פסק דין 1. בית משפט השלום בצפת הרשיע את המערער לאחר שהודה בכתב אישום מתוקן בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. בעקבות הודאתו, נדון המערער למאסר בפועל למשך 90 ימים, בניכוי ימי מעצרו, ולמאסר על תנאי 6 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירה של איומים. 2. המערער משיג בפנינו על חומרת גזר הדין ומבקש להקל בעונשו. לטענתו, העונש שנגזר עליו חמור בכל קנה מידה, הגם שלא ניתנה לו הזדמנות לריצוי העונש בדרך של עבודות שירות. המערער מדגיש בנימוקי הערעור, כי דרכו אינה דרך של אלימות או איומים, כי הינו בעל נתונים חיוביים והוא עובד לפרנסתו ופרנסת משפחתו ומטפל בהוריו הקשישים. לטענת המערער, בית משפט קמא לא התחשב בנסיבות העניין המיוחדות למערער ולא התחשב בהודאתו בהזדמנות הראשונה. ב"כ המערער עמד הן בהודעת הערעור והן בטיעוניו בפנינו על נסיבותיו האישיות של המערער, שהינו בן 38 נשוי ואב לשלושה, הדואג לצורכי הוריו הקשישים ולצורכי ילדיו החיים בחו"ל עם אמם. עוד נטען, כי אמנם המערער ריצה בעבר עונשי מאסר על עבירות סמים, אך אין לחובתו עבר פלילי בעבירות אלימות או איומים. ב"כ המערער הדגיש בטיעוניו, כי המערער הודה והביע חרטה על מעשיו ולאחר שריצה את מאסרו האחרון והשתחרר לפני כשנתיים, השתקם וחזר למוטב, כך שכליאתו מחדש עלולה להביא להדרדרות במצבו ובהתנהגותו, לא כל שכן, כאשר קיימת אפשרות לשילובו של המערער באופן מידי בעבודה מסודרת בתור מפקח בחברת שמירה, אשר העסיקה אותו בעבר. ב"כ המערער מבקש לקבל את הערעור וליתן הזדמנות למערער להמשיך ולשקם את חייו בציינו, כי המערער עדיין במעצר בית מלא מחודש אפריל 08. 3. מנגד, מבקשת ב"כ המשיבה לדחות את הערעור בהדגישה, כי מדובר באיום מאוד קונקרטי שנועד להפריע לשוטרים בעבודתם. עוד נטען, כי מדובר בגזר דין ששולח מסר ברור ולא נפלה בו שום טעות. 4. על פי התמונה העולה מעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 5.4.08 בשעה 00:10 או בסמוך לכך, בכפר טובא, שוטרי יחידת אורן ביצעו תפקידם כדין כשהם לובשים מדי משטרה ונוהגים בניידת. משהבחינו השוטרים ברכב החונה בכפר, ביקשו מהנמצאים בו כולל המערער להזדהות. המערער לא ציית לבקשת השוטרים בזה, שברח מן המקום כשהוא מאיים עליהם באומרו "עוד דקה אני מביא לכם את כל הכפר שיזיינו אותכם" וזאת בכוונה להפחידם. בית משפט קמא הנכבד עמד על תופעת האלימות הפיזית והמילולית כלפי שוטרים בהדגישו, כי מדובר בתופעה הולכת וגוברת המעלה את הצורך בהעדפת שיקולי ההרתעה הכללית והאישית. עוד נקבע בגזר הדין, כי עבירות אלימות כלפי שוטרים הפכו כמעט שגרתיות בקרב חלק מאוכלוסיית כפרו של המערער. חרף האמור, המערער דנן חטא בעבירה של איומים כלפי שוטרים מבלי שנתלוותה לעבירה זו עבירה נוספת כלשהי ומבלי שהוא התנהג בצורה אלימה כלפי השוטרים. מכאן, אין לנו אלא להצטרף לדבריו של בית משפט קמא, כי המערער בהתנהגותו הפגין זלזול בוטה בשלטון החוק והראה, כי לא ירא מפגיעה באנשי אכיפת החוק בשעה שאלה ממלאים תפקידם. כמו כן, מקובלת עלינו קביעתו של בית משפט קמא, כי ענישה מותנית עשויה להתפרש בעיני הבריות באופן מוטעה כיחס סלחני ומתפשר על איומים המופנים כלפי שוטרים. אכן, רק עונש מוחשי יעביר מסר ראוי ויתרום להגנה על שוטרים החשופים לאיומים ולאלימות של בריונים. לחובתו של מערער זה שתי הרשעות קודמות בגין עבירות סמים. בגדר הרשעתו הראשונה בגין עבירות סמים מיום 25.5.03 נדון המערער למאסר למשך 10 חודשים ובגדר הרשעתו השניה בגין עבירות סמים מיום 27.4.05 ומיום 9.6.05 נדון המערער למאסר למשך 16 חודשים ולהפעלת מאסר על תנאי של 12 חודשים בחופף. כפי שנטען על ידי ב"כ המערער, שוחרר המערער לפני כשנתיים ומאז הוא עושה לשיקומו, עבד בחברה, המוכנה לקלוט אותו לעבודה בשורותיה ותמך בפרנסת ילדיו והוריו הקשישים. 5. המערער הודה בבית משפט קמא בהזדמנות הראשונה והביע חרטה על מעשיו. כאמור אין לחובתו הרשעות קודמות בעבירות אלימות או איומים. הוא שוהה במעצר בית למן חודש אפריל ועד היום. בהינתן כל אלה ומשלא נתלוותה עבירה נוספת לעבירת האיומים שבה חטא המערער ומשלא היה מגע פיזי בינו ובין השוטרים, אנו סבורים, שהצטברות נסיבות אלה מאפשרת הקלת מה במשך המאסר בפועל. באיזון הכולל בין שיקולי הענישה בנסיבות הקונקרטיות של מקרה דנן, אנו רואים להעמיד את עונש המאסר בפועל אותו ירצה המערער על חודשיים ימים, בניכוי ימי מעצרו, במקום 90 ימים. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם. איומיםמאסר