פסק דין א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 3.3.05 של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופטת א' גזית), אשר דחתה את תביעת המבקש, אשר הגיש תביעה לתשלום תגמולים, משלטענתו לא קויים הסכם גישור, שקיבל תוקף של פסק דין. ב. אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ג. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן: המערער הגיש כנגד המשיבים תביעה כספית, אשר בסופו של דבר, הסתיימה בהסכם גישור, בו נקבע כדלהלן: "... והואיל ובעלי הדין יישבו את כל המחלוקות והסכסוכים ביניהם בהליך של גישור; ... אנו הח"מ, לאחר השתתפות מרצון בשיחות גישור, מתחייבים בזאת לכבד ולמלא אחד תנאי הסכם זה, שהגענו אליו מרצוננו החופשי ללא לחץ או כפיה. א. הוצאת "תמוז" מו"לים (1988) בע"מ תשלם את הסך של 1200 ₪ לתובע בשיק ליום 2.4.2001 בגין סילוק כל התביעות בתיק הנ"ל. השיק יועבר לבקשת לביאן יצחק לפקודת עמותת חיים. ב. הוצאת תמוז מו"לים (1988) בע"מ תחזיר לתובע כל ספר שיוחזר לה מפיצי הספרים ללא תמורה נוספת. ג. במידה ו"תמוז" מו"לים (1988) בע"מ לא תכבד ההסכם הנ"ל שמורים למר לביאן יצחק הזכות לתבוע מחדש את התביעה המקורית." לאור הוראות סעיף 2 ג' חזר המערער והגיש את תביעתו המקורית, לקבלת תגמולים מהמשיבים. בית המשפט לתביעות קטנות קבע: "... הנתבע 2 טען להעדר אחריות אישית וכן טענו הנתבעים לקיום הסכם גישור ומתן שיק של 1200 ₪, אשר לא נפדה, לטענתם, בשל שינוי שערך התובע בשיק. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני קובעת כי בין הצדדים נחתם הסכם גישור שקיבל תוקף של פסק דין והוא מחייב את הצדדים ואין מקום להגיש תביעה נוספת לתגמולים, הואיל והענין נידון והוכרע בתביעה הקודמת שנסתיימה בפסק דין שנתן תוקף להסכם הגישור. התובע טוען כי הנתבעים לא כיבדו את הסכם הגישור, ועל כן הגיש תביעה נוספת. על פי הסכם הגישור על הנתבעת 1 לשלם סך של 1200 ₪ בשיק ולכתב התביעה צורף השיק שמסרה הנתבעת 1 לידי התובע. התובע העיד בדיון כי קיבל את השיק ומסר אותו לבית חולים שניידר. על כן, אין מקום לקבוע מימצא כי הסכם הגישור לא כובד על ידי הנתבעים. בפועל השיק לא נפדה, ועל כן בהתאם להסכם הגישור אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 1200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.4.01 ועד התשלום בפועל. התביעה נגד נתבע 2 נדחית בזה, הואיל והוא אינו חתום על הסכם הגישור. בענין חיוב הנתבעת 1 להחזיר לתובע כל ספר שיוחזר לה ממפיצי הספרים, לא הובאו ראיות בענין זה ועל כן אין מקום לקבוע כי הסכם הגישור לא כובד בנקודה זו." (עמ' 1 לפסק הדין) על פסק דינו זה של בית משפט לתביעות קטנות הערעור שבפני. ד. המערער טוען כנגד קביעת בית המשפט קמא, לפיה, לא הובאו ראיות לכך שהספרים הוחזרו. המערער טוען כי "רדף" אחר המשיב 2 במשך חודשים ארוכים לקבלת 133 עותקי ספרים, או תמורה כספית בגינם, אולם לא זכה לקבל דבר. כן טוען המערער, כי קביעת בית המשפט קמא לפיה יש לדחות את התביעה כנגד המשיב 2, מאחר שאינו חתום על הסכם הגישור, היא קביעה בלתי נכונה מאחר שהמשיב 2 הוא עיוור הנעזר בכלב נחייה, ופקידות משרדו הן החותמות בשמו. יחד עם זאת , חתם, המשיב 2, עצמו, על הסכם הגישור, בחתימת ידו. עוד טוען המערער, כי השיק שקיבל באיחור של 10 ימים הועבר לעמותת חיים בבית החולים שניידר, הופקד לאחר חודשיים וחצי וחולל בציון "מוגבל". לטענת המערער, הפרו המשיבים את הסכם הגישור, ולא עמדו בתשלום סכום של 1200 ₪ והשבת הספרים, ומשכך זכאי לשוב ולהגיש תביעה לתגמולים, כאמור בהסכם הגישור. ה. דין הערעור להדחות. אתחיל ואומר כי הסכם הגישור מיום 25.2.01, נכרת בין תמו"ז מו"לים (1988) בע"מ מצד אחד והמערער מצד שני, כך שהמשיב 2 איננו צד להסכם הגישור, ובדין נדחתה התביעה נגדו. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט שלערעור לא יתערב, דרך כלל, בקביעות מהימנות או בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא אם כן, קמו נסיבות חריגות המצדיקות התערבות כאמור. וכך, הלכה היא מלפנינו שאין ביהמ"ש של ערעור ממיר את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשיקול דעתו שלו. התערבות ערכאת הערעור מוגבלת היא לאותם מקרים בהם מסקנת ביהמ"ש קמא איננה יכולה לתקון, משהיא מבוססת על שיקולים מופרכים ומתעלמת משיקולים עליהם היה ביהמ"ש קמא חייב ליתן דעתו. בענייננו, קבע בית המשפט לתביעות קטנות כי משקיבל המערער את השיק ומסר אותו לבית החולים שניידר, אין לראות בכך משום הפרה של הסכם הגישור. אומנם השיק הופקד באיחור ולא כובד, משהוחזר בציון "מוגבל", אולם בית המשפט קמא לא ראה בכך משום הפרה של הסכם הגישור, בשל הפקדת השיק באיחור. מקובלת עלי קביעה זו של בית המשפט קמא, ואם אכן, הופקד השיק באיחור, וכנגד תשלום של 1200 ₪ אין לראות בכך משום הפרת הסכם הגישור. בית המשפט קמא חייב את המשיבה 1 לשלם למערער סך של 1200 ₪, נכון ליום 2.4.01, וחיוב זה בעינו עומד. עוד קבע בית המשפט קמא כי לא הובאו ראיות לפיהן המשיבה 1 לא החזירה למערער ספרים שהוחזרו לה ממפיצי הספרים. בסוגיה זו אינני יכולה להתערב משהמדובר בקביעה עובדתית ברורה. ו. בנסיבות הענין, סבורה אני כי דין הערעור להדחות והערעור נדחה. אין צו להוצאות. אם הופקד פקדון יושב למערער. קיום חוזהחוזהגישוריישוב סכסוכים