פסקי דין על פגיעת ראש אגף השיקום

עתירה להורות למשיב להקצות לעותר רכב רפואי בנפח מנוע 2000 סמ"ק בהתאם לסעיף 30.ג.(5) להוראת אגף השיקום מס' 56.02 בעניין זכאות לרכב רפואי (להלן:" הוראת אגף השיקום"). רקע עובדתי העותר נכה צה"ל משנת 1979, פגוע ראש עם נזק מוחי כהגדרתם בסעיף 15 להוראת אגף השיקום. לאור פגיעתו נקבע כי העותר זכאי לרכב רפואי בנפח מנוע 1600 סמ"ק בהתאם לסעיף 30.ה. להוראת אגף השיקום. על מנת שנכה בעל נכות קבועה יהיה זכאי לרכב רפואי בנפח מנוע 2000 סמ"ק, נדרש על פי הקבוע בסעיף 30.ג.(5) להוראת אגף השיקום כי 80% מדרגת נכותו המוכרת ישויכו לפגיעת הראש. בשנת 2006 נקבעה לעותר על ידי ועדה רפואית עליונה נכות מוכרת בשיעור של 82% לצמיתות בגין הפגימות הבאות (ראה נספח א' לעתירה): אנצפלופתיה קשה-60% ליקוי בכושר הראיה-30% פגיעה בעצב הפנים-10% צלקות בפנים-10% חבלה אקוסטית+טנטון-10% מ.א. ניתוח בטן ומעיים-10% צלקות בבטן ובגוף-0% לפיכך, ביום 29.5.06 פנה העותר למשיב בטענה כי לאור פירוט הפגיעות כאמור, יש לייחס 80% מתוך 82% הנכות שלו לפגיעת הראש ולפיכך זכאי הוא לרכב בנפח מנוע 2000 סמ"ק (נספח ב' לעתירה). ביום 21.6.06 השיב המשיב לעותר כי :"מתוך אחוזי נכותך המוכרת אחוזי הנכות בגין פגיעת ראש הינם 60%" ולפיכך קבע המשיב כי העותר אינו זכאי לרכב המבוקש על ידו (נספח ג' לעתירה). העותר סירב לקבל קביעה זו ופנה ביום 30.7.06 לראש היחידה לשירותים רפואיים אצל המשיב-ד"ר דולפין וטען כי חבלת הראש טומנת בחובה גם את הפגיעות בראיה ובשמיעה, גם את הפגיעות בעצב הפנים וגם את הצלקות בפנים ולפיכך חישובן המשוקלל של הפגיעות עולה לכדי 80% מאחוזי הנכות. במענה לפנייתו זו, קבע ד"ר דולפין כי: "נכותך בגין פגיעת הראש כוללת 2 סעיפים-פגיעה בעצב (10%) ופגיעת ראש (60%). הפגיעה בעין איננה אמורה להיכלל בסעיף פגיעת הראש שכן היא כתוצאה מחבלה ישירה בעין ולא מושפעת מפגיעת הראש. הפגיעה האקוסטית איננה נחשבת כפגיעת ראש. אי לכך צדק מי שקבע את נכותך ל 64% לצורך קביעת רכב רפואי" (נספח ה' לעתירה). לפיכך פנה העותר למשיב בבקשה להפנותו לוועדה רפואית להערכת נכות בבית חולים לוינשטיין. משסורבה בקשתו פנה העותר לד"ר ירון סחר-מומחה לרפואה פיזיקלית ושיקום ומנהל מחלקה לשיקום חבלות מוחיות בביה"ח לוינשטיין, אליו הופנה לטיפול על ידי המשיב, על מנת שיעלה על הכתב את הערכת פגיעותיו. בחוות דעתו הן מיום 19.3.09 והן מיום 27.8.09 קובע ד"ר סחר בעניין העותר כי "בשנת 1979 נפגע בחבלת ראש חודרת ועבר לאחר מכן שיקום ממושך...הוא סובל למעשה מעיוורון של עין ימין..ומירידת תחושה קלה בפנים מימין..ישנה ירידת שמיעה לטונים גבוהים בשתי האוזניים..וטנטון מתמשך דו"צ...ניתן לייחס את כל הליקויים אשר תוארו ואת ההפרעה בתפקודו היומיומי לחבלת הראש ממנה סבל ב-1979-כך שייחוס 80% נכות (מתוך 82) לחבלת הראש הינו מוצדק" (נספחים ח', יב' לעתירה) בהסתמך על חוות דעת זו, פנה העותר למספר גורמים אצל המשיב וביקש להכיר בזכאותו לסוג הרכב המבוקש. בקשתו נדחתה. אמנם נקבע כי אחוזי הנכות כתוצאה מהפגיעה בעיניים יתווספו לשקלול המחושב ואולם גם לאחר הוספתן, אחוז הפגיעה המשויך לפגיעת הראש עומד לדעת המשיב על 75% בלבד שאינם מספיקים לדרישות הקבועות בסעיף 30.ג.(5) להוראת אגף השיקום כאמור לעיל (נספחים ט'-כ' לעתירה). העותר העביר את תשובות המשיב לעיונו של ד"ר סחר ולפיכך הוציא ד"ר סחר הבהרה למכתבו הקודם לפיה ניתן לייחס את הפגיעות בעין בפנים ובאוזניים, לרבות הטנטון לפגיעת ראש עם נזק מוחי כהגדרתה בסעיף 15 להוראות אגף השיקום (נספח יב'1 לעתירה). בתשובה מיום 24.2.10 הודיע ד"ר עידו כץ-הרופא הראשי המוסמך של אגף השיקום כי:"הסימול של פגיעת ראש אינו מונח רפואי אלא מונח שנטבע באגף השיקום לצורך תהליכים וקביעת הטבות שונות בהקשר למידת הפגיעה ברקמת המוח עצמה. הויכוח המתואר במכתבך מאז שנת 2006 נבע מחילוקי דעות מקצועיים האם לכלול את הפגיעה ברשתית ובעצב הראיה כחלק מרקמת המוח או לא..פסקתי לפי 'בית הילל' והסכמתי לכלול פגיעה זו כחלק מהפגיעה ברקמת המוח לפנים משורת הדין. הפגיעות הנוספות עליהן הנך מוכר (חבלה אקוסטית עם טנטון וצלקת בפנים) ללא כל עוררין אינן חלק מהפגיעה ברקמת המוח...". בתשובה למכתבו של העותר בו צירף את מכלול המסמכים הרפואיים שברשותו לרבות חוות דעתו של ד"ר סחר, השיב ד"ר עידו כץ ביום 16.3.10 כי :..."עם כל הכבוד לד"ר סחר ולד"ר אלמוג, הם מומחים בתחום מומחיותם אך כפי הנראה אינם מכירים את כללי החישוב של אחוזי הנכות במשרד הביטחון. חישוב אחוזי הנכות בהתייחס לפגיעת הראש הם כפי שציינתי במכתבי אליך ואתה זכאי לרכב רפואי לפי קביעה זו. על קביעתי ניתן לערער בבית המשפט לעניינים מנהליים" (נספח כא' לעתירה). על החלטה זו הוגשה העתירה שלפני. בדיון שהתקיים בנוכחות הצדדים ביום 5.1.11 המלצתי להעביר את העותר לבדיקת ועדה בלתי תלויה לעניין הטנטון והצלקות בפנים. ולחילופין, מאחר וקיימים בתיק מסמכים רפואיים מאת ד"ר ירון סחר לעניין הטנטון והצלקות,הצעתי לראות במכתבו זה חוו"ד רפואית מספקת ולחסוך מהעותר הפנייתו לוועדה רפואית נוספת. ביום 13.1.11 הודיע המשיב כי לאור המלצת ביהמ"ש "מסכים המשיב לשלוח את העותר לוועדה רפואית בלתי תלויה בבית החולים בית לוינשטיין, וזאת על מנת שזו תגבש החלטה, האם הצלקות בפנים, החבלה האקוסטית והטנטון, הינן חלק מהפגיעה בגולגולת או ברקמת המוח, מהן סובל העותר". למרות שסברתי כי לאור האמור יש למחוק את העתירה ועל הצדדים לסיים את המחלוקת מחוץ לכתלי ביהמ"ש, הודיע העותר ביום 17.1.11 כי אינו מקבל עמדתו זו של המשיב לפיה עליו לעבור ועדה נוספת ומבקש לקבל את החלטת בית המשפט בעניינו. לפיכך נזקקתי לפסק הדין. טענות הצדדים לטענת העותר החלטת המשיב אינה כדין. הנושא שנותר שנוי במלוקת בין הצדדים הוא נושא הפגיעה בשמיעה והטנטון שלטענת העותר הינם תוצאה ישירה של הפגיעה בראש וחדירת הרסיס למוח דרך ארובת העין. גורמי רפואה חיצוניים ובלתי תלויים, אליהם הופנה על ידי המשיב, קבעו באופן חד-משמעי כי יש לשייך נכויותיו אלה של העותר לפגיעת הראש כך ש-80% מכלל הנכות נובעת מפגיעת הראש כנדרש לצורך קבלת רכב בנפח מנוע 2000 סמ"ק על פי הוראות אגף השיקום. לפיכך על המשיב לאפשר לעותר לקבל את הרכב המגיע לו. מנגד טוען המשיב כי מחובתה המוסרית והערכית של המדינה ושל המשיב כנציגה, לממן כלי רכב לנכי צה"ל העומדים בקריטריונים מסוימים שנקבעו ואולם, המימון מוגבל ולפיכך הקצאת הרכבים נעשית בצורה שוויונית על פי כללים הגבלות ותקרות. העותר הוא נכה צה"ל ועל פי חישובי המשיב, 75% מפגימותיו משויכות לפגיעת הראש ולפיכך זכאי המשיב לרכב רפואי בנפח מנוע 1600 סמ"ק. בשל המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים בעניין חישוב אחוזי הנכות הנובעים מפגיעת הראש, הוצע לעותר בעבר לעבור וועדה בלתי תלויה בבית לוינשטיין על מנת שתגבש החלטה בדבר הקשר בין הפגיעות השונות מהן סובל העותר לפגיעת הראש, ואולם העותר לא הביא את עניינו בפני הועדה. מכתבו של ד"ר סחר, עלי מבסס העותר טיעוניו, נעדר כל תחשיב לעניין אחוזי הנכות ואין בו הסבר כיצד הגיע הוא למסקנה כי 80% מפגימות העותר משויכות לפגיעת הראש. בנוסף, העותר נשלח על ידי המשיב לטיפול אצל ד"ר סחר ולא למתן חוות דעת כתחליף לחוות דעת ועדה בלתי תלויה של בית לוינשטיין שד"ר סחר אינו נמנה על חבריה. דיון לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר המצוי בתיק, מצאתי כי דין העתירה להידחות. עיון בהוראת אגף השיקום מס' 56.02 מעלה כי מדובר בהנחיות מאוד מפורטות לעניין הענקת הטבה בנושא רכב רפואי לנכי צה"ל, אם באמצעות סיוע כספי לרכישת הרכב ואם באמצעות מתן רכב מדינה וכן סיוע באחזקת הרכב והחלפתו. סעיף 5 להוראות אגף השיקום קובע כי:"הרופא המוסמך הראשי וראש היחידה לשרותים רפואיים נושא באחריות מטה להנחיה, עדכון ובקרה של הביצוע התקין של הוראה זו". סעיף 30 להוראה דן ב"זכאות לרכב רפואי לנכים בעלי נכות קבועה" כאשר הסעיף מפרט את הזכאויות השונות לרכבי בנפחי מנוע שונים. סעיף 30ה.1 מעניק זכאות לרכב רפואי בנפח מנוע 1600 סמ"ק לנכה שדרגת נכותו 50% ויותר . לשיטת המשיבה לשם יש לסווג את פגיעת העותר וכך נהגה במשך השנים. סעיף 30.ג.5 מעניק זכאות לרכב רפואי בנפח מנוע 2000 סמ"ק לנכה פגוע ראש עם נזק מוחי ש-80% מנכותו המוכרת הינה בגין פגיעת הראש. העותר סובל מ-82% נכות כאשר לטענת המשיב ניתן לשייך רק את האנצפלופתיה והפגיעה בכושר הראיה לפגיעת הראש ומדובר ב- 75% מהפגיעה שאינם מזכים ברכב האמור. מנגד טוען העותר כי יש להוסיף לחישוב המשוקלל גם את הפגיעות האקוסטיות והטנטון ולפיכך האחוז המשוקלל מגיע לכדי 80% המזכים אותו ברכב רפואי בנפח מנוע 2000 סמ"ק. כך סבר גם ד"ר סחר בחוות דעתו. עסקינן במחלוקת עובדתית רפואית ולא במחלוקת משפטית. אין לבית המשפט הידע או הכלים לקבוע האם וכיצד יש לשייך פגיעות שונות מהן סובל העותר לפגיעת הראש. ככלל, הביקורת המנהלית על החלטת רשות מתמצה בשאלה האם הרשות פעלה בסמכות ובשיקול דעת והאם הפעלת שיקול הדעת נעשתה כראוי קרי, האם לא נפל בהחלטת אגף השיקום במשרד הביטחון פגם מהפגמים המנהליים הידועים המצדיקים התערבות בית המשפט בהחלטה. הביקורת השיפוטית על החלטת הרשות מתמצה בבדיקת חוקיות ותקינות המעשה המנהלי, קרי האם החלטת הרשות נתקבלה ללא משוא פנים, בלא הפלייה, בלא ניגוד עניינים או חוסר תום לב, כשהיא מושתתת על טעמים ענייניים וללא שיקולים זרים ובעיקר אם היא מצויה בתחום הסבירות (בג"צ 4769/95 רון נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235, 268-269 (2002); בג"צ 2324/91 התנועה לאיכות השלטון נ' המועצה הארצית לתכנון ובנייה, פ"ד מה(3)678 ,688 (1991); בג"צ 1/81 שירן נ' רשות השידור, פ"ד לה(3) 365, 378 (1981) ; בג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור,פ"ד לה(1)422,421 (1980); בג"צ 127/80 משה אודם נ' ראש עיריית תל-אביב יפו ואח', פ"ד לה(2)118, 118 (1980); בג"צ 376/81 לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד לו(2) 449, 453-454 (1980); יצחק זמיר הסמכות המנהלית 763-771 (כרך ב', תשנ"ו)). אין מחלוקת בין הצדדים שבסמכותו של ד"ר עידו כץ-הרופא הראשי המוסמך וראש היחידה לשירותים רפואיים לקבל את ההחלטה שקיבל בעניין זכאות העותר לרכב וקביעת סוג הרכב לו זכאי, בהתאם לסעיף 5 להוראות אגף השיקום לעיל. אין גם מחלוקת כי הוראות אגף השיקום נועדו במטרה לבצע חלוקה שוויונית אובייקטיבית של הטבת הרכב הרפואי לסוגיו בין כלל הנכים הזכאים לו והזקוקים לו, מתוך תקציב מוגבל העומד לרשות אגף השיקום. השאלה היא לעניין אופן הפעלת שיקול הדעת. במקרה שלפני איני נדרשת עוד לסוגיה זו, למרות שעל פניו נראה כי המשיב בחן את פניותיו של העותר בכובד ראש ושקל את השיקולים הרלוונטיים לקבלת החלטתו מטעמים ענייניים. שהרי, בהמלצת בית המשפט נאות המשיב לשלוח את העותר לוועדה חיצונית בלתי תלויה בבית לוינשטין, לפניה יופיע העותר, יטען טענותיו ויציג את המסמכים הרפואיים שברשותו, וועדה זו תכריע האם יש להכיר בצלקות בפנים ובחבלה האקוסטית והטנטון מהם סובל העותר, כנובעים ישירות מפגיעת הראש אם לאו, ובהתאם לחוות דעת זו יקבע המשיב לאיזה סוג רכב זכאי העותר. משהתחייב המשיב לעשות כן, היה על העותר למשוך עתירתו שעניינה התערבות בית המשפט בשיקול דעת המשיב. מרגע שאפשר המשיב לגורם מקצועי רפואי חיצוני ובלתי תלוי ליתן חוות דעתו, והתחייב לפעול לפיה, אין עוד מקום לעתירה. העובדה שהעותר מבקש להימנע מלהופיע בפני ועדה זו ומבקש מבית המשפט לחייב את המשיב להסתמך בהחלטתו על חוות דעתו של ד"ר סחר בלבד, אינה מצדיקה לכשעצמה את קבלת העתירה, גם אם ביהמ"ש סבר שיש להקל על העותר לאור הימשכות ההתדיינות בעניינו. העותר גם לא הוכיח כל נזק שנגרם לו מהחלטת המשיב לאפשר לו רכב בנפח מנוע 1600 סמ"ק אל מול רכב בנפח 2000 סמ"ק אותו מבקש העותר לקבל. לאור האמור העתירה נדחית והחלטת המשיב תעמוד בעינה עד להחלטת אחרת של הועדה הרפואית בבית החולים בית לוינשטיין בעניינו של העותר, והעותר יזומן אליה מוקדם ככל הניתן. היה ותמצא הועדה כי יש להכיר בצלקות בפנים ובחבלה האקוסטית והטנטון, כולן או מקצתן, כחלק בלתי נפרד מפגיעת הראש, כך שאחוז הפגימות המשויכות לפגיעת הראש מתוך סך נכותו המוכרת של העותר יגיע לכדי 80%, יהא העותר זכאי לרכב בנפח מנוע 2000 סמ"ק מכאן ואילך, בהתאם לסעיף 30.ג.5 להוראות אגף השיקום. היה ותקבע הועדה כי אין לשייך פגיעות אלה לפגימת הראש, תישאר החלטת המשיב על כנה והעותר יהא זכאי לרכב בנפח מנוע 1600 סמ"ק בהתאם לסעיף 30.ה.1 להוראות אגף השיקום. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום ל' ניסן תשע"א, 04 מאי 2011, בהעדר הצדדים. צבאפגיעת ראש / מוחאגף השיקום