המבקש טען כי כתב התביעה מעולם לא הודבק על דלת ביתו, הגם שאינו מכחיש כי הכתובת המצוינת באישור המסירה היא אכן כתובת מגוריו. להלן החלטה בסוגיית החלטה בקשה לביטול פסק דין והארכת מועד להגשת כתב הגנה ותביעה שכנגד כללי 1. המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש לביטול הסכם מכר דירה שנחתם בין הצדדים, פינוי המבקש מהדירה, חיובו בתשלום פיצוי מוסכם ודמי שכירות עבור שימוש בדירה במשך שנה, וביטול הערת אזהרה שנרשמה לטובתו. 2. לבקשת המשיבה, ומשלא הגיש המבקש כתב הגנה בתוך שלושים יום ממועד הגשת התובענה, ניתן, ביום 16.12.07, פסק דין לפיו התקבלה התובענה. ביום 11.3.08 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, היא הבקשה שבפניי. טענות הצדדים 3. המבקש טוען כי כתב התביעה לא הומצא לידיו מעולם וכלל לא ידע כי הוגשה תביעה נגדו. לשיטתו, נודע לו לראשונה על מתן פסק הדין נגדו לאחר ששוחח עם בא כוחו. כמו כן טוען המבקש כנגד תקפות אישור ההמצאה שהגישה המשיבה. לגופו של כתב התביעה טען המבקש הוסיף וטען כי טובים סיכויי הגנתו. לשיטתו, אמנם איחר בתשלום שכר הדירה, אולם איחור זה נבע מכך שנדחו פניותיו למוסדות בנקאיים בבקשת אשראי לשם תשלום התמורה החסרה לרכישת הדירה, וכי משאושרה בקשתו על ידי בנק ירושלים, היה זה לאחר שחלף המועד לביצוע התשלום עבור הדירה על פי ההסכם, ולאחר שהמשיבה הודיעה לו על ביטול ההסכם עימו. 4. מנגד, טענה המשיבה כי כתב התביעה הומצא כדין למבקש, ולאחר שלושה ביקורים של פקידי מסירה בביתו של המבקש, הודבקה ההזמנה על דלת ביתו, בהתאם להוראת תקנה 483(ב) ותקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. הביקור הראשון נעשה על ידי שליחה של רשות הדואר, הגב' רחל סויסה, ושני ביקורים נוספים נעשו על ידי שליח, בא כוחה של המשיבה, מר מייקל מור. עוד טענה המשיבה כי המבקש לא נימק את מחדלו בהגשת כתב הגנתו במועד, ולא הראה כי טובים סיכויי הגנתו, באשר המבקש מודה כי הפר את ההסכם עם המשיבה, וכי במקרה כזה, על פי ההסכם, עומדת למשיבה הזכות לבטל את ההסכם לאחר שליחת התראה למבקש, כפי שעשתה המשיבה הלכה למעשה. לבסוף, טוענת המשיבה, לענין האיחור בן 37 הימים בהגשת הבקשה, כי המבקש לא הצביע על קיומו של טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד שנקבע בחיקוק. דיון 5. סמכות בית המשפט לבטל החלטה שניתנה על פי צד אחד, קבועה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הקובעת לאמור: "201. ביטול החלטה על פי צד אחד ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם". יש להבחין בין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מתוך חובת הצדק בשל פגם שנפל בהליך, למשל כאשר בעל דין לא הוזמן כדין לדיון, לבין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, המסור לשיקול דעת בית המשפט. הלכה פסוקה היא, כי בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כאשר לא נפל פגם בפסק הדין, ייבחן בית המשפט שני עיקרים: האחד, סיבת מחדלו של המבקש; והשני, סיכויי הצלחת המבקש אם תבוטל ההחלטה. בע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, הוסיף כב' השופט ד' לוין וקבע לאמור: "ככל שהתשובה לאחת השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת". (ר' גם: ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, עמודים 835-836; רע"א 6157/97 גראל בע"מ נ' גראל ערד (1983) בע"מ, פ"ד נא(4) 877, עמוד 879; רע"א 1114/06 אוגניה דרעי נ' אריאלה הרלב, תק-על 2006(2), 4620; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007), עמודים 354-356). 6. בענייננו, עסקינן בבקשה לביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק בשל פגם בהליך. המבקש טוען כי כתב התביעה מעולם לא הודבק על דלת ביתו, הגם שאינו מכחיש כי הכתובת המצויינת באישור ההמצאה היא אכן כתובת מגוריו. אישור המסירה (נספח א' לתגובת המשיבה) מלמד כי ההמצאה לביתו של הנתבע נעשתה בדרך של הדבקה על דלת דירתו לאחר שבוצעו שלושה ביקורים בכתובת זו מטעם המשיבה. אישור זה ממלא אחר דרישות פרק ל"ב לתקנות, ובכללן הוראת תקנה 489, הקובעת כדלקמן: "תקנה 489. הנמען לא נמצא או מסרב לקבל המצאה שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סירב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק". לפיכך, אין המבקש יכול להישמע בטענה כי כתב התביעה לא הומצא לו כדין. יחד עם זאת, לא הובאה ראיה המלמדת על המצאת פסק הדין למבקש. בעניין זה פירט המשיב בתצהירו כי נודע לו לראשונה על מתן פסק הדין נגדו משיחה שקיים עם בא כוחו, כארבעה שבועות בטרם הוגשה הבקשה דנן. 7. זכות ביטול מכוח חובת הצדק של פסק דין שניתן על פי צד אחד אינה ניתנת למימוש בכל עת. זכות זו כפופה למגבלת הזמן על פי תקנה 201 לתקנות, הדורשת כי בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד, תוגש בקשת הביטול בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין למבקש. כך עולה, בראש ובראשונה, מלשונה של תקנה 201, המתייחסת לכל מקרה בו "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני", ואינה מבחינה בין מקרה בו הייתה המצאה לבין מקרה בו לא הייתה המצאה. כך גם עולה מההלכה הפסוקה, שהחילה את מגבלת הזמן להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד אף כאשר הבקשה התבססה על חובת הצדק (ר': ע"א 366/81 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד לה(4) 144, בעמ' 148-149). ללא קיום דרישת הזמן שמציבה תקנה 201, אין הזכות לביטול פסק הדין בשל חובת הצדק, משתכללת. על כך אמר כב' השופט רובינשטיין ברע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, תק-על 2004(4) 836: "הטוען לצדק צריך שינהג בדרכי הצדק - והטענה בדבר אי המצאה באופן מהותי אינה יכולה לעמוד בנדוננו, גם לשיטת בית הלל, בשעה שהיתה ידיעה מזה עת רבה". דברים אלו נאמרו במסגרת דחיית בקשת רשות ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי במסגרתה נדחתה הטענה הגורסת כי זכות הביטול של פסק דין שניתן בהעדר המצאת התביעה אינה כפופה למועדים המגבילים את מועד הגשת הבקשה. בענייננו, גם לשיטת המבקש, בקשתו הוגשה אחר שחלפו ארבע שבועות מהמועד בו נודע לו על מתן פסק הדין נגדו. יחד עם זאת, המבקש אינו מפרט בבקשתו או בתצהירו מועד זה, אלא טוען כי הבקשה דנן הוגשה רק בחלוף שבועות אלו מהטעם שבא כוחו של המבקש לא צילם קודם לכן את תיק התביעה במזכירות בית המשפט (סעיפים 3-4 לתצהיר המבקש). (המבקש אינו מבקש את הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, אלא הארכת מועד להגשת כתב הגנה ותביעה שכנגד, כעולה מכותרת בקשתו). 8. לעניין סיכויי ההצלחה של המבקש בתביעה, אם יתאפשר לו להתגונן, עליו להראות כי טובים סיכוייו להביא את בית המשפט להגיע לתוצאה שונה מזו של פסק הדין אותו הוא מבקש לבטל. בדיקת סיכויי ההצלחה נעשית על פי כתב ההגנה, אותו מבקשים להגיש, או על פי הבקשה לביטול והתצהיר התומך בה, אם מדובר בבקשה לביטול פסק דין בהיעדר הגנה (כמו בענייננו). במקרה שבפנינו, אין המבקש מכחיש כי לא עמד בתשלום מלוא התמורה עבור הדירה כפי שהתחייב בהסכם עם המשיבה, וכי נסיבות אלה מקימות למשיבה זכות לבטל עימו את ההסכם, תוך קבלת הפיצויים המוסכמים. המבקש אינו טוען כי המשיבה לא קיימה את חובתה להתריע בפניו בטרם ביטלה את ההסכם עימו או כי ביטלה את ההסכם עימו שלא כדין. המבקש טוען כי היה על המשיבה להיעתר לבקשתו להארכת המועד לביצוע תשלום התמורה החסרה, שכן הוא יכול היה לעמוד בכך. לראיה צירף המבקש מכתב מבנק ירושלים שאישר מתן הלוואה למבקש (נספח א' לבקשה). ועיקר: בהקשר זה טוען המבקש, בתצהירו, כי המשיבה "נתנה הסכמה מפורשת לעיכוב התשלום, וזאת תוך ידיעה כי הבנק עומד לאשר למבקש את ההלוואה וכי העיכוב נובע מהפרוצדורה של בנק" (סע' 15 לתצהיר התשובה). טענה זו מקימה למבקש, בדוחק מסויים, פתח שיש בכוחו לבסס ביטול פסק הדין, שכן בכך יש, לכאורה, לרמוז על סיכויי הצלחתו. לפיכך, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר ביום 16/12/07. המבקש ישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. המצאת כתבי בי דין