בקשה מוסכמת לדחיית מועד דיון בפניי ערעור על החלטת רשם (כב' הרשמת, כתוארה דאז, ג' ספרא-ברנע), החלטה בה נדחתה בקשה חוזרת לביטול החלטה שדחתה בקשה לביטול פסק דין משנת 2007, וזאת לאחר שהמערערים לא התייצבו לדיון שנקבע בבקשה לביטול פסק הדין. רקע: המשיב הגיש תביעה לסילוק יד ולתשלום שכר ראוי כנגד המערערים בת.א. (שלום חיפה) 19678/06. המערערים לא הגישו כתב הגנה במועד וניתן כנגדם פסק דין בהעדר הגנה ביום 25/03/07 (להלן: "פסק הדין"). ביום 26/07/10 הגישו המערערים בקשה לביטול פסק דין ולאחריה ביום 16/09/10 הגישו בקשה מתוקנת לביטול פסק הדין בהתאם להחלטת כב' הרשמת. ביום 17/01/11, לאחר מסכת מייגעת, שאין צורך לפרטה, של הגשת בקשות ותגובות בנוגע לביצוע המצאות של בקשות ותגובות, ומתן החלטות בהקשרים אלה, ניתנה החלטתה של כב' הרשמת בדבר קביעת מועד לדיון בבקשה לביטול פסק הדין ליום 2/03/11. ביום 2/03/11, לאחר שהוגשה בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון, ניתנה החלטת כב' הרשמת הדוחה את הדיון בבקשה ליום 2/05/11. ביום 24/03/11, לאחר שהוגשה בקשה מוסכמת נוספת לדחיית מועד הדיון, ניתנה החלטת כב' הרשמת הדוחה את מועד הדיון בבקשה ליום 29/05/11. ביום 29/05/11 התייצב ב"כ המשיב לדיון בבקשה לביטול פסק הדין. המערערים ובא כוחם לא הופיעו לדיון. על כן, לבקשת המשיב, נתנה כב' הרשמת החלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין ומחדשת את הליכי ההוצל"פ בתיק שמספרו 02-30249-07-9. באותו יום הגיש ב"כ המערערים "בקשה דחופה לדחיית מועד דיון", בה נטען כי נקבעו לו ארבעה דיונים בבקשות בצווי מניעה בבית משפט השלום בחדרה באותה שעה בה נקבע הדיון בבקשה לביטול פסק הדין, ועל כן ייבצר ממנו להגיע לדיון זה ומבוקש לדחותו. הבקשה לדחיית מועד הדיון הגיעה לעיונה של כב' הרשמת רק לאחר שהדיון הסתיים, ועל כן הבקשה נדחתה. יצויין, כי ב"כ המשיב טען בסיכומיו שהבקשה נשלחה למשרדו ביום הדיון בשעה 09:38 וכן כי על גבי הפקס שנשלח לבית המשפט צויינה השעה 09:33, כאשר הדיון היה קבוע לשעה 10:00. ביום 25/08/11, בחלוף כשלושה חודשים ממתן ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק דין, הגישו המערערים "בקשה דחופה לקביעת מועד דיון בפגרה ו/או לכל מועד מוקדם". לבקשה זו צורפה "בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר ובקשה בכתב לעיכוב ביצוע פסק דין בהתאם לתקנה 467 לתקסד"א, התשמ"ד - 1984". עיון בתוכן בקשה זו מעלה כי בקשה זו של המערערים היתה למעשה בקשה לבטל את החלטת כב' הרשמת מיום 29/05/11 (להלן תכונה בקשה זו: "הבקשה לביטול ההחלטה מיום 29/05/11"). כב' הרשמת קבעה כי על המערערים להבהיר אם הבקשה לביטול ההחלטה מיום 29/05/11 הינה בקשה מוסכמת וקבעה את התיק לעיונה ליום 5/09/11. ביום 5/09/11 הגישו המערערים "הודעה דחופה לבית המשפט", בה ציינו כי לא מדובר בבקשה מוסכמת ועתרו לביטול פסק הדין לפנים משורת הדין. כב' הרשמת העבירה את בקשתם של המערערים לתגובת ב"כ המשיב, ולאחר קבלתה קבעה ביום 9/10/11 כי על ב"כ המערערים להגיש עד ליום 16/10/11 אסמתכאות לקיום הדיונים בהם נכח לטענתו ביום 29/05/11. ביום 3/11/11, משלא התקבלה כל הודעה או בקשה מטעם המערערים, קבעה כב' הרשמת, בהחלטה מנומקת, כי הבקשה לביטול ההחלטה מיום 29/05/11 - נדחית, שכן ב"כ המערערים לא צירף אסמכתאות לתמיכה בטענתו כי שהה בדיונים בחדרה, וכן מכיוון שהבקשה לביטול ההחלטה מיום 29/05/11 הוגשה באיחור שלא הוצג לו כל טעם, תוך זלזול בהליך המשפטי. ביום 15/11/11 הגישו המערערים "הודעה דחופה לבית המשפט" ובה ביקשו שוב לבטל את פסק הדין לפנים משורת הדין. באותו יום קבעה כב' הרשמת כי התיק נסגר וכי אין בהודעה שהוגשה כדי לשנות את ההחלטה. ביום 16/11/11 הגישו המערערים פעם נוספת "הודעה דחופה לבית המשפט" ובה ביקשו שוב לבטל את פסק הדין, לפנים משורת הדין. ביום 27/11/11 הגישו המערערים "בקשה דחופה לביטול פסק דין". הבקשה נדחתה בהחלטתה של כב' הרשמת מיום 28/11/11, אשר קבעה כי החלטתה מיום 3/11/11 אינה החלטה במעמד צד אחד ועל כן אין לה סמכות לבטלה. ביום 11/01/12 הגישו המערערים "בקשה חוזרת לביטול פסק דין", אשר נדחתה בהחלטת כב' הרשמת מיום 12/01/12, בה נקבע: "אין שינוי בהחלטתי מיום 28/11/11. הבקשה נדחית." ביום 28/02/12 הגישו המערערים ערעור לבית משפט זה על החלטת כב' הרשמת מיום 12/01/12. טענות הצדדים: לטענת המערערים שגתה כב' הרשמת כאשר לא ביטלה את החלטתה מיום 29/05/11, שכן צריך היה לבטל את ההחלטה נוכח אי יכולתו של ב"כ המערער להתייצב לדיון לאור התייצבותו לארבעה דיונים בחדרה באותו מועד. המערערים הוסיפו וטענו כי לא ניתן להם יומם בביהמ"ש וכי נחסמה גישתם לערכאות ועל כן יש לקבל את הערעור ולהורות על ביטול החלטת כב' הרשמת. המשיב טען כי החלטת כב' הרשמת מיום 29/05/11 מהווה מעשה בית דין ובמקום להגיש ערעור על החלטה זו בחר המערער להגיש בקשה לאקונית ביום 25/08/11 לקבוע מועד לישיבה בפגרה. המשיב טען כי לא ניתן להגיש ערעור על החלטת כב' הרשמת כיום שכן המועד להגשת ערעור זה חלף. המשיב הוסיף וטען כי סיכויי ההגנה של המערערים הינם נמוכים ומשכך יש לדחות את הערעור. דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובת.א. 19678/06, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור על ההחלטה מיום 12/01/12, שהיא ההחלטה החמישית במספר באותו נושא - להידחות. להלן נימוקיי. ראשית, ערעור זה שעניינו בהחלטה מיום 12/01/12, הוגש לבית המשפט ביום 28/02/12. תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן: "ערעור על החלטת רשם לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט, לרבות החלטה לגבי בקשה לבטל החלטה על פי צד אחד או בהעדר כתבי טענות של הצד השני, יהיה עשרים ימים מהיום שבו ניתנה ההחלטה, והוראות פרק זה, למעט סימן ד', יחולו על הערעור האמור בשינויים המחוייבים." (ההדגשה הוספה - א.ד.). כלומר, היה על המערערים להגיש את הערעור על ההחלטה מיום 12/01/12 תוך 20 ימים מהמועד בו ניתנה ההחלטה. מעיון בתיק עולה לכאורה כי ההחלטה הומצאה לידי ב"כ המערערים ביום 13/01/12. בהודעת הערעור, כמו גם בסיכומים מטעם המערערים, לא מופיעה טענה בדבר קבלת ההחלטה במועד אחר. הערעור הוגש ביום 28/02/12, דהיינו קרוב לחודש לאחר המועד בו צריכים היו המערערים להגיש את ערעורם. די בכך שערעור זה הוגש לבית המשפט באיחור כה ניכר, כדי לדחותו. האמור מכאן ואילך הינו במידה מסויימת בבחינת למעלה מן הצורך. אולם גם אילו היה הערעור מוגש במועדו הרי שיש לדחותו. פסק הדין בהעדר הגנה ניתן ביום 25/03/07. המערערים הגישו בקשה לביטול פסק הדין ביום 26/07/10 (בחלוף כשנתיים וחצי ממועד מתן פסק הדין) ונקבע דיון בבקשה ליום 29/05/11. לאחר שהמערערים ובא כוחם לא הופיעו לדיון, ניתנה החלטת כב' הרשמת בדבר דחיית הבקשה לביטול פסק הדין. המערערים רשאים היו להגיש תוך 30 ימים בקשה לביטול ההחלטה, בהתאם להוראת תקנה 201 לתקנות, בהיותה החלטה שניתנה בהעדרם, "על פי צד אחד". לחילופין, רשאים היו המערערים להגיש ערעור על ההחלטה האמורה [אף שהפסיקה אינה רואה זאת בעין יפה; ע"א 31/88 סביחאת נ' פקיד השומה נצרת, פ"ד מה(3) 262, 264 (1991)]. אך הם לא עשו אף אחד משני אלו, וחלף זאת בחרו להגיש ביום 25/08/11, בחלוף כשלושה חודשים, "בקשה דחופה לקביעת מועד דיון בפגרה ו/או בכל מועד מוקדם". זאת ועוד; בהחלטתה מיום 3/11/11 דחתה כב' הרשמת את הבקשה לביטול ההחלטה מיום 29/05/11. על מנת לתקוף החלטה זו, ולהותיר בידם אפשרות לבקש את ביטול פסק הדין, היה על המערערים להגיש ערעור על ההחלטה מיום 3/11/11. ואם לא הבינו זאת המערערים מסיבה זו או אחרת, באו ההחלטה מיום 15/11/11 וביתר שאת ההחלטה מיום 28/11/11, לעזרתם של המערערים, בכך שלא הותירו כל מקום לספק כי כב' הרשמת סבורה שההחלטה מיום 3/11/11 אינה החלטה במעמד צד אחד ואין לה סמכות לבטלה. הווה אומר; כי על המערערים להגיש ערעור על ההחלטה מיום 3/11/11 אם ברצונם לשנות את תוצאתה. המערערים נמנעו גם מהגשת ערעור על ההחלטה מיום 3/11/11 במועד. לאחר שההחלטה הפכה חלוטה למעשה, עתה מנסים המערערים, בדרך לא דרך, לעקוף את המועדים הקבועים בדין להגשת ערעור, תוך שהם מגישים ערעור על החלטה מיום 12/01/12, בבקשה חוזרת שהגישו, בקשה והחלטה אשר לא חידשו דבר. אין מקום לאפשר למערערים להצליח בנסיונם זה. אין ליתן יד לעקיפת המועדים הקבועים בתקנות בדרך של "ייצור" החלטה חדשה לשם הגשת ערעור בגינה. כדברי כב' השופט (כתוארו דאז) א' גרוניס ברע"א 10422/07 פלקסר נ' ברנדס, (5.2.08): "ברי, כי בעל דין אינו יכול להביא באופן מלאכותי להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ידי כך שיגיש בקשות לעיון חוזר בפני הערכאה הדיונית". לשיטתם של המערערים, ההליך נעדר סופיות כלשהי. לכאורה, על פי גישתם, ניתן להאריכו עד אין קץ באמצעות הגשת הודעות ובקשות חוזרות ונשנות. אולם הפסיקה עמדה לא אחת על זכותו של בעל דין לפתח ציפיה לגיטימית, ואף הסתמכות סבירה, כי בחלוף פרק זמן מסויים ומשלא הוגש ערעור יסתיים ההליך [למשל: רע"א 3536/08 נחלה נ' תלמה נסיעות בע"מ, (24.8.08)]. בענייננו, נכונים הדברים על אחת כמה וכמה, שכן לא זו בלבד שמדובר בנסיון להארכה מלאכותית של המועד להגשת ערעור, אלא שהערעור לא הוגש גם תוך מועד מלאכותי זה. תמצית השתלשלות האירועים היא זו: המערערים הגישו באיחור ניכר בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד. משנדחתה בקשה זו, ומשהמערערים איחרו את המועד להגיש ערעור על ההחלטה הדוחה את הבקשה, מצאו לנכון להגיש בקשה חדשה, באופן שיאפשר להם, לכאורה, ככל שלא תתקבל הבקשה, להגיש ערעור על ההחלטה החדשה שתינתן. אולם אפילו את המועד הזה שניסו המערערים לייצר לעצמם, להגשת ערעור על ההחלטה החדשה שתינתן, שבו ואיחרו המערערים. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להדחות. בשולי הדברים אציין כי נוכח דחיית הערעור בשל העובדה שלא הוגש במועד, לא מצאתי לנכון לדון בשאלת סיכויי ההגנה, אשר מבלי לקבוע מסמרות בעניין אינם נחזים להיות גבוהים. סוף דבר: הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיב שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן תיווסף עליו ריבית פיגורים כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. בקשה מוסכמתדחיית מועד דיוןמועד דיוןדיון