פסק דין בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופטת ד' רייך-שפירא), מיום 02/11/06, בת"פ 2057/06 אליו צורף תיק נוסף שהועבר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב (תפ"ח 1172/05) לפיו הושת על המערער עונש של 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי, צו מבחן לשנה וחצי, כן פיצוי למתלוננת בסך 5,400 ₪ וכן התחייבות על סך 3,000 ₪. הערעור מכוון בעיקרו לתקופת המאסר, הארוכה מדי, לטעמו של המערער, והחורגת לטענתו מרמת הפסיקה הנהוגה על ידי בית המשפט במקרים דומים. כנגד המערער הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי אשר ייחס לו, בין היתר, עבירת אינוס כנגד בת זוגו ועבירות אלימות נוספות. כן הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית משפט השלום בו יוחסו לו עבירות של הפרת הוראה חוקית וכן הדחה. במסגרת הסדר טיעון תוקן כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי, הוסרה ממנו עבירת האינוס ומשכך הועבר לבית משפט השלום. הפרשיות נשוא הענין סובבת סביב מערכת היחסים שניהל המערער, יליד 1976, עם בת זוגו -המתלוננת, אשר אף הרתה לו. בכתב האישום אשר הוגש לבית המשפט המחוזי ואשר תוקן כאמור במסגרת הסדר טיעון, נטען כי בחודש ספטמבר 2004, עת בילה המערער עם המתלוננת, ומפאת חשד שעלה בלבו לפיו "נתנה עינה" בזמר המועדון, הפילה ארצה, משך אותה בכוח לתוך סימטה, סטר על פניה והכה אותה באגרופיו. במועד סמוך לכך, אף תקף אותה פעם נוספת וגרם לה לשטף דם בידה השמאלית. כן נטען כי בחודש דצמבר 2004, עקב המערער אחרי המתלוננת עת נסעה ברכב עם גבר זר, פתח את דלת הרכב, סטר לה על פניה, קילל אותה בקללות שהנייר איננו סובלן, היכה אותה, אחז בגרונה ואף איים עליה כי ירצח אותה נפש. עוד נטען בכתב האישום, כי בשלושה אירועים נוספים אשר התרחשו בחודש אוקטובר 2005, איים המערער על המתלוננת, קילל אותה, סטר על פניה, שרט אותה ואף איים כי יפגע בה באם תהין לעוזבו ולחיות עם גבר אחר. עוד מפורט בכתב האישום אירוע אחר, שהתרחש אף הוא בחודש אוקטובר 2005, לפיו עקב המערער אחרי המתלוננת אשר שהתה בחברת ידיד, תפס אותה בידיה, הכניסה בכוח לרכבו והחל בנסיעה. המערער עצר את רכבו, קילל את המתלוננת, סטר על פניה, איים כי ירצח אותה נפש ואף הכניס את ידו בכוח לתחתוניה "על מנת לבדוק אם קיימה יחסי מין עם ידידה". משניסתה המתלוננת לברוח, תפס אותה, הכניסה בשנית לרכבו והמשיך בנסיעה. משהצליחה לברוח רדף אחריה, זרק לעברה אבן, תפסה בשנית, סטר לה שוב והשליכה ארצה. בכתב האישום הנוסף שהוגש כנגד המערער לבית משפט השלום בת"פ 2057/06, לאחר שתוקן בשנית במסגרת הסדר הטיעון, נטען כי בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 29/11/2005 לפיה היה על המערער לשהות במעצר בית מוחלט ולפיה נאסר עליו ליצור כל קשר עם המתלוננת, התקשר המערער פעמים מספר אל המתלוננת וניסה להניא אותה כי תחזור בה מתלונתה כנגדו. המערער אף הגיע פעמים מספר לקרבת ביתה של המתלוננת, פגש בה, שוחח עמה ואף הנחה אותה מה לומר בבית המשפט. במסגרת הסדר טיעון במהלכתו תוקנו כתבי האישום, הודה המערער בעובדות שני כתבי האישום והורשע על פי הודייתו. בית משפט קמא גזר עליו, כאמור, את העונש המפורט ברישא לפסק הדין. המערער טוען כי העונש שהושת עליו כבד יתר על המידה, גם בשים לב לפסיקה הנוהגת ולעונשים המוטלים על ידי בתי המשפט במקרים דומים, וגם בשים לב לנסיבותיו האישיות המיוחדות המתבטאות, בין היתר, בעברו הנקי, בהיותו אב לשני ילדים אשר במזונותיהם הוא נושא ובמצוקה הכלכלית אליה נקלעה משפחתו, אשר לטענתו תמך בה קודם למאסרו. עוד מבקשת באת כוח המערער ליתן משקל לחרטתו הכנה של המערער ולטענתו לפיה נובעים מעשי העבירה ממערכת יחסים חריגה בינו לבין המתלוננת אשר גרמה לו ללחצים רגשיים בגינם איבד שליטה על מעשיו. עוד טוען המערער, כי התביעה לא הביאה כלל ראיות לענין העונש ולמעשה הסתפקה בעתירה למתן עונש מאסר בפועל שירוצה מאחורי סורג ובריח, להבדיל מעונש המרוצה בעבודות שירות. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בכתבי האישום, בהכרעת הדין ובגזר הדין, כמו גם בפסיקה אשר הוגשה לנו מטעם שני הצדדים, זו לקולא וזו לחומרא, נחה דעתנו כי לא נפלה כל שגגה מבית משפט קמא וכי דין הערעור להידחות. אין מדובר בכשל חד פעמי בו הכה המערער את בת זוגו, כי אם בהתנהגות תוקפנית אובססיבית, שנבעה מיחסי אהבה/קנאה חולנית, שהשתרעה על פני תקופה ארוכה. שורת מעשי האלימות בהן נקט המערער כלפי המתלוננת הינה ארוכה וחמורה. במהלך השנים 2004-2005, במספר הזדמנויות, אכן סטר המערער למתלוננת, פצע אותה, הפילה ארצה, בעט בה, הכניסה לרכבו בניגוד לרצונה, כלא אותה, איים עליה, הטריד אותה ואף הדיח אותה בניסיונו לשכנעה לחזור בה מלהעיד נגדו, כל זאת בהפרת צו שיפוטי. לעבירות החמורות של התקיפה והאיומים הצטרפו גם עבירות נוספות שעניינן, כאמור, הפרת הוראה חוקית והדחה, דבר המוכיח שעבירותיו של המערער בוצעו לא רק על רקע יחסיו עם המתלוננת, אלא גם בשל אי מוראו מן הדין. בתי המשפט חזרו ופסקו כי יש להחמיר בעבירות אלימות כנגד בני זוג כדי להרתיע אחרים וכדי להמחיש את חומרת המעשים ואת הענישה בצדם. במקרה דנן יש ליתן משקל מיוחד ליחסו האובססיבי של המערער למתלוננת, לרצון לשלוט בה ולא להתיר לה להתנתק ממנו. לא זו בלבד שהמערער תקף את המתלוננת פעמים לא מעטות בצורה ברוטלית, אלא שאף איים על חייה במידה ולא תחזור בה מרצונה להיפרד ממנו. לא מצאנו בטיעונים שהעלתה בפנינו הסניגורית, כמו גם בנסיבותיו האישיות של המערער, דבר מה שיש בו כדי להביא להתערבות ערכאת הערעור בגזר הדין על דרך הקלה בעונש. בית משפט קמא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים וגזר את העונש שאמור היה לגזור בהתאם לחומרת המעשים ובהתאם לעבירות בהן הורשע המערער. אי לכך, אנו דוחים את הערעור. משפט פליליעבירות מיןמאסרערעור