לפניי תביעה אשר הוגשה על ידי התובעים כנגד מדינת ישראל (משרד האוצר) לתשלום סך של 100,000 ₪. א. על פי התביעה, רכש התובע ביום 10.6.2008 דירה ברח' צה"ל 15 באריאל תמורת סך של 400,000 ₪ יחד עם ידועתו בציבור גב' X (להלן: "X"). התובעת היא גרושתו של התובע ובמועד הרלבנטי לתביעה היו התובעים בהליכי גירושין. התובעת לא הייתה צד לרכישת הדירה על ידי התובע וX. התובע הצהיר והתחייב למכור את הדירה הקודמת שבבעלותו תוך 24 חודשים והיה אמור להיות מחויב בתשלום מס רכישה בגין רכישת הדירה בשיעור מופחת כאילו הדירה הנרכשת היא דירתו היחידה. יתרת סכום מס הרכישה המוטל על רוכשי דירה שאינה דירה יחידה אמור היה להיות מוקפא עד חלוף 24 חודשים לצורך מכירת הדירה הקודמת. הואיל ותמורת רכישת הדירה החדשה הייתה נמוכה מסכום המינימום המחויב בתשלום מס רכישה ברכישת דירה יחידה, התובע לא היה אמור לשלם כלל מס רכישה וכל סכום מס הרכישה אמור היה להיות מוקפא למשך 24 חודשים כנ"ל. התובע ו/או X לא קיבלו מהנתבעת דרישה כלשהי לתשלום מס רכישה ו/או שומה הקובעת, כי עליהם לשלם מס רכישה בגין רכישת הדירה. לתדהמת התובעים, באוגוסט 2009 הטילה הנתבעת עיקול אצל המעביד על משכורתו של התובע וכן הטילה עיקולים במשרד הרישוי על רכבי התובעים. כמו-כן, הוטל עיקול על חשבון הבנק של התובעים. מבירור שערכו התובעים עלה, כי העיקולים הוטלו בשל חוב מדומה בגין מס רכישה בגין רכישת הדירה. בעקבות פניית התובעים לפקידי הנתבעת הודו האחרונים, כי העיקולים הוטלו בטעות ולאחר מספר ימים הסירו אותם. הודעות על ביטול העיקולים שלחה הנתבעת לתובעת בלבד. רק לאחר מכתב דרישה מב"כ התובעים לביטול העיקול בבנק לאלתר, ביטלה הנתבעת את העיקול. התובעים טוענים, כי הטלת העיקולים על נכסיהם בוצעה בשל רשלנות פקידי הנתבעת בבדיקת הצהרת התובע בגין רכישת הדירה וכי הותרת העיקול על חשבונם של התובעים במשך יותר משישה חודשים ללא צורך מהווה רשלנות רבתי מצד הנתבעת אשר כתוצאה ממנו נפגע שמם הטוב במקום עבודתם ובבנק בו מתנהל חשבונם. א. בכתב הגנתה מכחישה הנתבעת טענות התובעים. לטענתה, אירעה התקלה הואיל והתברר, כי התובע וX מחזיקים בשתי דירות נוספות, כל אחד מהם בדירה נפרדת - עובדה המבטלת את זכותם לפטור הזמני שניתן להם לתשלום מס רכישה למשך 24 חודשים. ביום 22.6.2008 הוצאה הודעת חוב הכוללת שומה לתשלום לכתובת עו"ד המייצג בעסקה ו/או לתובעים, כאשר המועד האחרון לתשלום השומה היה 9.8.2008. בהמשך, נשלחו 4 התראות והודעות על קיומו של החוב בגין עסקת הרכישה לכתובת המגורים המדווחת של הרוכשים- היא הכתובת שבה היה רשום התובע במרשם האוכלוסין עד נובמבר 2009. ב- 11.8.2009, כשנה לאחר המועד האחרון לתשלום ובהיעדר תגובה כלשהי מצד הרוכשים ו/או ב"כ, פעל המשרד על פי הסמכויות הקבועות בפקודת המיסים - גבייה. ביום 17.8.2009 פנה עו"ד יהודה קפלן למשרד הנתבעת בבקשה לתיקון השומה לפי דירה יחידה בנימוק, כי הרוכשים המצויים בהליכי גירושין, עתידים להעביר את הנכסים הרשומים על שם כל אחד מהם לבן הזוג לשעבר אשר לו היו נשואים. בהתאם לפניית ב"כ התובעים ועוד לפני העברת אסמכתאות מתאימות לביסוס טענותיהם, הוסרו העיקולים ביום 18.8.2009. 3 חודשים לאחר מכן, ביום 17.11.2009, פנה ב"כ התובעים למשרד, צירף הסכמי הגירושין והחלטות בתי המשפט המעידות על העברת הנכסים הנוספים של הרוכשים לבעלות בני זוגם שזה עתה התגרשו מהם. מועדי העברת הנכסים היו מאוחרים להטלת העיקולים. בעקבות זאת, תוקנה השומה לפי חישוב דירה יחידה. ביום הטלת העיקולים היו התובעים רשומים כבני זוג נשואים. בהתאם לכך, חלו הליכי הגבייה על שניהם כתא משפחתי אחד. הנתבעת טוענת, כי אין בטענות התובעים כדי להוות פגיעה בשמו הטוב של מי מהם. עוד נטען, כי לא נגרם לתובעים כל נזק ואין תחולה לחוק איסור לשון הרע-התשכ"ה-1965. א. התובעים הגישו כתב תשובה אשר במסגרתו טענו, כי הנתבעת מנסה להסתיר את העובדה, כי מתחילת טיפולה בהצהרת הצדדים על רכישת הדירה, טעו פקידיה ועקב טעות זו נרשמה התובעת כרוכשת של מחצית הדירה במקומה של X. התובעים טוענים, כי הנתבעת מנסה להסתיר, כי במשך כל הטיפול "הרגיל" המשיכו פקידי הנתבעת בעקביות להתייחס לתובעת כרוכשת המחצית השנייה של הדירה. התובעים טוענים, כי לא קיבלו את ההתראות הנטענות על ידי הנתבעת והביעו תמיהה מדוע לא נשלחו ההתראות לכתובת המייצג הרשומה אצל הנתבעת. לאחר שקראתי את כתבי הטענות ועיינתי במסמכים, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 8,000 ₪. הסכום כולל בחובו גם החזר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. אם לא ישולם הסכום תוך 30 ימים מהמצאת פסק הדין, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים. עיקול