א. מבוא 1. התובע הינו הבעלים הרשומים של הרכב שמספרו 91-897-27, בגינו הוצאו על ידי הנתבעת שלוש הודעות תשלום קנס, אשר מתייחסות לעבירות חניה כמפורט להלן: מועד העבירה מס' הודעת תשלום קנס 18.06.03 9875187 02.09.03 99299283 30.05.04 8048233 2. התובע לא שילם בהתאם להודעות תשלום הקנס, לא ביקש להישפט על העבירות והנתבעת נקטה כנגדו הליכי גביה, במסגרתם הורה פקיד הגביה ביום 21.05.08 לשלוח צו עיקול לבנק הפועלים. צו העיקול נמסר לבנק בסמוך ליום 11.06.08 ובהתאם לצו העיקול, בנק הפועלים שלח לנתבעת ביום 24.07.08 המחאה על סכום החוב, אשר ננקב בצו העיקול, 904₪, מחשבונו של התובע. 3. בכתב תביעה מתוקן שהגיש, התובע טען כי ההודעה האחרונה אשר נשלחה לו מטעם הנתבעת לתשלום הקנס או הקנסות, נשלחה אליו ביום 11.10.04. לטענתו, הרשעתו הפכה לפסק דין חלוט תוך 90 יום ממועד משלוח ההודעה הנ"ל, דהיינו, ביום 11.01.05. לטענת התובע, הנתבעת הייתה רשאית לפעול לגביית הקנסות שלוש שנים לאחר הפיכת פסק הדין לחלוט ולכל היאוחר עד ליום 11.01.08. לטענתו, מיום 11.10.04 הנתבעת לא פעלה לגביית הקנסות ולכן התיישן העונש ביום 11.01.08. התובע טען כי העיקול על חשבון הבנק שלו הוטל ביום 23.07.08, חודשים רבים לאחר התיישנות העונש, ולכן העיקול על חשבונו נעשה שלא כדין. 4. התובע תבע לחייב את הנתבעת להשיב לו את הסך הנ"ל של 904₪, אשר נגבה ממנו בגין שלוש הודעות תשלום הקנס. כן תבע פיצוי בסך 63,000₪ ללא הוכחת נזק בגין פגיעה בשמו הטוב לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. התובע טען כי בהטלת העיקול על חשבון הבנק שלו, הנתבעת פגעה בשמו בטוב וכן ביצעה כלפיו עוולת נגישה ועוולת גזל. 5. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי הקנסות אשר הושתו על התובע לא התיישנו. לטענתה, ביצעה פעולות לפחות פעם בשלוש שנים על מנת לגבות את הקנסות ועל כן אלה לא התיישנו. 6. הנתבעת צרפה לכתב ההגנה "תדפיס מכתבי התראה לדו"ח", בו, תחת מס' תעודת הזהות של התובע, הובאו פרטי ששה מכתבים, אשר לטענת הנתבעת נשלחו לתובע בתקופה 01.08.04-02.07.07. שני המכתבים הראשונים מתייחסים לשני הקנסות הראשונים וארבעת הנותרים מתייחסים לכל שלושת הקנסות. לטענת הנתבעת, הנ"ל הם מכתבי הדרישה אשר נשלחו לתובע לתשלום הקנסות. לטענת הנתבעת, מכתבי הדרישה כאמור, בין יתר פעולות הגביה שביצעה, מנעו את התיישנות הקנסות. (סעיפים 84-85 לכתב ההגנה). ב. הרשעת התובע בעבירות החניה 7. במכתב מיום 16.09.08 (נספח ב' לתצהיר התובע), המציאו ב"כ הנתבעת לתובע מסמך שכותרתו "רשימה על דברי דואר רשומים". במסמך זה מופיעים האישורים על משלוח ההודעות לתשלום הקנס לתובע בדואר רשום. בהתאם לאישורי המשלוח, ההודעות לתשלום קנס נשלחו לתובע במועדים כדלקמן: מס' הודעת תשלום קנס מועד המשלוח בדואר רשום 9875187 13.11.03 99299283 27.01.04 8048233 14.10.04 8. מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, רשאי לשלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה. לחלופין, רשאי הוא להודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, שיש ברצונו להישפט על העבירה. (סעיפים 229(א) ו- 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). 9. סעיף 44א. לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974 (להלן: "תקנות סדר הדין הפלילי"), קובע חזקת מסירה כדלקמן: "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן". לצורך חזקת המסירה רואים, איפוא, את ההודעות לתשלום קנס כאילו הומצאו כדין, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחו בדואר רשום. כאמור לעיל בסעיף 7, ההודעות לתשלום קנס נשלחו לתובע בדואר רשום ולכן, קמה ביחס לתובע החזקה אשר בסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, לפיה הודעות תשלום הקנס נמסרו לתובע כדין. 10. המועד בו הופך הקנס לחלוט קבוע בסעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי אשר מורה: "לא שילם אדם את הקנס, חלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט לפי סעיף קטן (א), ולא הוגשו בקשות כאמור או הוגשה בזמן בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ונדחתה, יראו אותו, בתום המועדים הקבועים בסעיף קטן (א) להגשת בקשות אלה, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס, ואולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם שבקשתו לביטול הודעת תשלום קנס הוגשה שלא במועד אך התובע דן בה מכוח סמכותו לפי סעיף קטן (ה) וביטל את הודעת תשלום הקנס, או על אדם שבית המשפט החליט לקיים את משפטו אף על פי שהודיע באיחור על רצונו להישפט כאמור בסעיף 230". לאחר שחלפו המועדים, כאמור לעיל, לתשלום הקנס או להודעה על בקשה להישפט רואים את החייב, בתום 90 הימים, כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס. 11. התובע טען בתצהירו כי לראשונה נודע לו אודות עבירות החנייה המיוחסות לו רק ביום 23.07.08, מועד בו הודיע לו פקיד הבנק שלו (בנק הפועלים), כי הנתבעת הטילה עיקול על חשבון הבנק של התובע בגין קנסות החניה. לטענתו, עד ליום בו הוטל בפועל העיקול בחשבון הבנק שלו, לא ידע דבר וחצי דבר אודות דוחות החנייה ו/או אודות הליך כלשהו שננקט נגדו בגין דו"חות החנייה והוא מעולם לא קיבל כל דרישה לתשלום קנסות החנייה טרם הטלת העיקול. (סעיפים 3 ו-7 לתצהיר התובע). עם זאת, ועל אף שלפי טענתו של התובע הוא לא קיבל את ההודעות על תשלום קנס, אין טענה בפי התובע כי העבירות התיישנו או שיש לבטל הרשעתו בעבירות החניה או שהוא הוא נקט בהליכים לביטול הרשעתו. (טענות שמקומן בערכאות אחרות). אי לכך, הרשעת התובע בשלוש עבירות החניה הינה חלוטה. ג. התיישנות העונש 12. באשר להתיישנות העונש, זו מוסדרת בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע: "10. עונש שהוטל לא יתחילו בביצועו, ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו, אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט, או מיום ההפסקה, הכל לפי המאוחר יותר, עברו - (1) בפשע - עשרים שנים; (2) בעוון - עשר שנים; (3) בחטא - שלוש שנים". עבירות הקנס נמנות על עבירות מסוג חטא. בהתאם, תקופת התיישנותו של העונש בגינן הינה שלוש שנים מיום שפסק הדין נעשה לחלוט וכפי שנפסק בבג"ץ 1618/97 יצחק סצ'י נ' עיריית תל-אביב-יפו, "אין לאכוף תשלומם של דוחות חניה שנרשמו בתקופה המסתיימת שלוש שנים לפני שהומצאה לחייב ה"דרישה לתשלום חובות בגין דו"חות חניה". (פסק דינו של כבוד השופט י' טירקל, פ"ד נב(2) 542, 569) 13. הנתבעת טענה כי המועדים האחרונים להגשת הבקשות להישפט בגין הודעות הקנס של התובע, שהם המועדים בהם הפכו הרשעות התובע בעבירות החניה לחלוטות, וכן מועדי התיישנות העונשים, הינם כדלקמן: מס' הודעת תשלום קנס המועד האחרון להגשתבקשה להישפט מועד התיישנותהעונש 9875187 16.02.04 16.02.07 99299283 30.04.04 30.04.07 8048233 25.01.05 25.01.08 (ר' סעיף 4 לתצהיר גב' מורן הר צמר). התובע הסכים כי המועדים הם כאמור בנתוני הנתבעת. יש לציין כי חישוב מניין הימים מאז משלוח כל הודעת תשלום קנס, בהתאם לחזקת המסירה לפי סעיף 44א. לתקנות סדר הדין הפלילי, המדבר על חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, בתוספת 90 הימים בהם היה התובע רשאי להגיש בקשה להישפט, מצביע על מועדים שונים במקצת מהמועדים עליהם הסתמכו הצדדים, והם מובאים בטבלה להלן. מס' הודעת תשלום קנס מועד המשלוח בדואר רשום המועד האחרון להגשת בקשה להישפט (15+90 יום) מועד התיישנותהעונש 9875187 13.11.03 26.02.04 26.02.07 99299283 27.01.04 12.05.04 12.05.07 8048233 14.10.04 27.01.05 27.01.08 עם זאת, לאור המועדים בהם טוענת הנתבעת שבוצעו על ידה פעולות הגבייה, בנסיבות המקרה, כפי שיפורט להלן, אין בהבדלים במועדים כאמור לעיל כדי לשנות מהתוצאה. ד. טענות עובדתיות חלופיות 14. התובע טען באופן גורף כי הוא לא קיבל את שלוש ההודעות על תשלום קנס וכן לא קיבל את מכתבי הדרישה, אשר לטענת הנתבעת נשלחו אליו. משמעותה של טענת התובע, לפיה הוא לא קיבל את ההודעות על תשלום קנס, היא שלא קמה חזקת המסירה שבסעיף 44א. לתקנות סדר הדין הפלילי וכי העבירות התיישנו. עם זאת, מסיבותיו, התובע אינו טוען להתיישנות העבירות. מאידך, טוען התובע כי משלא קיבל את מכתבי הדרישה לתשלום הקנסות, העונשים (הם הקנסות) התיישנו. בכך, טוען התובע טענות עובדתיות חלופיות בניגוד לתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אשר מורה כי בכתב טענות אין לטעון כנגד אותו בעל דין טענות עובדתיות חלופיות, אלא אם כן הצהיר הטוען כי העובדות כהוויתן אינן ידועות לו. ר' ה"פ (ת"א) 200013/08 דורון עזורי נ' עירית תל אביב יפו, 21.10.09: "במילים אחרות, הסעד אשר המבקש עותר לקבלתו בגדר התובענה דנן, הוא הסעד של הצהרה על סיום מירוץ ההתיישנות של העונשים בגין עבירות הקנס נשוא ההליך, עומד בסתירה לגרסתו העובדתית של המבקש עצמו, כי לא קיבל מעולם את הודעות תשלום הקנס בגינם של דוחות אלה, גרסה אשר משמעותה כי מירוץ ההתיישנות לא החל כלל". (סעיף ד.3 לפסק הדין). 15. התובע לא הצהיר כי העובדות כהווייתן אינן ידועות לו. לטענתו, הוא לא קיבל ולו מכתב התראה אחד, ולו מכתב דרישה אחד, אודות עבירות החניה נשוא התביעה. העלאת טענות עובדתיות חלופיות כאמור, כשלעצמה, מעמידה בספק את נכונות טענת התובע כי לא קיבל את מכתבי ההתראה ומכתבי הדרישה. כמו כן, היות שטענת התובע היא שהעונשים (הקנסות) התיישנו, אני קובעת כי התובע קיבל את שלוש ההודעות לתשלום קנס אשר נשלחו אליו בדואר רשום. למצער קמה חזקת המסירה אשר בסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. קביעה זו, כשלעצמה, מפריכה את גרסתו הגורפת של התובע לפיה הוא לא ידע אודות שלושת דוחות החניה נשוא התביעה. ה. האם ביצעה הנתבעת פעולות לביצוע העונשים טרם התיישנותם? 16. כמפורט להלן, בוצעו על ידי הנתבעת פעולות לביצוע העונשים והעונשים לא התיישנו. בכלל זה הוכח כי ביחס לכל הקנסות, הנתבעת שלחה לתובע מכתבי דרישה וביחס לקנס נשוא הודעת הקנס השלישית גם נקטה הליכי עיקול מיטלטלין ועיקול צד ג'. ה(1) מכתבי דרישה 17. הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית של גב' מורן הר צמר, המשמשת כמנהלת תפעול במשרד ב"כ הנתבעת. (להלן: "מנהלת התפעול"). כאמור בתצהיר, החל משנת 2001 משרד ב"כ הנתבעת (להלן: "המשרד"), מעניק שרות משפטי, טכנולוגי ולוגיסטי, לנתבעת, עיריית רמת גן, בכל הקשור לגביית קנסות חנייה. (סעיף 2 לתצהיר). 18. מנהלת התפעול משמשת בתפקידה במשרד משנת 2008. מתוקף תפקידה היא אחראית על משלוח דרישות התשלום אל חייבי קנסות החנייה. כמו כן, במסגרת תפקידה, מנהלת התפעול שולחת עיקולים לבנקים לאחר אישורם מול פקיד הגביה של הנתבעת. (ס' 2 לתצהיר. פרוט' עמ' 23 ש' 30. עמ' 35 ש' 8-10). הנתבעת הגישה באמצעות מנהלת התפעול פלטים ורשומות מתוך מחשב המשרד ובכלל זה נספחים א', ב', ג' וי"א לתצהיר מיום 01.03.10 ונספחים ב'2, ג'2 ו-ג'3 לתצהיר משלים מיום 23.06.10. כן הגישה הנתבעת, באמצעות מנהלת התפעול, מסמכים נוספים, אם מסמכי הנתבעת ואם מסמכי המשרד, הנוגעים להליכים שנקטה הנתבעת כנגד התובע. 19. על פי פלט מכתבי התראה, נספח א' לתצהיר מנהלת התפעול, בו מפורטים פרטי התובע ושלוש הודעות תשלום הקנס נשוא התביעה, המשרד שלח לתובע בשם הנתבעת, ששה מכתבי דרישה מהתאריכים 01.08.04, 09.03.05, 04.09.05, 07.11.05, 08.08.06 ו- 02.07.07, לכתובת התובע ברחוב קידוש השם 19 בראשון לציון 75303. (להלן: "הכתובת ברחוב קידוש השם"). שני מכתבי הדרישה הראשונים מתייחסים לשתי הודעות תשלום הקנס הראשונות וארבעה מכתבי דרישה נוספים מתייחסים לשלוש הודעות תשלום הקנס. בפלט "דואר יוצא", נספח ב' לתצהיר, בו מופיעים שם התובע, מספר תעודת הזהות שלו, כתובתו וריכוז כל דברי הדואר אשר נשלחו אל התובע ע"י המשרד בשם הנתבעת, מוזכרים ששת מכתבי הדרישה הנ"ל אשר נשלחו לתובע. (הן בנספח א' והן בנספח ב' מפורטים מספרי הזיהוי של כל אחד מהמכתבים והם זהים בשני הפלטים). עוד צורף פלט "אירועי כתובת" (נספח ג' לתצהיר). בפלט זה מפורטים מכתבי הדרישה אשר הוחזרו אל המשרד על ידי הדואר. מדובר במכתבים מתאריכים 01.08.04, 09.03.05, 04.09.05 ו-02.07.07. (ר' סעיף 6 לתצהיר מנהלת התפעול). 20. כאמור בתצהיר מנהלת התפעול, בכל הפקות מכתבי הדרישה, המשרד יצר לבית הדפוס קובץ ובו הפרטים הדרושים להפקת מכתבי הדרישה. המשרד ביצע בדיקות מדגמיות על מנת לוודא שהמידע שנשלח בקובץ נשתל במכתבים בצורה תקינה ולאחר הפקת המכתבים, המשרד ווידא מול בית הדפוס כי הופקו כל המכתבים על פי דרישות הנתבעת. (סעיפים 7 ו-8 לתצהיר). ה(2) מכתב הדרישה מיום 08.08.06 21. מנהלת התפעול פירטה את תהליך ההפקה והמשלוח של מכתבי הדרישה מיום 08.08.06, אשר נשלחו לחייבי הנתבעת ובכללם התובע. מכתב זה צורף לתצהיר מנהלת התפעול כנספח ד'. מכתב דרישה זה התייחס לשלושת הקנסות נשוא התביעה. 22. על מנת להפיק את מכתבי הדרישה, המשרד העביר קובץ ל"דפוס אגן" ובו כל הפרטים הדרושים לצורך הפקת מכתבי הדרישה. בהתאם לנוהל העבודה, שעל פיו עבדו המשרד ו"דפוס אגן", שתלו בבית הדפוס את הנתונים שבקובץ ויצרו את מכתבי הדרישה. מספר מכתבים הופקו כ"טסט" והועברו למנהל התפעול במשרד במועד הרלבנטי, מר רן אביר, ולאחר קבלת אישורו, הפיק "דפוס אגן" את המכתבים. בהתאם להסכם בין המשרד ל"דפוס אגן", העביר "דפוס אגן" את המכתבים שהופקו לדואר, לאחר ששילם בעד משלוחם. "דפוס אגן" העביר למשרד ביום 15.08.06 דרישה לתשלום עבור הביול של מכתבי הדרישה שנשלחו ביום 08.08.06. דרישת התשלום, בה פורטה כמות המכתבים שהופקו, הועברה לבדיקתו של מנהל התפעול, אשר אישר למנהלת החשבונות במשרד, גב' מיכל ארביב, כי הכמות בגינה שילם "דפוס אגן" לדואר בגין ביול, תואמת את כמות המכתבים שהופקו לבקשת המשרד ע"י דפוס אגן, ועל כן שילם המשרד לדפוס אגן את עלות הביול. (סעיפים 10- 16 לתצהיר מנהלת התפעול). העתקי חשבוניות "דפוס אגן", חשבוניות דואר ישראל, מכתבו של מר רן אביר אודות כמות המכתבים שהופקה וכן המחאות המשרד ל"דפוס אגן" בגין הביול וההפקה, צורפו לתצהיר כנספחים ה'-ט'. 23. על פי מכתב מנהל התפעול של המשרד, מר רן אביר, מיום 08.08.06, נספח ז' לתצהיר מנהלת התפעול, המשרד הזמין מבית הדפוס 33,051 מכתבים בתבנית מס' 55 וכן הורה לבית הדפוס לדוור את המכתבים ולהחזיר למשרד עותק מהם. תאריך מכתבי הדרישה, כאמור במכתב מנהל התפעול של המשרד, הוא 08.08.06. 24. מר נמרוד אנג'ל, המשמש כמנהל מכירות באגן תעשיות נייר ותוכנה בע"מ ואשר ניהל בעצמו את הפקת מכתבי הדרישה מתאריך 08.08.06, העיד בבית המשפט ביחס לתהליך הפקתם של מכתבים אלה, לרבות מכתב הדרישה לתובע מיום 08.08.06, והעברתם לדואר. (פרוט' עמ' 7-10). מר אנג'ל העיד כי על פי שיטת העבודה של בית הדפוס עם משרד ב"כ הנתבעת, בית הדפוס קיבל מהמשרד קובץ ותוכנת בית הדפוס יצרה לכל נמען את המכתב המתאים. במסגרת הליך בדיקה (Test), בית הדפוס העביר למשרד מדגם מייצג הכולל מכתב מכל סוג ותבנית. המשרד בדק ואישר או ביקש לערוך תיקונים בתבניות המכתבים. לאחר קבלת אישור סופי מהמשרד, המכתבים הודפסו על גבי נייר והוכנסו למעטפות. לדברי מר אנג'ל, המכתבים נספרים על ידי מכונת בית הדפוס. המכתבים נבדקים על ידי המשרד מדגמית. עותק מכל המכתבים הסופיים הועבר למשרד בקובץ אלקטרוני. המכתבים שהודפסו הועברו לדואר, בית הדפוס ביצע את קליטת המכתבים בקופת המיון של הדואר המרכזי ואת אישור הקליטה, אשר בהסתמך עליו חויב המשרד בעלות הביול, בית הדפוס העביר למשרד. הקליטה משותפת לכל המכתבים, המכתבים נשקלו, דואר ישראל הפיק לבית הדפוס חשבונית ובית הדפוס הפיק למשרד חשבונית. 25. מר אנג'ל העיד כי המכתב מיום 08.08.06, נספח ז' לתצהיר מנהלת התפעול, הוא המכתב ששלח לו מנהל התפעול של המשרד במועד הרלבנטי להפקת מכתבי הדרישה מיום 08.08.06, מר רן אביר. במכתב זה, מנהל התפעול פרט שני סוגי תבניות מכתבים, הנושא של כל תבנית ומספר המכתבים מכל תבנית. עוד לדברי מר אנג'ל, על פי המכתב, על בית הדפוס לדוור את המכתבים וכן למסור עותק למשרד. 26. מר אנג'ל גם העיד כי נספח ה' לתצהיר מנהלת התפעול הן חשבוניות בית הדפוס בגין הפקת המכתבים והוצאות הדואר. בחשבונית בגין ההפקה מצוינים 33,063 מכתבים, שהם בהתאמה למכתב מנהל התפעול מיום 08.08.06. כן העיד כי החשבוניות נספח ו' לתצהיר מנהלת התפעול, הן חשבוניות הדואר לבית הדפוס, המעידים על 33,051 מכתבי הדרישה, כמות שהיא בהתאמה מלאה למכתב מנהל התפעול וחשבוניות בית הדפוס. 27. ביחס למכתב הדרישה אשר נשלח לתובע (נספח ד' לתצהיר מנהלת התפעול), אמר מר אנג'ל כי כך נראה המכתב המופק לחייב על ידי בית הדפוס וכי מסמך זה הוא "העתק מדויק של המקור", קרי: המכתב שהופק על ידי בית הדפוס ונשלח בדואר. כן העיד ביחס למכתב זה: "ש. מפנה אותך להעתק המכתב נספח ד' לתצהיר מטעם הנתבעת זה אומר שלא הייתה תקלה על המכתב הזה ת. אם החזרתי העתק כזה המשמעות הוא שתוכנת המקור שמדפיסה את המכתבים של סנדרוביץ יצרה את הקובץ הזה משמע הוא מודפס על הנייר ובתהליך שלנו, התהליך תקין יצא לדואר". (עמ' 10 ש' 11-14). יש לציין כי גם מנהלת התפעול העידה כי נספח ד' לתצהירה הוא העתק המכתב אשר נשלח לתובע ביום 08.08.06, וכי עותק זה מצוי במשרד משום שלאחר שבית הדפוס מבצע את הפקת כל מכתבי הדרישה, מועבר למשרד קובץ הכולל העתקי כל המכתבים שנשלחו. (פרוט' עמ' 26 ש' 29-עמ' 27 ש' 3). 28. בחקירתו הנגדית אמר מר אנג'ל כי בתהליך ההפקה מופקים ומודפסים מכתבים במספר המדויק התואם את הרשומות בקובץ המשרד וכי לא יתכן מצב שבו כמות המכתבים שהפיקה מערכת בית הדפוס לא הייתה בהתאמה מדויקת ומלאה לקובץ ששלח המשרד. כך עדותו בנקודה זו: "ש. סנדרוביץ אמר לך שלחנו לך קובץ של 31 אלף מכתבים עשיתם תהליך, המכונה הדפיסה ואומרת זה לא 31 אלף יש רק 9,928[2] ת. זה לא יכול להיות, אנו בשלב אישור, קיבלתי ממשרד עורכי הדין מספר מדויק של המכתבים, הקבצים להדפסה נוצרים עוד לפני שמדפיסים אותם, כשאני ניגש להדפסה אחרי שאישר לי אני יודע בדיוק את הכמות, ולא יכול להיות שאני מדפיס פחות או יותר. ש. אמרו לך שלחנו לך 30 אלף עלית על זה שאין 30 אלף, יש 30 אלף פחות אחד, עצרת מי יודע מי האחד שחסר ת. אם אין התאמה בין האינפורמציה שאני מקבל מסנדרוביץ כלקוח, הוא שלח 30 אלף לי יצא במערכת 29,991, חסר 9 אני אומר תחליף את הקובץ, הקובץ לא מתאים, אני מציין שזה לא קרה לי מעולם. משרד עורכי הדין שולח לי את הקובץ הם כותבים לי כמה בדיוק הקובץ צריך להכיל ואם זה לא מתאים זה לא ירד להפקה, עוד בשלב הטסטים זה ייעצר". (עמ' 9 ש' 22-32). 29. התובע טען כי ייתכן שפרטי כתובתו הוקלדו לא נכון על ידי מזכירות המשרד. דא עקא, המכתב נספח ד' לתצהיר מנהלת התפעול, מוכיח כי טעות כזאת, לפחות לגבי המכתב נספח ד', לא אירעה. עוד טען התובע כי יתכן שבקובץ שנשלח לבית הדפוס חסרו רשומות המתייחסות לחלק מהמכתבים. לאור עדותו של נציג בית הדפוס, כאמור לעיל, ברור כי לא ארעה תקלה כזו ביחס למכתבי הדרישה מיום 08.08.06. יתרה מכך, לדברי מר אנג'ל תקלה כזו לא ארעה לו מעולם. 30. עוד העיד מטעם הנתבעת, ביחס למשלוח דואר כמותי בכלל ולגבי משלוח מכתבי הדרישה מיום 08.08.06 בפרט, מר משה לוין, מנהל המסוף למשלוחים גדולים בתל אביב. לדברי מר לוין, זהו מסוף דואר העובד מול לקוחות גדולים, בעלי כמויות גדולות של דברי דואר. לדברי מר לוין, הלקוחות מביאים לדואר את דברי הדואר במשאיות, המשלוחים נפרקים על ידי מלגזות ומונחים על משטחי עץ, המשטחים מונחים על משקלים רצפתיים באמצעותם נשקל המשלוח. בתחילה שוקלים 100 מעטפות, מחלקים המשקל הכולל ל- 100 וכך מתקבל משקלה של מעטפה בודדת. לאחר שקילת משטח שלם מופחתים משקלי המשטח והקופסאות, מחלקים המשקל נטו במשקל מעטפה אחת וכך מתקבלת כמות המעטפות במשטח. הכמות נבדקת אל מול הצהרת הלקוח, במידה שיש התאמה, מופקת חשבונית עסקה ללקוח. 31. העד הסביר כי בחשבוניות העסקה שהפיק הדואר ב- 10.08.06 ו- 14.08.06, מדובר על כמות כוללת של 30,051 מכתבים. התעריפים השונים נובעים מכך שחלק מהמכתבים סודרו על ידי הלקוח על פי מיקוד רץ (חשבונית עסקה 43800007028), דבר המזכה את הלקוח בתעריף מופחת (1.08₪). החלק האחר לא סודר על ידי הלקוח על פי מיקוד רץ (חשבונית 43800006714) והוא בתעריף גבוה יותר. (1.50₪). 32. עוד הסביר מר לוין כי בכל אחת מהחשבוניות, בטבלה השלישית, רשומה מצד ימין הצהרת הלקוח על כמות המכתבים ומצד שמאל האימות שביצע הדואר. בשתי החשבוניות כמות המכתבים בהצהרה זהה לכמות המכתבים באימות, דבר המעיד על התאמה מלאה בין הצהרת הלקוח לכמות שנמצאה בפועל. בהתאם תחת הכותרת "הפרש ביול" בשתי החשבוניות נכתב "0.00". רק אם יש התאמה בין ההצהרה לאימות, הדואר עובר לקליטה. (פרוט' עמ' 12-13). 33. לטענת התובע, מר לוין העיד בחקירתו הנגדית, כי קיים סיכוי סביר לכך ש- 1% מתוך משלוח המכתבים יילך לאיבוד ולכן, אין דרך להוכיח את תקינות חולית הדואר בשרשרת מסירת מכתב הדרישה. מר לוין נשאל על ידי התובע והשיב בהקשר זה כדלקמן: "ש. מה סיכוי מאפס למאה כאשר הספירה מבוססת על משקל של 4 גרם או 5 גרם מול כמות, אם הייתי מבקש להעריך על פי הכלים שיש לך להפחית משקל מה הסיכוי שאתה מפספס עשרה מכתבים בחבילה ת. יכול להיות זו טעות של המשקל. על כמויות עד אחוז אחד יכול להיות סטיה של המשקל, של הקרטונים. ש. האם כאשר הכמויות יותר גדולות הסטיה היא לא פונקציה של משקל, מה עומס על המשקל אתה אומר אחוז ת. המשקל מאופס מדי יום ועושים לו בדיקות תקופתיות. ש. אחוז אחד מתוך 30 אלף זה אומר פלוס מינוס 30 מכתבים שאתה לא מבחין בהם. ת. כאשר אני נשאל אם בחשבוניות נספח ו' תיתכן טעות של אחוז אחד בבדיקה של הדואר, זה אפשרי מעבר לאחוז אחד אנו כבר בודקים עם הלקוח דברים. תתכן טעות של מעטפות בודדות בין הכמות שאנו קובעים אותה בחשבונית אחרי שקילה לבין הכמות לפי ההצהרה של הלקוח ש. בחשבונית של הדואר יופיע אותו מספר בהצהרה ובכמות, זה לא אחוז שאתה מבחין ותחייב או תזכה אתה לא מבחין ת. זה הפרש שאני לא מבחין בו שלא ניתן להבחין ב 15-20 מעטפות במשקלים של כמויות אם יש לי כמות גדולה אני עושה בדיקה נוספת ומדבר עם הלקוח אם יש לי סטיה של כמויות". (עמ' 14 ש' 1-16). התובע שאל את מר לוין לגבי אי התאמה היכולה לנבוע משגיאה של מכשיר השקילה. במילים אחרות, שגיאה לפיה המשקל הנכון של משלוח המכתבים, שאותו שקלו, קטן מהמשקל שנמדד על ידי מכשיר השקילה. מר לוין אמר כי מכשיר השקילה מאופס מדי יום ונערכות לו בדיקות תקופתיות. עם זאת, לא שלל אפשרות לשגיאה. אך בשגיאת שקילה כאמור - אין כדי להעיד על אובדן של מכתבים. כפי שהעיד מר אנג'ל, מכתבי הדרישה מודפסים במספרם המדויק, הם נספרים על ידי מכונת בית הדפוס ומועברים לדואר. אין כל טענה וגם לא אינדיקציה לאובדן מכתבים בתהליך זה. גם מר לוין תאר בעדותו את תהליך שקילת המכתבים אשר מצויים בתוך קופסאות וגם בשלב זה אין כל טענה וגם לא אינדיקציה לאובדן בפועל של מכתבים. לכן, שגיאת מכשיר שקילה, בהיעדר כל אינדיקציה לאובדן מכתבים בתהליך, אין בה כדי להעיד על אובדן מכתבים. מעבר לאמור, עצם עובדת הזהות המלאה והמדויקת בין כמות מכתבי הדרישה במכתב מנהל התפעול, הצהרת בית הדפוס והכמות על פי מדידת בית הדואר - מעידה במידה ודאות גבוהה מאוד כי המשלוח אשר נקלט בדואר כלל 30,051 מכתבים. ה(3) כתובת התובע 34. כל מכתבי ההתראה והדרישה, אשר נשלחו מטעם הנתבעת לתובע, נשלחו לכתובת ברחוב קידוש השם. הנתבעת הגישה דו"ח "אירועי כתובת". (נספח ג' לתצהיר מנהלת התפעול), ממנו עולה כי בחמישה מועדים שונים במהלך השנים 2005-2007, בתאריכים 24.01.05, 21.07.05, 02.01.06, 07.09.06 ו- 25.10.07, המשרד בדק את כתובתו של התובע במשרד הפנים. כמפורט בדו"ח, בכל התקופה הנ"ל, כתובתו הרשומה של התובע במשרד הפנים הייתה ברחוב קידוש השם 19 בראשון לציון 75303. למרות שמכתבי הדרישה נשלחו אל התובע על פי כתובתו הרשמית במרשם האוכלוסין שבמשרד הפנים, על פי דו"ח "אירועי כתובת" הנ"ל, ארבעה ממכתבי הדרישה אשר נשלחו אל התובע, מתאריכים 01.08.04, 09.03.05, 04.09.05 ו- 02.07.07 - חזרו. 35. ביחס לנוהל הנוגע למשלוח מכתבי הדרישה, מנהלת התפעול הצהירה כי במערכת הממוחשבת מוזנים כל הפרטים אודות מכתבי דרישה שנשלחו וחזרו. מכתבי הדרישה נשלחים בדואר רגיל ומכתב אשר מוחזר על ידי הדואר מוחזר בהכרח מהסיבה שהנמען לא נמצא במען. תיעוד חזרתם של מכתבי דרישה נעשה על ידי סריקת הברקוד המופיע על גבי מעטפת המכתב. בברקוד מופיע מספר הסימוכין של המכתב. לאחר סריקת הברקוד ושמירת המידע במחשב, דברי הדואר החוזרים נגרסים. לצורך הדגמה, צורף לתצהיר כנספח י' העתק מכתב אשר נשלח ע"י המשרד והוחזר על ידי רשות הדואר. (סעיפים 17-18 לתצהיר). 36. התובע אישר כי כתובתו הרשומה במשרד הפנים בין השנים 2004-2007 הייתה ברחוב קידוש השם 19, ראשון לציון. (פרוט' עמ' 3 ש' 30-עמ' 4 ש' 2). לדברי התובע, התגורר בכתובת ברחוב קידוש השם משנת 1995 ועד 1998. מ- 1998 הוא ומשפחתו מנישואיו השניים, מתגוררים ברחובות, רחוב פלדי 1. לדבריו, בשנים 2004-2007, במועדים שאינם זכורים לו, הוא ומשפחתו התגוררו בירושלים. לדבריו, על אף שגר בכתובות אחרות כאמור, לא עדכן כתובתו במשרד הפנים. לדברי התובע, הדירה ברחוב קידוש השם נמצאת בסמיכות לכתובת מגורי ילדיו מנישואיו הקודמים, אותה שכר לאחר שנפרד מגרושתו וכן נמצאת בסמיכות למשרדו. לדבריו, לא עזב את הדירה ברחוב קידוש השם, הוא לא שהה שם כל יום, קיבל שם דואר ושהה שם בסופי שבוע. לדבריו, החל משנת 2009 אינו מקבל דואר בכתובת קידוש השם וכתובתו הרשומה במשרד הפנים מאז היא ברחוב פלדי יחיאל 1, רחובות. (פרוט' עמ' 4 ש' 18-עמ' 5 ש' 13. עמ' 6 ש' 22-28). 37. טענתו של התובע אחת היא: "לא קיבלתי". אין הוא טוען שמכתבי הנתבעת נשלחו שלא למענו הרשום או שהמען אליו נשלחו המכתבים היה שגוי או לא נכון, או שבכל השנים האלה שהה בחו"ל. ההפך מכך, התובע טוען כי הכתובת ברחוב קידוש השם הייתה במהלך כל השנים הרלבנטיות כתובתו הנכונה למשלוח וקבלת דואר. משמעות גרסה זו שמציג התובע הינה, כי לא נשלח אליו אף לא אחד מהמכתבים הנטענים על ידי הנתבעת וכי כל הרישומים במחשבי המשרד שגויים ומוטעים. יש גם לציין כי התובע אינו מכוון טענתו לדבר דואר אחד שלא התקבל, שאם היה טוען כך, ניתן היה להניח שאולי קיים ספק ביחס למסירתו. אלא שטענת התובע מתייחסת, ללא אבחנה, למסירות של כלל המכתבים, במועדים שונים (שלוש הודעות קנס וששה מכתבי דרישה), דבר המצביע על חוסר סבירותה של גרסת התובע. כאמור לעיל בסעיף 36, לדברי התובע עצמו, כתובת מגוריו במהלך כל השנים הרלבנטיות למשלוח מכתבי הנתבעת, לא הייתה ברחוב קידוש השם כי אם ברחובות. המכתב מוצג ת/3, לפיו מיום 27.03.03-28.03.04 בוצע על שם התובע שירות "עקוב אחרי" מהכתובת בקידוש השם לכתובת משרדו של התובע, מעיד כי בתקופה הנקובה במכתב התובע כלל לא שהה, אף לא חלקית, בכתובת ברחוב קידוש השם. עובדות אלה מתיישבות עם טענת הנתבעת כאמור כי במהלך השנים 2004-2007 ארבעה מכתבי דרישה שנשלחו לתובע הוחזרו על ידי הדואר ומספקות את ההסבר לכך שהתובע לא קיבל את מכתבי הדרישה. כך שמסתבר הרבה יותר שמכתביה של הנתבעת נשלחו אל התובע והוא לא קיבלם משום שהוא לא התגורר בכתובת ברחוב קידוש השם ואף לא שהה שם באופן סדיר. לאמור לעיל יש להוסיף כי טענתו של התובע כי מעולם לא נשלחה אליו כל הודעה בנוגע לקנסות נשוא התביעה, הינה טענה סתמית, שאינה מבוססת על ראיה כלשהי אשר יש בה כדי לתמוך בטענתו. על כך יש להוסיף כי לנתבעת עומדת חזקת התקינות של פעולת הרשות ויש להניח כי פעלה כדין בעניין, במיוחד במקרה זה, לאור הראיות שהוצגו על ידה כי אכן שלחה לתובע הודעות ולא שקטה על שמריה בניסיונות הגביה של הקנסות. 38. כראיה לטענתו כי הכתובת ברחוב קידוש השם שימשה אותו לקבלת דואר, התובע הציג מכתב המוסד לביטוח לאומי מיום 18.02.08, מוצג ת/2, אשר לדבריו התקבל בכתובת ברחוב קידוש השם. מדובר במכתב בודד שאין בו כדי להוכיח כי דברי דואר שנשלחו לתובע לא הוחזרו או שמכתבי הנתבעת לא נשלחו לתובע. ה(4) המצאת מכתבי דרישה על ידי הדואר 39. התובע טען כי ביחס למשלוח מכתבי הדרישה, הנתבעת הסתמכה על "חזקת ההמצאה". לטענתו, הוא הביא ראיות הסותרות את חזקת ההמצאה ולכן היה על הנתבעת להוכיח את המצאת מכתבי הדרישה לתובע. 40. סעיף 44א. לתקנות סדר הדין הפלילי מחייב משלוח בדואר רשום של ההודעה לתשלום הקנס. באשר למכתבי הדרישה, אלה נשלחים בהתאם לפקודת המיסים (גביה). ר' ע"פ 3482/99 פסי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(5) 715, 718: "קנס שלא שולם במועדו - הן זה המוטל על-פי הודעת קנס והן זה המוטל בעקבות הרשעה בבית-משפט - נגבה על-פי פקודת המיסים (גביה) ככל מס אחר על-פי סעיף 70 לחוק העונשין, תשל"ז-1977". סעיף 12ב. לפקודת המיסים (גביה) קובע: "הודעה, דרישה, צו או כל מסמך אחר שיש להמציאם לפי פקודה זו, יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם נמסרו למי שנועדו, או הונחו במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגיל או נשלחו לשם על שמו בדואר, ובלבד שצו עיקול לצד שלישי שהוא בנק וכן הודעה על מכירת מיטלטלין יישלחו בדואר רשום". כמו כן, סעיף 57ג. לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, שעניינו "המצאה על-ידי הדואר" מורה: "מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר, בין שהוא נוקט לשון "המצאה" ובין שהוא נוקט לשון "נתינה" או "שליחה" או לשון אחרת, רואים את ההמצאה - אם אין הוראה אחרת משתמעת - כמבוצעת - (1) אם דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה; (2) במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכח היפוכו של דבר". 41. לאור המקובץ, בשונה מסעיף 44א. לתקנות סדר הדין הפלילי, הקובע חזקת המצאה, סעיף 12ב. לפקודת המיסים (גביה) קובע את דרך המסירה של מכתבי דרישה. די במשלוח מכתבי הדרישה בדואר ואין חובה לשלוח את מכתבי הדרישה החוזרים בדואר רשום. (ר' ה"פ (שלום ת"א) 200102/08 ניצה הדרי נ' עיריית תל-אביב-יפו, 11.06.09). כמפורט לעיל בפרקים ה(1)-ה(2), הנתבעת הוכיחה כנדרש כי מכלול מכתבי הדרישה לתובע והמכתב מיום 08.08.06 בפרט, דוורו לכתובת התובע על ידי דואר ישראל, באמצעות משלוח למענו הרשום, ולא מוטל על הנתבעת כל נטל להוכיח כי מכתבי הדרישה נשלחו לתובע בדואר רשום או את מסירת מכתבי הדרישה בפועל לידי התובע. ה(5) עיקול מיטלטלין 42. הנתבעת מינתה באמצעות פקיד הגביה המוסמך מטעמה על פי פקודת המיסים (גביה), מר פנחס בנהאל (להלן: "פקיד הגביה"), גובה מס על מנת שיפעל לגביית חובות התובע לרבות בדרך של עיקול מיטלטלין. ביום 08.07.07 נתן פקיד הגביה כתב הרשאה לגובה המס, מר אבי רוח, לגבות את המס המגיע מהתובע בדרך של תפיסת המיטלטלין של התובע ומכירתם. (ר' אישור וכתב הרשאה, נספח א' לתצהיר המשלים. למינויו של מר בנהאל כפקיד גביה על ידי שר האוצר, ר' נספח ב' לתצהיר המשלים). בהתאם לפלט טופס עיקולים ממחשב המשרד, גובה המס ביקר ביום 27.08.07 בכתובת התובע ברחוב קידוש השם, אך מצא כי התובע אינו מתגורר במקום. 43. מנהלת התפעול הצהירה בתצהירה המשלים כי לבקשת התובע מיום 07.03.10 לקבל מידע אודות פעולתו של מר אבי רוח, אשר מונה כגובה מס מטעם הנתבעת, נערך חיפוש מקיף בארכיב המשרד אך המשרד לא הצליח לאתר את התרשומת המקורית שערך מר אבי רוח בקשר עם ביקורו בחצרי התובע ביום 28.07.07. לדבריה, נספח י"א של תצהירה הראשון הינו רשומה במסגרתה נרשמו ונשמרו הפרטים אודות ביקור זה. (סעיפים 2-3 לתצהיר המשלים). 44. לטענת התובע, אין בפלט טופס העיקולים כדי להוכיח את הליך עיקול המיטלטלין. עוד לטענתו, תוצאת העיקול קרי: שהעיקול לא בוצע משום שהתברר שהתובע לא נמצא בכתובת, עודכנה במרשם המשרד רק ביום 04.12.07, דבר הפוגם במהימנות הרשומה. 45. אני סבורה כי גם ללא תרשומת גובה המס, הוכח כי בוצע הליך עיקול מיטלטלין בכתובת התובע ברחוב קידוש השם. כתב ההרשאה מיום 08.07.07 לגובה המס לתפוס את המיטלטלין של התובע ולמכרם והעובדה שההליך וביצועו מתועדים במחשב המשרד, מוכיחים במאזן ההסתברויות ואף מעבר לכך כי הליך זה בוצע. תוצאת ההליך, קרי: שגובה המס מצא שהתובע אינו מתגורר במקום מתיישבת עם העובדה שהתובע אכן לא התגורר בכתובת זה וכן עם העובדה שארבעה מכתבי דרישה שנשלחו מטעם הנתבעת לכתובת זו, חזרו. 46. לאור מועד פעולת עיקול המיטלטלין, 27.08.07, פעולה זו רלבנטית להודעת התשלום השלישית בלבד והיא, כמו מכתבי הדרישה מתאריכים 04.09.05, 07.11.05, 08.08.06 ו- 02.07.07, מצביעה על כך שעונש זה לא התיישן. ה(6) עיקול צד ג' בנק מזרחי טפחות 47. הנתבעת טענה כי ביחס לתובע בוצע גם עיקול צד ג' אשר נשלח ביום 26.06.07 לבנק מזרחי טפחות. לעיקול זה ניתן מס' הליך 1036642848, שהינו מספר המוביל המזהה של המשרד לפעולה. בנק מזרחי טפחות השיב לצו עיקול זה ביום 28.06.07 כי אין אצלו חשבון על שם התובע. להוכחת פעולה זו הגישה הנתבעת, באמצעות מנהלת התפעול של המשרד, מכתב מר יוסף רצאבי מנהל מדור עיקולים בבנק מזרחי טפחות בע"מ מיום 15.06.10, בו אישר כי ביום 26.06.07 התקבל בבנק צו עיקול בתיק מס' 50042, הליך מס' 103664848 (הוא המספר המוביל הנ"ל), ע"ס 647₪, אשר נשלח על ידי הנתבעת ביחס לתובע. כן כתב כי ביום 28.06.07 השיב הבנק לצו העיקול כי אין אצל הבנק חשבון על שם התובע. (נספח ב'2 לתצהיר המשלים). הנתבעת הגישה רשומה ממחשב המשרד בה מצוינים פרטי התובע, מס' ההליך הנ"ל ושלושת דוחות החניה נשוא התביעה. (נספח ב'2 לתצהיר המשלים). 48. מר יוסף רצאבי, אשר ערך כאמור את המכתב ב'1, זומן על ידי הנתבעת ליתן עדות בבית המשפט. בעדותו (פרוט' עמ' 15-17), מסר כי בבנק התקבל צו עיקול בתיק מס' 50042 על סך 647₪ ע"ש התובע. לדבריו, הבנק השיב ביום 28.06.07 תשובה לפיה לתובע אין חשבון בבנק. העד הסביר כי מערכת הבנק סורקת את כל חשבונות הבנק לפי מספר ת.ז. בצו העיקול (במקרה דנן, מס' ת.ז. של התובע), ואם אינה מזהה חשבון השייך לבעל מספר תעודת הזהות, הבנק שולח שדר לפיו לחייב אין חשבון בבנק. במעמד עדותו, היה מונח לפני העד פלט ממחשב הבנק ביחס לשדר התשובה של הבנק אשר נשלח ב- 28.06.07. לא היה בפני העד שדר המתייחס לקבלת צו העיקול. פלט מחשב הבנק הוגש וסומן מוצג נ/2. 49. התובע, אשר טוען כי גם צו עיקול זה לא בוצע על ידי הנתבעת, הציג למר רצאבי את פלטי המחשב מוצג ת/8. פלטי מחשב אלה הופקו על ידי גב' שולמית בוסקילה שהיא, לדברי התובע, אחותו המכהנת בתפקיד בכיר בבנק המזרחי. לדברי התובע, לבקשתו, אחותו בדקה אם אי פעם נרשם עיקול על שמו בבנק המזרחי והפיקה את המסמכים מוצג ת/8. (עמ' 5 לפרוט' ש' 23-29). בפלטי מחשב אלה מצוין כי אין בבנק נתונים על עיקולים ביחס לתובע. 50. מר רצאבי העיד כי הפלטים מוצג ת/8 מתייחסים לחשבון של התובע אשר נפתח בשנת 1982 ונסגר בשנת 1994 אך נכון למועד קבלת צו העיקול מהנתבעת, לא היה לתובע חשבון בבנק. העד אמר: "ביקשו לבדוק אם הגיע שדר לבנק, ומה השדר נענה, מבחינת הבנק אין חשבון, וכך הבנק ענה גם, היה חשבון ונסגר". (עמ' 17 לפרוט' ש' 31-32). מר רצאבי גם אמר כי מי שהפיק את המסמכים ת/8 לא ידע לבצע את החיפוש נכון ולכן הוא לא מצא את הנתונים אודות צו העיקול. העד אמר: "אני חוזר ומציין שמי שהוציא את השאילתות לא יודע להוציא שאילתות". (פרוט' עמ' 17 ש' 23). לדבריו, הוא מכיר את מערכת הבנק וכאשר העיקול הוסר מהמערכת לא ניתן למצוא את העיקול על פי מס' ת.ז. אלא דרך שאילתה מסוג "3" בעוד שסוג השאילתה במוצג ת/8 הוא מסוג "1". 51. משהתובע לא זימן את הגב' שולמית בוסקילה, אשר הפיקה את השאילתות מוצג ת/8 ממחשבי הבנק, על מנת להעיד על תוכנן, ולנוכח עדותו הברורה של מר רצאבי, שהינו נציגו המוסמך של הבנק לעניין צווי עיקול (מנהל מדור העיקולים בבנק), כי השאילתות מוצג ת/8 אינן מציגות מידע נכון ביחס לצו העיקול ששלחה הנתבעת לבנק, הרי שלא ניתן לקבוע כל ממצא בהסתמך על מוצג ת/8. אני סבורה כי על יסוד עדותו החד משמעית של מר רצאבי ניתן לקבוע בוודאות כי הנתבעת שלחה לבנק מזרחי טפחות ביום 26.06.07 צו עיקול על נכסי התובע וכי הבנק השיב לצו עיקול זה ביום 28.06.07 כי לתובע לא היה באותו מועד חשבון בבנק. מר רצאבי כתב את המכתב נספח ב'1 לתצהיר המשלים כנציגו המוסמך של הבנק ומתוקף תפקידו כמנהל מדור עיקולים של בנק מזרחי טפחות. גם הרשומה שהציג מר רצאבי, מוצג נ/2, מעידה כי אכן התקבל בבנק עיקול מהנתבעת ע"ש התובע וכי הבנק השיב ב- 28.06.07 כי לחייב על פי צו העיקול אין חשבון בבנק. במועד הרלבנטי לצו העיקול חשבונו של התובע היה חשבון סגור משנת 1994, עובדה שעולה בקנה אחד עם מענה הבנק לצו העיקול ומפריכה את טענת התובע כי במועד צו העיקול היה לו חשבון בבנק המזרחי. לאור העובדות כאמור, טענת התובע לפיה לא נשלח מטעם הנתבעת ביחס אליו צו עיקול לבנק מזרחי טפחות, נמצאה מופרכת. 52. צו עיקול זה, כמו מכתבי הדרישה מהתאריכים 04.09.05, 07.11.05, 08.08.06 ו- 02.07.07 והליך עיקול המיטלטלין, מעיד כי הקנס השלישי לא התיישן. ה(7) עיקול צד ג' בנק לאומי 53. עוד הגישה הנתבעת מכתב בנק לאומי מיום 15.06.10, בו אישר הבנק כי בתאריך 04.06.08 התקבל בבנק צו עיקול מיום 03.06.08 ממחלקת החניה בעירית רמת גן באמצעות ב"כ הנתבעת. עוד נכתב במכתב כי בתשובה מיום 05.06.08 הבנק השיב כי אין אצלו חשבון על שם התובע. (נספח ג'1 לתצהיר המשלים). גם עורך מכתב זה, מר לורנס רפאל רוס, הובא על ידי הנתבעת למתן עדות. בעדותו (עמ' 11-12 לפרוט'), אמר כי בהתאם לרישומי הבנק במחשבו, ביום 04.06.08 התקבל בבנק צו עיקול ממחלקת החניה של הנתבעת ביחס לתובע על סך 904₪ והבנק השיב כי אין בבנק חשבון על שם התובע. פלט מחשב הבנק הוגש כמוצג נ/1 בו מופיע מס' ההליך 1038640134. (בעדותו אמר כי במכתבו, נספח ג'1 נפלה טעות סופר במספר תעודת הזהות של התובע והוא תיקן אותה במעמד עדותו). גם ביחס לפעולה זו הגישה הנתבעת, באמצעות מנהלת התפעול, רשומה ממחשב המשרד בה מצוינים פרטי התובע, ומס' ההליך (מספר מוביל) המופיע במוצג נ/1. (נספח ג'3 לתצהיר המשלים) ורשומה נוספת, נספח ג'2, בה מתועדים הפרטים הנוגעים לצו העיקול ובכלל זה מספרי זיהוי ההליך, המועדים, פרטי הבנק ותשובת הבנק. ("אצלנו אין חשבון על שם החייב"). 54. תאריך צו העיקול הנ"ל הוא 04.06.08, מועד המאוחר למועדי התיישנות העונשים ולכן אינו רלבנטי לעניין ההתיישנות. עם זאת, הראיות המתייחסות לעיקול זה מחזקות את מהימנות מרשם המשרד בהיותן חוליה מהימנה נוספת בשרשרת הראיות המעידות על הליכי הגביה שנקטה הנתבעת. ו. הוכחת ביצוע הפעולות לביצוע העונשים טרם התיישנותם 55. הנתבעת הציגה ראיות המעידות על משלוח כדין של הודעות תשלום הקנס לתובע, הנתבעת הציגה את אשורי משלוח הודעות תשלום הקנס בדואר רשום ותוכנם, תקפם או משקלם של אלה לא נסתרו. ביחס לפעולות גביית הקנסות, ראיות הנתבעת, כמפורט לעיל, הוכיחו כי טרם חלוף שלוש שנים מהמועדים בהם הפכו הרשעות התובע בעבירות החניה לחלוטות, נשלחו לתובע על ידי הנתבעת ששה מכתבי דרישה, שניים התייחסו לשני דוחות החניה הראשונים והארבעה האחרים לשלושת דוחות החניה. 56. ביחס למכתב הדרישה מיום 08.08.06, הנתבעת הציגה את העתק מכתב הדרישה עצמו, את חשבוניות דפוס אגן מתאריכים 10.08.06 ו- 15.08.06, המתייחסות להפקת מכתב זה ואת אישורי הדואר הכמותי שהם חשבוניות קופת המיון של דואר ישראל מתאריכים 10.08.06 ו- 14.08.06. ביחס למשלוח דואר כמותי בכלל והמכתב מיום 08.08.06 בפרט גם העידו מר אנג'ל מדפוס אגן אשר ניהל את הפקת המכתבים ומר לוין, נציג דואר ישראל. המסמכים והעדויות אישרו את קיומו של מכתב הדרישה, הפקתו ומשלוחו בדואר בזמן אמת. מכתב הדרישה מיום 08.08.06 ומשלוחו לתובע הוכחו, איפוא, בראיות נוספות ועצמאיות, מעבר לפלטי המחשב. מכתב הדרישה מיום 08.08.06, נשלח לתובע כפי שמכתבי דרישה אחרים נשלחו באותו יום לעוד 33,050 חייבים של הנתבעת ואין כל סיבה להניח כי דווקא את מכתב הדרישה המתייחס לתובע, הנתבעת נמנעה מלשלוח. להסתמכות על ראיה בדבר משלוח "דואר כמותי" לצורך משלוח הודעות קנס על ידי רשות מקומית בדואר רשום ר' עפ"א (מחוזי תל-אביב-יפו) 080019/07 עו"ד וייס יגאל נ' עיריית תל-אביב, 07.04.08. עפ"א (מחוזי תל אביב-יפו) 080201/07 חגי נירה נ' עיריית תל-אביב, 29.06.089. 57. עוד הוכח כי הנתבעת נקטה בהליך עיקול מיטלטלין אשר בוצע ביום 27.08.07 ועיקול צד ג' שנשלח לבנק המזרחי ביום 26.06.07. אלה הוכחו באמצעות פלטי מחשב המשרד ועדות מנהל מדור העיקולים של בנק מזרחי. שני הליכים אלה בוצעו לפני חלוף שלוש שנים מהמועד בו הפכה הרשעת התובע בעבירת החניה השלישית לחלוטה. 58. מנהלת התפעול של המשרד העידה על נוהלי העבודה של המשרד ביחס למשלוח מכתבי דרישה לחייבי דוחות החניה וכן לגבי נוהלי הרישום והתיעוד במחשב המשרד של מכתבי הדרישה, פרטי מכתבים חוזרים, בדיקת כתובת מעודכנת של החייב במשרד הפנים, תיעוד הליכי עיקול מיטלטלין ועיקולי צד ג' והתשובות לצווי העיקול. התובע טען כי אין ליתן כל משקל לעדות מנהלת התפעול משום שלא שימשה בתפקידה בתקופה בה בוצעו פעולות הגביה הנטענות בעניינו ועדותה היא עדות שמיעה. לטענת התובע, היה על הנתבעת להביא למתן עדות את מנהל התפעול בעבר, מר רן אביר, ואת פקיד הגביה, מר פנחס בנהאל. אינני סבורה כי אין ליתן כל משקל לעדות מנהלת התפעול בנוגע לשיטות והנהלים של הליכי הגביה ותיעודם. מנהלת התפעול הפגינה בקיאות רבה בתהליכים ושיטות העבודה לפרטי פרטים והיא מסרה עדות מהימנה לעניין משלוח מכתבי הדרישה, דרכי ההפקה, התיעוד, מספרי זיהוי של מכתבי הדרישה, ביצוע הליכי עיקול ותיעודם. (ר' לדוגמא עדותה לעניין מספרי הזיהוי של הליכי הגביה, תיעוד "מספר מוביל" קודם ו"מספר מוביל" חדש והקישור בין שני המספרים בתיעוד במערכת המשרד, עמ' 27 לפרוט'). עדותה הראתה כי במשרד נהוגה שיטת עבודה קבועה ואחידה בכל הנוגע לאופן הטיפול, המשלוח והתיעוד של מכתבי דרישה לחייבים, עיקולי מיטלטלין ועיקולי צד ג'. מנהלת התפעול ידעה כי אותן השיטות נהגו גם בתקופת עבודתו של מר רן אביר, שכן היא קיבלה ישירות ממנו בהעברה את התפקיד שביצע. מנהלת התפעול העידה לעניין זה כדלקמן: "ש. לא משנה כרגע את באופן אישי לא יכולה להעיד באופן אישי על שום דבר קשור לתצהירים ת. אני יכולה להעיד על איך הדברים נעשים היום ומהידע שלי גם איך הדברים נעשו בעבר ש. מנין ידוע לך אין הדברים נעשו ב[ע]בר ת. כשנכנסתי לתפקיד עברתי חפיפות הדברים לא השתנו ש. מי העביר לך מידע מה היה בעבר ת. המנהל תפעול הקודם, מר אביר, ואחריו ברושי, אנחנו ביחד נכנסנו לתפקיד הזה, אחרי רן אביר". (עמ' 24 ש' 2-6). עדות מנהלת התפעול גם נתמכה בעדויות נציגי בית הדפוס והדואר ומידיעתה, כאמור לעיל, אישרה כי 6 מכתבי הדרישה אשר נשלחו לתובע נערכו ונשלחו באותו תהליך הפקה ומשלוח של מכתב הדרישה מיום 08.08.06. 59. באשר לטענת התובע, כי פלטי מחשב המשרד, שהגישה הנתבעת, אינם "רשומה מוסדית" משום שאינם ממלאים אחר דרישות דיני הראיות, מסמכים מסוג זה כבר הוכרו כרשומה מוסדית, אך אפילו אין פלטי המחשב בגדר רשומה מוסדית, אין הדבר פוסל אותם מלשמש כראיה. לעניין זה ר' מגמת המעבר מכללי קבילות להערכה מהותית של ראיות וכן מגמת צמצום הסייגים הפורמאליים החלים על קבילותן של ראיות, על מנת להותיר בידי בית המשפט סמכות להחליט בדבר אמינותן ומשקלן. ע"פ  5121/98 רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, 4.5.2006. סעיף 40 ואילך לפסק דינה של כבוד הנשיאה, ד' ביניש. ת"א 6338/08 כהן נ' עיריית חיפה, 14.06.1, סעיף 25 לפסק הדין. ההתאמה בנתוני נספחים א'-ג' לתצהיר מנהלת התפעול, מצביעה על מהימנות הרישומים והמידע המופיעים בהם. עדויות נציגי הבנקים תמכו בנכונות ומהימנות פלטי המחשב נספחים ב'2, ג'1 וג'3 לתצהיר המשלים. התובע לא הציג כל ראיה המעידה על שגיאה כלשהי במערכת או ברישום. אין בפי התובע כל טענה כי פרט מן הפרטים הרשומים במכתב הדרישה מיום 08.08.06, נספח ד' לתצהיר מנהלת התפעול, שגוי. התובע טען כי תיאורטית יכלו ליפול שגיאות כגון טעות הקלדה אך הוא לא הצביע באופן קונקרטי על כל טעות או שגיאה או אי התאמה. כן לא הוצגה כל ראיה המלמדת על תקלה במשלוח מכתב דרישה או אי סדרים כלשהם או אובדן דברי דואר ששלח המשרד. 60. הנטל להוכיח כי הנתבעת לא החלה בביצוע העונש או הפסיקה את ביצועו ולא המשיכה את הליכי הביצוע, למשך תקופה העולה על שלוש שנים, מוטל על התובע. טענות התובע לפיהן הרישומים במחשב המשרד מוטעים ושגויים וכן טענותיו כי אף לא אחד מבין תשעה מכתבים (שלוש הודעות קנס וששה מכתבי דרישה) לא נשלח מעולם וכי המכתבים אבדו בדרכם לכתובת התובע, נותרו טענות ערטילאיות. החקירות הנגדיות של עדי הנתבעת על ידי התובע התאפיינו בניסיונותיו לדלות יש מאין טעות או משגה בתהליך הגביה, על מנת להיבנות ממנו ולא נמצאו כל תקלה או משגה. מן העבר השני, הנתבעת הביאה ראיות למכביר בעדויות ובמסמכים אשר מבססים, מעבר למאזן ההסתברות, את המסקנה שהנתבעת פעלה בתוך המועדים הנקובים בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי וכי העונשים לא התיישנו. על כן, התובע לא הוכיח את תביעתו ואת טענותיו כי מרשם המשרד אינו אמין וכי כל מכתבי הדרישה לא נשלחו אליו. 61. התובע טען כי הנתבעת טענה לשלוש גרסאות שונות, האחת במכתב ב"כ הנתבעת מיום 16.09.08, השנייה בכתב ההגנה והשלישית בתצהיר המשלים של מנהלת התפעול. אינני מקבלת את הטענה. במכתב מיום 16.09.08 התייחס ב"כ הנתבעת להמצאת הודעות תשלום הקנס לתובע וצירף את אישורי משלוח ההודעות על תשלום קנס. לכתב ההגנה צורף תדפיס מכתבי הדרישה שנשלחו לתובע במענה לטענת התובע כי הקנסות התיישנו. בתצהיר המשלים צורפו ראיות אודות עיקולי צד ג' אשר לטענת הנתבעת, אותרו באיחור. אין מדובר, איפוא, בגרסאות שונות אלא בהוספת ראיות ומסמכים. לעניין התצהיר המשלים יש לציין כי הנתבעת ביקשה היתר להבאת הראיות באיחור ובהחלטה מיום 02.11.10, הדבר הותר לה תוך שהיא חויבה לשלם לתובע הוצאות בגין מחדלה הדיוני. ז. סוף דבר 62. התביעה נדחית. 63. התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 7,500₪. המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין. ניתן היום, ל' תשרי תשע"ג, 16 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים. בנקמשפט תעבורהחשבון בנקעיקולחניהעיקול חשבון בנקדוח חניה