פסק-דין רקע עובדתי 1. המבקשת, נורדיה - מושב שיתופי של חיילים משוחררים בע"מ (להלן: "נורדיה") היא אגודה שיתופית המסווגת כמשק שיתופי. המשיבים, אריה חזן ועמי חזן (להלן ביחד: "חזן", היו הבעלים של שטח אדמה חקלאית הממוקם מצפון לנורדיה (להלן: "השטח הצפוני"). שטח זה היה סמוך לאתר ששימש את חזן כאתר כרייה וחזן קיבלו היתרים זמניים לכרייה בו. משביקשה נורדיה להקים מיזם בנייה בשטח הצפוני, הגיעה לידי הסכמה עם חזן, שבה נקבע בין היתר שחזן יעבירו לנורדיה חלק מזכויותיהם בשטח זה, וכי מנגד תעמיד נורדיה לרשות חזן שטח של כ-150 דונם מדרום לנורדיה לצורכי כרייה (להלן: "השטח הדרומי"). ההסכמות שאליהם הגיעו הצדדים עוגנו במערכת חוזית ביניהם, שבמסגרתה התייחסו הצדדים לצורך לקבל היתרי כרייה ממינהל מקרקעי ישראל בשטח הדרומי וכן להכריז עליו כשטח מחפרה, וכי אם אלה לא יתקבלו, אזי תעמיד נורדיה קרקע חלופית מוסכמת לשימוש חזן. כן נתנו הצדדים דעתם לסוגיית הפיצוי למקרה שלא תתאפשר לחזן כרייה בשטח. מיזם הבניה בשטח הצפוני אכן התממש. אשר לנושא הכרייה - חזן אמנם ביצעו עבודות כרייה בשטח הדרומי בהיקף מסוים, אך משלא נתקבלו היתרים כדין לביצוע עבודות אלה, בשלב מסוים הופסקה הכרייה. על רקע זה נתעוררו מחלוקות בין הצדדים, הן לעניין האשם בכך שלא התקבלו ההיתרים ולא נתאפשר לחזן להמשיך בעבודות הכרייה והן לעניין הפיצוי המגיע לחזן במצב דברים זה, אם בכלל. משכך ובהתאם לתניית בוררות במערכת החוזית שבין הצדדים, הועבר הסכסוך להכרעת הבורר עו"ד דניאל רזומוב (להלן: "הבורר "). על פי תנאי הבוררות, שוחרר הבורר מדיני הראיות ומסדרי הדין האזרחי, אך חוייב לנמק את פסק הדין. 2. בהחלטה מיום 17/2/03 הכריע הבורר בסוגיית האחריות למצב שנוצר, וקבע את זכותם של חזן לפיצוי (להלן: "החלטת הבורר "). בפסק הבורר מיום 3/5/05 קבע הבורר את שיעורו של הפיצוי (להלן: "פסק הבורר "). שני הצדדים הגישו בקשות לביטול - הן של חלקים מפסק הבורר והן של חלקים מהחלטת הבורר אשר "נבלעה" בפסק, במסגרת תיקי הפ 817/05 והפ 768/05, ואלה הובאו בפניי. ביום 26/6/06 ניתן על ידי פסק דין שבו דחיתי את בקשת הביטול שהגישו חזן. כן דחיתי את בקשת הביטול שהגישה נורדיה, למעט עניין אחד שלגביו הוריתי על החזרת פסק הבורר לידי הבורר לצורך השלמה על סמך החומר שלפניו, (להלן: "פסק הדין"). ובמה דברים אמורים? לטענת נורדיה משפסק הבורר פיצוי לחזן בגין הפסקת עבודות הכרייה, שומה היה עליו לקזז מסכום זה את נזקיה של נורדיה בגין פרדס מניב של נורדיה שחזן עקרו כדי "להכשיר" את השטח הדרומי לעבודות הכרייה, ומשעשו כן בלא שניתן להם היתר כדין לביצוע עבודות הכרייה בשטח זה; אלא שבפסק הבורר לא היתה כל התייחסות לסוגיית עקירת הפרדס וטענת הקיזוז, ומשכך טענה נורדיה, כי הבורר לא הכריע באחד הנושאים שנמסרו להכרעתו ואשר על כן קמה לה עילה לביטול פסק הבורר מכח סעיף 24(5) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"). קיבלתי את טענתה זו של נורדיה במובן זה שקבעתי בפסק הדין: "מפסק הבורר לא ניתן להבין בבירור אם הבורר שקל את טענת הקיזוז במסגרת שיקוליו, אם סבר כי טענת הקיזוז היא חלק מחזית המחלוקת שבין הצדדים אם לאו, אם טענת הקיזוז נדונה או שמא נשמטה, ונדרשת הבהרה מצידו בעניינים אלה. אף אם הכריע הבורר אגב אורחא בשאלות אלה, הרי לא נימק את פסקו כנדרש. מכיוון שלאור היקפה הכספי של טענת הקיזוז והחשיבות שייחסו לה הצדדים בהליך הבוררות עצמו לא ניתן לראות בה שאלה משנית או אגבית, פסק הבורר מוחזר לבורר להשלמה בענין זה, והוא יעשה כן על סמך החומר שלפניו. על פי הסכמת הצדדים כאמור בסעיף 12 לחוזה היזמות (המהווה חלק מהמערכת החוזית שבין הצדדים - ע.ב.), הבורר ינמק את הפסק המשלים". 3. ביום 31/7/06 ניתן על ידי הבורר פסק בוררות משלים, שבו נתן דעתו לטענת הקיזוז של נורדיה כאמור ודחה אותה לגופה (להלן: "פסק הבוררות המשלים"). בפניי בקשתה של נורדיה להורות על ביטול פסק הבוררות המשלים, ובהתאם לחוות דעת שמאי שהוצגה בפני הבורר - להוסיף ולהורות על קיזוז סכום של 1,660,000 ₪ נכון ליום 7/12/99 מהסכומים שנפסקו לזכות חזן בפסק הבורר (להלן: "הבקשה"). חזן מתנגדים לבקשה ומצידם הגישו בקשה לאישור פסק הבוררות (בש"א 16966/06 במסגרת הפ 817/05). בהסכמת הצדדים, פסק דין זה ניתן על סמך החומר שבתיק בית המשפט, לרבות סיכומים בכתב שהגישו. טענות הצדדים 4. לטענת נורדיה, פסק הבוררות המשלים נוגד את תקנת הציבור ומשכך קמה לה עילה לביטולו מכוח הוראת סעיף 24(9) לחוק הבוררות. וכל כך למה? נורדיה מפנה לכך שבהתאם למערכת החוזית שבין הצדדים לא היו חזן רשאים כלל לעלות על הקרקע, קרי: השטח הדרומי, קודם שניתנו להם היתרים כדין על ידי הרשויות המוסמכות, וכאלה לא ניתנו להם. משכך, גם לא היתה להם כל זכות להרוס את הפרדס של נורדיה שהיה נטוע על שטח זה - עצים ופרי. כל עוד לא נתקבלו היתרים כדין לכרייה בשטח הדרומי, היתה לנורדיה הזכות להמשיך ולעבד שטח זה, לרבות הפרדס המניב שעליו, וגם לא היה על נורדיה לצפות שחזן יעלו על קרקע זו באופן בלתי חוקי ויהרסו את הפרדס. לפיכך ומשדחה הבורר את טענת הקיזוז של נורדיה בהתייחס לנזקיה עקב עקירת הפרדס, נתן הכשר לפגיעה חמורה בשלטון החוק ופסיקתו מנוגדת לתקנת הציבור; שכן, אין זה מתקבל על הדעת שיתאפשר למאן דהוא לפגוע בקניינו של אחר בלא היתר ובלא שיחוייב לשלם על כך פיצוי. חזן מצידם טוענים כי מדובר בטענות "ממוחזרות" שנדחו זה מכבר על ידי בית משפט זה בפסק הדין וכי לא היה כל מקום להעלותן מחדש. לטענתם, נורדיה היא שסיכלה את האפשרות של חזן לקבל היתרי כרייה, ובכך הפרה את התחייבויותיה החוזיות כלפי חזן כפי שקבע הבורר וכפי שנתאשר בפסק הדין. על רקע זה גם קבע הבורר כי חזן זכאים לפיצוי בגין הפסקת עבודות הכרייה, ומאותו טעם עצמו נדחתה טענת הקיזוז של נורדיה בפסק הבוררות המשלים. עוד מפנים חזן לכך כי ביטול פסק בורר בעילה של פגיעה בתקנת הציבור ייעשה רק לעיתים רחוקות, כאשר הוא נוגד תפיסות יסוד של החברה, וכי לא זה המקרה. דיון 5. אומר מייד, כי לא ראיתי מקום לבטל את פסק הבוררות המשלים וגם לא לשנות ממנו, ואנמק. עוד ב"גלגול" הקודם של בקשת הביטול שהגישה נורדיה לביטול פסק הבורר , נטען על ידה כי זה מנוגד לתקנת הציבור, באשר בפיצוי שקבע הבורר לחזן בגין נזקיהם מהפסקת הכרייה הבלתי חוקית, יש משום מתן תמריץ לעבריינות. בפסק הדין נתתי דעתי לטענה זו ודחיתי אותה, תוך שקבעתי: "אכן, פסק בורר שיש בו כדי ליתן פרס למי שעבר על החוק יכול להיחשב ללא קושי מיוחד כ"פסק המנוגד לתקנת הציבור". אלא שעיון בחלקים הרלוונטיים לפסק הבורר מגלה כי לא לכך כיוון הבורר . הבורר מציין בהחלטתו כי אילו התברר שחזן אינם יכולים לכרות בשל העדר אפשרות לקבל היתרי כרייה כדין 'לא הייתי בא בטרוניה על כך לאף צד, שכן הצדדים פעלו בשלב זה בתום לב ומתוך רצון כנה לקדם את התכנית, ולצערנו נכשלו בכך.' (סעיף 36 להחלטת הבורר , וראו גם סעיף 6 לפסק הבורר ). אלא שהבורר סבר כי פעולות נורדיה גרמו לסיכול האפשרות, גם אם אפשרות קלושה, לקיים את חוזה הכרייה ואת חוזה היזמות ... כלומר: הבורר סבר כי ה'פיצוי המסוים' שאליו התייחס מעבר לפיצוי המוסכם, מגיע לחזן לא בשל נזק שנגרם להם מהפסקתה של הכרייה הבלתי חוקית, אלא משום פעולות נורדיה, שהיוו למעשה הפרת חוזה הכרייה, שבו התחייבה נורדיה לסייע לחזן ככל יכולתה (ראו סעיף 3 לחוזה הכרייה). פיצוי חזן על הפסקת הכרייה הבלתי חוקית היה בא, אולי, בגדרי 'פסק הסותר את תקנת הציבור', אולם משהתחייבה נורדיה לסייע בידי חזן להשיג את ההיתרים, הרי בבחירתה לפעול באופן שיפגע בסיכויי קבלתם של היתרים כאמור (בהתאם לקביעת הבורר בהחלטתו) יש משום הפרת חוזה המצדיקה פיצוי. הפועל היוצא מכך הוא שאני דוחה את טענת נורדיה לענין היות תוכנו של פסק הבורר מנוגד לתקנת הציבור". דברים אלה כוחם יפה גם לעניין דחיית טענת הקיזוז בפסק הבוררות המשלים, שכן הבורר לא קבע שמותר היה לכרות את הפרדס - כטענת נורדיה בבקשה שלפניי - אלא שהוא קבע למעשה כי קיום בתום לב של ההתקשרות החוזית שבין הצדדים חייב היערכות מצד נורדיה לפינוי הפרדס, ומשמע - שהיה עליה לקטוף את הפרי ולהימנע מלטעת את הפרדס מחדש; משלא עשתה כן ו"לא נערכה", כלשון הבורר , כפי שהיה עליה לעשות, התנהלות זו של נורדיה מתווספת למכלול התנהלותה בביצוע התחייבויותיה החוזיות של נורדיה כלפי חזן, כפי שהבורר מצא אותה, ומשכך לא ראה לנכון לפצותה בגין הנזק הנטען לפרדס. לשון אחר: אין בפסק הבוררות המשלים משום הכשרת הכרייה על ידי חזן בלא היתר, אלא משום מתן ביטוי להתנהלות נורדיה ביחסיה עם חזן - לרבות אי היערכותה לביצוע ההתחייבויות החוזיות שנטלה על עצמה - שעל פי פסק הבורר היתה נגועה בחוסר תום לב ואינה מצדיקה מתן פיצוי לנורדיה, גם לא על דרך של טענת הקיזוז. בהינתן האמור והרציונל שמאחורי שלילת הפיצוי מאת נורדיה, נראה כי המסקנה של נורדיה שלפיה פסק הבוררות המשלים נוגד את תקנת הציבור, היא מרחיקת לכת, וכי לא לכך כיוון המחוקק. (ראו: רע"א 3680/00 אהרון גמליאל נ' מגשימים - כפר שיתופי, תק-על 2003(3) 1531 בעמ' 1539). במצב הדברים כפי שתואר, קביעתו של הבורר , בעת שדחה את טענת הקיזוז, הינה במסגרת שיקול הדעת המסור בידיו, תוך התייחסות למערכת החוזית שבין הצדדים והתנהלותם, ובעיקר בחינת יסוד תום הלב כאמור. סוף דבר 6. התוצאה היא שהבקשה נושא הפ 1022/06 לביטול פסק הבוררות המשלים נדחית; ומשכך פסק הבורר נותר על כנו ואני מאשרת אותו, כפי שנתבקש בבש"א 16966/06 במסגרת הפ 817/05. נורדיה תשלם לחזן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. יישוב סכסוכיםבוררותביטול פסק בוררות