1. התובע אוחז בשני צ'קים משוכים על בנק הפועלים סניף חרוד, נצרת, שפרטיהם כדלקמן: צ'ק מס' 1607781 ע"ס 3,500 ש"ח, (להלן: "צ'ק א'") החתום ע"י הנתבע לפקודת עאלם, שזמן פרעונו ב - 2/1/96 . צ'ק מס' 1607791 ע"ס 2,000 ש"ח, החתום ע"י הנתבע לפקודת ע.י.ר 1995, שזמן פרעונו ב - 13/3/96 (להלן: "צ'ק ב'"). שני הצ'יקים הוצגו לפרעון, בהגיע מועדי הפרעון שלהם, אולם חוללו באי פרעון. צ'ק א' לא כובד בשל העדר כיסוי צ'ק ב' כי לא כובד משום שניתנה ע"י הנתבע הוראת ביטול. 2. לאחר שהצ'קים חוללו הגישם התובע לביצוע בלשכת ההוצל"פ בעכו, במסגרת תיק הוצל"פ 1-97-17609-08. הנתבע הגיש "התנגדות לביצוע שטר" (להלן: "ההתנגדות"). בהתנגדות, שהתבררה במסגרת תיק המרצה 2259/98 של בימ"ש זה, טען הנתבע כי התובע אינו אוחז כשורה מהנימוקים שפורטו בהתנגדות ובתצהיר שצורף אליה. לגופו של עניין טען הנתבע להגנת "פרעתי" בהתייחס לצ'ק א' ולהגנת "כשלון תמורה מלא" לגבי צ'ק ב'. בהחלטתו מיום 18/2/99 נתן כב' הרשם מר ר.חוראני רשות להתגונן לנתבע בהסכמת ב"כ התובע וכתוצאה מכך נפתח התיק האזרחי שבפניי. 3. אין חולקין כי שני הצ'קים נמסרו לתובע, כנציג חברת "איאד חברה לפיתוח בע"מ" (להלן: "החברה"), עמה התקשרו הנתבע ואשתו סבטלנה (להלן: "אשת הנתבע") בהסכם מיום 31/10/95 (להלן: "ההסכם") לביצוע עבודות גמר בדירתם של הנתבע ואשתו, הנמצאת ברח' צבעוני 4/3 בנצרת עילית. העבודות אותן התחייבה החברה לבצע מפורטות בהסכם מיום 31/10/95. בתמורה לביצוע כל העבודות המפורטות בהסכם התחייבו הנתבע ואשתו לשלם לחברה סכום כולל של 71,500 ש"ח. כן אין חולקין ששני הצ'קים הנ"ל ניתנו כחלק מהסך של 71,500 ₪ אותו התחייבו הנתבע ואשתו לשלם לחברה, אף כי לטענת הנתבע ניתן צ'ק ב' ספציפית לעבודת צביעת הקומה הקיימת, כמפורט בסעיף 2 להסכם. גם אין מחלוקת על כך שבנסיבות המקרה שבפניי התובע אינו אוחז כשורה ולכן עומדות לו לנתבע, כלפי התובע, אותן טענות הגנה העומדות לו כלפי החברה. 4. כאמור העלה הנתבע לגבי כל אחד מהצ'קים טענת הגנה שונה. לכן אדון, להלן, בכל אחד משני הצ'קים בנפרד. א. צ'ק א' - כפי שטען הנתבע בתצהירו מיום 14/3/98, שצורף להתנגדות, צ'ק זה ניתן לחברה בסוף חודש 12/95, באמצעות התובע, ע"ח ביצוע העבודות המפורטות בהסכם. לאחר שהצ'ק חולל באי פרעון נתן הנתבע, לטענתו, למנהל החברה, הוא התובע, את מלוא סכום הצ'ק שחזר "וזאת בשני שיקים חלופייים ושניהם לז.פ. 13/1/96". שני הצ'קים החילופיים, האחד ע"ס 1,000 ש"ח והשני ע"ס 2,500 ש"ח נפרעו ובכך פרע הנתבע, לטענתו, את צ'ק א'. התובע הכחיש כי הנתבע פרע את צ'ק א', באופן הנטען על ידו. אין חולקין שנטל ההוכחה לגבי טענת הפרעון שהעלה הנתבע, מוטל על הנתבע. לאחר שבחנתי היטב את העדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי ע"י הצדדים, הגעתי למסקנה שאין אני יכול לתת אמון בגירסתו הנ"ל של הנתבע, זאת לאור הסתירות המהותיות שהתגלו, כמפורט להלן: בתצהיר מיום 14/3/98 טען הנתבע, כאמור, כי לאחר שצ'ק א' חזר הוא מסר לתובע במקומו שני צ'קים לז.פ. 13/1/96 האחד ע"ס 1,000 ש"ח והשני על סך 2,000 ₪, ושניהם נפרעו. בכתב ההגנה שהגיש הנתבע נטען, לעומת זאת, שלאחר שצ'ק א' חזר שולם, ביום 21/10/96, לידי התובע אישית צ'ק על סך 2,500 ש"ח, שנפרע ועוד סך של 1,000 ש"ח במזומן (סעיף 7 לכתב ההגנה). בישיבת יום 10/9/02 אמר הנתבע, בתשובה לשאלת ביהמ"ש, שאת השיק על סך 2,500 ש"ח וה - 1,000 ש"ח במזומן נתנה לתובע אשתו ולא הוא. אשת הנתבע אמרה בעדותה (עמ' 13 לפרוטוקול ישיבת יום 23/9/03) כי התובע בא אליהם לפני שצ'ק א' חזר וביקש שיתנו לו את סכום הצ'ק במזומן ואז היא ניתנה לו 1,000 ש"ח במזומן ו-2,500 ש"ח בצ'ק דחוי לעוד כמה ימים, והתובע הבטיח להחזיר את צ'ק א' תוך כמה ימים. כאשר נשאלה אשת הנתבע מדוע לא נתנה הוראת ביטול לצ'ק א', אחרי שראתה שהתובע אינו מקיים את הבטחתו להחזיר את צ'ק א', השיבה (באותו עמ' לפרוטוקול) "אני כן ביטלתי". אין חולקין שצ'ק א' חזר בשל העדר כיסוי ולא בשל הוראת ביטול. כפועל יוצא מזה שאין אני מאמין לטענת הנתבע כי פרע את צ'ק א', לאור הסתירות שפורטו לעיל - כיצד פרע ? בשני צ'קים, או חלק בצ'ק וחלק במזומן? מתי פרע ? ב 13/1/96 או ב - 21/1/96 ? מי פרע ? הוא או אשתו? האם נפרע לפני שחולל באי פרעון או אחרי שחולל? - יש לדחות את ההתנגדות, ככל שהיא מתייחסת לצ'ק א'. צ'ק ב' - לגבי צ'ק זה טען הנתבע לכשלון תמורה מלא. כפי שטען בתצהירו מיום 14/3/98 צ'ק זה ניתן לתובע, עבור החברה, כתשלום עבור צביעת הקומה הקיימת בדירה, אולם בפועל החברה לא צבעה את הקומה הקיימת, ולכן ניתנה הוראת ביטול לגבי צ'ק זה. התובע הודה אמנם כי החברה לא ביצעה את עבודות הצבע, אולם הכחיש את טענת הנתבע כי צ'ק ב' ניתן ע"ח עבודות צביעת הקומה הקיימת. לטענתו ניתן צ'ק זה, כמו צ'קים אחרים, ע"ח עבודות הבניה המפורטות בהסכם ולא ספציפית לעבודת צביעת הקומה הקיימת. אין חולקין שבהסכם צוין במפורש כי עבור צביעת הקומה הקיימת ישלמו הנתבע ואשתו לחברה סך של 2,000 ₪, זאת כאשר לגבי כל שאר העבודות שהתחייבה החברה לבצע אין פירוט העלות של כל עבודה ועבודה, אלא מצוין סכום כולל, שאמור להיות משולם בשני תשלומים, לפי התקדמות העבודות - סך של 32,500 ₪ בגמר ביצוע העבודות המפורטות בסעיף 1 להסכם וסך של 36,000 ₪ בסיום עבודות הריצוף והצביעה - כמפורט בסעיף 2 להסכם. כן אין מחלוקת על כך שהחברה לא ביצעה את עבודת צביעת הקומה הקיימת. לאחר שבחנתי היטב את העדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי, החלטתי להעדיף את גירסת הנתבע ואשתו, בהתייחס לצ'ק ב', על פני גירסת התובע ואני קובע כי צ'ק זה ניתן כתשלום עבור צביעת הקומה הקיימת. כפועל יוצא מזה אני קובע כי לגבי צ'ק זה עומדת לו לנתבע ההגנה של כשלון תמורה מלא. סיכומו של דבר, אני מקבל את ההתנגדות, לגופה, ככל שהיא מתייחסת לצ'ק ב' ודוחה אותה, ככל שהיא מתייחסת לצ'ק א'. אני מורה כי סכום החוב בתיק ההוצל"פ הנ"ל יעודכן בהתאם - היינו קרן החוב תועמד על סך של 3,500 ₪ ולסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2/1/96, תאריך הפרעון של צ'ק א'. כן יעודכנו, בהתאם, חיובי האגרה ושכ"ט עו"ד בגין פתיחת תיק ההוצל"פ. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ₪ + מ.ע.מ. כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מירבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הוצאה לפועלשיקיםשיקים ללא כיסוי