החלטה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת רשם ביהמ"ש המחוזי בחיפה (כבוד הרשם מ. רניאל) מיום 24.6.07, בבש"א 7963/07 (להלן: "ההחלטה"), בה דחה כבוד הרשם את בקשתו של המבקש להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דין, אשר ניתן ע"י בימ"ש השלום בחיפה (כבוד השופטת פריאל), בת.א. 12780/06, ביום 25.3.07 (להלן: "פסק הדין"). ההחלטה ניתנה ביום 24.6.07 ומאחר שלפי תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המועד הקצוב להגשת ערעור על החלטת רשם הינו 20 ימים, היה על המבקש להגיש הערעור עד יום 14.7.07. הבקשה להארכת המועד הוגשה רק ביום 7.10.07, דהיינו - באיחור של קרוב לשלושה חודשים. ב"כ המבקש, עו"ד אבו ריא עלי, נפגע בתאונת דרכים, אשר אירעה ביום 28.4.07 (להלן: "התאונה") ועובדה זו, כמו גם טענת ב"כ המבקש, לפיה, במועד להגשת הערעור על פסק הדין (20.5.07), הוא טרם חזר לעבודתו, היוו בסיס לבקשתו להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין, היא הבקשה אשר נדונה בפני כבוד הרשם רניאל. כבוד הרשם רניאל קבע, בהסתמך על התיעוד הרפואי אשר צורף לבקשה, כי התיעוד אינו מצדיק אי הופעה לעבודה במשך חודש או חודשיים ודחה את הבקשה. המבקש, אשר חפץ בהגשת ערעור על ההחלטה, שוב אחר את המועד, והפעם, כאמור - בשלושה חודשים בקירוב. שוב עותר המבקש להארכת מועד והפעם - להארכת המועד להגשת ערעור על ההחלטה, כאשר הנימוק לבקשתו זו הינו אותו נימוק ממש, דהיינו - פגיעתו בתאונה. לטענתו, הנוירולוג המטפל בו, בעקבות התאונה, המליץ על מנוחה בשל סחרחורות מהם הוא סובל ומאחר שהוא תושב העיר סח'נין ומשרדו בחיפה, נבצר ממנו להגיע למשרדו. עוד טוען ב"כ המבקש, כי הוא נמצא, עדיין, במעקב אצל רופאים מומחים וכי גם הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין וגם הבקשה דנן, נוסחו ע"י עו"ד איהב וכן טוען הוא, כי אין לצפות מב"כ המערער "שיכתיב ערעור ממיטת חוליו". עוד טוען ב"כ המבקש, כי לא ייגרם למשיבים כל נזק מאי הגשת הערעור במועד וכי סיכויי הערעור טובים וגבוהים. ניתן היה לחשוב, כי מי שלא הגיש ערעור במועד ונכווה בהחלטה הדוחה בקשתו להארכת המועד, והרוצה לערער על החלטה כו, יקפיד ויגיש לפחות ערעור זה במועדו. מסתבר שאין הדבר כך בנוגע למבקש דנן, שכן גם הפעם אחר המבקש את המועד ואיחורו, כאמור, הינו משמעותי ביותר - כמעט 3 חודשים. אינני רואה מקום להוסיף ולצטט מהתיעוד הרפואי, אשר צורף לבקשה (יצויין, כי תעודת חדר המיון, מיום התאונה, לא צורפה), ואסתפק בכך שאומר כי אף אני אינני מוצאת בו תשתית להשבתת ב"כ המבקש מכל עבודה ואף מתקשה אני להבין את טיעונו בדבר חוסר יכולתו להגיע למשרדו. לא אמור להיות לב"כ המבקש כל קושי להגיע למשרד במונית ובוודאי שלא צריך להיות לו כל קושי להכין בקשות בביתו ולהעבירן למשרדו ולביהמ"ש, במיוחד בעידן הטכנולוגי בו אנו מצויים. יצויין, כי ב"כ המשיבים ציין בתגובתו מסמכים, אשר עולה מהם, כי יצאו כתבי בי-דין ממשרדו של ב"כ המבקש, כבר ביום 14.5.07. כך גם אין כל ממש בטענת ב"כ המבקש, לפיה עוה"ד ממשרדו אינם בקיאים בתיק. טענה זו בוודאי שאינה יכולה להתקבל, כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא, או על החלטת הרשם, בקשה קצרה ופשוטה, המבוססת על מצבו הרפואי של ב"כ המבקש. אינני רואה סיבה מדוע לא יכלול היה ב"כ המבקש להגיש בקשה זו בתוך המועד להגשת הערעור ואף אינני רואה סיבה מדוע לא יכול היה להכין את הערעור, עצמו, בעוד הוא שוהה בביתו. ראוי לציין, כי בהפנייה לבדיקה T.C, מיום 11.11.07, המצוייה בתיעוד הרפואי הנוסף, אשר הוסיף וצירף ב"כ המבקש לבקשה דנן, נרשם: "בן 40, לדבריו לפני חודשיים היה מעורב בתאונת דרכים בתאריך 28.4.07. אז איבד הכרה, פונה לבית חולים נהריה. היה בהשהייה במיון למשך מספר שעות ושוחרר לביתו. מאז מתלונן על כאב ראש וסחרחורת לפעמים בחילות והקאות על פי דבריו. כרגע הגיע עקב אותם כאבי ראש שמהם סובל מזה מספר חודשים בצורה התקפית בעיקר בזמן לחצים בעבודה (מאז התאונה על פי דבריו) ללא בחילה או הקאה. שולל פוטופוביה". (ההדגשה אינה במקור). לאור טענות המבקש ראוי לשאול: "מזה מספר חודשים ...בעיקר בזמן "לחצים בעבודה"? איזו עבודה ביצע ב"כ המבקש "מזה מספר חודשים" ? אין, לטעמי, כל מנוס מקביעה, כי אין בפי ב"כ המבקש כל נימוק אשר יש בו כדי להצדיק איחור בהגשת הערעור. אשר לסיכויי הערעור, הן הערעור על ההחלטה והן הערעור על פסק הדין - דומני שסיכויים קלושים הם, אם בכלל. פסה"ד דחה את התובענה שהוגשה, מחמת התיישנות, שכן התובענה, בה נטען, כי בעדות אשר ניתנה ע"י ד"ר אורי קורן בבימ"ש בתיק אחר, בוצעו עוולות כלפי המבקש, הוגשה מעל ל- 7 שנים לאחר מתן העדות. ביהמ"ש אף הביע דעתו כי התביעה קנטרנית וטרדנית ונראה מפסק הדין אשר ניתן בתיק בו נשמעה העדות, כי גם בקביעה זו יש, לכאורה, ממש. בנסיבות אלה ולאור כל האמור לעיל באשר לתוצאות הלכאוריות של הפגיעה בתאונה גם סיכויי הערעור על החלטת כבוד הרשם הינם קלושים, אם בכלל. התוצאה היא, שאני דוחה את הבקשה. המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםערעור על החלטת רשםרשםערעור