האם התפטרות עקב אי תשלום שעות נוספות מזכה בפיצויי פיטורים ? כללי 1. הצדדים הסכימו כי התובע עבד כנהג בנתבעת בסניפה בקריות מיום 18/6/01 ועד 15/7/09. לטענת התובע, עקב דרישתו לתשלום שעות נוספות הורעו תנאי עבודתו והוא נדרש לעבור ולעבוד במחסן, משסרב, פוטר מעבודתו. בתביעתו שבפנינו תובע התובע תשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הפרשי שעות נוספות ודמי הבראה לשנת העבודה האחרונה. להלן נדון בנסיבות סיום עבודת התובע ובהמשך, בשאלת זכאותו לרכיבים הנתבעים על ידו. נסיבות סיום עבודתו של התובע ושאלת הזכאות לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת 2. לטענת התובע בתצהירו, בשנת עבודתו האחרונה הועסק בשעות נוספות, שתמורתן לא שולמה לו חרף פניות מצידו. ביום 15/7/09 שלח לנתבעת מכתב התראה בו הודיע, כי אם לא ישולמו לו תוך 7 ימים הפרשי השעות הנוספות יתפטר בדין מפוטר. בעקבות קבלת המכתב, כך טוען התובע, נלקח ממנו הטלפון הנייד והוא הועבר מתפקיד נהג לתפקיד מחסנאי. משסרב, בטענה כי אינו מסוגל מבחינה בריאותית לעבוד כמחסנאי, פוטר מן העבודה בו ביום, ללא הודעה מוקדמת. לחילופין טוען הוא כי התפטר בדין מפוטר עקב הרעת תנאי עבודתו. 3. לטענת הנתבעת, בראשית חודש 5/09 ביקש התובע להתפטר מעבודתו ולקבל פיצויי פיטורים. הנתבעת סירבה. כתגובה, החל התובע להיעדר מעבודתו ובגין כך נשלחה לו ביום 15.6.09 התראה. בשלהי חודש 7/09 הגיעו מכתבים מטעם ב"כ התובע ובהם דרישה לתשלום שעות נוספות, שאם לא כן, התובע יתפטר בדין מפוטר על רקע אי תשלום שעות נוספות. לטענת הנתבעת, התובע לא פוטר אלא חיפש אמתלא להתפטר מעבודתו ולדרוש פיצויי פיטורים. לטענת הנתבעת, לתובע לא מגיע תשלום בעד שעות נוספות (ואפילו קיבל שעות ביתר). לטענת הנתבעת, היעדרויותיו של התובע מהעבודה גרמו לנתבעת שיבושים קשים באספקת הסחורה ללקוחות, ועל כן ביום 20/7/09 העבירה את התובע לעבודה במחסן, ללא כל פגיעה בשכרו של התובע. בד בבד, ומשהתובע לא נדרש למכשיר הסלולרי הנמסר רק לנהגים, התבקש התובע להחזיר את המכשיר. החל מיום 21/7/09 הפסיק התובע להתייצב לעבודה. 4. מהימנה עלינו עדות מר איתן וולך ומר ידידיה שנרב מטעם הנתבעת, כי התובע פנה אליהם בחודש מאי בבקשה לסיים עבודתו ולקבל פיצויי פיטורים, וכי תשובתם הייתה כי עובד מתפטר אינו זכאי לפיצויי פיטורים. כמו כן, מהימנה עלינו גרסתו של מר שנרב, כי בהמשך לכך, ומשהחל התובע להיעדר מעבודתו בתדירות גבוהה באופן משמעותי מבעבר, שלחה לו הנתבעת ביום 15/6/09 מכתב התראה בו נכתב: "בעקבות בקשתך להתפטר מהחברה ולקבל פיצויי פיטורים, ובעקבות סירובנו לבקשתך הנ"ל, זיהינו לאחרונה בהתנהגותך בעבודה סימנים לכך שאתה מתכונן לחרוג ממנהגך בעבר ולהתחיל לעשות בעיות בעבודה, מתוך כוונה שאנו נפטר אותך ובדרך זו תקבל פיצויי פיטורים...". גרסת הנתבעת נתמכת בדו"ח הנוכחות ממנו עולה כי התובע נעדר מעבודתו בעילת מחלה בימים 5/6/09, 7/6/09, 11/6/09, 15/6/09 וכן בימים רבים נוספים, בחודשים מאי, יוני ויולי. 5. לנוכח היעדרויותיו המרובות של התובע כמשתקפות בכרטיסים הנוכחות, מקבלים אנו את גרסת הנתבעת כי ביום 20/7/09 נדרש התובע לעבור לעבוד במחסן על מנת לצמצם את נזקי הנתבעת באספקת הסחורה ללקוחות לנוכח היעדרויותיו המרובות. יצויין, כי גרסת התובע כי ביום 15/7/09 נדרש לעבוד במחסן, אינה מתיישבת עם כרטיס הנוכחות על פיו, במועד זה כלל לא התייצב בעבודה. על פי הכרטיס, יום 20/7/09 הינו היום האחרון בו התייצב התובע לעבודה. 6. התובע לא נתן הסבר הכיצד מכתבו מיום 15/7/09 מופיע בנוסח זהה גם ביום 20/7/09. ככל הנראה יצא מכתב זה ביום 20/7/09 כאשר נוסח אחד ממנו תוקן לתאריך 15/7/09. תשובת הנתבעת מיום 26/7/09 התייחסה למכתב מיום 20/7/09, שזהו ככל הנראה המכתב המקורי שיצא לנתבעת. מתוכן המכתב עולה כי "לפני יומיים נלקח מהתובע הטלפון הנייד" ואולם, בשבוע שקדם ל- 15/7 ובשבוע שקדם ל - 20/7 עפ"י דו"ח הנוכחות, התובע לא נכח בעבודה. 7. מעדיפים אנו על כן את גרסת הנתבעת כי התובע נדרש לעבור למחסן ביום 20/7, ובאותו המועד נדרש גם למסור את הטלפון הנייד לו לא נזקק בעבודה במחסן. התובע סרב ולא התייצב עוד לעבודה. התובע לא הציג כל מסמך רפואי התומך בטענתו כי הסירוב נבע מסיבות רפואיות. בהמשך, ניסה התובע "להלביש" לבוש משפטי של התפטרות בדין מפוטר על סיום עבודתו. בניגוד לתצהיר שם טען כי בשנת עבודתו האחרונה נדרש לעבוד בשעות נוספות, התובע אישר בעדותו כי עבד 8-9 שנים ללא שקיבל תשלום עבור שעות נוספות. בהמשך עדותו טען כי בשנת 2009 קיבל באופן חלקי תשלום עבור שעות נוספות, שנפסק אח"כ, אולם לא הצליח להוכיח זאת מן התלושים. מעדות התובע עלה, כי לא הייתה למעשה "הרעה מוחשית" בתנאי עבודתו בעניין אי תשלום השעות הנוספות בסמוך למועד סיום עבודתו. 8. מקבלים אנו את גרסת הנתבעת כי לאחר שהתובע לא השיג הסכמת הנתבעת לסיים עבודתו תוך קבלת פיצויי פיטורים, חיפש הוא אמתלא לקבלת פיצויי פיטורים, בטענה כי הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה", שלא קיימת. במכתב ההתראה להתפטרות התובע לא ביסס את טענת הרעת התנאים על שלילת הרכב הצמוד שהייתה כבר בראשית שנת 2009, וכן לא ביסס את התפטרותו על הרעה מוחשית בתנאי עבודתו הנובעת מהעברתו למחסן אלא אך על טענת אי תשלום שעות נוספות שאינה מהווה, כאמור, הרעה מוחשית בתנאי העבודה. 9. לנוכח כל האמור, משלא הוכחה בפנינו הרעה מוחשית בתנאי העבודה ומשלא שוכנענו כי התובע פוטר אלא התפטר תוך ניסיון לזכות בפיצויי פיטורים שאינם מגיעים לו כחוק, תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת נדחית. התביעה להפרשי ש"נ 10. בתביעתו תבע התובע הפרש 38 שעות נוספות שלא שולמו לו לטענתו מחודש 2/09 ועד 7/09, הפרש המסתכם לטענתו בסך 1700 ₪. גם לאחר קבלת כרטיסי הנוכחות והטכוגרפים, לא ביסס ולא פרט התובע בתצהירו את תביעתו לש"נ וכיצד הגיע למספר השעות הנתבע. רק בסיכומיו טען כי עבד 7.5 ש"נ ב- 2/09, 14.5 ש"נ ב- 3/09, 8 ש"נ ב- 4/09, 4.5 ש"נ ב- 5/09, ו- 3.5 ש"נ ב- 6/09 וזאת בהתבסס על שעון הנוכחות. 11. מכרטיס הנוכחות עולה, כי לאחר הפחתת 1/2 שעת הפסקה ביום, לא עבד התובע בשעות נוספות כנטען על ידו, ולא ברור כיצד הגיע הוא לנתונים הנתבעים. גם רישומי הטכוגרפים שהוצגו לתיק אינם תומכים בטענה כי התובע עבד בשעות נוספות. לנוכח האמור, ובהיעדר פירוט מטעם התובע על דרך חישוב השעות הנוספות הנתבעות, התביעה ברכיב זה נדחית. התביעה להפרש דמי הבראה: 12. לטענת התובע, משנת 2008 ועד סיום עבודתו לא קיבל הבראה והוא זכאי ל - 7 ימי הבראה, בסך 2380 ₪. הנתבעת הודתה בזכאות התובע להבראה בגין שנת 2009, עבור חצי שנת עבודה. 13. מתוך הראיות עולה, כי תשלום ההבראה היה עבור שנה קלנדרית בכל פעם: בשנת 2002 קיבל התובע 7.7 ימי הבראה עבור שנת 2001 (חלקי) ושנת 2002 (נ/4). וכך, מידי שנה קיבל תשלום הבראה עבור כל השנה הקלנדרית. מכאן, כי ב- 6/08 קיבל התובע הבראה עבור כל שנת 2008 ונותרה יתרת הבראה למחצית שנת 2009 . עפ"י ויתקו של התובע, זכאי הוא ל-7 ימי הבראה עבור שנה זו, ועבור מחצית השנה זכאי הוא ל- 3.5 ימי הבראה. על הנתבעת לשלם לתובע יתרת הבראה בסך 1190 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.09 ועד התשלום בפועל. סיכום 14. תביעת התובע לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ושעות נוספות - נדחית. התביעה להפרש דמי הבראה מתקבלת באופן חלקי. על הנתבעת לשלם לתובע יתרת דמי הבראה בסך 1190 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/8/09 ועד התשלום בפועל. 15. בנסיבות העניין, משעיקר התביעה נדחתה, איננו עושים צו להוצאות. 16. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום, י' בניסן תשע"א, 14 באפריל 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. מ. פריימןש ו פ ט ת שושנה הורןנציגת עובדים מתתיהו דורוןנציג מעבידים שעות נוספותהתפטרות