להלן פסק דין בסוגיית ביצוע פיגועים בתשלום: פסק דין המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו: כללי המשיב הורשע על פי הודאתו בשש עבירות כדלקמן: א. חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שהחל משנת 2002 ועד לחודש נובמבר 2006 היה חבר בארגון החמא"ס. במסגרת זו הוצע למשיב ולחברו לחוליה לבצע פיגועים בתמורה לתשלום על כל פיגוע שיעשו. כן היה חבר המשיב, החל מחודש נובמבר 2006, בחוליה של ארגון החזית העממית אשר מטרתה הייתה לזרוק מטענים לעבר כוחות צה"ל. ב. ירי לעבר אדם, בכך שבחודש אוגוסט 2006 פגש המשיב שניים מחברי חולייתו, כאשר לאחד מהם היה רובה מאולתר. השלושה יצאו לרחוב, שם ירה אחד השותפים לעבר מגדל שמירה של צה"ל. ג. זריקת פצצה, בכך שבתקופה האמורה, יחד עם חברי חולייתו, זרק המשיב מטען צינור לעבר רכב ביטחון. כתוצאה מהפיצוץ התנפצו כל זכוכיות הרכב. בעקבות פיגוע זה קיבלו השותפים 50 ₪ כל אחד. ד. ניסיון לגרימת מוות בכוונה, בכך שבחודש דצמבר 2006 המשיב וחברו לחוליה הניחו על הכביש באזור בית לחם, מטען צינור אשר הכינו מחומרים שקנו בכסף הנ"ל, במטרה לפוצץ את המטען ברגע שרכב צה"ל יעבור מעליו ובכך לגרום למות החיילים הנוסעים בו. אלא שלמרות המתנה של כשעתיים, אף רכב צבאי לא עבר באזור. על כן לקחו השניים את המטען והחביאו אותו. ה. זריקת פצצה, בכך שבמועד הנ"ל החליטו המשיב וחברי חולייתו לזרוק מטעני חבלה לעבר קבר רחל. לצורך זה, ייצרו המשיב וחבריו לחוליה כ-25 מטעני צינור. בהמשך, במספר הזדמנויות, המשיב יידה מטענים רבים לעבר המחנה הצבאי ולעבר החיילים ליד קבר רחל. המטענים התפוצצו ליד גדר המחנה. ו. זריקת פצצה, בכך שבתחילת חודש ינואר 2007 ייצר המשיב יחד עם חברו לחוליה 15 מטעני צינור, ויידו אותם על הצבא. כן במועד האמור, יידו המשיב ושותפו אבנים על ג'יפ צה"ל, כאשר שותפו של המשיב אף מיידה מטען צינור שפגע בג'יפ והתפוצץ. על יסוד הרשעה זו, גזר בית משפט קמא על המערער 7.5 שנות מאסר בפועל וכן מאסר מותנה. כן הפעיל ביהמ"ש קמא במצטבר, עונש של 3 חודשי מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המשיב. טיעוני הצדדים בערעור עונש זה לא הניח את דעתה של התביעה, אשר הגישה ערעור על קולתו. לעמדת התביעה, העונש האמור מקל עם המשיב יתר על המידה ואינו עולה בקנה אחד עם רמת הענישה באזור בגין עבירות אלו. במקרה הנדון מדובר, כך לטענת התביעה, במחבל, שלאורך חצי שנה ניסה בכל מאודו לפגוע בחיילים בכל דרך אפשרית. בעבירת הניסיון לגרימת מוות בכוונה, חיכו המשיב ושותפו כשעתיים, ורק מאחר שלא עבר אף רכב צבאי בכביש לקחו בחזרה את המטען שהניחו בו. כן הדגישה התביעה כי המשיב יידה מספר רב של מטעני חבלה, ובשתי הזדמנויות אף התפוצצו המטענים על ג'יפים של צה"ל, כאשר במקרה אחד התנפצו כל זכוכיות הרכב. התביעה אף הדגישה את פעילותו האינטנסיבית ביותר של המשיב על מנת לפגוע ככל הניתן בחיילים ובבטחון האזור. בדיון שהתקיים בערעור, ביקשנו הסנגור להגיש את טיעוניו בכתב. לשם כך הקצבנו לסנגור שלושים ימים, אלא שבחלוף מועד זה, וגם לאחר מספר רב של תזכורות מצד מזכירות ביהמ"ש, לא ראה לנכון הסנגור למלא אחר התחייבותו. אף החלטת ביהמ"ש המורה לסנגור להגיש את טיעוניו לא שינתה את המצב. בנסיבות אלה נקבע דיון תזכורת נוסף במסגרתו נרשמו סיכומי הסנגור והוגשו לתיק בית המשפט (ראה סיכומים מיום 16.9.09). בסיכומים אלה, מעלה הסנגור שורה של נימוקים התומכים בדחיית הערעור. ראשית, מתייחס הסנגור לגילו הצעיר של המשיב אשר ביצע את כלל העבירות בטרם הגיע לגיל בגרות. עוד פירט הסנגור אודות תפקידו השולי בחלק מהעבירות. על כך הוסיף הסנגור כי מעשי המשיב היו לרוב נעדרי נזק אף לא פוטנציאלי, זאת כתוצאה מהתנהגות המעורבים, שכן, כעולה מפרטי האישום השונים הירי בוצע מרובה מאולתר (פרט האישום השני) ומטען החבלה היה מזערי (פרט האישום הרביעי). עוד טען הסנגור כי העונש שהוטל על המשיב תואם את רמת הענישה בעניינם של שותפיו מחמוד חרזאללה, אחמד אבו ג'דו ועראפה אבו סרור. הסנגור אף ציין כי מחמוד ואחמד כבר שוחררו. לבסוף הדגיש הסנגור את הודאת המשיב באשמה ואת הצורך לתת למשיב הזדמנות לשקם את חייו. דיון והכרעה אין כל ספק באשר לחומרת העבירות אותן ביצע המשיב. פוטנציאל סיכון חיי האדם הגלום במעשי המשיב הומחש היטב בנידון דידן בו אכן נפגע רכב ביטחון וכל זכוכיותיו התנפצו. יש לזכור כי אין מדובר במעידה חד פעמית, אלא בניסיונות חוזרים ונשנים של המשיב לפגוע בחיי אדם. נחישותו של המשיב, אשר פעל במסגרת מאורגנת, ניכרת, על כן, היטב במעשיו החמורים. ההגנה בטענותיה בפני ערכאה ראשונה נשענה על כך כי מעשיו של המשיב לא בוצעו על רקע אידיאולוגי אלא בעבור בצע כסף. בימ"ש קמא התייחס לטענה זו ויפה אמר כי מהשתלשלות האירועים שבכתב האישום ניכר כי לא כך הם פני הדברים. אך למען הסר ספק, יש לציין, כי בימ"ש זה חזר ואמר פעמים לא מעטות שאף כאשר מונעים העבריינים ממניעים כלכליים גרידא, על ביהמ"ש לבחון בראש ובראשונה את הפגיעה בבטחון האזור שנגרמה עקב מעשיהם. כך בע' איו"ש 152/02 דיאב נ' התוב"ץ נקבע בעניין דומה (סחר בנשק): "כבר הבהרנו לא אחת, כי אף הפועל למען בצע-כסף מסכן במעשיו את ביטחון האזור, ממש כמו זה הפועל ממניעים אידיאולוגיים. זה כמו זה גורם במעשיו לכך שנשק בלתי-חוקי יגיע לידי אלה אשר אינם מוסמכים להחזיקו, ומכאן הדרך לפגיעה בכוחות הביטחון או באזרחים חפים-מפשע קצרה". אם כך הדברים בעבירת סחר באמצעי לחימה, כאשר החשש הוא כי הנשק עלול להגיע לידי גורמים עוינים, קל וחומר במעשים אשר עצמם פגעו בכוחות הביטחון. הוא הדין באשר לעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה. אכן, צדק בימ"ש קמא עת קבע כי עבירה זו נמצאת ברף הנמוך. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך כי גם אם נתבונן בעובדות שבכתב האישום ולא רק בכותרות של פרטי האישום, המדובר במעשה חמור שנועד שוב לפגוע בחיילי צה"ל. על כך יש להוסיף כי בימ"ש קמא שקל בצדק לקולא את גילו הצעיר של המשיב וכן את הודאתו של המשיב אשר חסכה זמן שיפוטי יקר. כן, עלינו לזכור כי מעשי המשיב לא גרמו לפגיעה בנפש. יחד עם זאת, גם בהתחשב באמור, נדמה כי ביהמ"ש הקל יתר על המידה עם המשיב, באופן אשר מחייב את התערבות בית משפט זה. פעילותו רבת הפנים של המשיב כוונה כאמור כולה לפגיעה בחיי אדם. כך בהנחות הפצצה ובידויין וכך גם בירי. פעילות זו, כללה ידויי עשרות מטענים, אשר בשתי הזדמנויות קרובים היו להשיג את מטרתם כאמור. גילו של הנאשם אכן מהווה משקל לקולא, אך נדמה שבענייננו יש לייחס לשיקול זה משקל מוגבל וזאת משני טעמים. הראשון, מאחר שהמשיב בעת ביצוע העבירות היה בן 17.5 - היינו סמוך לגיל בגרות. השני והעיקרי נובע מהעובדה כי אין זו הפעם הראשונה בו עומד המשיב לדין בגין פגיעה בבטחון האזור. ואכן, מסתבר כי העונש המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו לא מנע ממנו לבצע את המעשים הנפשעים בגינם הוא ניצב בפני ביהמ"ש. עובדה זו, לפיה המשיב לא רק זנח את העשייה העבריינית לאחר שנשפט בעבר, אלא הלך והעמיק את פגיעתו בבטחון האזור, חייבה, לטעמי, החמרה משמעותית בדינו. מסיבה זו, אף לא מצאתי בסיס לטענה לפיה המשיב נגרר אחר אחרים, טענה אשר נדחתה מטעמים דומים על ידי בימ"ש קמא. נסיבה זו מצטרפת ליתר הנסיבות המבדילות בין ענייננו לבין זה של מעורבים אחרים בפרשה, כגון סוג וכמות העבירות בהם הורשעו, עד כי לא ניתן ללמוד גזירה שווה בין השניים. מנימוק זה אין גם משמעות לעובדה שמעורב זה או אחר כבר שוחרר. בשים לב לאמור, הנני בדעה כי העונש שנגזר על ידי בימ"ש קמא חורג באופן מהותי ממתחם הענישה הראוי בנסיבות העניין. אי לכך, לטעמי יש לקבל את ערעור התביעה, אם כי לא נמצה את הדין עם המשיב בשל הכלל הנקוט על ידינו בערעורי תביעה. לאור האמור, ובהתחשב בעובדה כי אין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין, לו דעתי הייתה נשמעת הינו מקבלים את הערעור וגוזרים על המשיב 10 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו. למען הסר ספק, עונש המאסר המותנה מתיק בימ"ש (יהודה) 5207/05 יופעל במצטבר לעונש שנגזר בתיק זה, כך שהמשיב ירצה סה"כ 10 שנים ו - 3 חודשים מאסר בפועל מיום מעצרו. עונש המאסר המותנה יוותר בעינו. השופט אל"ם ח' קינן: אני מסכים. השופט אל"ם מ' מטלון: אני מסכים. הוחלט כאמור, בפסק דינו של המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו. נפגעי פעולות איבה