פסק דין מבוא 1. המדובר בערעור על החלטת כב' הרשמת לימור בן שמן מיום 5.12.07 לפיה נדחתה בקשת המערערים לבטל את פסק הדין שניתן כנגדם בהיעדר הגנה בתאריך 18.2.07. המשיב הגיש עיקרי טיעון ביום 31.1.08. המערערים הגישו תגובתם לעיקרי הטיעון של המשיב ביום 20.2.08. 2. המערערים הגישו ביום 28.1.08 בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור. קראתי בעיון את הבקשה, תשובת המשיב ותגובת המבקשים והחלטתי לדחות את הבקשה. כאשר הראיה אותה מבקשים לצרף לערעור היא להוכחת עובדה שאירעה לפני מתן ההחלטה שעליה מערערים, בית המשפט יתיר הבאתה באם המבקש לא ידע על הראיה ולא יכול היה לגלותה בשקידה ראויה, וכן אם לא נהג המבקש בחוסר תום לב. במקרים מתאימים תותר הגשת הראיות גם אם מחדלו של המבקש הוא שהביא לכך שהראיות לא הוגשו במועד לערכאה הדיונית, אך זאת רק כאשר ניכר כי לראיות אלו תהא חשיבות ניכרת לעניין ההכרעה בפסק הדין. (ע"א 05 / 105 שמעון דהאן נ' מישל קסון) 3. אין בטענתה הכללית של המערערת 2 בדבר חולשה נפשית ורגשית וסכסוך עם המערער 1 , כדי להוות הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוגשה הראיה הנוספת במועד. ואף לא מצאתי כי לראיה המבוקשת ישנה חשיבות מכרעת להכרעה בפסק הדין כפי שנקבע בפסיקה, ועל כן אין בידי לקבלה. 4. טענות המערערים א. טעתה הרשמת משקבעה שהסברה של המערערת 2 לעניין מחדלה באי הגשת בקשת רשות להגן ואי הגשת בקשה לביטול פסק הדין במועד, הינו כללי ולא פורט כנדרש. ב. טעתה הרשמת משלא התייחסה בהחלטתה לתשלום הארנונה אשר כפי הנטען שולם על ידי המערער 1. ג. היה על הרשמת לקבל את טענת המערערים בנושא הסכמת המשיב לשהותם בדירה עם קבלת תשלום שכר הדירה החלקי. ד. אין לקבל את קביעתה של הרשמת לפיה טענת הקיזוז של המערערים הינה כללית ולא מפורטת. ה. טעתה הרשמת משלא אפשרה לקיים דיון משפטי בשאלת הפיצויים המוסכמים. 5. טענות המשיב א. המערערים לא טוענים כנגד היסוד המשפטי המונח בהחלטת הרשמת, והם רק חוזרים על הטענות שטענו בפני הרשמת. ב. המערערים לא הביאו כל ראיה או מסמך רפואי כלשהוא לטענתם בעניין "חולשה גופנית" וכו' ולכן אין בסיס ל"טעם מיוחד" להארכת מועד. ג. לעניין הנזילות או הדליפות בדירה, הובא בפני הרשמת מכתב מאת המשיב מיום 19.12.04 למערערים ובו הודעה על ביצוע איטום הגג עם אחריות ל- 10 שנים וכן תיקון צינור מים אשר נפגע בעת ביצוע האיטום. שנת השכירות הנתבעת היא 8/05 -8/06. בתקופה זו היה הגג מכוסה ביריעות ביטומניות חדשות עם אחריות ל- 10 שנים. כמו כן עוד בתחילת שנה זו נדרשו המערערים לפנות הדירה, ולכן היו יכולים לעזוב אותה. ד. כל טענת קיזוז או הפחתה, נבלעים בהפחתת סכום התביעה. 6. דיון והכרעה בעת ישקול בית המשפט בקשה זו, רשאי בית המשפט להורות על ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, מ"חמת הצדק" ומ"כוח שיקול דעתו של בית המשפט". (ע"א 3645/92 קלמר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, 1993). אולם בטרם יעבור בית המשפט לבחינת שיקולים אלה, על המבקש לעבור את המשוכה של הגשת הבקשה במועדים הקבועים לכך בתקנות. 7. הבקשה לביטול פסק הדין כללה בקשה להארכת מועד. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסמיכה את בית המשפט להאריך מועד אשר נקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים שיירשמו". הלכה פסוקה היא כי "טעם מיוחד" הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעל הדין ואין לו שליטה על כך (ראו: ד"ר י. זוסמן סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890). המערערת 2 טענה כי הסיבות למחדלה הינן חולשה נפשית, סכסוך פנימי ובעיות אישיות בינה ובין המערער 1. יוער כי מטעם המערער 1 לא הוגש כלל תצהיר לתמיכה בטענות אלה. 8. מקובלת עלי מסקנתה של הרשמת הנכבדה לפיה הסיבות האמורות נטענו בעלמא וללא פירוט מספק, ובכל מקרה הסיבות הללו אינן תלויות בגורם חיצוני כי אם בבעלי הדין עצמם ועל כן אין מדובר בטעם מיוחד להארכת המועד. משנדחית הבקשה להארכת המועד ניתן לסיים את פסה"ד כבר בשלב זה כפי שניתן היה לסיים את ההחלטה, ואולם משטרחה הרשמת הנכבדה ודנה גם בבקשה לביטול פסה"ד גופא אתייחס אף אני לטענות בעניין זה. 9. הבקשה בעניינינו מסתמכת על בטול במסגרת שיקול הדעת של ביהמ"ש. ביטול פסק הדין על פי שיקול הדעת כאשר בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו באשר לביטול פסק הדין, בית המשפט מציב שתי שאלות שעליהן יש לתת תשובה. השאלה הראשונה, מהי סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן?! השאלה השנייה, מה מידת סיכוי ההצלחה כי ההגנה תתקבל ?! 10. באשר לשאלה הראשונה, טוענת המערערת 2 כי מחדלה נובע מחולשה נפשית, סכסוך פנימי ובעיות אישיות בינה ובין המערער 1 . כבר קבעתי לעיל, כי טענות אלה נטענו בצורה סתמית וללא פירוט כלשהוא. להווי ידוע כי השאלה השנייה היא החשובה והמכרעת. 11. שותף אני גם למסקנתה של כב' הרשמת בן שמן לגופו של עניין, לפיה טענות ההגנה של המערערת 2 אינן מהוות ולו הגנה לכאורה כנגד התביעה שהגיש המשיב. לעניין חוב דמי השכירות, המערערים מודים ביתרת חוב דמי השכירות בסך של 7,430$, ואף לא טענו כנגד חוב דמי שכירות בסך של 52$. 12. המערערת 2 העלתה בתצהירה טענת קיזוז. לטענתה, המשיב לא ביצע את חובותיו כמשכיר הדירה, ולא טיפל בדירה כפי שנדרש. בע"א 579/85 משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מ(2) 765 ,עמ' 767-768 נפסק: "טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. כפי שנאמר ... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן." במקרה שבפני מדובר בטענת קיזוז סתמית לחלוטין, שאינה מפורטת כלל ועיקר, ואינה מציגה את מערכת הנתונים הדרושים לשם בחינתה של טענת הקיזוז. 13. בנוסף, טענה המערערת 2 כי לא ידעה שהחוזה כולל רכיב של פיצוי מוסכם בגובה 5,000$, באם הייתה יודעת זאת לא הייתה חותמת על החוזה. כב' הרשמת דחתה טענה זו בקובעה כי המדובר ב"הגנת בדים". אף אני סבור, כי אין ממש בטענתה זו של המערערת 2. המערערת 2 הודתה כי חתמה על הסכם השכירות. כפי שציינה כב' הרשמת בהחלטתה, נראה כי המערערת 2 מנסה להיאחז בכך שבאחד הדפים לא מופיעה חתימתה אלא רק חתימת המערער 1 . ואולם, המערערים שכרו את דירתו של המשיב משנת 1993, כך שכל תנאי החוזה היו ידועים למערערים במשך 11 שנים. 14. סיכום לאור האמור לעיל, אין מקום להתערב בהחלטתה של הרשמת הנכבדה. הערעור נדחה בזאת. המערער ישלם למשיבה את הוצאות הערעור בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. פסק דין בהעדר הגנהביטול פסק דין