החלטה 1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רון) שלא לבטל עיקול זמני שהוטל על זכותה של המבקשת לקבל דמי ביטוח. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתיק הערכאה המבררת ונתתי דעתי לטענות המבקשת, החלטתי לדחות את הבקשה מבלי לבקש תשובה. להלן אפרט טעמי. 2. המשיבה הגישה בבית משפט השלום נגד המבקשת ומר האני תרהי (להלן: תרהי) תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 946,685 ₪. בכתב התביעה טענה המשיבה, כי המבקשת ותרהי חייבים לה את הסכום האמור בגין שירותי צביעת טקסטיל שסיפקה המשיבה למבקשת. תרהי הוא מנהל המבקשת, אשר ערב באופן אישי לפרעון חובותיה למשיבה (ראה נספח א' לכתב התביעה). כתב התביעה נערך על פי סיכום יתרת כרטסת הנהלת חשבונות של המבקשת אצל המשיבה. עוד נאמר בכתב התביעה, כי המבקשת מסרה למשיבה, על חשבון החוב, שיקים שסכומם הכולל 606,564 ₪. השיקים הופקדו בבנק אך לא כובדו, לכתחילה מחמת העדר כיסוי, ולאחר מכן בשל הגבלת חשבון המבקשת. עם הגשת כתב התביעה, ביום 12.10.06, ביקשה המשיבה מבית משפט קמא להטיל עיקול זמני על זכותה של המבקשת לקבלת תגמולי ביטוח מחברת הביטוח טרסט (להלן: המחזיקה) בגין שריפה שארעה במפעלה של המבקשת (בש"א 7313/06) וכן לעכב את יציאתו של תרהי מן הארץ (בש"א 7314/06). המשיבה טענה בבקשות, כי המבקשת ותרהי מתחמקים מלפרוע את חובם למשיבה; שיקים שמשכה המבקשת לפקודת המשיבה לפרעון החוב לא כובדו בשל העדר כיסוי והגבלת חשבון המבקשת בבנק; המבקשת הפסיקה את פעילותה במענה הרשום; ותרהי, הנושא דרכון ירדני, העתיק את מקום מגוריו לרשות הפלסטינית. בית משפט קמא נעתר לבקשה והורה על עיקול בידי המחזיקה על סך של 1,000,000 ₪. הבקשה לעיכוב יציאה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים. לאחר מכן, ביום 25.10.06, ביקש ב"כ המשיבה מבית המשפט למחוק את הבקשה לעיכוב יציאה לנוכח העדר אפשרות לבצע מסירה לתרהי. ביום 25.12.06 הגישה המבקשת לבית משפט קמא בקשה לביטול צו העיקול הזמני שניתן ביום 12.10.06. בפי המבקשת היו שתי טענות: האחת, כי צו העיקול הזמני פקע מחמת אי המצאתו למבקשת תוך שלושה ימים, כמצוות תקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). על פי הטענה הומצא צו העיקול הזמני למבקשת רק ביום 29.10.06 ושלא על פי הוראות התקנות (הצו הומצא לידי תרהי ולא במשרדה הרשום של המבקשת, כפי שמורה תקנה 484 לתקנות). השניה, המבקשת טענה, כי המשיבה לא הוכיחה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, כפי שנדרש על פי תקנה 374(ב) לתקנות. בהקשר זה נטען, כי למבקשת טענות טובות נגד התביעה וכי סכום החוב קוזז כנגד חומר גלם (בדים) אשר הושאר במפעלי המשיבה. חומר גלם זה נצבע על ידי המשיבה ונמכר לצדדים שלישיים. המשיבה טענה, בתשובה, כי עיקול הזכות לקבלת תגמולי ביטוח הוא מתון ביותר, בשים לב לכך שהמבקשת הפסיקה את פעילותה, חשבונה בבנק הוגבל ושיקים שמסרה לא כובדו. עוד נטען, כי משיכת השיקים לפקודת המשיבה מהווה הודאה של המבקשת בקיומו של חוב, שמפרעונו היא מנסה להתחמק. אשר לטענה בדבר פקיעת צו העיקול טענה המשיבה, כי תקנה 367(ב) לתקנות אינה חלה על צו עיקול זמני, ובכל מקרה בשום מקום לא נקבע כי אי מילוי החובה להמציא את צו העיקול הזמני לנתבע תוך שלושה ימים יביא לפקיעת הצו. לגופו של עניין, המבקשת איננה מנהלת כל פעילות במעונה הרשום ותרהי עבר להתגורר בתחומי הרשות הפלסטינית. לפיכך, הומצא צו העיקול הזמני למבקשת ולתרהי רק ביום 29.10.06. דווקא התנהלותה של המבקשת לוקה בשיהוי, והיא הגישה את הבקשה לביטול העיקול רק ביום 25.12.06. 3. בית משפט קמא קיים מספר דיונים בבקשה לביטול העיקול, שבמהלכם הודה תרהי כי חתם על ערבות אישית לתשלום חובותיה של המבקשת למשיבה. בהחלטה מיום 23.4.07 דחה את בית המשפט את הבקשה לביטול העיקול וקבע, כי התביעה נשענת על תשתית ראייתית איתנה לכאורה, היינו, שיקים שלא כובדו, לכתחילה באין כיסוי מספיק ולאחר מכן בשל היות חשבונה של המבקשת בבנק מוגבל. במצב דברים זה, כאשר המבקשת היא חברה שחשבונה מוגבל, מן הראוי להותיר את העיקול הזמני על כנו. בית המשפט לא דן בטענת המבקשת בדבר פקיעת העיקול מחמת אי המצאת צו העיקול למבקשת במועד הקבוע בתקנה 367(ב) לתקנות. 4. המבקשת חוזרת בבקשתה לרשות ערעור על אותן טענות שטענה בפני בית משפט קמא במסגרת הבקשה לביטול העיקול וטוענת, כי יש בכוחן כדי להוביל לתוצאה בדבר ביטול העיקול הזמני. כפי שנאמר לעיל, מסקנתי היא כי דינה של הבקשה להידחות. 5. תקנה 362(א) לתקנות קובעת, כי בית המשפט רשאי להיעתר לבקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, "אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". ה"הוראה המיוחדת" בנוגע לעיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב) לתקנות, אשר מורה כי צו עיקול זמני יינתן, אם שוכנע בית המשפט "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". כפי שנאמר בהחלטה ב-רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC. (פורסמה באתר "נבו), "לב ליבה של הוראה זו הוא בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש" (מפי כב' השופט רובינשטיין). למונח "הכבדה" מספר משמעויות, ובין היתר נקבע, כי הכבדה איננה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים או ביצוע פעולה אחרת במטרה לסכל את אפשרות מימוש הסעד הסופי שיינתן לתובע, ואף "גובה סכום התביעה עשוי, בנסיבות המתאימות, להוות אינדיקציה לכך שאי מתן צו עיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, אך זאת כאשר עולה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' אטיאס (עטיה), תק-על 2006(1) 3788, מפי כב' השופט גרוניס; וראה גם: רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר, תק-על 2007(1) 1306). בענייננו, סכום התביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת עומד על כמליון ש"ח. המבקשת משכה לפקודת המשיבה, על חשבון החוב, שיקים בסכום כולל של כ-600,000 ₪. משיכת השיקים, בהעדר הסבר אחר, מהווה הודאה לכאורה בקיומו של חוב. שיקים אלה לא בוטלו על ידי המבקשת, אלא לא כובדו על ידי הבנק. לכתחילה מחמת העדר כיסוי, ובהמשך בשל היות חשבונה של המבקשת בבנק מוגבל. זאת ועוד. המבקשת הפסיקה את פעילותה הכלכלית ולא ניתן לצפות כי תוכל לשלם את חובותיה מתוך רווחים שתפיק. במצב דברים זה, אלמלא העיקול הזמני קיים חשש ממשי כי בבוא המשיבה לממש פסק דין שיינתן לזכותה היא תעמוד בפני שוקת שבורה. התוצאה היא, אפוא, כי בדין החליט בית משפט קמא לדחות את הבקשה לביטול העיקול. 6. העניין השני המועלה בבקשה הוא דבר פקיעת צו העיקול הזמני מחמת המצאתו באיחור ושלא על פי התקנות. נושא זה לא נדון כלל על ידי בית משפט קמא, אף כי היה אחד משני האדנים עליהם נסמכה הבקשה לביטול צו העיקול הזמני. המבקשת סמכה את טענותיה על הוראות תקנה 367(ב) לתקנות, הקובעת כי "העתק הצו, העתק הבקשה והמסמכים המצורפים אליו והעתק כתב הערבות יומצאו במסירה אישית למשיב בתוך שלושה ימים, אלא אם כן קבע בית המשפט מועד מאוחר יותר מטעמים מיוחדים שיירשמו..." (בענייננו לא נקבע מועד אחר למסירת הצו). המשיבה טענה בתשובתה לבקשה לביטול העיקול הזמני, כי תקנה 367(ב) אינה חלה על צו עיקול זמני. זאת, בשל כך שתקנה 367(א) מורה על קיום דיון בבקשה לסעד זמני במעמד הצדדים בהקדם האפשרי, זולת מקום בו ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד. בטענה זו אין כל ממש. אכן, תקנה 367(א) מוציאה מתחום פרישתה את צו העיקול הזמני, אך משמעות הדבר איננה כי יתר ההוראות הקבועות בסעיפי המשנה של תקנה זו אינן חלות על צו עיקול זמני. כך, ההוראה בדבר המצאת צו שניתן במעמד צד אחד חלה גם מקום בו ניתן צו עיקול זמני. והא-ראיה, כי בתקנה 367(ג) נקבע כי כאשר ניתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, "רשאי המשיב לבקש את ביטול הצו בתוך שלושים ימים ממועד המצאתו". יש לציין, כי המבקשת הגישה את הבקשה לביטול העיקול הזמני רק בחלוף כחודשיים ימים ממועד ההמצאה. מהי, אפוא, הנפקות המשפטית למצב דברים בו הצו בדבר הסעד הזמני לא הומצא למשיב על פי הוראות תקנה 367(ב) לתקנות. שני בעלי הדין לא השכילו להפנות להוראותיה של תקנה 370 לתקנות הדנה ב"פקיעת הסעד הזמני". תקנה זו קובעת, כי סעד זמני יפקע במספר מצבים, ובהם "(3) אם הצו הזמני ניתן במעמד צד אחד, למעט צו מניעה זמני, ולא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב), זולת אם בית המשפט קבע אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו". לכאורה, אפוא, אי המצאת צו עיקול זמני גוררת עימה את פקיעת העיקול. ואולם תוצאה "פשטנית" זו איננה מחוייבת המציאות. חברי, השופט זילברטל, נדרש לסוגיה זו בהחלטתו החשובה ב-בש"א (י-ם) 3559/06 TONEDOOR Ltd. נ' יובנק בע"מ (לשעבר בנק אינווסטק כללי בע"מ), תק-מח 2006(4) 8922. מסקנתו היתה, כי "פקיעת העיקול גם היא אינה בכל מצב 'פקיעה מדעיקרא' אלא 'פקיעה יחסית' (על משקל 'בטלות יחסית'). לא בכל ההקשרים נכון יהיה להתייחס לעיקול, שניתן במעמד צד אחד ושפקע מתוקף הוראת תקנה 370 לתקנות, כאל עיקול שכמוהו כאין וכאפס, כאילו מעולם לא היה קיים". באותו עניין הפנה בית המשפט להחלטה נוספת של בית משפט זה (מפי כב' השופט דרורי) ב-בר"ע (י-ם) 3403/01 זיזה דוד נ' עו"ד אריה יעקב, תק-מח 2002(1) 424, שם סירב בית המשפט להצהיר על בטלות עיקול זמני, גם במקרה בו לא קוימו דרישות תקנה 367(ב) לתקנות, מהטעם שבסופו של דבר נודע לנתבע על קיומו של העיקול הזמני, והוסיף כי "ניתן להבין מפסיקה זו, שבית המשפט לא סבר שהעיקול פוקע מאליו בכל מקרה, ללא קשר לנסיבות המקרה ולאירועים שאירעו לאחר המועד בו היה העיקול אמור לפקוע מכוח התקנות". 7. בענייננו, כאמור, המבקשת לא ביקשה להורות על פקיעתו של העיקול על פי הוראות תקנה 370(3) לתקנות. ואולם, איני רואה תוחלת רבה לבקשה כזו, גם אם תראה המבקשת להגישה לפני הערכאה הראשונה, שהרי לבית המשפט שיקול דעת לקבוע "אחרת" ולרשום את הטעמים לכך. בענייננו, נודע למבקשת על קיום צו העיקול הזמני לאחר שזה נמסר לתרהי ביום 29.10.06 (הצו ניתן ביום 12.10.06); הצו נמסר לתרהי, שככל הנראה העתיק את מקום מגוריו לתחומי הרשות הפלסטינאית לאחר מספר נסיונות לתאם מפגש עימו; המבקשת אינה פועלת עוד במענה הרשום ומשרדיה סגורים; הבקשה לביטול העיקול הוגשה לבית המשפט רק כחודשיים לאחר שנודע למבקשת על קיומו של צו העיקול הזמני; המדובר בצו עיקול זמני המתייחס לנכס מסויים המצוי בידי המחזיקה - זכותה של המבקשת לקבל תגמולי ביטוח. רק בשלב מתקדם של הדיון, ביום 22.4.07, הודיעה המחזיקה כי הנכס המעוקל מצוי בידה. שיקולים אלה יכולים לבסס החלטה לקיים את צו העיקול הזמני על אף האיחור בהמצאתו. 8. סיכומם של דברים. על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור. מאחר שלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות. הפקדון שהפקידה המבקשת יושב לה באמצעות בא כוחה. עיקול