צו הרחבה יבוא יצוא   התובעת, בוגרת מכון וינגייט ללימודי ספורט, במסגרת שירותה הצבאי היתה מדריכת כושר בצה"ל, ואח"כ מדריכת כושר במכוני כושר פרטיים, עובדת מ- 1.6.99 וגם עתה, כמדריכה ראשית ומנהלת מכון כושר של הנתבעת, חברה המפעילה מכוני כושר, לטובת ולהנאת עובדי חב' המחשבים ראד בע"מ, ברמת החייל - הגישה תביעה כספית בסך של 46,430 ₪ בגין הפרשי שכר וכו', ב- 20.5.02. כתב הגנה מפורט הוגש ב- 4.7.02.   ב- 20.8.02 הוגשה הודעה מוסכמת על הסדר פשרה, כדלקמן: "1. הנתבע מס' 2 מר ישראל בן נתן ימחק מכתב התביעה ללא צו להוצאות. 2. הנתבעת 1 (להלן - הנתבעת) תשלם לתובעת סך של 6,048 ₪ לסילוק כל תביעותיה הכספיות עד חודש 6/02 (כולל), למעט נושא קופת הגמל כמפורט להלן. 3. מאחר שהצדדים נותרו חלוקים בשאלת זכאותה של התובעת להפרשות בגין קופת גמל ע"י הנתבעת 1 , לרבות סכומי ההפרשות - ככל שאלו מגיעות לה, תיוותר שאלה זו להכרעת בית הדין עפ"י סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט".   משניתן תוקף להודעה המוסכמת כנ"ל, ע"י כב' הרשמת גב' מ. מרגלית, ב- 21.8.02, הוגשו סיכומי/טיעוני התובעת ב- 10.9.02 ואח"כ סיכומי הנתבעת ב- 8.10.02, אולם משהועבר התיק ניתנה החלטה ב- 5.1.03, בה הודגש : "לאחר עיון בסיכומים, כמו גם בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 - על פני הדברים לא נתנו הצדדים דעתם לאפשרות העולה מסעיף 33א לחוק ההסכמים הקיבוציים, לפיו מונתה ולכן קיימת ועדת פיקוח לגבי ההסכם בתחום המסחר והסיטונאות [ראה "דיני עבודה" מ. גולדברג, הוצאת סדן, המהדורה השלושים ושבע,(יולי 02), עמ' 32-4]. אי לכך, מן הראוי בשלב זה להפנות את תשומת לב הצדדים לאפשרות של חיסול/בירור המחלוקת כנ"ל, אם יתברר כי לא פועלת וועדת פיקוח ו/או אין הצדדים מוכנים לבירור במסגרת זו - תינתן החלטה בעקבות הפניה הראשונית, יש להדגיש כי "דרך המלך" בבירורים כנ"ל מן הראוי שתביא את הצדדים אל שולחן וועדת הפיקוח, כמצוות/שאיפת המחוקק בנדון".   ב- 11.2.03 הוגשה הודעת התובעת, לא הוגשה הודעה מאת הנתבעת: "לאחר מספר שיחות טלפוניות שקיימתי עם משרד העבודה בירושלים עם הממונה על ההסכמים הקיבוציים ועם הממונה על פיקוח צווי הרחבה ועל יחסי עבודה ולאחר שהסברתי להם בבירור במה מדובר, נאמרו לי מפורשות הדברים כלהלן: א. ועדת פיקוח מונתה על מנת לפקח על ביצוע צווי הרחבה קיימים כיום במשק העבודה ולא על מצב שבו יש חלוקי דעות בין הצדדים באם צו הרחבה בכלל חל עליהם. ב. ועדת הפקוח כנ"ל כלל וכלל לא פעילה כיום. ג. ההחלטה באם חל על המעביד "הנתבע" דנן "צו הרחבה", נתונה להחלטת בית המשפט. לאור כל האמור (יש) לחייב את הנתבעת בביצוע צו ההרחבה וכמו כן לחייבה בהוצאות בית משפט ובהוצאות טירחה, טלפונים וזמן".   אכן, בהחלטה מיום 05.01.2003, הופנתה תשומת לב הצדדים לאפשרות של בירור בפני ועדת פיקוח בתחום המסחר והסיטונאות - אפשרות העולה מסעיף 33א-ה לחוק ההסכמים הקיבוציים, לפיו מונתה ולכן קיימת ועדת פיקוח לגבי ההסכם בתחום האמור, תוך הדגשה כי "דרך המלך" בבירורים כנ"ל מן הראוי שתביא את הצדדים אל שולחן ועדת הפיקוח, כמצוות/שאיפת המחוקק (ראה "דיני עבודה" מ. גולדברג, הוצאת סדן, המהדורה השלושים ושבע (יולי 02), עמ' 32 א-4). הובהר כי אם יתברר כי לא פועלת ועדת פיקוח ו/או אין הצדדים מוכנים לבירור במסגרת זו - תינתן החלטה, כמבוקש וכמוסכם. התובעת טרחה/ערכה בירורים טלפונים לעניין ועדת הפיקוח, "מסע" שסופו בשיחה עם הממונה על ההסכמים הקיבוציים, ועם הממונה על פיקוח צווי הרחבה ועל יחסי עבודה, כפי שדיווחה, ותשובתם היתה לדבריה כי, "ועדת הפיקוח הנ"ל כלל וכלל לא פעילה כיום". מן הראוי להביא לידיעת משרד העבודה - הלשכה המשפטית, את הפתעתנו, נוכח הדיווח שועדת הפיקוח בתחום זה אינה פעילה. המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו למשרד העבודה - הלשכה המשפטית.   מכיון שכך, כמוסכם על הצדדים, יפסוק בית הדין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984.   מכאן להחלטתנו - 1. יש להדגיש, כי נטל ההוכחה בדבר תחולת צו הרחבה, הוא על העובד (ראה דב"ע תשן/7-1, אליקים הדי- אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כרך כ"ג וכן, דב"ע נד/3-37 מימרן - בן יעקב, לא פורסם).   2. אין מחלוקת על אופי עיסוקה של הנתבעת-חברה בע"מ המנהלת מס' מכוני כושר, ואין מחלוקת לגבי אופי עבודת התובעת- מדריכה ראשית בחדר כושר (העובדת אצל הנתבעת עד עצם היום הזה).   3. צו ההרחבה בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, ושירותים (להלן- צו ההרחבה), הרחיב הוראות מההסכם הקיבוצי בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, ושירותים (להלן- ההסכם הקיבוצי), שנחתם בין לשכת המסחר תל אביב-יפו לבין ההסתדרות הכללית, ובין השאר, את ההוראה בדבר חובת הפרשת המעביד מדי חודש בחודשו לזכותו של העובד 5% משכרו החודשי לקופת גמל. 4. התובעת מבססת את תביעתה על תחולתו של צו ההרחבה. צו ההרחבה חל על כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, בשירותים ובענפים שבנספח 1 להסכם הקיבוצי (הרשום בפנקס ההסכמים הקיבוציים לפי מס' 7010/77) ובכללם- "ספורט-ציוד". לטענת התובעת, פעילות הנתבעת משתייכת לענף השירותים הקהילתיים, פעילות ספורט, וזאת מעיון בקובץ ה"סיווג האחיד של ענפי הכלכלה, 1993".   מנגד טוענת הנתבעת, כי התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמדריכת כושר ראשית בחדר כושר, המופעל ומנוהל על ידי הנתבעת, קרי, אין לעיסוקים אלה קשר כלשהו למסחר ו/או ציוד ו/או שיווק כלשהו (עמ' 3 לסיכומי הנתבעת).   5. יש לציין, אין חקיקה המחייבת עובד או מעביד להיות חבר בקופת גמל (למעט חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, וחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א - 1961). אף על פי כן התפתחה מערכת מסועפת של קופות גמל מסוגים שונים וליעדים מגוונים. צבירת זכויות לעובד בקופת גמל, היא כיום חלק מקובל מתנאי העבודה (ראה ח. הרדוף, זכויות עובדים בקופות גמל,עמ' 17).   דיון והכרעה 6. "...הפשרה אינה עניין של החלטה שרירותית אלא צריך שתיעשה לאחר שיקול רציני" (המ' 427/78 ע"א 807/77 סובול נ' גולדמן, פ"ד לג(801 ,789 (1 מול א'). פועל יוצא מכאן הנו, שאין מקום לטעות ולסבור, כי בשל שיקול הדעת הרחב המסור לו בהליך זה, ימנע בית המשפט מליתן את הדעת למצב המשפטי הפורמלי: "פשיטא בעיני כי בגדרי הפשרה התחשבות בדין היא אפשרית" (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, דינים עליון נה, 532). המצב המשפטי לאשורו משפיע אפוא על התוצאה, כמורה דרך, אף אם בהליך הפשרה, להבדיל מפסיקה במתכונת הרגילה, אין הוא בבחינת הגורם המכריע.   7. מקובלת עלינו טענתו של ב"כ הנתבעת בדבר אי חלותו של הצו על יחסי העבודה בין הנתבעת לבין לתובעת, נראה לנו שאילו התיק היה נדון לגופו - היו קלושים סיכויי התובעת לשכנע שהצו האמור חל על הנתבעת, וזאת, מהטעמים הבאים: סעיף 28 לחוק ההסכמים הקיבוציים התשי"ז- 1957 קובע שצו הרחבה יפורסם ברשומות ויפורטו בו ההוראות שהורחבו וסוגי העובדים והמעבידים שעליהם חל הצו.   כלומר, כוונת השר היא כי בצו "יפורטו ההוראות שהורחבו".   הלכה פסוקה היא, כי "לדיבור "יפורטו" יש ליתן פירוש רחב, קרי - שנוסח ההוראה המורחבת יובא במלואו, על מנת שתהיה לציבור רחב (ובמיוחד מעבידים שאינם חברים בארגון המעבידים שחתם על ההסכם לגביו ניתן הצו שהורחב, ועובדיהם), נגישות ישירה וברורה להוראות שהורחבו ועל ידי כך ידעו המעבידים והעובדים את זכויותיהם וחובותיהם" (ראה דב"ע נב/3-162 מצובע שאלתיאל - טכנו ראלקו בע"מ, פד"ע כד 555).   יתרה מכך, אין צדדים להסכם קיבוצי רשאים לקבוע את תוקפו של צו הרחבה. סמכות זו נתונה לשר העבודה והרווחה ולו בלבד. מכאן, האמור בהסכם הקיבוצי מתייחס משפטית אך ורק לתוקפם של ההסכמים הקיבוציים ולחלותם על ה"מפעלים" החברים בארגון המעבידים שהוא צד להסכם (ראה דב"ע נו/6-4 כפר הנופש של יגאל בע"מ - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין פד"ע ל 117).    8. לעניננו, בצו ההרחבה ניתן להבין ברורות כי הוא חל על כלל העובדים ומעבידים בענפי היבוא, יצוא וסיטונות, מה שלא ברור כלל וכלל לגבי מאמני כושר. דבר הנכון גם להסכם הקיבוצי שהורחב. כאמור בהלכת מצובע לעיל, לו רצה השר להרחיב את תחום ההוראות על סוגי עובדים ומעבידים שלא נכללו בצו ההרחבה - היה עליו לפרט זאת על ידי הוראה כתובה ומפורשת. צו ההרחבה בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות חל עפ"י כותרתו על: היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות; ועפ"י ההקדמה שלו הוא חל על כל העובדים והמעבידים בענפי היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות, בשירותים ובענפים המפורטים בנספח לו. במילים אחרות, עפ"י נוסחו של הצו תחולתו מוגבלת לשלושה תחומים: יבוא, יצוא ומסחר בסיטונות, ואף זאת לא באופן גורף, אלא אך ורק בשירותים ובענפים המפורטים בנספח לו.   9. נוכח האמור לעיל, אין מנוס מלקבוע, כי אין לאותו צו תחולה, כבקשת התובעת - דין התביעה להדחות. זאת ועוד: לא ברור ולא דווח לגבי תנאי העבודה של עובדים/מדריכים אחרים בנתבעת, יש להניח שגם מדריכים אלה עובדים בתנאים כנ"ל ואם אכן מדובר בכל צוות מדריכים, לא בלתי ראוי להעיר/להמליץ לבדוק יחדיו את "הסוגיה הפנסיונית".   10. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות, קל וחומר - "הוצאות לדוגמה", כבקשת ב"כ הנתבעת. צו הרחבהיצואצוויםיבוא