סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה - מעצר

החלטה נגד המשיב, רווק בן 20, תושב בית צפפה, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים בגין 5 עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(ד) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "החוק") והיזק בנדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק, וכן פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(1) לחוק. המאשימה מבקשת את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. על פי עובדות כתב האישום, החל מיום 24.4.06 עד יום 8.5.06 יידה הנאשם 5 פעמים אבנים לעבר אוטובוס ורכב פרטי, אשר אלה נסעו על כביש המוביל לגילה, ברחוב שבתאי הנגבי. 4 פעמים פגעו האבנים ברכבים שנסעו. פעם אחת נופץ חלון נוסעים באוטובוס; פעם נפגע חלון של דלת הזזה ברכב פרטי וניפץ אותו; פעם פגע אבן בחלק האחורי של האוטובוס וגרם סדק; פעם פגעה אבן בחלון דלת אמצעית וניפצה אותו ופעם אחת, לאחר שפגעה אבן בחלון נוסעים, נפצעה אחת מהנוסעים באוטובוס מרסיסי זכוכית. לטענת המאשימה, העבירות המיוחסות למשיב מקימות יסוד סביר לחשש לסיכון ביטחון הציבור או אדם או ביטחון המדינה ולכן קיימת עילה למעצרו על פי סעיף 21(א)(ג)(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996. לסברת המאשימה, נסיבות העבירות שנעברו מבססות את המסקנה כי אין תחליף למעצרו של המשיב. אין חילוקי דעות בין הצדדים באשר לראיות לכאורה. לטענת בא כוח המשיב, המדובר במעין מחאה לא מוצדקת שביצע המשיב ואולם נראה כי לא התכוון לפגוע באנשים. תסקיר מעצר בעניינו של המשיב מלמדנו, כי שירות המבחן סבור כי מדובר באדם נורמטיבי ביסודו, אשר סיים את לימודיו התיכוניים ולאחר מכן השתלב בעבודה כעוזר לטכנאי שיניים. לאחרונה נרשם ללימודים טכנאות מחשבי, שילם את שכר הלימוד ואמור היה להתחיל בלימודיו. שירות המבחן סבור, כי חווית המעצר נתפסה אצל המשיב כחוויה משברית ומזעזעת והוא סבור כי ניתן להפיג את מסוכנותו על ידי שחרורו בתנאים מגבילים של מעצר בית חלקי בבית הוריו לשעות הלילה, כאשר האב יערוב לשחרורו. שירות המבחן התרשם כי דמות האב היא דמות משפיעה ומעורבת בחיי המשיב והמסגרת תאפשר פיקוח. ביקשתי משירות המבחן השלמת תסקיר באשר לאפשרות של שהייה במקום מרוחק מביתו וממקום ביצוע העבירות, ואכן קיבלתי תסקיר משלים לפיו ממליץ שירות המבחן על שחרור המשיב לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית בבית לוטפי סביח אבו אחמד בשפרעם. שירות המבחן התרשם כי מדובר באנשים נורמטיביים, המנהלים חיים תקינים ומוכנים, לאור היכרותם עם משפחת המשיב ובעיקר עם סבו של המשיב, לפקח על המשיב תוך גילוי הבנה ואחיות לתפקידם. אציין, כי לשירות המבחן היתה התרשמות טובה ממהלך חייו החיובי והתקין של המשיב. בא כוח המאשימה מתנגד לשחרור המשיב לחלופת מעצר. לטענתם, מדובר באדם שביצע 5 מעשים באינטנסיביות והתוצאות היו פגיעות ברכוש ופציעת נוסע. המשיב ביקש לנקום ולכן ביצע מעשיו ומכאן שהוא מסוכן. עיינתי בהודעה שמסר המשיב. מההודעה עולה, כי על רקע תנועה מגונה שעשה לעברו צעיר יהודי, החליט המשיב לנקום על ידי יידוי אבנים. בסוף הודעתו אומר המשיב, כי לא יזרוק עוד אבנים וכי פעל בטעות. אכן, מעשיו של המשיב עם חמורים ומלמדים על מסוכנות. יחד עם זאת, נראה כי בחלופה המוצעת, מעצר בית בשפרעם, יש כדי לנטרל את המסוכנות. נראה, כי יידוי האבנים של המשיב נעשה באזור מגוריו, מקום בו נוסע קו 31, שם העליב אותו הצעיר היהודי ובעקבות עלבון זה החליט המשיב ליידות אבנים על אוטובוסים. נראה גם, כי המשיב הבין את חומרת מעשיו, ומכל מקום בבית קרוביו ישהה במעצר בית. אמנם משפחת לוטפי לא התייצבה לפני, אולם לשם כך נעשה תסקיר שירות המבחן הבודק את החלופה המוצעת ומתייחס אליה. אשר על כן, אני מורה על שחרורו של המשיב למעצר בית בבית לוטפי סביח אבו אחמד בשפרעם. מר לוטפי יחתום על ערבות בסך 25,000 ש"ח להבטחת תנאי שחרור המשיב וגם ימסור את כתובתו המדויקת, מספר הטלפון בביתו ומספר מכשיר הסלולארי, אם יש בידו כזה. ניתן לחתום בפני קצין משטרה. גם המשיב יחתום על ערבות בסך 25,000 ש"ח להבטחת תנאי השחרור ויפקיד 5,000 ש"ח במזומן כערובה. מעצרמשפט תעבורהסיכון חיי אדם בנתיב תחבורהתחבורה