1. העוררת הגישה תביעה להכיר בה נכה לפי חוק הנכים תגמולים ושיקום בגין בעיות נפשיות שונות שנגרמו לה בזמן ועקב השירות צבאי, התביעה נדחתה ע"י המשיב בהחלטתו מיום 29.10.00 ומכאן הערר. 2. המשיב הכיר בסופו של דבר בפגימה של הפרעה הסתגלותית חרדתית ככזו שנגרמה בזמן ועקב השירות, הדבר ארע במהלך בירור הערר הקודם (ע.נ. 341/989) שנדון בפנינו, אולם דחה את התביעה הנוגעת לשתי פגימות אחרות נשוא הערר: א. הפרעת אכילה. ב. ב. הפרעת אשיות. 3. המומחה מטעם המשיב ד"ר בן אפרים הגיש מספר חוות דעת, ועל בסיס חוות הדעת שלו נדחתה התביעה בענינים הנ"ל, ואילו מטעם העוררת הוגשו חוות הדעת של ד"ר הידש. 4. תנאי השירות לא היו שנויים במחלוקת של ממש, וזו נוגעת בעיקר לשאלה אם סבלה מן הבעיות הללו לפני הגיוס, שכן בהחלטת המשיב, הדוחה את התביעות נאמר: "אין בין... מהן סבלת עוד טרם גיוסך ובין תנאי שירות הצבאי...".ו 5. העוררת התגייסה לצה"ל לשירות סדיר בפרופיל 97, עברה טירונות והוצבה בבסיס בירנית במח' ביטחון שדה כפקידה של קב"ט. טענה כי זכתה ליחס בוטה ומשפיל מצד המפקד רס"ן שולר. היא הפכה לאדם עצור ופגוע, חדלה לחייך, ללא שמחת חיים. לא אכלה והחלה לרדת במשקל עד כדי 48 ק"ג. היא מוסיפה שלא ישנה היטב, וחרף המצב האמור המשיכה לשרת והיתה מתעלפת עקב הלחצים. עקב כך אושפזה ברמב"ם. כאשר התופעות גברו איימה להתאבד, והטראומה של החויות בבסיס בירנית המשיכו ללוות אותה גם כאשר הועברה למחנה אחר. ביום 14.6.97 אושפזה במח' פסיכיאטרית ברמב"ם למשך כ- 3 שבועות, אח"כ הורד הפרופיל הרפואי ל- 21, מטעמים נפשיים ושוחררה מן השירות ביום 16.9.97. המומחים אינם חלוקים על תנאי השירות אלא על ההשפעה שהיתה לו על העוררת ובשאלה האם אכן סבלה לפני הגיוס מן הבעיות נושא הערר.נ 6. ד"ר בן אפריים כותב בחוה"ד מיום 22.7.02 כדלקמן: "אדון בשלוש סוגיות טיב החולי, הקשר בין האירוע והחולי, ואתייחס לחו"ד של ד"ר הידש.ב 1. טיב החולי.ו Personality Disorder Obsessive compulsive DSM-IV 301.4 Anorexia Nervosa Atypical Adjustment Disorder With Anxitey and Depressed Mood DSM-IV 309.28 מתארת שעד לשירותה בבירנית תחת פיקודו של הקב"ט רס"ן רפאל שולר הרגישה בטוב ללא כל סימנים להפרעה. עקב יחסו הנוקשה ודרישותיו המופרזות החלה לסבול ממצבי חרדה תמונה דיכאונית והפרעת אכילה.נ 2. הקשר בין הארוע והחולי.ב לאור תצהירי חיילות אחרות שנאלצו לעזוב את היחידה מאותה סיבה אני קובע קשר של גרימה בין הפרעת ההסתגלות שבגינה אושפזה לבין שירותה. אינני מוצא קשר בין שירותה לבין הפרעת ההסתגלות ממנה סובלת מאחר והפרעה זו החלה עוד טרם גיוסה. עוד טרם גיוסה ירדה במשקל יותר מ- 10% ממשקלה והשתמשה בשלשלים כדי להפחית את משקלה. הפרעת אישות אינה קשורה לשירותה".ו 7. ד"ר הידש, המומחה מטעם המערערת מציין בחוות הדעת מיום 20.6.02 כי בסיכום האשפוז ברמב"ם תוארו הפרעות התנהגותיות לפי הגיוס לצה"ל כמינימליות. פרט לשמוש במשלשלים לא היו סיפטומים משמעותיים להפרעות אכילה. היא תיפקדה היטב בבית ובבית הספר עד הגעתה לבירנית.נ כאן המקום לציין כי העוררת שהופיעה בפנינו עשתה אכן רושם של מי שמצוי כיום במצוקה קשה ביותר. היא נשאלה לגבי מצבה עובר לגיוס והודתה כי כבר לפני גיוסה עשתה דיאטות וירדה במשקל. היא תיארה את אורח חייה וסיפרה שכבר בתיכון היו בעיות של תדמית ("חשבתי שאני שמנמונת") והחלה משתמשת בכדורים משלשלים, בכיתה י"ב. כאמור מצבה כיום קשה, היא מספרת על כמויות אדירות של כדורים שהיא נוטלת מצבה מעורר דאגה. היא זקוקה יותר לטיפול מאשר להליכים משפטיים ואנו תקוה שתזכה לטיפול הטוב ביותר כדי להוציאה ממצבה.ב ד"ר הידש מציין עוד: "כיוון שX תיפקדה ברמה גבוהה עד הגיוס ובטירונות, וההפרעות הנפשיות נגרמו על ידי האירועים הטראומטיים אותם עברה בבסיס בבירנית, אני קובע שקיים קשר של גרימה בין מצבה הנפשי כיום ובין תנאי שירותה הצבאי. מצבה הנפשי טרם גיוסה היה טוב, והגורמים להידרדרות במצבה הנפשי ולאשפוז היו תנאי השירות הצבאי, לפיכך יש לכלול את כל נכותה הנפשית כגרימה מתנאי שירותה הצבאי.ו קצין התגמולים הכיר בהפרעת החרדה בה לוקה X כפגימה שנגרמה בתקופה ועקב שירותה הצבאי. נותרו לדיון הפגימות של הפרעות האכילה והפרעות האישיות והקשר בינן לבין תנאי השירות הצבאי. הניסיונות לרדת במשקלה לפני גיוסה אינם מתאימים לאחבחנה פסיכיאטרית של הפרעות אכילה, רגישות למראה החיצוני ומקובלות בחברה היו חשובים לה מאוד, כפי שאנו מוצאים אצל רבות מבנות גילה. המשבר בתקופת הצבא גרם להתפרצות הפרעות האכילה. לכן, יש לזקוף את מלא שיעורה של מחלתה הנפשית לתנאי השירות הטראומתיים כפי שתוארו".נ 8. אשר להפרעה האישיותית, ד"ר בן אפרים ציין באופן לקוני (חו"ד 22.7.02) שאין קשר בין הפרעת אישיות לשירותה. ובסיכום חו"ד הוא מסכם בשלושה דברים: א. שהיא סובלת מהפרעה חרדתית שנגרמה עקב השירות.ב ב. שסובלת מהפרעת אכילה. אך היתה קיימת לפני הגיוס.ו ג. אין קשר בין הפרעת אכילה לשירות.נ ד. אין דיון ספציפי בשאלת ההפרעה האישיותית. ד"ר הידש, ציין כי אשיותו של אדם מתעצבת כבר בילדותו והשינוי במהלך החיים מועט. מכאן, בין אם סבלה העוררת מהפרעת אישיות בעברה, הרי חייבת הפרעה זו ליתן אותותיה גם כיום, אך כיום אין סימנים להפרעה כזו. נראה לנו שכל הטיפול בנושא בהפרעת אישיות אינו רלבנטי ואינו עומד באופן עצמאי ככל שניתן להתרשם מן החומר ומחוות הדעת, גם זו של הועדה המיעצת שבדקה את העוררת מטעם המשיב, הרי שממילא הגורם של הפרעת אישיות היא חוסר משקל מהותי עצמאי בקביעת הנכות הכוללת. והנושאים העיקריים הם, איפא, הבעיה ההסתגלותית ובעיית האנורקסיה. יש על כן להתיחס לשתי הבעיות הללו לגופן, הראשונה הוכרה. השניה מצויה במחלוקת עתה.ב כאמור, לדעתנו אין בסיס לומר שקיימת פגימה עצמאית של הפרעה אשיותית שנגרמה לעוררת בזמן ועקב השירות, וגלל כן לא היה מקום לערר בנושא זה. מאידך מצאנו שיש מקום לקשר סיבתי בין בעיות האכילה לבין תנאי השירות הצבאי. נכון הוא כי גם לפני הגיוס החלה העוררת נותנת סימנים של מצוקה לבעיות המאפיינות את תסמונת האכילה הידועה כאנורקסיה. העוררת הורידה במשקלה, נטלה כדורים משלשלים והיתה לה בעית תדמית עקב סברתה שהיא שמנמונת. בצדק ציינה ב"כ המשיב גורמים וארועים שארעו לפני הגיוס שהשפיעו עליה - כמו מות הסב, השמוש המופרז בכדורי הרגעה ונסיון התאבדות, קווי אופי אובססיבי - אולם בהגיעה לשירות טרם הגיעה מחלתה למלוא העוצמה. אין ספק בעיני הועדה כי כבר בעת גיוסה היו טבועים במערערת גרעיני המחלה בדבר הפרעות אכילה, הפרעות אלה עדיין לא השפיעו באופן ניכר על תפקודה, היא סיימה יפה את לימודיה, החלה בשירות וניהלה אורח חיים תקין. הסימנים למחלה היו, אולם רק הגיוס והלחץ שהיתה נתונה בו בבסיס בבירנית, לחץ נפשי אשר גרם לבעיה נפשית הסתגלותית חרדתית (שהוכרה) הוא גם שגרם להחמרה קשה של המחלה הנדונה. בנסיבות האלה יש לראות בשירות גורם להחמרת המחלה. 9. העוררת הרימה את הנטל להוכיח קשר סיבתי אך מדובר בקשר של החמרה בלבד. ההפרעה ההסתגלותית חרדתית עומדת בפני עצמה, ואכן המשיב הכיר בה כגרימה, אולם ההפרעה האנורקסית שהיתה קיימת גם לפני השירות הוחמרה באופן משמעותי בתנאי השירות ובמידה מסויימת גם עקב התסמונת ההסתגלותית-חרדתית. בנסיבות אנו סבורים ששיעור ההחמרה על חשבון השירות הצבאי הוא 60% (שישים אחוז).ו 10. לאור האמור לעיל, הערר מתקבל באופן חלקי במובן זה שיש להכיר בפגימת העוררת בדבר הפרעות אכילה כנכות שהוחמרה בזמן ועקב השירות הצבאי, כאשר שיעור ההחמרה הוא 60%. אין מקום להכיר בפגימה של בעיות אישיות. הערר בענין זה נדחה.נ המשיב ישלם לעוררת הוצאות בסך 3,000 ש"ח כולל השתתפות בגין חוו"ד, וכן שכ"ט עו"ד 5,000 ש"ח + מע"מ.הפרעת הסתגלותצבאשירות צבאי