בפני בקשת התובעים בהליך העיקרי להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם אבו קאעוד מיום 11.9.2010 (להלן: ההחלטה). בהחלטה ביטל כב' הרשם פסק דין שניתן על ידו כנגד המשיבים במעמד צד אחד. תמצית העובדות הצריכות לעניין הן אלה: [א] ביום 13.9.2010 הגישו התובעים תביעה לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתם אצל הנתבעים וסיומה. [ב] ביום 23.12.2010 עתרו התובעים בבקשה למתן פסק דין כנגד הנתבעים בהעדר הגנה. [ג] ביום 26.1.2010 הורה כב' הרשם לנתבעים להגיש כתב הגנה בתוך 15 ימים וזאת לאחר ששקל את עמדות הצדדים. משלא מילאו אחר הנחייתו ניתן ביום 17.3.2011 פסק דין כנגד הנתבעים במעמד צד אחד ועל יסוד כתב התביעה בלבד. [ד] בקשה דחופה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 10.4.2011. דיון בבקשה, במעמד הצדדים, נשמע ביום 6.9.2011. [ה] ההחלטה בבקשה ניתנה ביום 11.9.2011 ובמסגרתה הורה כב' הרשם על ביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד בכפוף לתשלום הוצאות לתובעים בסך 3,500 ₪ וזאת כתנאי לביטול פסק הדין. למסקנתו בדבר ביטול פסק הדין הגיע הרשם לאחר שסקר את ההלכה הפסוקה הנוגעת לעניין, יישם אותה על עובדות המקרה ובא לכלל מסקנה כי לנתבעים טענות הגנה ענייניות שמן הראוי שיבוררו לגופן. כעולה מרישומי בית הדין ההחלטה שוגרה לתובעים בפקסימיליה ביום 13.9.2011 ונקלטה בהצלחה. ביום 2.10.2011 התקבלה בבית הדין הודעת הנתבעים בדבר תשלום ההוצאות לתובעים. או אז ובו ביום ניתנה על ידי הרשם החלטה משלימה ובמסגרתה נקבע כי פסק הדין מבוטל וכי על הנתבעים להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים. [ו] ביום 4.10.2011 הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשם מיום 11.9.2011. טענות הצדדים במסגרת הבקשה, קצרת המילין, טוענים התובעים כי מן הראוי להאריך את המועד להגשת הערעור נוכח העובדה שמאז מתן פסק הדין נתקלו באי כוחם בקשיים ליצור עמם קשר ולהחליט על צעדיהם הבאים. התובעים מציינים כי הם מיוצגים 'פרו בונו' באמצעות המחלקה המשפטית של 'עמותת ידיד' הפועלת להעצמת אוכלוסיות מוחלשות ולסיוע ליחידים במצוקה במימוש זכויותיהם החברתיות. אטעים כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר. תגובת הנתבעים לבקשה התבקשה והתקבלה ולפיה הם מתנגדים לה. לטעמם המועד להגשת ערעור על החלטת הרשם מיום 11.9.2011 חלף ומשכך על התובעים להצביע על טעם מיוחד להארכתו. הטעמים אותם מונים התובעים אינם עולים כדי טעם מיוחד כמשמעו בהלכה הפסוקה. מכל מקום גם אם יוארך המועד הרי שסיכויי הערעור לגופם נמוכים. בית הדין אפשר לתובעים להשיב לתגובת הנתבעים תוך שקבע כי אם עומדים הם על הבקשה עליהם לתמוך אותה בתצהיר ערוך כדין. בהמשך אף נעתרתי לבקשתם להאריך את המועד להגשת התשובה עד לאחר פגרת הסוכות, נוכח חופשה מרוכזת בעמותת ידיד במהלך חול המועד סוכות. התשובה הוגשה במועדה ובמסגרתה נטען, בין היתר, כי הנתבעים פנו במהלך ההליך פעמיים לתובעים בבקשות להארכת מועד ונענו בחיוב. נסיונות באי כוח התובעים להתקשר עם התובע מס' 1 - גסאן עביד - נתקלו בקושי נוכח החלפת טלפון סלולרי ואילו התובע 2, על אף שהחליט עקרונית לערער, ביקש להמתין ולהיוועץ בתובע 1. כן נטען כי החלטת הרשם מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית הנוגעת לביטול פסק דין מקום בו צדדים מיוצגים נוקטים סחבת וזלזול בהחלטות בית הדין. כן נטען כי הנתבעים מנצלים לרעה את הליכי המשפט במטרה לגרום לתובעים לוותר על זכויות מכוח חקיקת המגן וכי לגופו של עניין נעדרים הם הגנה. דיון והכרעה בהתאם לתקנה 77 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 ערעור על ההחלטה אחרת של רשם צריך שיוגש לבית הדין האזורי, תוך שבעה ימים מיום מתן ההחלטה אם ניתנה בפני המערער, או מהיום שבו הודעה לו ההחלטה אם ניתנה שלא בפניו. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה מוסמך בית הדין להאריך את המועד להגשת בקשה כאמור "מטעמים מיוחדים שיירשמו". כידוע, "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא (ראה: עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005). עם זאת, ברור הוא ש"המבקש להראות טעם מיוחד לצידוק האיחור חייב לפחות לפרש את המועדים של האירועים הרלבנטיים ואינו יכול לצפות לכך שעל פי טענה כללית וסתומה... ישיג הארכת מועד" (ראה: זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 7, סעיף 689). התובעים אינם מציינים את המועד המדויק בו למדו על החלטת הרשם אולם הדעת נותנת שהיה זה ביום שיגור ההחלטה ולכל המאוחר למחרת. אשר על כן היה על התובעים להגיש את הערעור לכל המאוחר ביום 21.9.2011. כמבואר לעיל הבקשה דנא הוגשה אך ביום 4.10.2011. שני טעמים מרכזיים ביסוד בקשת התובעים. האחד, עניינו הקושי בתקשורת בין התובעים לבאי כוחם ובפרט התובע 1 אשר נותק הקשר עמו זמנית בשל הפסקת פעולת הטלפון הסלולרי שלו. דא עקא שעל פי הפסיקה מערכת היחסים בין מבקש לבין בא כוחו, לרבות תקלות במערכת יחסים זו, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד [עא"ח 3/99 פרומקין ולדימיר נ' ב.נ.ל. סחר בינלאומי ונכסים בע"מ, פד"ע לד 271]. מובן שהטעם שהציג התובע 2, רצונו להיוועץ בתובע 1, אינו בא בגדר 'טעם מיוחד' ולו בקירוב. זאת ועוד. הצדדים יכלו לצפות כי החלטת הרשם תנתן בסמוך למועד הדיון במעמד הצדדים ומשידעו כי ערעור על החלטת רשם יש להגיש בתוך 7 ימים היה עליהם להערך בהתאם. למצער, על התובעים היה להגיש את הבקשה להארכת המועד להגשת הערעור בתוך המועד הקבוע בתקנות. לא למותר לציין כי העובדה שהתובעים מיוצגים 'פרו בונו' על ידי עמותה, חשובה ככל שתהא, אין בה כדי לפתור אותם מסדרי הדין. השני, הוא הטענה כי אין לחסום דרכם של התובעים מהגשת ערעור, שכן המדובר בשאלה עקרונית הראויה להתברר. צודקים התובעים בטענה כי את סיכויי הערעור אכן יש להביא בחשבון בהליך של הארכת מועד ובמקרים המתאימים חשיבות סיכויי הערעור עשויה אף להכתיב את התוצאה. אלא שסבורני, שלא כדעת התובעים, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, וכי ההליך אינו מגלה שאלה עקרונית כלל ועיקר. הלכה מושרשת היא כי לעולם יעדיף בית הדין בירור מחלוקות לגופו של עניין על פני מתן פסקי דין על יסוד טעוני צד אחד בלבד. לכאורה מאזנת החלטת הרשם כראוי בין השיקולים הצריכים לעניין ובפרט משמצא הרשם להכפיף את ביטול פסק הדין בתשלום בפועל של הוצאות גבוהות באופן יחסי. רחל בר"ג הירשברג סוף דבר - על יסוד כל האמור הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת כב' הרשם אבו קעאוד מיום 11.9.2011 נדחית. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים בסך 1,000 ₪. לא ישולמו ההוצאות בתוך 30 ימים מיום שתומצא לתובעים ההחלטה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן החלטה זו ועד למועד התשלום המלא בפועל. ניתנה היום, ב' חשון תשע"ב, 30 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים. זכויות עובדים