צו מניעת מפגש עם עורך דין

להלן החלטה בדבר צו מניעת מפגש עם עו"ד: החלטה בפניי ערר התביעה הצבאית נגד החלטת בימ"ש קמא להאריך את מעצרם של המשיבים ואף לקצר את צווי מניעת המפגש שהוצאו בעניינם. התביעה עותרת לביטול קיצור הצווים מאחר שהביקורת השיפוטית על צווי מניעת מפגש מסורה לבג"ץ. סעיפים 78ב ו-78ג לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל - 1970 מסדירים את נושא פגישת חשוד עם עורך-דינו ואף מסמיכים הן את גורמי החקירה המפורטים בצו והן את בית המשפט למנוע פגישה בין חשוד לסנגורו. המדובר בהסדר חקיקתי ממצא שאינו מסמיך את ביהמ"ש, לא בערכאה ראשונה ואף לא בערכאת הערעורים, לקיים ביקורת שיפוטית על ההחלטות שנתקבלו במסגרתו. סמכות הביקורת האמורה נתונה היא, על כן, ישירות לבית המשפט הגבוה לצדק. וכך קבע לאחרונה בימ"ש זה: "כבר בפתח הדברים אומר, כי החלטת ביהמ"ש בעניין מניעת המפגש, הגם שניתנה היא ע"י שופט צבאי, אינה נתונה לביקורת של ביהמ"ש לערעורים, וככל החלטה מנהלית אחרת, לא ניתן לבקרה אלא בביהמ"ש הגבוה לצדק. אמנם, כפי שנמסר לנו, תלויה ועומדת הצעה לתקן את החוק, כך שבימ"ש זה יוכל לבקר הן את ההחלטות המנהליות והן את ההחלטות השיפוטיות הנוגעות למניעת מפגש של עצור עם עורך דינו. יחד עם זאת, ועד אשר יינתן תוקף להצעה זו, לא מצאתי כי אוכל להידרש לעניין זה." (ע"מ איו"ש 1189/06 עג'אג' נ' התוב"ץ) לנוכח האמור, אין לי אלא לקבוע כי החלטת בימ"ש קמא להורות על קיצור צווי מניעת המפגש בעניינם של המשיבים נתקבלה בחוסר סמכות, ועל כן בטלה היא. יחד עם זאת, כשם שהחלטת בימ"ש קמא חסרת כל בסיס חוקי, אף גבולות הביקורת השיפוטית, במסגרת ערר המוגש לפי ס' 78(יב) לצו, מצומצמים הם לעניינים הנוגעים למעצר או לשחרור, וספק בעיניי האם בהגדרה זו כלולה אף שאלת התערבותו של בימ"ש קמא בצו מניעת מפגש. אשר על כן, מעבר לקביעתי האמורה בדבר בטלות קיצור מניעת המפגש, אין לי אלא לדחות את הערר. צוויםצו מניעהעורך דין