1. לפנינו תביעתה של דיגה חביבה (להלן: "התובעת") להורות לנעמ"ת (להלן גם: "הנתבעת") למסור לה טופס 161 כדי לשחרר כספים המופקדים בקופת הגמל אייפקס בחשבון פיצויי פיטורים על שם התובעת. 2. התובעת, ילידת 1934, טוענת בכתב התביעה כי הינה גמלאית וכי עבדה בשנות ה- 60 וה- 70 במוסד לתינוקות שניתנו לאימוץ. המוסד היה שייך ל"ארגון אמהות עובדות" שהפך מאוחר יותר ל"נעמ"ת". בסוף שנת 1973 נסגר המוסד, התובעת קיבלה פיצויי פיטורים וסכום קטן הופרש לקופת גמל. סכום זה מבקשת התובעת למשוך. 3. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות והיעדר נתונים בכתב התביעה. התובעת סיימה לעבוד ב- 1973 ודהיינו מעל 36 שנה לפני הגשת התביעה. כמו-כן חסרים בכתב התביעה נתונים הכרחיים לגבי תקופת עבודתה של התובעת, תלושי שכר ונתונים על גמר חשבון והכספים ששולמו/שוחררו לתובעת עם סיום עבודתה. 4. בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת כהן הגיעו הצדדים להסכמה לפיה אייפקס חברה לניהול קופות גמל בע"מ (להלן: "אייפקס") תצורף כנתבעת נוספת בתיק. 5. יש לציין כי בטרם צורפה אייפקס כנתבעת נוספת הגישה אייפקס בקשה לטען ביניים, אולם אייפקס ויתרה על הבקשה לאור צירופה והודיעה כי היא תכבד כל החלטה של בית הדין וביקשה פטור מהתייצבות. 6. ביום 7.3.11 התקיימו ראיות הן לעניין ההתיישנות והן לגופו של עניין. 7. התובעת העידה כי היא בת 78 ופרשה לפנסיה בשנת 1994 כאשר היתה בת 60. במוסד מושא הפקדות כספי הפיצויים עבדה התובעת מ- 1956 ועד 1960 ואז יצאה לחופשת לידה לאחריה חזרה לעבוד עד סוף שנת 1973. התובעת העידה כי אין לה מכתב פיטורים וכי לא קיבלה תלושי שכר. בסיום העבודה קיבלה התובעת פיצויי פיטורים. התובעת נדרשה להסביר את טענתה שבסיום העבודה הופרש סכום קטן לקופת גמל והבהירה כי זה הסכום שהורידו כל חודש כל השנים. התובעת לא ביקשה לשחרר את הכסף כשסיימה את העבודה וכשהפכה לגמלאית, בעלה טיפל בכך. לדברי התובעת בעלה טיפל גם במשיכת כספים מקופת הגמל והיא אינה זוכרת. 8. טענות התובעת - א. מדובר בפיקדון של התובעת והכסף הוא שלה. ב. הכסף הופקד עבור התובעת בסוף העבודה ולא מדי חודש. ג. העובדה שנעמ"ת לא משכה את הכסף על אף הנוהג הקבוע למשיכת הכספים עד 2005 מלמדת כי מדובר בכספי התובעת. ד. יש לדחות את טענת ההתיישנות. כשהתובעת הגיעה לגיל 60 הגיעו מכתבים על הכספים המופקדים והתובעת לא ויתרה עליהם, אלא שאייפקס (ולפני כן יובלים) טענה כי השחרור מותנה במכתב שחרור מנעמ"ת. 9. טענות הנתבעת - א. תביעות דומות נדחו על הסף מחמת התיישנות. ב. על פי הפסיקה עד שנת 1993 הפרשות נעמ"ת בשיעור 2.333% שייכים לנעמ"ת. התובעת סיימה לעבוד לפני 1993. ג. נעמ"ת היתה נוהגת למשוך את כספי השלמת פיצויי הפיטורים עד שנת 2005. בשנת 2005 שונו הכללים ונחסמה אפשרות למשיכת הכספים ללא הכרעה שיפוטית. ד. הכספים המופקדים באייפקס הם כספי השלמת פיצויי פיטורים של 2.333% ואין כספים אחרים. ה. התובעת לא מופיעה ברשימת העובדים שכספים בגינם הועברו מקג"מ לאייפקס. ו. התובעת מופיעה כמי שהופרשו עבורה כספים מ- 3/62 ועד 4/74 והתובעת משכה את הכספים ב- 1/75. 10. לאחר שבחנו את הראיות ואת טענות הצדדים, לרבות השלמות הטיעונים מטעם התובעת ומטעם הנתבעת, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות ואף לגופו של עניין. השתכנענו כי ככל שנעמ"ת הפרישה בגין התובעת כספי פיצויים אשר הועברו לאייפקס, הרי שמדובר בכספי השלמת פיצויי פיטורים של 2.333%. קביעה זו הינה מסויגת ככל שהיא מתייחסת לכספים בגין עבודתה בנעמ"ת, שכן על פי אישור של אייפקס אשר צורף על ידי התובעת מדובר בתקופת ותק המתחילה ב- 1.1.74 ודהיינו לאחר סיום העבודה. יחד עם זאת, לטובת התובעת אנו מוכנים להניח כי מדובר בכספים אשר הופרשו בגין עבודתה במוסד אשר הפך לנעמ"ת, אלא שכאמור שוכנענו כי מדובר בכספי השלמת פיצויי פיטורים. טענתה הסתמית של התובעת כי מדובר בהפקדה חד פעמית לאחר הפסקת העבודה סותרת את עדותה ואף לא הוכחה. התובעת אשר ישנה על זכויותיה במשך מעל 36 שנים גרמה לנזק ראייתי לא רק לנתבעת (כפי שיפורט בהמשך) אלא אף לה עצמה, משכשלה להוכיח את מהות ההפרשות. 11. משמדובר בכספי השלמת פיצויי פיטורים הרי שהעילה לשחרורם קמה לתובעת במועד סיום עבודתה ובכל מקרה בטרם חלוף תקופת ההתיישנות על פי דין, היינו 7 שנים מעת סיום עבודתה. (תיק 3855-06-10 אדלין קריין נ' נעמ"ת תנועת נשים עובדות ומתנדבות, להלן: "פסק-דין קריין"). גם אם נאמר כי העילה קמה עם פרישת התובעת לפנסיה ודהיינו בשנת 1994, גם אז חלפה תקופת ההתיישנות. התובעת העידה כי לפחות משנת 1994 טיפל בעלה במשיכת הכסף, כך שהתובעת היתה מודעת להפקדות אלה. 12. אין בדיווח אייפקס ממרץ 2010 אשר צורף לכתב התביעה כדי להקים עילה חדשה או להאריך את תקופת ההתיישנות. 13. אין גם לקבל את טענות התובעת כי מדובר בכספי פיקדון של התובעת ולפיכך לא חלה התיישנות. טענה זו נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה: "הואיל ומלכתחילה היו כספי ההשלמה, כספי המעביד, על אף שנרשמו על שם העובד - לא מדובר ב"פיקדון" כי אם בסכום השמור למקרה שיתקיימו בעובד נסיבות אשר יצדיקו את העברתו לידיו. על-כן, לא חלה בעניין זה "הלכת וויליאמס", אותה הזכיר ב"כ התובע בטיעוניו לפנינו". (עס (חי) 2980-08 צבי יוגב כיורש של המנוחה יעל ידביגה וינשטיין ז"ל נ' נעמ"ת תנועת נשים עובדות המחלקה למשאבי אנוש (1996) בע"מ מיום 8.3.10). 14. במקרה שלפנינו מצורף להתיישנות מימד נוסף של היזק ראייתי שכן "עקב חלוף השנים חסרים נתונים עובדתיים הכרחיים לצורך הכרעה, כגון: מכתב פיטורים, נתונים על גובה שכרה של התובעת, נתונים על נסיבות סיום ההעסקה ונתונים על גמר חשבון והכספים אשר שולמו לתובעת עם סיום עבודתה". (להלן פסק-דין קריין). 15. גם לגופו של עניין דין התביעה להידחות. העובדה כי כספי השלמת פיצויי פיטורים של 2.333% שייכים עד שנת 1993 למעסיק הוכרעה כבר. (עב' 2679/08 מסעודי חזן נ' נעמ"ת מחוז השפלה ואח' וכן פסק דין קריין). עד 1993 חל הצו מיום 19.10.64 בו אישר שר העבודה כי תשלומי מוסד של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל עבור עובדיו לקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ יבואו במקום פיצויי פיטורים לעובדים. ביום 1.12.93 פרסם השר צו נוסף לפיו תשלומי המוסד בעד עובדיו לקג"מ עבור פנסיה מקיפה עבור תקופת העבודה מיום 1.11.93 ואילך יבואו במקום 72% מפיצויי הפיטורים. אם הופרשו עבור העובד 2.333% נוספים מהשכר, יבואו כל תשלומיו במקום מלוא פיצויי הפיטורים. תביעת התובעת לקבלת הפרשות בסך 2.333% יסודה בהוראת הצו מ- 1993, אלא שבמועד בו סיימה את עבודתה חל הצו מ- 1964 לפיו רשאית היתה המעסיקה לפטור עצמה מחובת תשלום פיצויי פיטורים באמצעות הפרשה בשיעור של 12% משכר העובדת לקופת גמל. ההוראה שקבעה כי גם הכספים בשיעור של 2.333% יועברו לעובד באה לעולם שנים רבות לאחר שהתובעת סיימה לעבוד ולכן אינה חלה עליה. יחסי העבודה הסתיימו בשנת 1973 ולפיכך הכספים בשיעור 2.333% שהופרשו לשם השלמת פיצויי פיטורים הם בבעלות הנתבעת ולתובעת אין זכות בהם. 16. אשר על כן התביעה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"א, 28 אפריל 2011, בהעדר הצדדים. נ.צ.ע. מר רפי גמליאל חנה טרכטינגוט, שופטת מסמכיםטופס 161שחרור כספיםקופות גמל