קבלת שוחד עבור הברחת ביצים

קבלת שוחד עבור הברחת ביצים בקשה להורות על מעצרו של משיב 1 (להלן: "המשיב") עד לתום ההליכים המשפטיים. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, בחמישה עשר איומים, עבירות של לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, קשירת קשר לביצוע פשע, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה, עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה, שיבוש הליכי משפט, סחיטה באיומים, שימוש במרמה ערמה ותחבולה, הובלת ביצי מאכל שאינן מוחתמות כדין וללא משלוח וייבוא מוצרים מבעלי חיים ללא היתר. על-פי המתואר בכתב האישום, החל מינואר 2012 ועד ליולי 2012 (להלן: "התקופה") ניהלו משיבים 2, 3 ו-13 ( להלן: "מנהלי הארגון") רשת הברחות, אשר הבריחה, באמצעות משאיות (להלן: "המשאיות"), כעשרה מיליון ביצים (להלן: "הביצים המזויפות") מן הרשות הפלסטינית לישראל דרך מעבר חוצה שומרון (להלן: "המעבר"). בתקופה האמורה, הועסק המשיב כרכז מודיעין במועצת הלול. מתוקף תפקידו היה אמון המשיב על איתור ביצים אשר לא עברו את הליך הבדיקה הנדרש על ידי משרד הבריאות ועל השמדתן. כתב האישום מייחס למשיב, באחד עשר אישומים שונים, קבלת שוחד ממנהלי הארגון בגובה 7,000 לשבוע תמורת התעלמות מפעילותו של הארגון (להן: "אישומי השוחד"). בנוסף, מייחס כתב האישום למשיב, באישום התשיעי, מסירת מידע, אשר קיבל מגיסו, אבי בן שושן (להלן: "אבי"), אשר עובד ביחידת הפיצוח בדבר כוונתה של המשטרה לעצור את משיב 11. מסירת מידע זה הובילה, בסופו של יום להימלטותו של משיב 11 ממעצר ולשיבוש הליכי המשפט. (להלן: "אישום השיבוש"). כמו כן, מיוחסות למשיב, באישום השלושה עשר, עבירות של שוחד, סחיטה באיומים, מרמה והפרת אמונים אשר אינן קשורות לפעולות הארגון. על-פי אישום זה, במהלך השנים 2009-2010 איים המשיב על חוסיין נשאת (להלן: "חוסיין") ונטל ממנו שוחד בכסף ובטובות הנאה בתמורה להגנה על סחורתו מהשמדתה על-ידי עובדי מועצת הלול (להלן: "אישום הסחיטה"). ב"כ המשיב הסכים לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית במסגרת המיוחס למשיב באישום הסחיטה. לעומת זאת, באישומי השוחד והסחיטה טען להעדרה של תשתית ראייתית לכאורית או לחלופין לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית ברמה פחותה, המצדיקה את שחרור של המשיב לחלופת מעצר. טענות המבקשת: ב"כ המבקשת סמכו טיעוניהם על מספר אדנים אשר, לדידם, אינם מותרים ספק בדבר קבלת השוחד. בראשית דבריהם, ובכדי להקל על הדיון הדגישו ב"כ המבקשת כי בכל מקום בו משתמשים מנהלי הארגון בביטוי "החבר" כוונתם למשיב כפי העולה מהודעותיהם. חוקר: איך הם אמרו שי משה? איך הם קראו לזה? משיב 3: החבר. חוקר: הם קראו לזה מההתחלה החבר? משיב 3: החבר. תמיד. (תמלול הודעת משיב 3 מיום 22.7.12 עמ' 109 שורות 14-17). הודעות מנהלי הארגון: ב"כ המבקשת הפנתה להודעותיהם של שלושת מנהלי הארגון אשר פירטו את התשלום למשיב כחלק מן ההוצאות האמורות. משיב 2 מסר כיצד העביר את כספי השוחד למשיב 13, אשר העביר את הכספים למשיב. לדוגמא, בחקירתו נשאל משיב 2 בדבר ידיעתו על לקיחת הכסף על-ידי המשיב והשיב: "מרוני (משיב 3 מ.ב.). אני יודע, שהבן-אדם מקבל כסף" (תמלול הודעת משיב 2 מיום 12.7.12 עמ' 103 שורות 31-38). יום לאחר מכן, חזר משיב 2 ופרט את החלוקה הפנימית של תשלום השוחד "שאני ומועיד (משיב 13 מ.ב.) כל אחד אלפיים. מואיד היה מוריד לי אלפיים ולו אלפיים, היה מעביר את זה לרוני , ורוני היה מוסיף לו" (תמלול הודעת משיב 2 מיום 23.7.12 עמ' 32 שורות 16-17). משיב 13 אישר גם הוא בחקירותיו את הליך איסוף הכסף ואף תאר מפגש בינו למשיב בו דנו בהעברת הכסף: "אני אמרתי לו (למשיב מ.ב.) אנחנו משלמים את האלפיים שקל... והוא אמר לי, תשתוק הכול בסדר" (תמלול הודעת משיב 3 מיום 2.8.12 עמ' 187 שורות 38-39 עמ' 188 שורות 1-2 ). בהמשך תיאר משיב 13 שיחה בינו לבין משיב 2 בסוגיית יעדו של הכסף: משיב 13: "אלון אמר לי... זה לא הולך לסתם לזה הולך לחבר..." חוקר: ידעת שאין עוד חבר חוץ משי משה? משיב 13: ברור. (תמלול הודעת משיב 13 מיום 2.8.12 עמ' 188 שורות 10-22) מנהל הארגון השלישי, משיב 3, אימת את דבריהם של משיבים 2 ו-13 לעניין נתינת השוחד למשיב אך בניגוד לטענתם, טען שהם אלו אשר מסרו למשיב את הכסף בפועל: "שי משה מקבל 7000 אלפים ₪ בשבוע... הוא מקבל את זה מהם" (תמלול הודעת משיב 3 מיום 22.7.12 עמ' 106 שורות 19-25). משיב 3 חזר מספר פעמים על ההפרשה השבועית למשיב לדוגמא: חוקר: האם שי משה היה מוזכר בדו"ח ההוצאות השבועי? משיב 3: החבר, היה רשום... חוקר:כל שבוע הסכום שלו היה זהה? משיב 3: כן. זה מה שהיו לוקחים ממני... זה מה שהיו גובים מהסכום הכללי של העבודה, היו גובים את זה. (תמלול הודעת משיב 3 מיום 22.7.12 עמ' 121 שורות 33-39, עמוד 122 שורות 1-12) בתגובתה נתנה המבקשת את דעתה לשוני בגרסאות בין משיבים 2 ו-13, אשר טוענים כי משיב 3 העביר את כספי האתנן למשיב, לבין גרסת משיב 3 אשר טען שמשיבים 2 ו-13 הם אלו אשר העבירו בפועל את הכסף למשיב. ב"כ המבקשת הפנו לנסיבותיה של עבירת השוחד והדגישו כי זהותו של נותן השוחד אינה רלוונטית כל עוד הוכח שהמשיב קיבל שוחד. לדידם, אין חולק כי המשיב קיבל שוחד ממנהלי הארגון ומקומו של הדיון בנותן השוחד בפועל הינו בהליך העיקרי. בנוסף עמדו על הסתירות בגרסאות המשיבים וטענו כי אין המדובר בסתירות אלא בניתוח לא נכון של דבריהם. דוגמא בולטת לכך מצויה בסתירות לעניין סכומי הכסף בהודעת משיב 2. ב"כ המבקשת טענו כי לעיתים ציין משיב 2 את סכום השוחד הכולל קרי, 7,000 ₪ או 8,000 ש"ח ולעיתים רק את חלקם של המשיב 13 ושלו, קרי, 4,000 ₪. ביחס להתנהגות החוקרים ופיתויים של המשיבים, אותה אפרט לעיל במסגרת טענות המשיב, טענו ב"כ המבקשת כי מקומו של הדיון בשאלה זו הינו בהליך העיקרי. קבלת המתת- חיזוק לטענותיהם כי המשיב קיבל שוחד ממנהלי הארגון מצאו ב"כ המבקשת בקבלת המתת ובהשפעתו של המשיב על פעילות הארגון. קרי, בהעברת המשאיות מבלי שייתפסו. לדידם, הצלחת הארגון בהברחת הביצים המזויפות מעידה כי המשיב אכן שוחד שכן, אם לא שוחד המשיב מדוע אפוא סייע לארגון תוך כדי שהוא חוטא לתפקידו. בהודעותיהם חזרו מנהלי הארגון מספר פעמים על כך שהמשיב "שמר עליהם" ודאג לכך שמשאיות הארגון לא יתפסו. לדוגמא: חוקר: שי משה קיבל שבעת אלפים שקל בשבוע? משיב 3: כן. חוקר: בתמורה לזה, מה הוא צריך לעשות? או מה הוא צריך לא לעשות? משיב3: להעלים עין... להתעלם ממה שקורה. (שם עמ' 113 שורות 1-6). ב"כ המבקשת הפנתה לשיחות הטלפון בין המשיבים ולהודעותיהם מהן עולה כי בנוסף ל"העלמת העין" שלט המשיב בארגון והיה אחראי לניתובן של הביצים לאתרים אליהם מצא לנכון ולרוכשים עימם בחר לסחור. לדוגמא: "הוא (משיב 3 מ.ב.) עשה טעות עם החבר, שאסור ביצה אחת להכניס לישראל בלי שהחבר כאילו ידע" (תמלול הודעת משיב 3 מיום 2.8.12 עמ' 288 שורות 17-18). כמו-כן, תיאר משיב 13 כיצד העביר למשיב מידעים על מבריחים אחרים תמורת העברת משאיות השייכות לארגון, (שם עמ' 262 שורות 25-39, עמ' 263 שורות 1-35) כיצד שלט המשיב על ויסות הביצים והכנסתן לישראל (תמלול מיום 5.8.12 עמ' 16 שורות 24-39) וכיצד קבע את דרך ההפצה (שם עמ' 83 שורות 3-22). מן ההאזנות למכשיריהם של המשיבים עולה תמונה דומה בדבר שליטת המשיב בהפצת הביצים: "לא מוציאים הנה החבר עצבני, הוא לא רוצה שנוציא ביצה אחת לחבר א.. לאפי (משיב 12 מ.ב.)" (שיחה מספר 1159 מיום 8.7.12 מעמדה 70360 בין משיב 2 למשיב 13). בהמשך השיחה האמורה שקלו משיבים 2 ו-13 להוציא את משיב 3 מן השותפות ולהכניס במקומו את המשיב: "רוני יוצא מהתמונה זהו, החבר תופס את מקומו שהחבר איתנו כאילו...". בתגובתם הפנו ב"כ המבקשת לשיחה בין המשיב לבין דותן, אחד מפקחיו, בה סירב המשיב להצעתו של דותן לבחון את מעשיו של משיב 11 אשר העמיס רכב מסוג סוואנה בשעות הבוקר המוקדמות. אליבא דב"כ המבקשת ממכלול דברים אלו קרי, הצלחת העברתן של המשאיות, שליטתו של המשיב בכל הנעשה בארגון ורצונם של שניים ממנהלי הארגון להציע לו להיכנס כשותף עולה כי המשיב אכן שוחד על-ידי הארגון ומכאן נבע האינטרס שלו בהצלחתו. הודיית חוץ של המשיב בפני משיב 3: - בחקירתו מסר משיב 3 כי שוחח עם המשיב והמשיב אישר לו כי הוא מקבל את כספי השוחד באופן סדיר. חוקר: מה שאלת אותו? אתה מקבל את מה שמגיע לך? משיב 3: כן חוקר: ומה הוא אמר? משיב 3: "שכן, שהוא מקבל מה שמגיע לו" (תמליל חקירת משיב 3 מיום 22.7.12 עמ' 136 שורות 37-39 עמ' 137 שורות 1-4). לשיטת ב"כ המבקשת עסקינן בהודיית חוץ של נאשם אשר ניתנה באופן חופשי ומרצון בהתאם לנדרש בסעיף 12 לפקודת הראיות. האזנות למשיבים: - מן השיחה בין משיבים 2 ו-13, אליה התייחסתי בפסקאות 23-24, עולה כי הם שקלו לצרף שותף, אשר התלונן בפני משיב 13 כי לא קיבל במשך שלושה שבועות את הסכום השבועי המופרש אליו. משיב 13:שלוש שבועות לא מביא לו כסף.....הוא לא קיבל, הוא לא מקבל עד עכשיו ארבע אלף בשבוע? משיב 2: אז הוא לא מקבל כסף. משיב 13: אין, הוא שותף איתנו. משיב 2: הבנתי, יענו אין יותר לתת "לו"? משיב 13: אין יותר לתת לו. כאשר נשאל משיב 2 בחקירתו אודות זהות האדם לו מופרש מדי שבוע כסף השיב כי מדובר במשיב. (תמליל חקירת משיב 2 מיום 23.7.12 עמ' 25 שורות 3-6). ב"כ המבקשת הפנו לשיחה שערך משיב 13, בסמוך למעצרם של יתר המשיבים בתיק, בה נשאל המשיב האם גם האדם שמקבל מערבה (מערוף מ.ב.) נעצר אף הוא (שיחה מיום 10.7.12 מספר 623 מעמדה 72078) ב"כ המבקשת עמדו לכך כי האזנות אלו, המציגות את דרך התנהלות הארגון בצורה אותנטית, מחזקות את הראיות כי המשיב אכן קיבל שוחד ממנהלי הארגון. תדפיסי חשבון הבנק של המשיב: ב"כ המבקשת הפנו לתדפיסי חשבונו של המשיב המחזקים את טענתם כי המשיב קיבל שוחד. התדפיסים מראים כי בתקופה שבין 26.1.10 לבין 30.1.12 הופקדו בחשבונו כ-57,000 ₪ חלקם במזומן וחלקם בשיקים. בחקירותיו נמנע המשיב מלתת הסבר לעשרות אלפי השקלים אשר נכנסו לחשבונו למעט טענות בדבר אירועים משפחתיים או מכירת ברזל, אשר לא גובו במסמכים כלשהם. ב"כ המבקשת ציינו כי טענת המשיב בדבר מכירת הברזל לא רק שלא גובתה במסמכים, אלא שנסתרה בידי אבי, גיסו של המשיב, אשר טען כי מהיכרותו האינטנסיבית עם המשיב, המשיב לא עסק בסחר בברזל. דפוס התנהגות אשר חוזר על עצמו: לשיטת ב"כ המבקשת מן המיוחס למשיב באישום הסחיטה ניתן ללמוד על "שיטת העבודה" של המשיב. לדידם, יש לראות בשיטה זו, אשר חזרה על עצמה באישומי השוחד, כ-"מעשים דומים" המהווים חיזוק לראיותיה של המבקשת. ב"כ המבקשת הפנו להודעתו של חוסיין מיום 24.7.12 ממנה ניתן ללמוד על דפוס פעולתו של המשיב. בתחילה תפס המשיב את חוסיין עם ביצים מזויפות, לאחר מכן, גויס חוסיין כמקור מודיעיני תמורת התעלמות המשיב מהברחותיו ולבסוף החל המשיב לבקש ממנו כספים. במקרה בו בחר חוסיין שלא להישמע להוראותיו של המשיב הושמדה סחורתו והוא אף נשפט על כך. מהודעות מנהלי הארגון עולה כי דפוס הפעולה, בו נקט המשיב ביחסיו עם חוסיין, הינו זהה לדפוס פעולת המשיב ביחסיו עם מנהלי הארגון. בחקירתו מיום 22.7.12 מסר משיב 3 כיצד תפס אותו המשיב סוחר בביצים מזויפות וגייס אותו תמורת התעלמות מהברחותיו. חוקר: "מה התן וקח? מה התן? התן זה שאתה נותן לו מידע? משיב 3: כן. אני נותן לו מידע והוא פחות פוגע בי" (תמליל חקירת משיב 3 מיום 22.7.12 עמ' 64 שורות 3-5). אלמנט הענישה, אשר הופיעה בהודעתו של חוסיין, הופיע גם בהודעתו של משיב 13 באומרו: "אלון (משיב 2 מ.ב.) העביר משאית אחת...בלי ששי יודע עליה... שי החרים אותה" (תמליל חקירת משיב 13 מיום 2.8.12 עמ' 263 שורות 29-33). בהמשך לאמור, הדגישו ב"כ המשיבה את סמיכות התאריכים בין הפסקת העברת כספי השוחד של משיב 2 למשיב, באמצעות חוסיין, לבין כניסת משיב 3 לארגון והעברת הכספים באמצעותו והסיקו כי המשיב פנה לאפיק שוחד אחר בשל מצבו הכלכלי של חוסיין. התנהגות המשיב. חיזוק לראיותיהם מצאו ב"כ המבקשת בהתנהגותו של המשיב בחקירותיו. ב"כ המבקשת הפנו לשתיקותיו של המשיב בחקירותיו, לשקריו, לחוסר שיתוף הפעולה מצידו ולאי- נתינת הסבר, המניח את הדעת, לשיחות המפלילות אשר הוצגו בפניו. אישום השיבוש: בדיון ביום 12.9.12 הצביעה ב"כ המבקשת על ראיותיה באישום השיבוש. ב"כ המבקשת הפנתה להודעתו של אבי מיום 22.7.12 בה הודה שייתכן כי ביום 8.7.12 מסר, בהיסח הדעת, כלשונו, למשיב 1 מידע בדבר חקירת המשטרה בעניינו של משיב 11. (ראה הודעתו של אבי מיום 22.7.12 בעמ' 4 שורות 123-125). ב"כ המבקשת הפנתה לשיחה 337 מעמדה 72078 ממנה עולה כי ביום 9.7.12. בשעה 21:04 נפגש המשיב עם משיב 13. כשעה וחצי לאחר מכן, שוחח משיב 13 עם משיב 2 ואמר לו כי יחידה 443 של המשטרה "פתחה",כלשונו, על משיב 11 (ראה עמ' 2 בשיחה 361 מעמדה 72078). אליבא דב"כ המבקשת מידע זה הועבר באמצעות משיב 2 למשיב 11 והוביל לבריחתו ולשיבוש החקירה. עילות המעצר: ב"כ המבקשת הפנו למסוכנות הנשקפת מן המשיב לאור תאוות הבצע שלו כפי שבאה לידי ביטוי מחומר הראיות הלכאורי באישומי השוחד ובאישום הסחיטה. עוד הפנו, לעמדת בית המשפט העליון לעניין מעצר עד תום ההליכים בעבירות של סחיטה באיומים, בה הודה המשיב ביחס לאישום הסחיטה. עילת מעצר נוספת עליה עמדו נגזרת מן המיוחס למשיב באישום השיבוש. לדבריהם, בנוסף לאישום השיבוש, המשיב מטיל את חיתתו על יתר המשיבים בשל סברתם כי הוא מקורב למשפחות פשע. גם כאן בחרו ב"כ המבקשת להפנות לפסיקת בית המשפט העליון הקובעת כי "שיבוש הליכי משפט בעבר יכול שישמש אינדיקציה לשיבוש הליכי משפט בעתיד" (בש"פ 5890/91 פאדי טרודי נ' מדינת ישראל). העדר חלופה: ב"כ המבקשת הפנו למסקנת שירות המבחן כי אין באפשרותו להמליץ על שחרור המשיב לאור קביעתו כי אין ביכולתה של החלופה המוצעת לצפות גורמי סיכון אפשריים וכפועל יוצא מכך את הנדרש מן הפיקוח. טענות המשיב: בתחילת דבריו הדגיש ב"כ המשיב כי ראיותיה המרכזיות של המשיבה אינן קבילות ולכן הן מצדיקות שחרור לחלופת מעצר. לחלופין טען שאף אם יבחר בית המשפט לקבל את ראיותיה של התביעה, הרי שמדובר בראיות חלשות המצדיקות שחרור לחלופת מעצר, כפי שקבע בית המשפט העליון לא אחת. לדידו, המבקשת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה ולא הוכיחה כי המשיב קיבל שוחד ממי ממנהלי הארגון ובייחוד ממשיב 3, כפי הנטען בסעיף 31 לכתב האישום. כמו-כן, לא הוכיחה המבקשת כי המשיב היה מודע לקיומו של ארגון ההברחות ונמנע מאכיפת החוק באופן סלקטיבי. ב"כ המשיב הפנה להודעותיהם של רוב המשיבים בתיק אשר לא הכירו את המשיב וממילא לא יצרו עימו קשר. בנוסף הפנה להודעותיהם של הפקחים, אשר עבדו תחת המשיב במועצת הלול, אשר הכחישו כל הנחיה מצד המשיב שלא לפגוע בפעילותו של הארגון. הודעות מנהלי הארגון: בטרם התייחס ב"כ המשיב להודעות מנהלי הארגון, הדגיש כי בניתוח הודעות המשיבים בחרה המבקשת לייחס את המושג "החבר", החוזר פעמים רבות בהודעות אלו, למשיב, אך מהודעת משיב 13 ניתן ללמוד כי: "יש לנו חבר שאנחנו מביאים לו כסף.שמו אלר". (תמלול חקירת משיב 13 מיום 2.8.12.) ב"כ המשיב עמד על כך שראיותיה המרכזיות של המבקשת הן בגדר עדויות שמיעה אשר סותרות האחת את רעותה. ב"כ המשיב ניתח את הודעות מנהלי הארגון וטען כי לא ניתן לקבוע, על סמך הודעות אלו, כי המשיב קיבל שוחד, מהו גובהו של אותו השוחד, באיזו תדירות ניתן השוחד ובאילו תאריכים ומקומות. משיב 2: ב"כ המשיב הציג תריסר גרסאות שונות בהן נקט משיב 2 אשר סותרות האחת את האחרת. ב"כ המבקש הפנה לגרסת משיב 2, אותה אימצה המבקשת, בה העבירו משיבים 2 ו-3 את כספם למשיב 13. אליבא דב"כ המשיב, משיב 2 עצמו טוען בהודעתו כי אינו יודע מה עשה משיב 3 עם הכסף האמור באומרו: "אני לא יודע כמה כסף קיבל (המשיב מ.ב.) אני לא יודע את החשבונות שלהם (של המשיב ומשיב 3 מ.ב.). אולי זה בלי כסף. (הודעת משיב 2 מיום 22.7.12 עמ' 13) משיב 2 טען כי מעולם לא נפגש או לחלופין דיבר עם המשיב ובודאי שלא העביר לו כספי שוחד כלשהם. מנתון זה הסיק ב"כ המשיב כי הודעתו לעניין נתינת השוחד, באמצעות משיב 3, הינה בגדר עדות שמועה בלבד. משיב 13: בניגוד למשיב 2, משיב 13 מסר שהכיר את המשיב ואף שימש כמודיע שלו. (ראה הודעת משיב 13 מיום 2.8.12 עמ' 6 שורות 149-151). כאשר נשאל לעניין השוחד מסר כי: "אני לא נתתי לשי שקל אחד" ובהמשך "אני נתתי לאלון" או לחלופין "העברתי לרוני" (תמלול חקירתו מיום 2.8.12) מעבר לסתירה הפנימית בגרסת משיב 13, לעניין מעביר הכסף למשיב 3, הרי שגם משיב זה, בדומה למשיב 2, מוסר כי מעולם לא העביר כסף למשיב ולא שיחד אותו בתמורת להתעלמותו מפעילות הארגון. משיב 3: בחמשת חקירותיו הראשונות בחר משיב 3 לשתוק או למסור פרטים מעטים אשר אינם קושרים את המשיב לארגון. בחקירתו השישית, מיום 22.7.12, בשל פיתויים בלתי פוסקים של החוקר, כדוגמת: "דבר ואין נגדך כתב אישום" (תמלול חקירת משיב 3 מיום 22.7.12 עמ' 39 שורה 38) או "אני רוצה להיכנס איתך רק לקטע של שי (המשיב מ.ב.) כי לא מתאים לי שהוא ייצא מפה" (שם עמ' 53 שורות 26-27) נעתר לבסוף המשיב ומסר כי "אני לא נתתי לו אף פעם..." או "אני אישית מעולם לא נתתי לו שום דבר..." (שם עמ' 59 שורה 10). משיב 3 דבק בגרסתו כי מעולם לא העביר כספים למשיב. ב"כ המשיב הדגיש כי אף אם נאמץ את אמרתו, אשר נאמרה בלחץ החוקרים, כי משיבים 2 או 13 העבירו כסף למשיב (להרחבה ראה פסקה 16 לעיל) הרי שגרסה זו עומדת בסתירה לגרסתם של משיבים 2 ו-13. כך שמסיכום הודעותיהם של מנהלי הארגון לא ניתן להסיק כי המשיב שוחד. משיב 2 טוען כי העביר את כספי השוחד למשיב 13 אשר העבירם למשיב 3. והוא, המשיב 2, אינו יודע מה עלה בגורלו של הכסף. משיב 13 טען שהעביר כסף למשיב 2 או למשיב 3 והוא אינו יודע להיכן יועד הכסף. משיב 3 טען שמעולם לא העביר כסף למשיב ואם הועבר כסף הרי שייתכן שמשיבים 2 או 13 העבירו כסף למשיב. קבלת המתת: ב"כ המשיב הפנה להודעות הפקחים, אשר היו כפופים למשיב, אשר נשאלו לעניין "העלמת העין" מצדו של המשיב "אני לא יודע על מקרה כזה, אני לא נתקלתי בדבר כזה" (הודעת דותן סלמי מיום 11.7.12) או "שי היה דואג שהתהליכים יתבצעו כנוהל" (הודעת אורי דרזי מיום 15.7.12). התנהגות המשיב: ב"כ המשיב ציין כי, בניגוד לחלק מן המשיבים בתיק, בחר המשיב לשתף פעולה עם חוקריו ומסר את כל הידוע לו. המשיב התייחס לכספים אשר הופקדו בחשבונו ונתן הסברים להפקדות אלו. ב"כ המשיב הדגיש כי מעולם לא פגש מקבל שוחד אשר מפקיד את כספי השוחד בחשבונו. אישום הסחיטה: כפי הנזכר לעיל, הסכים ב"כ המשיב לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית ביחס לאישום זה, אך טען כי אישום זה אינו קשור כלל לאישומי השוחד ומקומו של הדיון בו הינו בערכאה דלמטה. כמו-כן, הפנה לעימות בין חוסיין לבין משיב 2 בו טען משיב 2 כי "אני לא נתתי לך (לחוסיין מ.ב.) כסף לשי" (תמלול חקירת אלון מנע מיום 24.7.12 עמ' 14 שורה 1). אמירתו זו של משיב 2, לשיטת ב"כ המבקש, מהווה כרסום בראיותיה של המבקשת. אישום השיבוש: מעיון בהודעתו של אבי הסיק ב"כ המשיב כי אבי עצמו לא היה מודע, באותה העת, לרצונה של המשטרה לעצור את משיב 11, כך שלא ייתכן שמסר מידע מעין זה למשיב. ביחס לטענת המשיב ,טען כי אמנם ידוע שהמשיב נפגש עם משיב 13 באותו ערב, אולם משיב 13 עצמו מסר למשיב 2 כי קיבל את המידע ממשיב 3 ולא מהמשיב. עילת המעצר: ב"כ המבקש הפנה לפסיקת בית המשפט העליון בדבר שחרורם של משיבים לחלופת מעצר בעבירות שוחד. בנוסף עמד על כך שהמשיב חדל לעבוד במועצת הלול, כך שמסוכנותו, באם הייתה כזו, אוינה. חלופת מעצר: בתסקירו, בחן שירות המבחן את המפקחים המוצעים וקבע כי מדובר באנשים נורמטיביים הראויים לשמש כמפקחים. יחד עם זאת, נקבע כי המשיב מתבצר בעמדתו ועל כן לא ניתן לבחון את איון מסוכנותו. ב"כ המשיב קבל על מסקנת שירות המבחן והפנה לפסיקת בית המשפט העליון אשר קבעה כי נאשם אינו מחויב לקחת אחריות בפני קצין שירות המבחן. הכרעה ראיות לכאורה מן המפורסמות כי כל שעל בית המשפט לבחון בשלב המעצר הינו את הפוטנציאל המצוי בחומר הראיות לכאורה ואת סיכויי ההרשעה על פיהן. בהלכת זאדה נקבע כי: "החלטתו של השופט, לעניין קיומן של ראיות לכאורה, מבוססת בעיקרה על חומר החקירה כפי שהוא מצוי בתיק ... במרכזו של חומר זה עומדות, כמובן, הראיות של התביעה. אם על פי ראיות אלה עצמן, אין סיכוי סביר להוכחת האשמה בתום המשפט, אין מקום לעצור את הנאשם עד תום ההליכים ולשלול ממנו את חירותו. (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל) בבסיסו של חומר הראיות אשר הוצג בפניי עומדת הודאת החוץ של המשיב בפני המשיב 3 כי אכן קיבל את המגיע לו קרי, את כספי השוחד אשר העבירו לו מנהלי הארגון. להודאה זו קיימים מספר חיזוקים החל בהודעותיהם של מנהלי הארגון ,דרך תדפיסי חשבון הבנק של המשיב וכלה בהתנהגותו בחקירותיו. אין ביכולתן של ראיות אלו, כל אחת בפני עצמה, בכדי להוביל לקיומה של תשתית ראייתית אך, שילובן יחד וצירופן להודאת המשיב בפני משיב 3 יוצרים "פסיפס" ראייתי וסיכוי סביר, לדידי, כי ייתכן ואשמתו של המשיב תוכח בתום המשפט. שאלת נותן השוחד, עליה עמד ב"כ המשיב, הינה שאלה מהותיות ומרכזית אך הודאתו של המשיב בפני משיב 3 מייתרת את הדיון בשאלה. הודעותיהם של המשיבים, על הסתירות המצויות בהן מבחינה פנימית וחיצונית, הן בבחינת חיזוק לראיה המרכזית ואינן הראיה המרכזית, כפי שטען, בטוב טעם, ב"כ המשיב. מעבר לאמור, מקומו של הדיון בסתירות הפנימיות בדבריהם של העדים ובהתנהגותם של החוקרים הינו בפני המותב העיקרי (להרחבה ראה בש"פ 3046/12 מדינת ישראל נ' אבו סהיבן ריפעת ובש"פ 4306/09 מחמד אבו ואסל נ' מדינת ישראל). באשר לעבירת השיבוש, אין דעתי כדעת ב"כ המשיב. עיון בהודעתו של אבי מעלה כי אבי שוחח עם המשיב על חקירה בתחום הסחר בביצים ומסר לו מידע מוכמן כי המשטרה חוקרת בעניינו של משיב 11. באורח פלא, מסר משיב 13 למשיב 2, כשעה וחצי לאחר פגישתו עם המשיב, את אותו מידע מוכמן מתוך מטרה שמשיב 2 יעביר את המידע לאוזניו של משיב 11. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי המבקשת הוכיחה את קיומה של תשתית ראייתית לכאורית בעבירות השוחד והשיבוש. עילת מעצר חרף האמור, עבירת השוחד, לכשעצמה, על אף פגיעתה באושיות החברה והמנהל, אינה מהווה עילת מעצר סטטוטורית. בשונה מעבירת השוחד, בעבירות השיבוש והסחיטה באיומים, כפי שטענו ב"כ המבקשת, לרוב נוקט בית המשפט באופציה של מעצר עד תום ההליכים בשל המסוכנות הטבועה בעבירות מעין אלו והחשש המובנה משיבוש הליכי המשפט. חלופת מעצר עיקר מסוכנתו של המשיב נבעה מתפקידו במועצת הלול ומיכולתו לגבות כספים בתמורה להעלמת עין. עזיבתו את תפקידו מאיינת יכולת זו וכפועל יוצא מכך מאיינת את מסוכנותו. תפקידו של המשיב במסגרת הארגון היה ל"שמור מבחוץ", כלשון מנהלי הארגון, רווחיו היו מינוריים אל מול רווחיהם של מנהלי הארגון ואין חולק כי המשיב לא עסק בפועל בשיווק ביצים מזויפות לצרכנים תמימים. עבירת הסחיטה באיומים, המיוחסת למשיב, חרף חומרתה, אינה מצויה ברף הגבוה של הסחיטה באיומים. המשיב לא השתמש בנשק, לא פגע בחוסיין או במשפחתו ובתום הסחיטה, למעט החרמת הביצים המזויפות, לא הטיל אימה על חוסיין, כנהוג בעבירות מסוג זה. כך שיתכן, ובכפוף להתרשמות שירות המבחן, כי ניתן יהיה לאיין את המסוכנות הטבועה בעבירה זו. לא בלי לבטים, ולאחר עיון בנסיבותיו האישיות ובעברו הפלילי הנקי של המשיב, למעט עבירה בתחום הבניה, הגעתי למסקנה כי יש לבחון בשנית את עניינו של המשיב בטרם אקבל החלטה בשאלת מעצרו עד תום ההליכים. לתשומת לב שירות המבחן, אין לראות בהכחשתו של המשיב את המיוחס לו, כהכחשה אשר עומדת לו לרועץ, שכן הכחשה זו מבוססת על אחד מעקרונות היסוד בשיטתנו המשפטית לפיו כל אדם זכאי עד אשר תוכח אשמתו. לצורך קבלת תמונה שלמה אודות המשיב, מוזמן תסקיר אודותיו ליום 7.11.12. להמשך דיון ביום 7.11.2012 בשעה 09:00. המשיב יוותר במעצר עד ההחלטה אחרת ויובא לדיון באמצעות שב"ס. העתק ההחלטה יועבר לשירות המבחן. שוחדענף הלול