פסק דין- ללא הרשעה הנאשמת הודתה בעובדות כתב אישום מתוקן, המייחס לה ביצוע עבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי בתאריך 02.05.04, התפרעה הנאשמת בתחנת המשטרה בבאר שבע, בכך שצעקה וקיללה שוטרים שהיו במקום. משהתבקשה הנאשמת לצאת מהתחנה, תקפה את השוטר אלי קבולי בכך שבעטה בו. בהמשך, אחזה השוטרת רונית בן איון בידה של הנאשמת על מנת להוציאה מהתחנה, בעקבות זאת תקפה אותה הנאשמת, בכך שדחפה אותה לעבר מדרגות הכניסה והשוטרת נפלה. לאחר מכן, משכה הנאשמת בשערות ראשה של השוטרת. בסמוך לאחר מכן, תקפה הנאשמת את השוטר אליעזר סויבנזון בכך שנשכה אותו בידו הימנית. כתוצאה מהתקיפה נזקקו השוטרים אלי קבולי ורונית בן איון לטיפול רפואי. במסגרת הסדר טיעון, סוכם כי הנאשמת תודה ובשלב זה, לא תורשע. במקביל, תשלח הנאשמת לקבלת תסקיר שירות המבחן, אשר יבחן, בין היתר, את אי הרשעת הנאשמת. מתסקיר שהונח בפני בתאריך 16.12.07, עולה כי הנאשמת בת 28, רווקה, מתגוררת יחד עם משפחתה בנצרת ועובדת כגננת בגן פרטי בכפר יפיע. בנוסף עולה מהתסקיר, כי לנאשמת נסיבות חיים שאינן קלות וכן מתואר אירוע קשה וטראומתי שאירע לנאשמת בסוף שנת 2003, בעקבותיו, לדברי הנאשמת, התדרדר מצבה הנפשי עד אשר לבסוף, פוטרה ממקום עבודתה. לדברי הנאשמת, העבירה דנן בוצעה על רקע פיטוריה במשרד החינוך- כאשר פנתה בבקשה לשלב אותה במקום עבודה חילופי ולא נענתה, התקשתה לשלוט בעצמה והתנהגה באופן המתואר בכתב האישום. הנאשמת הביעה בפני שירות המבחן, תחושות חרטה ובושה בשל מעורבותה באירוע דנן. שירות המבחן התרשם כי לנאשמת אורח חיים חיובי. בנוסף להערכת שירות המבחן, הנאשמת איננה אדם תוקפני ומדובר באירוע חריג שנבע ממצבה הרגשי המעורער, אליו נקלעה באותה התקופה. הנאשמת הביעה בפני שירות המבחן מודעות לצורך בהתערבות טיפולית וגילתה נכונות להתחייב לקשר עם שירות המבחן ועם גורם טיפולי נוסף. באשר לשאלת אי ההרשעה, שירות המבחן סבור כי הרשעה עלולה לחבל בהמשך עיסוקה במקצועה ובהתפתחותה המקצועית בעתיד ועל כן, המליץ שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשמת. בנוסף, המליץ שירות המבחן להעדיף את ההיבט השיקומי על פני ההיבט העונשי במקרה דנן, ולהעמיד את הנאשמת בפיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים. בדיון שהתקיים בתאריך 16.12.07 , טען ב"כ המאשימה, כי על אף האמור בתסקיר שירות המבחן, יש להרשיע את הנאשמת וזאת לאור חומרת העבירה שקבוע בצידה עונש מאסר מינימום. בנוסף טען ב"כ המאשימה, כי הרקע לביצוע העבירה איננו מקנה לגיטימציה לתקיפת השוטרים. ב"כ המאשימה עתר להרשיע את הנאשמת ולהטיל עליה עונש צופה פני עתיד. מנגד עתר ב"כ הנאשמת, לאמץ את המלצת שירות המבחן בשלמותה. ב"כ הנאשמת טען כי מדובר בבחורה צעירה, רווקה, העובדת כיום בגן פרטי. הסיכון שהנאשמת תשוב ותבצע מעשים כגון אלו, הינו אפסי והפגיעה בה, אילו תורשע בדין, תגבר על הפגיעה באינטרס הציבורי. בנוסף, טען ב"כ הנאשמת כי המקרה דנן עומד בתנאים שנקבעו בהלכת תמר כתב באשר לשאלת אי ההרשעה וכן הגיש לעיוני אסופת פסיקה. הנאשמת הביעה חרטה על מעשיה וטענה כי היתה במצב נפשי קשה. בנוסף לדבריה, היא מלמדת בגן ילדים בכפר יפיע ובחודש אוקטובר קיבלה תואר הצטיינות בחינוך. הנאשמת ביקשה להימנע מהרשעה, הואיל והדבר יפגע בעתידה המקצועי. הנאשמת שבפני ילידת 1979, אין לחובתה הרשעות קודמות. אין ספק כי העבירות בהן הורשעה הנאשמת הינן עבירות חמורות הראויות לתגובה מחמירה, הן משום הצורך בהגנה על שלומם של שוטרי ישראל המבצעים תפקידם כדין לטובת כל תושבי המדינה והן לשם מתן תגובה הולמת להתרסה נגד סמכותם של השוטרים כנציגי החוק, סמכות שהיא תנאי בל יעבור לקיומה של חברה מסודרת ויציבה. יחד עם זאת, התרשמתי מתסקיר שירות המבחן כי העבירות דנן בוצעו על רקע נסיבות חייה הקשים של הנאשמת וכן על רקע מצב נפשי מעורער, אליו נקלעה הנאשמת לאחר שעברה חוויה טראומטית קשה, ללא כל תמיכה מקצועית או רגשית. זאת ועוד, מדובר בנאשמת ללא עבר פלילי. כמו כן, להערכת שירות המבחן, הנאשמת אינה אימפולסיבית ותוקפנית באישיותה ומדובר באירוע חריג עבורה. הנאשמת הביעה חרטה על מעשיה. בנוסף, הביעה נכונות לפנות לגורמים מקצועיים ולהתחייב לקשר עם שירות המבחן ועם גורם טיפולי. באשר להשפעת ההרשעה על תחומי פעילותה של הנאשמת, הוצגו בפני תעודות רבות המעידות על הישגיה האקדמיים של הנאשמת. הנאשמת עובדת כיום כגננת בגן פרטי. להערכת שירות המבחן, הרשעה בדין עלולה לחבל בהמשך עיסוקה של הנאשמת במקצועה ובהתפתחותה המקצועית בעתיד. בנוסף, עלולה לפגוע בתהליך שיקומה. לאחר שבחנתי בחינה מעמיקה את נסיבות התיק שבפני, ובכללן, אופיה של הנאשמת, השכלתה ועיסוקה המקצועי, עברה, גילה, בריאותה הגופנית ומצבה הנפשי, הגעתי לכלל מסקנה כי המקרה דנן עומד בתנאי "הלכת תמר כתב " (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, תק-על 97(3) 214) וכי הנזק הצפוי לנאשמת כתוצאה מהרשעה, גובר על האינטרס הציבורי ועל כן, יש להימנע מהרשעתה בדין. באשר לעונש, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים וכן לאמור בתסקיר שירות המבחן, הנני מטיל על הנאשמת צו מבחן לתקופה של 18 חודשים מהיום, במהלכם תעמוד הנאשמת בקשר טיפולי עם המרפאה לבריאות הנפש ועם שירות המבחן. מובהר בזאת לנאשמת, כי אם לא תעמוד בתנאי צו המבחן, יהא רשאי בית המשפט להפקיעו, להרשיעה בדין ולגזור דינה מחדש. המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לשירות המבחן. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. משטרההתפרעות