1. התובע, יליד 1975 תבע את הנתבעת על נזק גוף בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 24/11/00, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. הצדדים חולקים על הנזק כאשר מיקוד המחלוקת היא האם התובע נפגע בברך שבו המומחה מטעם בית המשפט מצא קיומה של נכות צמיתה. התובע נפגע בתאונה כנהג בפגיעה רב מערכתית והובהל לבית החולים ע"ש "סורוקה" בעיקר בגב, בברך, בע"ש צווארי ומותני, בגפיים ובכתף ימין. הוא טופל ושוחרר עם הוראות להמשך טיפול ומעקב רפואי. נכות רפואית   2. (א) בתיק זה נתן המומחה 4 חוות דעת כאשר בחוות הדעת הראשונה מיום 2/12/03 קבע המומחה, ד"ר שר לוריא, מומחה בתחום האורתופדיה כי לתובע נכות צמיתה של 5% בגין מיניסקוס בברך שמאל באופן חלקי לפי סעיף 48(2)(ז)(I ) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן: "התוספת לתקנות"). בחוות דעת שניה מיום 14/11/04 שניתנה לאחר שהתובע עבר ארתרוסקופיה ביום 15/1/04 בברך שמאל כי במקום חוות הראשונה תבוא נכות בגין קרע קטן ברצועה הצולבת הקדמית כפי שנמצא בארתרוסקופיה. הוא קבע נכות צמיתה של 5% לפי סעיף 48(2)(ב) חלקי לתוספת לתקנות. המומחה מציין בחוות דעת זו כי הייתה לתובע חבלה בינואר 2002 בשוק ימין ממשחק כדורגל. בתיק חוות דעת שלישית מהמומחה מיום 5/12/04 עם אותה נכות ללא צויון קיומה של חבלה בשוק שמאל מינואר 2002. חוות דעת רביעית היא מיום 28/9/05 לפי החלטת בית המשפט, כב' השופטת שחף, שהורה לבדוק את התובע מחדש. על פי חוות דעת זו מצא המומחה החמרה בברך והוא קבע לו נכות של 10% לפי סעיף 48(2)(ז)(IV ) לתוספת לתקנות. המומחה קבע כי התלונות של התובע בברך שמאל מתייחסות לתאונה נשוא התביעה. כפי שאראה ייחוס התאונה לממצאים שהמומחה מצא בברך שמאל היה שגוי. בפני המומחה עמד תיעוד רפואי כאשר במכתב השחרור של חדר מיון צויין כי התובע נפגע בשתי רגליו. אבל הבדיקה של האורתופד במיון כירורגי מציינת ממצאים של חבלה באמה וברך ימין (בלועזית) ובכתב יד לא כל כך ברור בעברית. המומחה פירט בחוות דעתו הראשונה, בעמ' 2 - 4 , את ההסטוריה הרפואית של התובע. בהקשר לרישומים ממועד התאונה ואילך עולה כי בבדיקה מיום 28/12/00 נעשה מיפוי עצמות ונמצא כי בברך ימין קליטת יתר מוקדית קלה באזור קונדיל פמורלי לטרלי שיתכן והיא משנית לטראומה. ביום 5/6/01 מיפוי לשתי הברכיים חזר תקין. ככל שמדובר בברך שמאל יש רישום מיום 15/10/01 שאין ממצא חריג אך ישנם שינויים ניווניים בקרן האחורית מניסקוס המדיאלי. רישום מהפיזיאותרפיה מיום 26/8/02, על פי הפנייה מד"ר רון הוא כי שנה קודם לכן עבר ת"ד ונפגע בברך שמאל. (ב) במשך כשש שנים של ניהול התיק עמדה בין הצדדים מחלוקת על אחוז הנכות אך לא על הגפה שנפגעה עד לשנת 2008 . בשנת 2008 שלחו באי כוח הנתבעת למומחה שאלות הבהרה ובין היתר שאלו את המומחה אם בטרם מתן חוות דעתו הראשונה הוא התלבט באשר לקשר הסיבתי בין ברך שמאל לתאונה והמומחה השיב בחיוב והפנה לרישומים שלו בחוות הדעת מיום 2/12/03 (חוות הדעת הראשונה). לקראת סוף ההליך המשפטי ביקשו באי כוח הנתבעת לזמן את רופא חדר המיון שכתב את התעודה הרפואית שהיא הנספח למכתב השחרור. בסוף שמיעת הראיות בדיון ביום 28/4/10 העיד הרופא שרשם את תעודת חדר המיון, ד"ר בילנקו ולרי כי הוא רשם את התעודה הרפואית שהיא נספח למכתב שחרור מיום האישפוז ובהתייחס לפגיעה בגפה הוא רשם: "בברך ימין מעל הפיקה שפשוף ROM מלא" (עמ' 34 לפרוטוקול מול שורות 10-11 ). העד העיד מתוך המקור שהובא על ידו לבית המשפט. העד הפנה גם לכך שהכיתוב בלועזית בתחתית התעודה הרפואית האמורה היא שהשפשוף הוא באמה ובברך ימין. לעומת זאת במכתב השחרור כתוב "נחבל בידיו וברגליו". מכתב השחרור לא נכתב על ידי העד.   העד גם העיד כי התובע גם התלונן על כאבי גב ומותן כפי שמופיע באותה תעודה רפואית. לפי התעודה הוא בדק את הגב כולו וגם את שורש כף היד וברך ימין (עמ' 34 לפרוטוקול). העד הבהיר כי בשום מקום בתעודה שהוא רשם ובבדיקה שהוא ערך במיון כירורגי אין התייחסות לברך שמאל. (ג) בסיכומיו טוען בא כוח התובע כי הנתבעת לא חלקה על הברך שנפגעה עד לשלב ההוכחות כאשר המחלוקת עד אז הייתה לגבי אחוז הנכות המגיע תובע . על כן הוא טען להרחבת חזית אסורה. ההחלטה לאפשר לנתבעת לזמן את רופא חדר המיון שרשם את התעודה הרפואית היא של בית המשפט המחוזי שהפך החלטה שקבעה כי הצדדים יסכמו (בר"ע 598/09 , בית המשפט המחוזי בבאר שבע, החלטה של כב' סגן הנשיא השופט ברוך אזולאי). על כן טענה זו נדחית. בא כוח התובע מפנה גם לרישומים הרפואיים הסמוכים לתאונה שבהם חוזרת תלונה על כאבים בברכיים, באיזור הפיקה וביוני 2001 בתעודה הרפואית מצויין כי יש לו כאבים בברך ימין . מאידך בדיקת מיפוי עצמות + SPECT מאותו חודש יצאה תקינה. התלונות על ברך שמאל עולות לראשונה בספטמבר 2001 שאז יש ייחוס לתאונת דרכים. אך באוקטובר 2001 כל מה שנמצא בברך שמאל הוא שינויים ניווניים. התובע ייחס את הכאבים לתאונה נשוא התיק . אבל לפי הרישומים של המומחה מתוך התיעוד הרפואי שהוצג לו התובע היה מעורב בעוד תאונת דרכים ביום 26/4/01 שאז הוא הלין על כאבים בירך ובשכמה ימין וגם היה לו פצע בברך. ביום 3/6/01 מצויין שהתובע מלין הרבה זמן על כאבים בברך ימין ויחד עם זאת הוא היה מעורב באפריל של אותה שנה בת"ד. מעבר לכך ביוני 2000 הוא נפל על הברך תוך כדי משחק כדורגל . התיעוד הרפואי מעיד על הקושי לשייך את תלונות התובע בברכיו דווקא לתאונת הדרכים נשוא תיק זה, דבר שגרר אחריו תקלה קשה . בא כוח התובע טוען כי הוכח כי לתובע נכות בברך שמאל. הסוגיה בפני אינה האם ברך שמאל פגועה או לא אלא האם זה קשור לתאונה נשוא תיק זה. לאחר ששקלתי את כלל הראיות השתכנעתי כי התובע לא הוכיח כי נגרמה לו נכות בגין התאונה. כמו כן אינני סבורה כי יש מקום היום לשלוח את התובע לבדיקת ברך ימין לאור התוצאה של מיפוי עצמות יחד עם SPECT מיוני 2001 שיצאה תקינה.     לפיכך אינני קובעת לתובע נכות רפואית.   3. אובדן כושר השתכרות בעתיד ופנסיה  בהעדר נכות רפואית אינני קובעת לתובע פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות לעתיד או פנסיה.   4. הפסד השתכרות בעבר התובע עותר להכיר בהפסדיו בהקשר לתאונה ולניתוחים שעבר בברך שמאל . לגבי התאונה הוא טוען כי נעדר מעבודתו מהתאונה ועד ליום 31/12/00 דהיינו 36 ימים. שכרו של התובע בחודש אוקטובר 2000 עמד על 4,417.21 ₪ ברוטו. בחודש נובמבר על 5,655.76 ₪ ברוטו. שכרו בספטמבר היה יותר גבוה משכרו בנובמבר ועמד על 6,961.17 ₪ ברוטו ובחודש אוגוסט על 4653.95 ₪ ברוטו. המס השולי שלו עמד על 30%. הטענה להעדרות של 36 ימים נסתרה על ידי אישור המעביד, חברת סלקום כי ההעדרות הייתה של 4 ימים. התובע סיים את עבודתו בסלקום רק בדצמבר 2004. אני פוסקת לתובע בראש נזק זה סך של 707 ₪ . סכום זה ישוערך ליום פסק הדין . 5. הוצאות רפאויות לעתיד  התביעה בראש הנזק נדחית בהעדר נכות.   עזרת זולת בעתיד  התביעה בראש הנזק נדחית בהעדר נכות.   נסיעות לעתיד התביעה בראש הנזק נדחית, בהעדר נכות. הוצאות רפואיות לעבר אני פוסקת לתובע סך של 1,000 ₪ נכון להיום. נסיעות לעבר לא הובאו ראיות, אולם לנוכח טיב הפגיעה אני פוסקת סכום גלובאלי של 1,000 ₪, נכון להיום. עזרת זולת בעבר   התביעה בראש הנזק נדחית כי היא לא הוכחה. נזק לא ממוני אני פוסקת לתובע סך 15,000 ₪. סכום זה משוערך להיום.   6. סוף דבר   (א) הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן:   נזק לא ממוני -15,000₪. הוצאות רפואיות לעבר -1,000 ₪. נסיעות לעבר - 1,000 ₪. הפסד שכר לעבר - 823 ₪. סה"כ: 17,823 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבעת תשלם לתובע את חלק אגרת ביהמ"ש שנשא בו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. (ב) התובע ישא בשכר המומחה שנשאה בו הנתבעת, על פי שומת הוצאות שתגיש הנתבעת לבית המשפט.   זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.   המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.   ניתנה היום, י"ג אדר א תשע"א, 17 פברואר 2011, בהעדר הצדדים. נכות צמיתהנכותמיניסקוס