכן אם מדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותם יש ליתן לו הזדמנות לעשות כן ורק אם לא עשה לסילוקן של אותן נסיבות, קמה זכאות העובד להתפטר בדין מפוטר (דב"ע תש"ן/3-10 חיים כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כ"א 238, 242). 10. שמענו את עדויות הצדדים והתרשמנו, כי אין בסיס לטענת התובע לפיה התפטר בשל הרעת תנאים בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורין כדין מפוטר. 11. אין חולק, כי צמצום ימי עבודה במפעל נעשה בחודש מרץ 2009. התובע בחר להתפטר על רקע זה רק בחודש ספטמבר 2009. חלוף הזמן כשלעצמו אין בו כדי לשלול את קיומה של ההרעה בתנאים, אולם יש בו כדי להשליך על כנות המתפטר בגין כך. במקרה דנן, איננו מוצאים קשר בין הרעת התנאים הנטענת על ידי התובע לבין התפטרותו שכן ביום 16.3.09 חתם התובע על הסכמתו לעבוד בהיקף של 4 ימי עבודה בשבוע ולהפחתת השכר בהתאם (נספח א' לתצהיר מר אורן, מנהל משאבי אנוש בנתבעת). גרסתו כי במועד זה ביקש להתפטר וביקש מכתב פיטורים אינה עולה בקנה אחד עם חתימתו כי הוא מצהיר ומתחייב שלא תהא לו כל טענה של הרעה בתנאי עבודה בגין הפחתת שכר בשל הפחתת ימי העבודה. מדברי מנהל משאבי אנוש בנתבעת, מר שלמה אורן עולה שבמועד צמצום ימי העבודה הסכים כי עובד שירצה לסיים את עבודתו יקבל פיצויי פיטורים בדין מפוטר אלא שכוונתו היתה במשך תקופה סבירה של שבוע, שבועיים בלבד. לו ביקש התובע לסיים עבודתו וביקש מכתב פיטורים במועד זה אין זה סביר כי היה חותם על הצהרה העומדת בניגוד מפורש לדרישתו למכתב פיטורים. יתר על כן, עיון בדוחות הנוכחות מעלה כי התובע עצמו עבד בהיקף של 5 ימים בשבוע ובימים שלא עבד שולם לו יום חופשה או נרשם כי יצא לחל"ת. 12. יודגש, כי על רקע הסברי הנתבעת כי במועד זה עמדה היא בפני הברירה לפטר עובדים או לצמצם את ימי עבודתם והדבר הובהר לעובדים ועל רקע חתימת התובע על הסכמתו לצמצום ימי העבודה ואף דוחות הנוכחות מעלים כי הוא עצמו עבד 5 ימים בשבוע, דין טענתו כי מדובר בדיעבד בהרעת תנאים המזכה אותו בהתפטרות בדין מפוטר - להידחות. יתר על כן, גם הטענה כי משהחזירה הנתבעת את היקף העבודה ל-5 ימים בשבוע צמצמה את שעות העבודה היומיות במחצית השעה, גם היא אינה עולה מדוחות הנוכחות של התובע ולא נתמכה בעדות העד מטעמו (מר מלכא) שבאותו המועד כבר לא עבד בפרויקט באינטל. ומכאן, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו זו. 13. באשר לרכב, מהעדויות עולה כי הרכב שימש לצורכי עבודה כאשר התובע היה רשאי להשתמש ברכב גם לצרכיו הפרטיים בגבולות הסביר. התובע לא שילם דבר בגין שווי השימוש ברכב. לטענת התובע, ניטל הרכב בתחילת חודש נובמבר 2009. גם אם היה מקום לראות בנטילת הרכב משום הרעת תנאים, ולא שוכנענו כי זה המצב במקרה דנן, משלא התריע התובע על כוונתו לעזוב את העבודה בשל הרעת תנאים שמקורה בנטילת הרכב, הרי שלא נתן הזדמנות נאותה לנתבעת לתקן את המעוות (לדעתו), ואין לראותו כמי שהרים את הנטל להוכיח כי בגין כך הוא זכאי לפיצויי פיטורין כמפוטר בדין מתפטר. יודגש, כי לדברי התובע עצמו ניטל הרכב ממנו בתחילת חודש נובמבר 2009 כאשר נאמר לו כי הוא יוחזר בעוד שבוע (סעיף 11 לתצהיר; עמ' 11 שורה 30 -31 לפרוטוקול), ואילו הוא הודיע על התפטרותו במכתב מיום 1.11.09. מכאן, ברור שלא נטילת הרכב היוותה את הסיבה להחלטת התובע להתפטר מעבודתו. 14. לאור כל האמור, דין תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורין - להידחות. דמי הודעה מוקדמת 15. הוראות סעיף 6 (א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורין ולהתפטרות התשס"א - 2001 מורות - "מעביר רשאי להודיע לעובד, בהודעה מוקדמת לפיטורים, כי הוא מוותר על נוכחות העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה האמורה, כולה ומקצתה, בלבד שישלם לעובדו פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד בעד התקופה שלגביה וויתר על עבודתו". אין חולק כי התובע הודיע ביום 1.11.09 על כוונתו לסיים את עבודתו ביום 1.12.09. התובע טוען, כי משויתרה הנתבעת על עבודתו החל מיום 13.11.09 זכאי הוא ליתרת התשלום עד לסוף החודש. הנתבעת טוענת כי בחודש 11/09, קיבל התובע שכר עבודה בעבור חודש עבודה מלא. 16. עיון בתלוש השכר לחודש 11/09 מעלה כי לתובע שולמו בגין חודש זה בעבור 13 ימי עבודה שכר בגין 109 שעות. מכאן, עולה כי בגין חודש 11/09 לא קיבל התובע תשלום שכר מלא. משויתרה הנתבעת על עבודתו של התובע החל מיום 13.11.09, חייבת היא בתשלום שכרו עד ליום 1.12.09. משאין חולק כי חודש עבודה מלא כולל 186 שעות עבודה (ראו תלושי השכר) ומשהתובע קיבל תשלום בחודש 11/09 בעבור 109 שעות בלבד, זכאי הוא לתשלום הפרשי הודעה מוקדמת בסך של 3,234 ₪ (77 שעות). יודגש כי במסגרת הדיון המוקדם הודה מר אורן בחובת הנתבעת לשלם דמי הודעה מוקדמת ולא ברור מדוע חזרה בה מהודעתה זו. 17. בעניין זה נציין, כי משויתרה הנתבעת על עבודת התובע, אין כל רלוונטיות לעובדה שהתובע החל לעבוד במקום עבודה חדש לאחר מספר ימים ואין בכך כדי לגרוע מזכותו לתשלום דמי ההודעה מוקדמת במלואם. פדיון חופשה 18. התובע טוען כי במועד סיום עבודתו עמדו לזכותו 12 ימי חופשה אשר בקיזוז הסכום ששולם לו בחודש זה, עומדת היתרה המגיעה לו על סך של 2,680 ₪. לדבריו, זכאי הוא להפרשי תשלום בגין פדיון חופשה אשר קוזזו מדמי ההודעה המוקדמת. לטענת הנתבעת, זוכה התובע במלוא ימי החופשה שנותרו לו וכי טענתו כי זכאי במועד זה ל-12 ימי חופשה אינה נכונה. 19. עיון בשלושת תלושי השכר שצורפו לכתב התביעה (חודשים 9/09-11/09) מעלה כי המספר 12 מתייחס למכסה השנתית של ימי החופשה לה זכאי התובע ולא ליתרה שנותרה לזכותו. עוד עולה, כי בחודש 11/09 עמדו לזכותו 1.65 ימי חופשה אשר שולמו במלואם בחודש זה חלקן במסגרת חופשה בתשלום וחלקן במסגרת פדיון חופשה. משכך, לא מצאנו כי התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה נוסף כל שהוא. אחרית דבר 20. לאור כל האמור, דין תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים ופדיון חופשה - להידחות. הנתבעת תשלם לתובע הפרשי דמי הודעה מוקדמת בסך של 3,234 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.11.09 ועד לתשלום המלא בפועל. לאור התוצאה אליה הגענו - יישא כל צד בהוצאותיו. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 יום. ניתן היום, ז' באב תשע"א, 7 באוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. שמעון בינוןנציג מעבידים יעל אנגלברג שהםשופטת שינוי היקף משרההתפטרות