פסק דין השופט סא"ל י' כהן: ביום 21.12.06 הוגש נגד המשיב בערעור זה כתב אישום לביהמ"ש הצבאי בשומרון, המייחס לו עבירה של קשירת קשר לגרימת מוות בכוונה. ביום 10.5.07 הגישה התביעה בקשה לביהמ"ש קמא, לאפשר לה להגיש כתב אישום מתוקן בגין עבירה חמורה יותר. את בקשתה נימקה התביעה בכך שלפני מספר חודשים התקבל בתיק חומר, המצריך את "בחינת האפשרות להגיש כנגד המשיב כתב אישום מתוקן בגין עבירה יותר חמורה מזו המיוחסת לו בכתב האישום הנוכחי". ביהמ"ש קמא דחה את הבקשה, בנמקו זאת בכך שהתיק מצוי בשלב מתקדם מכדי לתקן את כתב האישום, מה עוד וחומר הראיות החדש מצוי בידי התביעה מזה מס' חודשים. בעקבות זאת נתקיים דיון במהלכו ביקש המשיב להודות בכתב האישום. התביעה שבה וביקשה לתקן את כתב האישום. ביהמ"ש שב ודחה את הבקשה. לאור הודאת המשיב הוא הורשע בעבירה נשוא כתב האישום. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעונש, גזר ביהמ"ש קמא על המשיב 5.5 שנות מאסר בפועל מיום מעצרו ו-3 שנות מאסר על תנאי למשך 5 שנים מיום שחרורו. התביעה ערערה על פסק הדין. לטענתה, היה על ביהמ"ש קמא לאפשר לה לתקן את כתב האישום, הן לאור טיבו ומהותו של התיקון, ובמיוחד לאור השלב בו היה מצוי ההליך. התביעה ציינה כי עובר להגשת בקשת התביעה לתיקון כתב האישום נתקיימו שתי ישיבות בלבד, האחת הקראה, במהלכה כפר המשיב בכתב האישום, וישיבה נוספת, במהלכה הצהירו הצדדים כי אם לא יגיעו להסדר הם יגישו את חומר הראיות של העדים שזומנו לאותו מועד. אשר על כן, כך גורסת התביעה, לא היה נגרם כל נזק למשיב, לו תוקן כתב האישום. בדיון היום ביקשנו מב"כ התביעה להודיענו מה היה תוכן התיקון שנתבקש. מתברר כי לתביעה הגיע חומר ראיות של עד נוסף, מדבריו עולה שמעשי המשיב התקדמו שלב נוסף באופן שמאפשר לייחס לו עבירה של ניסיון חלף עבירת קשירת הקשר. מסכימים אנו עם התביעה כי כעיקרון ייתכן ומן הראוי היה שבימ"ש קמא יאפשר לה לתקן את כתב האישום, שכן תכלית ההליך הפלילי הינה לדון דין אמת ולא לאפשר לצד זה או אחר "ליהנות" ממחדליו של זולתו (ראה ע"פ 1/48 סילווסטר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד א', 19; קדמי, "על סדר הדין בפלילים", עמ' 691; ע' איו"ש 2770/04+1024/05 צאלחה נ' התוב"ץ). עם זאת, מצאנו כי במקרה שבפנינו הצטברו מספר נימוקים שהביאונו להימנע מקבלת הערעור ומהחזרת הדיון לבימ"ש קמא. האחד, חומר הראיות הנוסף היה בידי התביעה חודשים מספר קודם לכן, ולמעשה אף קודם להקראה. חומר זה אילו היה מועבר למשיב במועד, יכול והיה מביאו לנקוט בדרך אחרת במשפט מזו שנקט בה. בכך עולה חשש שהתיקון היה עלול לקפח את הגנת המשיב. השני, חומר הראיות הנוסף אינו קונקלוסיבי באופן שהוא מעמיד עבירה עצמאית נוספת. המדובר באמרה שמצריכה, אף אליבא דתביעה, אך את בחינת האפשרות לתקן את כתב האישום ואף אז היו עומדות בפני ביהמ"ש גישות עובדתיות שונות ששומה היה עליו להכריע ביניהן. השלישי, לאחר שהמשיב הודה והורשע ע"י בימ"ש קמא, יקשה על המשיב לנהל את הגנתו כנגד כתב האישום המתוקן. הרביעי, העונש שהוטל על המשיב בתיק זה, חמש וחצי שנות מאסר בפועל, אינו קל, בהתחשב בין היתר, גם בגילו של המשיב בעת ביצוע העבירה. כך שלא מן הנמנע שהתוצאה העונשית, לו גם היה מתוקן כתב האישום, לא הייתה שונה באופן משמעותי. 11. לאור כל האמור לעיל, הגענו לבסוף, אם כי לא בלי היסוס, למסקנה כי יש לדחות את ערעור התביעה הצבאית בנוגע להכרעת הדין. 12. התביעה, בהגינותה, ציינה כי העונש שהטיל ביהמ"ש קמא חורג מסמכותו, והיא הסכימה, ולמעשה ביקשה, לתקנו. אנו משבחים את התביעה הצבאית על עמדתה זו ומחליטים לשנות את העונש שהוטל על המשיב, כך שעונש המאסר בפועל, 5 וחצי שנים, יעמוד בעינו, בעוד שעונש המאסר המותנה יעמוד על 1.5 שנים. יתר התנאים יישארו בעינם. 13. סוף דבר, הערעור נדחה בכפוף לתיקון בעונש כמפורט לעיל. השופט אל"ם ח' קינן: אני מסכים. המשנה לנשיא סא"ל נ' בנישו: אני מסכים. הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט סא"ל י' כהן. משפט פליליתיקון כתב אישום