להלן החלטה בסוגיית סירוב עד לענות על שאלות בחקירה בבית המשפט והטלת סנקציות פליליות לעדים בבית משפט - עונש מאסר של חודש עקב אי שיתוף הפעולה של העד: החלטה הבוקר הגישה התביעה אלי בקשה דחופה למתן צו הבאה לעדת התביעה. הטעם לבקשה דחופה זו היה קבלת מכתב אצל ב"כ התביעה, עו"ד ויסמונסקי, בו מלינה היא כנגד התביעה, בעניינים אחדים והבוקר הודע לו מטעם צוות המשטרה שהגיע לבית הסוהר בו נושאת העדה את עונשה, כי היא סירבה לצאת מתאה בכל תוקף. בשים לב לכך, ולהתנהלותה של העדה, כותב עו"ד ויסמונסקי בבקשתו, מתבקש בית המשפט להורות בצו על הבאתה של העדה לבית המשפט, על ידי משטרת ישראל. נעתרתי לבקשה על-אתר והוריתי על הבאתה של העדה לבית המשפט, לצורך המשך מסירת עדותה, משמע להמשך חקירתה הנגדית בידי ב"כ הנאשם. כאשר הובאה העדה, הודיעה כי משהוצג בפניה צו ההבאה, נעתרה לאמור בו והסירה כל התנגדות מעצם בואה לבית המשפט. על דוכן העדים, כאשר החל ב"כ הנאשם בהמשך חקירתה הנגדית, בשאלות הנוגעות לדברים הקשורים בשני מכתביה לב"כ התביעה, השיבה העדה כי אין היא יכולה לענות על השאלות והסבירה מדוע, לטעמה, אין היא יכולה לעמוד בכך. כאן המקום להוסיף כי במהלך הדיון היום הוצגו בפני שני מכתביה של העדה לעו"ד ויסמונסקי מן התביעה: מיום 16.10.06 ומיום 12.11.06. בשני מכתבים אלה, העדה, אכן, מתרעמת על התביעה, מטעמים שונים ומבקשת, בכל אחד מהם שלא לזמן אותה לעדות, לא במשפט הזה ולא במשפטים אחרים. במכתבה מיום 12.11.06 היא מוסיפה גם כי אין בכוונתה להגיע לעדות, כפי שאכן עשתה בפועל הבוקר. כבר הזכרתי כי העדה נימקה את טעמיה היום בבית המשפט, גם כאשר ביקשתי הסבר לכך שהייתי צריך להורות על הבאתה על ידי משטרת ישראל, על מנת שתמשיך בעדותה. נימוקיה מבוססים על הקושי שלה להמשיך ולהעיד, מה עוד שהמדובר ברמת חשיפה, בשאלות כאלה או אחרות, שהיא איננה מוכנה לה וגורמת לה נזקים פיזיים ונפשיים, כפי שגם כתבה בשני מכתביה הנזכרים. לא נלאיתי במהלך הדיון הארוך היום מלהבהיר לעדה את חובתה האזרחית להמשיך בעדותה בבית המשפט. נהגתי עמה, כך אוכל להעיד על עצמי, באורך רוח וביקשתי לשכנעה כי מן הראוי שתמשיך ותעיד, כפי שעשתה במהלך הישיבות הקודמות. חזרתי על הצעותי, שנתבצעו בישיבת העדות האחרונה, כאשר סגרתי את הדלתיים למשמע שאלות אישיות כאלה ואחרות, הגם שסברתי כי יש בשאלות אלה רלוונטיות למשפט, ובמיוחד בשאלות הנוגעות למהימנות העדה. יותר מזה, התריתי בעדה כי באפשרותי לנקוט בסנקציות כלפיה אם תעמוד בעמדתה ואף אפשרתי לה להרהר בדבר, לפחות בהפסקה אחת שערכתי בדיון. קיבלתי גם את הצעת ב"כ הנאשם לאפשר לעדה להיוועץ בעו"ד המייצג אותה, או שייצג אותה בשעתו והעדה עשתה כך. לאחר הייעוץ שקיבלה העלתה טענות נוספות, שאינן נראות בעיני אלא כרצון לדחות מתן החלטה על סנקציה כנגדה ולהעלות טיעונים הנוגעים להסגרתה מבריטניה ולהשלכות ההסגרה הזו על אפשרות הטלת סנקציה עליה בגין עמדתה בבית המשפט. אוסיף ואומר כי העדה ניצבה על דוכן העדים, בפני, במהלך ישיבות אחדות, שעות ארוכות, והתרשמתי מיכולתה וממסוגלותה למסור עדות בבית המשפט. נסיגתה ממתן תשובות על שאלות באה רק בעת שהיה מדובר בשאלות מקשות, הנוגעות גם לעניינים אישיים, אפשר גם מביכים, אובייקטיבית, שהופנו כלפיה על ידי ב"כ הנאשם, במהלך החקירה הנגדית הלגיטימית. בזמן שכזה, כפי שכבר הזכרתי, סגרתי את הדלתיים, כדי למנוע פגיעה מיותרת בעדה. למיטב התרשמותי העדה מסוגלת להמשיך במתן עדותה וכל הטעמים שבפיה אין בהם כל קשר לשאלת כושרה ומסוגלותה ואף אין להם כל קשר, למיטב התרשמותי, למצב רפואי כזה או אחר שלה. גם בקשתה, לאחר שקיבלה ייעוץ משפטי, להיבדק על ידי רופא ולהמציא חוות דעת רפואית בקשר למסוגלותה זו, איננה בעיני אלא בקשת סרק שנועדה לצרכים, שכבר הזכרתי. מה שמצטייר, בבירור, בעיני הוא סירובה של העדה להמשיך ולהיחקר בחקירה נגדית ולענות על אותן שאלות, שעל אופיין, כבר עמדתי, וכפי שצפוי - כך הודיעו ב"כ הנאשם הנכבדים - יופנו אליה גם בהמשך החקירה והכל מכוח חומר החקירה שהועמד בפניהם על ידי התביעה. בכל טעמים אלה שהעלתה העדה אינני רואה כל טעם צודק בסירובה זה להמשיך ולמסור עדות בבית המשפט. ניתנו בעניינה כל ההגנות של סגירת דלתיים ומניעת פרסום כל עניין אישי, כזה או אחר ונקטתי, עמה, באמת מידה מרחיבה, על חשבון עקרון פומביות המשפט. על בסיס כל אלה ביקש ב"כ התביעה הנכבד להפעיל כנגד העדה הסרבנית את הסנקציה הנקובה בסעיף 5 לפקודת בזיון בית המשפט, שמכוחה יכול בית המשפט לתת עד סרבן כזה, מייד, במאסר במועד שלא יעלה על חודש אחד, חוץ אם הסכים בינתיים, לפני סיום המשפט - זו לשון הפקודה - להיחקר ולהשיב על שאלות. ב"כ התביעה אף הפנה, על פי מה שביקשתי, לשאלות הנוגעות לאפקטיביות של הפעלת סנקציה כזו לגבי עד הנתון במאסר ואף הצביע על עניינים כאלה, הנוגעים לאפקטיביות הסובייקטיבית, בענייננו שלנו. נציגי הנאשם הותירו את שאלת הפעלת הסנקציות, לשיקול דעת בית המשפט. לא נלאיתי מלאפשר, שוב, לעדה לחזור בה ממריה, לטעמי, ואפשרתי לה להודיע את עמדתה גם לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, ובעיקרו של דבר טיעוני ב"כ התביעה, שביקש את הפעלת הסנקציה. העדה בחרה, בשלב הזה, בתשובות מתחמקות, אך בבסיסו של דבר, סירבה, למעשה, להמשיך ולהיחקר. אינני סבור כי ניתן לעבור לסדר היום על התנהגות כזו של עדה שחובתה לומר אמת בבית המשפט והיא ערה לחובתה זו, שלא לומר ערה גם לחובתה האזרחית למסור עדות במשפט. בנסיבות הכוללות החלטתי להפעיל כנגדה את הסנקציה שמכח סעיף 5 לפקודת בזיון בית המשפט ובהתחשב בנסיבות - את הסנקציה המרבית. לפיכך אני מורה לתת את העדה מייד במאסר לתקופה של חודש אחד. אם תתרצה העדה ותסכים לשוב ולמסור תשובות לשאלות בהמשך חקירתה הנגדית, יופסק המאסר הזה, כך על פי הפרשנות הלשונית הפשוטה של סעיף 5 לפקודה, על פי הוראה מפורשת מטעמי. הדיון הבא נקבע כבר ליום 3.12.06. לפיכך הרשות בידי העדה להודיע מייד, מכאן ואילך, במישרין לבית המשפט, על כך כי היא מסכימה לשוב ולהעיד. עותק החלטה זו יינתן גם בידי העדה והמזכירות תשלח אותו לרשויות שב"ס, כולל מנהלת בית הסוהר נווה תרצה, בה נושאת העדה במאסר פלילי. תשומת לב שב"ס להוראות החוק הנוגעות ליחס שבין מאסר פלילי למאסר אזרחי, שהוטל על ידי היום וכן לפקודות הנוגעות לאופן הנשיאה במאסר הזה. זכות ערעור כחוק על החלטה זו לבית המשפט העליון. מאסר