חיילת התגייסה לשירות סדיר, סמוך לאחר גיוסה לשירות צבאי סבלה מהתקררות קשה בעקבותיה אושפזה בבית החולים ליום אחד. לאחר ששוחררה מבית החולים הוחרף מצבה, והיא שבה ואושפזה בשנית, והועלה חשד לדלקת ריאות. להלן פסק דין בנושא דלקת ריאות בצבא: פסק דין 1. ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959, שניתן ביום 15.9.2005 בתיק ע"נ 263/03. 2. המערערת הגישה תביעה לקצין התגמולים להכיר בה כנכה לפי חוק הנכים בגין פגיעה ריאתית שנגרמה לה בזמן ועקב שירותה הצבאי. קצין התגמולים דחה את התביעה, ועל כן הוגש הערר לוועדת הערר. המערערת ילידת 1980, התגייסה לשירות סדיר ביום 19.1.1999. סמוך לאחר גיוסה לשירות צבאי סבלה מהתקררות קשה בעקבותיה אושפזה בבית החולים ליום אחד. לאחר ששוחררה מבית החולים הוחרף מצבה, והיא שבה ואושפזה בשנית, והועלה חשד לדלקת ריאות. לאחר שחרורה מהאשפוז חזרה לשירות, אך כעבור מספר ימים שוב אושפזה, והפעם אובחן כי הינה סובלת מדלקת ריאות. ביום 15.10.2000 שוחררה המערערת מצה"ל. לאחר שחרורה שוב סבלה המערערת מדלקת ריאות, והפעם אובחן בבית החולים כי הינה סובלת ממום מולד בריאותיה הידוע כ-CCAM. בעקבות אבחנה זו נותחה המערערת, והאונה השמאלית התחתונה של הריאה נכרתה. 3. המערערת טענה בפני קצין התגמולים ובפני ועדת הערר כי הנכות שנגרמה לה בעקבות כריתת האונה בריאתה, נגרמה כתוצאה ועקב השירות הצבאי, ולכן ביקשה להכיר בה כנכה על-פי החוק. בפני ועדת הערר עמדה חוות דעתו של ד"ר אסף יעקובי, שהוגשה על-ידי המערערת, וכן חוות דעתו של פרופ' רובין, שהוגשה על-ידי קצין התגמולים. ועדת הערר בחנה את טענות הצדדים, העדיפה את מסקנותיו של פרופ' רובין והגיעה למסקנה כי דין הערר להדחות. הועדה ציינה כי המערערת סבלה ממום מלידה שלא אובחן. כן קיבלה את הטענה שהמערערת חלתה בדלקת ריאות בזמן ועקב השירות, וכי אבחון המום המולד התעכב עקב מחדלם של הרופאים שבדקו אותה, ואובחן לראשונה רק לאחר שחלתה שוב, לאחר שחרורה, בדלקת ריאות. בשים לב לכך קבעה הוועדה כי "לא ניתן לומר כי דלקת הריאות שאירעה בזמן השירות הצבאי היא לבדה גרמה לצורך בכריתת האונה". הוועדה ציינה כי הצורך בכריתת האונה נבע כתוצאה מהפגם המולד ועל מנת למנוע זיהומים חוזרים. הוועדה הדגישה כי על-פי החומר הרפואי וחוות הדעת שהוצגו לה אין קשר ישיר של גרימה בין דלקת הריאות לכריתה. לגישתה, אירוע הזיהום הוא שהביא לגילוי ולאבחון המום, והצורך בכריתה נועד כדי למנוע אירועים חוזרים באותו אזור. עם זאת, ואף על פי שהוועדה קבעה היעדר קשר של גרימה בין מצבה של המערערת לבין השירות, סברה הוועדה כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה יש הצדקה לקבוע קשר של החמרה, והעריכה את ההחמרה בשיעור של 50%. 4. על החלטה זו של הוועדה הוגש הערעור שבפנינו. בא כוח המערערת טוען כי טעתה הוועדה כאשר התעלמה מהפסיקה ולפיה די בכך שהמחלה המולדת התלקחה במהלך השירות הצבאי. לטענתו, טעתה הוועדה כאשר ייחסה חשיבות לעובדה כי אין קשר ישיר של גרימה בין דלקת הריאות לבין הכריתה, שכן לצורך הכרה בנפגע כנכה אין הכרח להוכחת קשר ישיר של גרימה. לבסוף טען שדי בכך כי תנאי השירות תרמו להופעת הפגימה במועד שבו הופיעה, על מנת להכיר בנכות שנגרמה כתוצאה ממנה. לחלופין ביקש לקבוע כי שיעור ההחמרה יהא גבוה מזה שקבעה הוועדה עד כדי שיעור מלא או מרבי. 5. בא כוח המשיב ביקש לאמץ את קביעת הוועדה, וחזר וטען כי כריתת האונה בריאתה של המערערת הייתה על רקע המום המולד וללא קשר לשירותה הצבאי. עוד הדגיש כי בהתאם לחוות הדעת של פרופ' רובין, דלקת הריאות הראשונה שלקתה בה המערערת תוך כדי השירות, לא הביאה לכריתת האונה ולא תרמה באופן כלשהו לצורך בכריתה. 6. שקלנו את טענות הצדדים והגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. ועדת הערר בחנה היטב את חוות הדעת של הצדדים והגיעה למסקנה כי כריתת האונה נבעה מהמום המולד ממנו סובלת המערערת. הוועדה שוכנעה שלא היה בתנאי השירות, ואף לא במחלת הריאות ממנה סבלה המערערת, כדי להביא להתפרצות המום המולד, וכי הצורך בכריתת האונה נבע אך ורק כדי למנוע אירועים חוזרים באותו אזור לעתיד. הטיפול במחלת הריאות רק הביא לאבחון המום המולד, אך לא גרם בשום דרך להתעוררות המחלה. הוועדה הרפואית סמכה קביעותיה על חוות דעתו של פרופ' רובין. איננו מוצאים לנכון להתערב בהסתמכות זו. בהתאם לקביעות הוועדה הנסמכות על חוות הדעת הרפואיות, לא מדובר במחלה רדומה שהתפרצה במהלך השירות הצבאי, אלא במום מולד שאובחן בעקבות דלקת הריאות, אך דלקת הריאות לא הייתה גורם כלשהו בהתפרצותו. לפיכך שונֶה המקרה מאותם מקרים שהפנה אליהם בא כוח המערערת, לרבות בע"א 519/71 מושקוביץ נ' קצין התגמולים, פ"ד כו(2) 612, שהרי בהתאם לחוות הדעת שהתקבלה על-ידי הוועדה לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי השירות או מחלת הריאות שבה חלתה המערערת, לבין כריתת הריאה, ולכן לא היה בתנאי השירות כדי להוות גורם כלשהו להתפתחות המחלה. נזכיר גם כי מקום שבו ועדת הערר, שבה חברים שני רופאים, מעדיפה מסקנות רפואיות של מומחה אחד על פני מומחה אחר, התערבות של ערכאת הערעור במסקנתה זו תהא מצומצמת ביותר (ד"נ 3/70 קצין התגמולים נ' בוסאני, פ""ד כד(1) 637). 7. דומה שחסד עשתה הוועדה עם המערערת כאשר הגיעה למסקנה כי יש להכיר בקשר של החמרה בשיעור 50%, ואין כל מקום לשנות את שיעור ההחמרה שנקבע. 8. אשר על כן אנו דוחים את הערעור. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. צבאדלקתריאותשירות צבאי