הכרעת דין בעובדות כתב האישום נטען, כי בתאריך 23/1/01, בהיותו בבניין, ברח' אח"י דקר 28, בתל אביב, ניסה הנאשם להתפרץ לשתי דירות מגורים, באמצעות מפתח, כשבאותה עת חבש הנאשם כובע. המכונה "קפוצ'ון", על ראשו, כדי להסתיר את זהותו ועל מנת לסייע לו בביצוע ההתפרצות. בגין כך, מיוחדות לנאשם עבירות על פי סעיף 406 (ב) + 34 ד' + 25 ו -410 (4) לחוק העונשין. הנאשם מכחיש את המיוחס לו, כשלטענתו לא ניסה לפרוץ לדירה כלשהי, הגם ששהה בבניין, שבו מתגוררת גם אמו, ונקש על דלתה של המתלוננת, לצורך בירור כלשהו. את חבישת הכובע תרץ בקור, ששרר באותה עת. מעדות המתלוננת עולה, כי במועד האמור, שמעה מאן דהוא, שזהותו התבררה לה, לאחר מכן, כזהות הנאשם, נוקש על דלת דירתה, שבקומה הראשונה בבנין. משהציצה דרך העינית שבדלת, הבחינה בנאשם, שעל ראשו "קפוצ'ון", כשלאחר מכן ניסה לפתוח את מנעול דלת דירתה, בעזרת מפתח. משלא עלה בידו, פנה לדלת של דירה נוספת, של שכנתה, וחזר על אותו דפוס פעולה, של נקישה על הדלת, וניסיון נוסף, שנכשל, לפותחה בעזרת מפתח, שננעץ במנעול. לאחר כל זאת, יצא מהבניין, שאז הסיר את ה"קפוצ'ון" מעל לראשו. המתלוננת הוסיפה, לעניין הנאשם כי הינו מוכר לה מזה כ - 20 שנים, ממגוריהם המשותפים באותה שכונה, וכי לא שאלה לזהותו, משהופיע ליד דלת דירתה, כשלעניין זה הבהירה: "לא שאלתי מי בדלת כי לא היתה סיבה לכך. גם כשהוא עמד ליד הדלת, זיהיתי אותו" (עמ' 4 לפרוטוקול). כן ציינה, כי אכן היה מדובר: "ביום קריר" (עמ' 5 לפרוטוקול). הנאשם טען בעדותו, בחקירה ראשית, כי הגיע לדירתה של המתלוננת, שאותה הכיר גם משעבד עימה בבית החולים "איכילוב", במשך כ - 7 שנים, ושעבדה במועד הארוע במכון "מור", שבו היה אמור לעבור בדיקות הנוגעות לגמילתו מסמים כדי: "לבקש ממנה אם היא יכולה לזרז לי את הבדיקות" (עמ' 5, ישיבת יום 1/11/05, שורה 7). אלא שגירסה זו, אינה עולה בקנה אחד עם האמור בחקירתו במשטרה, שם טען: "היא עובדת במכון מור בבדיקות בכל הבדיקות, וניסיתי להתייעץ איתה בכמה דברים בקשר לבדיקות כלליות, לבדוק לעשות כמה עולה בדיקה מסוימת" (ראה ת/1, עמ' 1, שורות 8 - 11). עוד טען הנאשם, בחקירתו הנגדית, כי לא היה נתון תחת השפעת סם מסוכן, בעת שהגיע לדירתה של המתלוננת, אלא בהמשך חקירתו הנגדית אישר , כי עשה עובר לכך, שימוש בסם מסוכן (עמ' 6, שורה 16), כשלטענתו היה מפוכח וצלול דיו, אחרי נטילת הסם, בסמוך לארוע. עוד אישר הנאשם, כי נקש על דלתה של המתלוננת, כפי שטענה, אך הכחיש כאמור, כל ניסיון לפרוץ לדירתה או לדירה נוספת, כנטען כנגדו. כן טען, כי חבש את אותו כובע, עקב הקור ששרר, באותה עת, בעיצומו של חורף. לא זו בלבד, שהגירסה שהעלה הנאשם באשר לעילת ביקורו המפתיע, אצל המתלוננת, בשעת בוקר, נמצאת נסתרת, נוכח האמור בגירסתו במשטרה (ת/1), אלא שבנוסף העלה גירסה נוספת, שנועדה להבהיר פישרו של ביקור זה, דווקא, בשעת בוקר, בבית המתלוננת. משטען, בחקירתו הנגדית, כי למד לדעת מהמתלוננת, כשנסע עימה באקראי באוטובוס, מספר חודשים, טרם הביקור האמור, כי הינה עובדת במכון הרפואי, בשעות אחר הצהריים, ולכן פנה לביקור בבוקרו של יום. טענה זו נמצאת בעיני, כמי שהומצאה על אתר, מפי הנאשם, וכל כולה נועדה לתרץ את הגעתו הפתאומית לדירתה של המתלוננת, תוך העלאת גירסה סותרת, כאמור, בנוגע לתכליתו הגעתו. הנאשם אף לא ידע להבהיר על שום מה לא המשיך, בדרכו, לבקר את אימו, לאחר שהושב ריקם, כטענתו, שגם זו היתה תכלית ביקורו בבניין, כעולה מפיו, אלא עזב את המקום, לאחר שלא נענה. מדובר בגירסה, כפי שיצאה מפי הנאשם, שמרובים בה הבקיעים והסתירות, ואין בה כדי לעורר אמון. מנגד, עדותה היחידה של המתלוננת ראויה למלוא האמון, כאשר עלה בעליל מפיה, כי הנאשם, שהיה שרוי תחת השפעת סמים, שנטל, כמסתבר, בתכוף לביקור, ביקש להיכנס לדירתה ולדירת שכנתה, ללא כל היתר, והטענה שהעלה הנאשם, בדבר בירור כלשהו שביקש לערוך עימה, ששימש כעילה לביקור, נמצאת על פניה כמשוללת יסוד וסבירות. עולה בעליל מעדות המתלוננת, כי הגעתו, של הנאשם לבניין נועדה, מלכתחילה, להתפרצות לדירות, ולא נגעה כלל לביקור, כפי שטען, שנועד להערך גם בבית אימו, המתגוררת בבניין, ביקור שכלל לא התבצע, לאחר שנכשל בניסיונו להיכנס לדירות. עם זאת, מצאתי לנכון, נוכח הראיות שהובאו, להנות את הנאשם מן הספק, באשר לנטען נגדו, לפיו חבישת הכובע, נועדה לסייע במימוש ההתפרצות, וזאת משלא ניתן לשלול לחלוטין את טענת הנאשם, למרות החשד הכבד הקיים כנגדו, כי תכלית חבישת הכובע, לראשו, בעת הארוע, בנסיבות שלעיל, היתה ונועדה שלא למטרת התפרצות והיא טפלה לארוע (ראה י. קדמי, על הדין בפלילים, חלק 2, עמ' 380), הגם שעלה בעליל, כי שהותו במקום, לא היתה למטרה תמימה, כפי שנטען מפיו. בסיכומם של דברים, משהוכחו העובדות הנוגעות לניסיון ההתפרצות לדירות, כאמור, באמצעות מפתח, ומשהוכח בנוסף, נוכח טיב ואופי התנהגותו של הנאשם, ומתוך הסבריו שנמצאו כוזבים, היסוד הנפשי בעבירה, דהיינו, כי מדובר במעשים שתכליתם וכוונתם הינה אחת, לאמור, ניסיון לביצוע גניבה מתוך הדירות (ראה י. קדמי, על הדין בפלילים, חלק 2, עמ' 374), מורשע הנאשם בעבירה על ניסיון להתפרצות לדירות מגורים, על פי סעיף 406 (ב) ו-25 לחוק העונשין. הנאשם יזוכה כאמור, מחמת הספק, מעבירה על פי סעיף 410 (4) לחוק העונשין. פריצהמקרקעין