החלטה 1. זוהי בקשה להשאיר צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד על כנו ובקשה לביטול הצו העיקול. הבקשה להטלת העיקול: 2. המשיבות הנן עורכות דין במקצוען, הגישו כנגד המבקשים תביעה כספית, בסדר דין מקוצר בסכום של 190,050 ₪. נטען על ידן , כי הן יצגו את המשיבים בת.א. 1283/01 בבית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: "התביעה"). עילת התביעה הינה, פיצויי נזיקין בגין תאונת דרכים (להלן : "התאונה") שארעה למשיב מס' 1. המשיבים 2-3 הם הוריו, אשר גם הם תובעים באופן אישי בתביעה. 3. המשיבים היו מטופלים בנושא התאונה אצל עו"ד אחר בטרם הגיעו למשיבות. (להלן: "עו"ד ראשון"). לאחר מספר שיחות הבהרה והסבר , נחתם ביום 10.9.03 יפוי כח לטובת המשיבות, בידי משיב מס' 1.כמו כן חתמו המבקשים על הסכם שכר טרחה למשיבות. לטענת המשיבות, הבהירו להן המבקשים, כי הם מעדיפים להגיע לפשרה בתביעה ויסכימו לסילוקה בסכום של 1,500,000 ₪ לזכות המבקש מס' 1. 4. המשיבות פעלו בהתאם לשיקולן המקצועי וביקשו וקיבלו אפשרות להשלמת בדיקת המבקש 1 בידי פרופ' טיאנו, פסיכיאטר, ( עו"ד ראשון ביקש לבטל את חוות הדעת) אשר קבע למבקש 1 נכות בשיעור 15%.. כמו כן נתבקש מינוי מומחה בתחום העור - פרופ' פוירמן , אולם המבקש 1 סרב להתיצב לבדיקה. 5. המשיבות החלו במו"מ עם ב"כ הנתבעת בתביעה, ולאחר העברת חישובי נזק הוא הודיע על הסכמתו להסדר פשרה בסכום של 1,500,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק. 6. היה צורך להמתין חדשים ארוכים לאישור הפשרה , תחילה ע"י הנתבעת, הראל חברה לביטוח ולאחר מכן בידי ועדת התביעות של אבנר - איגוד ביטוח לנפגעי רכב. בתאריך 21.9.04 הועבר הסכם הפשרה אשר חתום על ידי עו"ד חיות, ב"כ הנתבעת, כמוסכם. 7. עם קבלת ההסכם העבירה המשיבה מס' 1 את נוסח ההסכם לקבלת אישורו של המשיב 1 כדי לקבל תוקף של פסק דין. המבקשים בכל אותה עת הבהירו , כי סכום הפשרה מקובל עליהם. בישיבת בית המשפט בתאריך 14.10.04 הודע לבית המשפט כי הצדדים הגיעו להסדר, לפיכך נקבעה התביעה לתזכורת ליום 21.11.04. 8. למרות הודעת המבקשים, על הסכמתם לסכום הפשרה, משהגיע המועד לחתום על ההסכם, הם הודיעו למשיבות, כי אין בדעתם לעמוד בהסכם שכר הטרחה ולדעתם יש להפחיתו . תחילה הוצע למשיבות סך של 45,000 ₪ אשר הועלה ל- 100,000 ₪. המשיבות סרבו להצעות הללו. ביום 2.11.04 נודע למשיבות, כי המבקש 1 הגיש הודעה לבית המשפט , לפיה יפוי הכח אשר נחתם לטובת המשיבה 1 מבוטל והיא אינה מייצגת אותו עוד.הודעה זו לא נמסרה למשיבות. טענות המשיבות: 9. התנהגות המבקשים מחוסרת תום לב , אשר נגועה בכוונת מרמה, ותוך נסיון לגבות את סכום הפשרה בתוספת שכ"ט עו"ד , תוך הפרת הסכם שכר הטרחה. בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בתביעות לפי חוק הפצויים לנפגעי תאונות דרכים ). הן זכאיות לשכר טרחה בשעור 11% בתוספת מע"מ מהסך של 1,500,000 ₪, בסכום של 193,050 ₪ מאת המבקשים ביחד ולחוד. 10 בבקשה להטלת עיקול זמני במעמד צו אחד , טענו המשיבות , כי מדובר בכתב תביעה מבוסס היטב על ראיות מהימנות בכתב . המבקשים נוקטים בפעולות שונות 'מאחורי גבן' בעורמה ובסודיות על מנת להתחמק מהתחייבויותיהם החוזיות , במטרה למנוע מהמשיבות לקבל את שכרן. המבקש 1 הוא בן 22 , מתגורר עם הוריו ואין בבעלותו כל רכוש , הוא אינו עובד תקופה ממושכת, והאפשרות היחידה לממש את פסק הדין לכשינתן , הינה באמצעות עיקול על כספי הפיצויים אצל חברת הראל. כמו כן התבקש עיקול על דירתם המבקשים 2-3 , זוהי דירה קטנה בת 58 ממ"ר שבה מתגוררים המבקשים , לנוכח מאמצי המבקשים, הם ינסו גם להעביר נכס זה. הבקשה לביטול עיקול 11. בבקשתם מכחישים המבקשים , כי קיים חשש שהם יבריחו כספים . לטענתם, לא הוכיחו המשיבות קיומה של עילת תביעה ולא הוכיחו את החשש הסביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. לטענת המבקשים, על פי הסכם שכר הטרחה, סעיף 2, מותנה קבלת השכר על ידן במתן פסק דין ובתנאי שיפוי הכח לא בוטל. כפי העולה נקבעה התביעה רק לתזכורת , ויפוי הכח בוטל על ידם. 12. לטענת המבקשים - לא התיחסו המשיבות בתביעתן לענין הביטול , לפיכך יש לפעול בהתאם לסעיף 5 להסכם, ולא על פי סעיף 2 כפי שנהגו המשיבות. לענין הברחת הרכוש הנטענת, דוחים המבקשים טענה זו, ולגבי שווי דירת המבקשים 2-3 , היא מוערכת בסכום של 250,000 $. כמו כן יש להפחית משכרן סך של 20,000 ₪ עבור עו"ד ראשון. 13. יש לציין, כי בין לבין , ניתן בתאריך 6.12.04. תוקף של פסק דין להסכם הפשרה ראה במ/1. מסקנות 14. בבקשה למתן סעד זמני , על המבקש להצביע על ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ראה תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן "התקנות"). כפי העולה ייצגו המשיבות את המבקשים בתביעה שהוגשה לפיצויי נזיקין על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975 (להלן פלת"ד). מקובלת עלי עמדת המשיבות, כי הן הביאו את הסכם הפשרה לכלל סיום, כאשר נשלחו הטפסים , בחתימת ב"כ הנתבעת, לשם החתמת המבקשים, על סכום שינתן להם על ידי הנתבעת בסך של 1,500,000 ש"ח בצרוף שכ"ט עו"ד בסך של 11% בצרוף מע"מ. אמנם המבקשים שלחו בתאריך 27.10.04 למשיבות הודעת ביטול יפוי הכח, אשר בין היתר נאמר לשם: "לאור, בין היתר היעוץ המשפטי השגוי שנתת לי , חוסר נכונותך להגן על האינטרסים שלי כלקוח למול חברת הביטוח.....הצגת הסכם פשרה בפני ביהמ"ש אשר לא ניתנה לו הסכמתי המפורשת , תוך נסיון לכפיית ההסכם עלי וזאת בניגוד גמור למחויבותך כלפי כעו"ד והן לאמור בסע' 6 להסכם שכר הטרחה שנחתם בינינו" יש לציין, כי המבקשים לא טענו בבקשתם מאומה לענין טיב היעוץ המשפטי שניתן על ידי המשיבות. בעצם הדבר היחידי שהטריד אותם הוא גובה שכר הטרחה שהמשיבות אמורות לקבל. המבקש 1 אישר בכתב , כי הוא מסכים להסכם פשרה של 1,500,000 ₪ , ראה נ/1. ובסכום זה אכן הוא התפשר, ראה במ/1. לפיכך, הטענה כי ניתן לו יעוץ שגוי, אינו עומד בקנה אחד עם התוצאות. 15. שכ"ט לעורכי דין העוסקים בתביעות נזיקין על פי פלת"ד נקבע בחוק זה. ראה ס' 16 לחוק בו נקבע: "המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין תקבע תעריף מקסימלי לשכר טרחה של עורך דין בעד הטיפול בתביעות לפי חוק זה" ואכן בשנת 1977 נקבעו כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז - 1977. סעיף 3 לכללים קובע : "שכר הטרחה בעד הטיפול בתביעה לפי החוק שהוגשה לבית המשפט שהסתיים בפשרה לא יעלה על 11% מהסכום שהוסכם לשלמו לנפגע לפי הפשרה". כלומר, שכר הטרחה מתווסף לסכום הפיצוי והוא שייך לעורך הדין המטפל בתביעה. דהיינו עורך הדין אינו יכול לדרוש יותר מהסך של 11% מסכום הפיצוי. וקיימת בנושא זה פסיקה עניפה כאשר בתי המשפט חזרו והבהירו כי שכר הטרחה בתביעת פיצויים נפסק לעורך הדין בהתאם לחוק הפיצויים . שכר הטרחה שהגיע למשיבות הוא בסך של 11% בצרוף מע"מ מסכום הפיצויים שאושרו למבקש 1 בסך של 1,500,000 ₪. לא יותר ולא פחות. בשל פעולה חד צדדית של המבקש 1 , הוא ביטל את יפוי הכח, כאשר הושלם כבר הסכם שכר הטרחה, ראה נספח ג' לבקשה להטלת העיקול- מכתבו של עו"ד חיות בדבר ההסכם שאושר, כאשר הוא חתם על ההסכם והיתה חסרה רק חתימתו של המבקש 1. ברור הוא שמטרת המבקש בביטול יפוי הכח שנתן למשיבות הוא, להמנע מתשלום שכר טרחתן. 16. במסגרת הבקשה לצו עיקול ולביטולו, מסקנתי הינה , כי המשיבות הוכיחו כי עילת תביעתן המבוססת כנדרש בתקנה 362 לתקנות. כמו כן הוכיחו את החשש שיש להן 374 לתקנות אם ובמדה לא ינתן הצו ולא יוכלו לממש את פסק הדין לכשינתן. המבקש 1 הצביע בהתנהגותו גם במהלך הדיון ( קרא למשיבות "נבלות" ראה עמ' 10 לפרוטוקול) וכן שקרנית,ובלחץ בית המשפט חזר בו, אף נאלצתי להוציאו מאולם המשפט בשל התנהגותו חסרת הרסן,שהוא נחוש בדעתו שלא לשלם למשיבות את המגיע להן, ויעשה הכל כדי להעלים את סכום הפיצויים שיקבל, על מנת שהמשיבות לא תוכלנה להנות מעמלן. לפיכך אני קובעת כי צו העיקול ישאר על כנו , עד לסך של 200,000 ש"ח, בצרוף ריבית והצמדה, עד להחלטה אחרת. המבקשים ישאו בהוצאות ב"כ המשיבות בסך של 8000 ₪ בצרוף מע"מ ריבית והצמדה עד התשלום בפועל. הבקשה לביטול צו עיקול נדחית. צוויםעיקול