הגבלת ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה בעקבות פיגוע

בפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 30.3.09 אשר קבעה למערער נכות רפואית בשיעור 10% לפי סעיף 34 א (ב) החל מיום 1.1.07. 1. המערער נפגע ביום 30.3.03 בפיגוע חבלני, כאשר הגיש טיפול ראשוני לחייל פצוע קשה. הפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה. החלטת וועדת העררים הינה: "בשנת 2003 עבר פיגוע לא נפגע גופנית אך אושפז בלניאדו עקב A.S.R. לאחר מכן טופל בתחנה לבריאות הנפש בהטבה ולא היה בטיפול בתחנה ב- 2005, 2006. בשנת 2007 החלו התסמינים לחזור וכיום סובל מ- P.T.S.D בגין האירוע של 2003. לדעת הוועדה יש קשר בין התסמינים לאירוע". 2. טענות המערער - א. הוועדה לעררים הותירה על כנה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, דהיינו 10% נכות, למרות ממצאים אובייקטיביים חמורים שהתקבלו במבחנים נוירופסיכולוגיים אותם עבר המערער לבקשת הועדה. ב. ד"ר גאגין, אשר ערך את האבחון הנוירופסיכולוגי, מצא הפרעות שינה, מחשבות טורדניות, מצוקה נפשית, אבדן עניין כללי, סף גירוי נמוך, שכחה פסיכוגנית, הפרעת קשב וריכוז. כמו כן מצא דיכאון משמעותי. הועדה התעלמה ממצאים אלה ולא נימקה את החלטתה. ג. הסימנים הקליניים הברורים והמובהקים העולים מהדו"ח הנוירופסיכולוגי מלמדים על הגבלה קשה לכל הפחות של ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. המערער היה בן 27 בלבד ביום האירוע, עם הכשרה כקונדיטור, לא התפתח ולא התקדם ונשאר באותו תפקיד, כמוכר פיצוחים, בו עבד עובר לאירוע ואף הפחית את משרתו. ד. הוועדה התעלמה מחוות דעתו הרפואית של ד"ר מרצ'בסקי, מומחה לפסיכיאטריה, אשר קבע במפורש כי רמת הנכות שלו גבוהה בהרבה מזו שנקבעה ע"י המוסד לביטוח לאומי. 3. טענות המשיב - א. האבחון הנוירופסיכולוגי הינו כלי עזר בידי הועדה. הועדה ביצעה למערער בדיקה קלינית פסיכיאטרית, אשר מהווה את הבסיס לקביעותיה. ב. האבחון הנוירופסיכולוגי אינו קובע סעיף ליקוי ספציפי. ג. טענות המערער הנוגעות להגבלה הקשה של כושר העבודה אינן עולות בקנה אחד עם תלושי השכר שצורפו לסיכומי המערער מהם עולה כי המערער ממשיך לעבוד במשרה מלאה. ד. הועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר מרצ'בסקי בישיבתה מיום 25.1.09. 4. דיון והכרעה - יש להקדים כי הנתבע הסכים כי עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת לדון באופן ענייני בהפעלת תקנה 15. המחלוקת מתייחסת אפוא לשאלה האם הנמקת הועדה באי קבלת האבחון הנוירופסיכולוגי וחוות הדעת של ד"ר מרצ'בסקי מספיקה. הועדה התכנסה בעניינו של המערער בשתי ישיבות. בישיבתה מיום 25.12.09 קבעה את הממצאים הבאים: "נראה כפי גילו, מודע צלול, התמצאות תקינה, חשיבה קצב ומהלך תקינים, תוכן עוסק בקשיו, אין עדות למחשבות שווא או מחשבות אובדניות. אפקט דיספורי תואם תוכן דבריו. אין עדות להפרעה... הועדה עיינה במסמכים מבריאות הנפש החל מ- 2003 עד היום עם הפסקה חלקית עקב הטבה ב- 2005-6, בעבר טיפול קוגנטיבי ללא הטבה. הועדה מבקשת מבחנים נוירופסיכולוגים בשאלה ממקדת ל- P.T.S.D ותסכם ללא נוכחות. כמו כן הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר מרצ'בסקי 22.1.09 לא ברור על סמך מה קובע את הנכות שקובע". הועדה שבה ועיינה בחוות דעת זו בישיבתה מיום 29.3.09. ד"ר מרצ'בסקי קבע בחוות דעתו כי מחלתו של התובע התפרצה בשני גלים, כי הוא סובל מעוצמה פחותה של התסמינים אך עדיין יש סימנים בולטים הפוגעים פגיעה של ממש באיכות החיים שלו וביכולת התפקודית שלו. מסקנתו הנה: "לדעתי רמת הנכות שלו היא גבוהה בהרבה מזו שנקבעה לו במוסד לביטוח הלאומי. המצוקה האישית והחברתית הינה ניכרת, ללא ספק והפגיעה התעסוקתית גם. אמנם הוא עובד כפועל בפיצוחיה כמה שעות ליום ומשתכר משכורת מאוד נמוכה, עבודה זאת היא כמעט בגדר עבודה שיקומית ולא עבודה של ממש בשוק חופשי. אני מתקשה לראות אותו מסתגל למקום עבודה חדש עם מנהל, אשר יתחשב בו וייתן לו לעבוד כמה שהוא מסוגל. לדעתי נכותו הנפשית בשל ומאז הפיגוע עונה לקריטריונים של סעיף 34 ד - ה ומגיעה לנכות רפואית של 40% עם אבדן 65% כושר עבודה". הועדה קבעה כאמור כי לא ברור על סמך מה קבע ד"ר מרצ'בסקי את הנכות. ממצאי הועדה שונים באופן מהותי מממצאיו של ד"ר מרצ'בסקי ודי בשוני זה כדי לענות על התייחסות לחוות הדעת. למעלה מן הצריך נדגיש כי מתוך חוות הדעת אין הסבר לנכות שנקבעה הדורשת סימנים קליניים ברורים ומגבילים באופן ניכר את ההתאמה הסוציאלית (לפי סעיף 34 א (ד)) או סימנים קליניים מובהקים וקבועים שאין בהם הפסקות המגבילות את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה באופן ניכר (לפי סעיף 34 א(ה)). 5. אשר לאבחון הנוירופסיכולוגי, הועדה עיינה באבחון זה בישיבתה מיום 29.3.09 ונעזרה בו בקביעת הנכות. מסקנתו של ד"ר גאגין הינה כי "...מדובר בתסמונת פוסט טראומטית ובעוצמה קלה עד בינונית עם מהלך כרוני שעמיד ככל הנראה לטיפול. בשל עמידות זו נראה כי הפרוגנוזה אינה חיובית ולפיכך אני ממליץ לראות את מצבו כסופי וקבוע". הועדה קיבלה את מסקנתו כי מדובר במצב של P.T.S.D וקבעה נכות על פי סעיף 34א(ב)שעניינו הפרעות פסיכו נוירוטיות: "ישנם סימנים אוביקטיבים וסוביקטיבים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה" ד"ר גאגין לא נקט בסעיף ליקוי. אכן מדובר באבחון שהינו כלי עזר לועדה, אך על הועדה אשר יזמה אבחון זה להתייחס למסקנותיו, וזאת לא נעשה. ד"ר גאגין קבע כי מדובר בתסמונת פוסט-טראומטית בעוצמה קלה עד בינונית. הועדה קבעה נכות בהתאם לסימנים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. לא ברור אם תסמונת פוסט טראומטית בעוצמה בינונית הינה שווה להגבלה בינונית של ההתאמה הסוציאלית, בשונה מהגבלה בולטת או ניכרת כנדרש בסעיפים שחומרתם גבוהה יותר. משעניינו של המערער מוחזר לצורך תקנה 15, תתייחס הועדה במנומק גם לאבחון של ד"ר גאגין ותנמק האם אין בו כדי לשנות את מסקנתה. 6. התוצאה אפוא כי עניינו של המערער מוחזר לועדה הרפואית לעררים על מנת: א. שתתייחס במנומק להפעלת תקנה 15. ב. שתתייחס במנומק לאבחון הנוירופסיכולוגי של ד"ר גאגין ותבהיר האם אין בממצאים המפורטים על ידו להעניק למערער נכות גבוהה יותר. המשיב ישלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום. ניתן היום, י"ד שבט תשע"א, 19 ינואר 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. נפגעי פעולות איבה