התפרעות במקום ציבורי

להלן פסק דין בנושא התפרעות במקום ציבורי: פסק דין 1. ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום בבית שמש (כב' השופט ש' שטיין), מיום 28.6.2007, בת.פ. 1217/05. בית המשפט הרשיע את המערער בהתנהגות פרועה במקום ציבורי, וגזר עליו קנס בסך 1,500 ₪ וחתימה על התחייבות על סך 2,500 ₪. 2. בכתב האישום שהוגש נגד המערער נאמר, כי ביום 12.8.04 בשעה 10:40 לערך, במחלקת הגביה בעירית בית שמש, התנהג המערער באופן פרוע, כאשר ניגש לפקידה בקבלת קהל, צעק, קילל, הניח טופס וביקש ממנה בתקיפות שתחתום עליו, כל זאת בשעה שהמערער דופק עם ידו על שולחנה. הפקידה שהייתה בהריון, נבהלה והתרחקה מהמקום. המערער העיף את המסמכים שהיו על שולחנה והמשיך לצעוק. בגין עובדות נטענות אלה הואשם המערער בהתנהגות פרועה במקום ציבורי, עבירה לפי סעיף 216(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. 3. בית משפט קמא סקר בהכרעת הדין את עדויותיהם של שני עדי תביעה, המערער ושלושה עדי הגנה מטעמו. השופט קמא התרשם שהמערער הגיע למקום שלא לצורך, לאחר שיחה כעוסה עם הפקידה, וזאת לאחר שהגיע להבנות עם גורמים אחרים בעירייה, כי יקבלו או יאשרו מסמכים שאותם ביקש להגיש. בית המשפט קבע, כי המערער פנה באורח תקיף ותוקפני אל הפקידה ודרש ממנה במפגיע לאשר בחותמת "נתקבל" מסמך אותו ביקש להגיש, כאשר הוא חובט על שולחן הפקידה שלוש פעמים. הפנייה הייתה בעוצמת קול גבוהה ביותר, והאווירה הכללית שנוצרה גרמה לשיתוק אותה פקידה ולצורך בהתערבות פקידים אחרים כדי להרחיק את המערער אל מחוץ לחדר. במהלך עדותו לפני בית משפט קמא הדגים המערער פעמיים את אופן פנייתו אל הפקידה ודרישתו כי תחתום על המסמכים, תוך שהוא חובט על דוכן העדים שלוש פעמים. בית המשפט ציין בהכרעת דינו, כי היו אלה חבטות עזות שעוצמתן הדהדה באולם בית המשפט ונתנה אינדיקציה ודוגמא חיה לאשר התרחש במשרדי העירייה. בית המשפט הניח לטובת המערער, כי במהלך האירוע לא העיף מסמכים מעל שולחן הפקידה, וכי הקללות שקילל התבטאו אך באותה תגובה בוטה, שהייתה בתגובה לדברי פקידה אחרת. בית המשפט ציין בהכרעת דינו (סעיף 7), כי במהלך הדיונים התרשם מאורח דיבורו של המערער, המאופיין בעוצמה רבה ובנימה של רגזנות, ובהקשר לכך אף הוער לו מספר פעמים. תגובת המערער לכך הייתה, כי "כך הוא מדבר". נציין, כי אף אנו נצרכנו להעיר למערער מספר פעמים במהלך טיעונו לפנינו על עוצמת קולו ונימת הרגזנות שעלתה ממנו, ותשובתו לנו הייתה דומה. 4. בית משפט קמא מצא להרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, בקובעו, כי התנהגותו של המערער מצויה מעל לרף הנדרש לצורך הרשעה בפלילים, וכי אין מקום לקבל טענתו של המערער, כי אלה דרך דיבורו ואופן התנהגותו. אחר הרשעתו גזר בית המשפט על המערער קנס בסך של 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תחתיו, וכן הורה למערער לחתום על התחייבות על סך של 2,500 ₪ להימנע מלעבור במשך שנתיים את העבירה בה הורשע. 5. על כך הערעור שהגיש המערער לפנינו בייצגו את עצמו, כפי שנהג גם בערכאה דלמטה. 6. עיקר טענותיו של המערער בערעורו מופנות כלפי קביעות עובדתיות שקבע בית משפט קמא בהכרעת דינו. המערער גם קבל על כי בית המשפט העדיף עדויות מסוימות על פני האחרות. עוד טען המערער, כי יש להתעלם מהחיצוניות ומהפעולות שעשה בידיו על שולחנה של הפקידה, ומכל מקום אלו לא מהווים משום התנהגות פרועה. לשיטתו, היה על בית המשפט לבחון את השתלשלות הדברים בהעדר טיפולם של פקידי העירייה בבקשותיו, שבגין כך נאלץ להגיע מרמת גן למשרדי העירייה בבית שמש. המערער טען גם כנגד העונש שנגזר עליו. 7. ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערעור וטען, כי הכרעת דינו של בית משפט קמא מבוססת על ממצאים עובדתיים ועל התרשמותו מהעדים, ואין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בקביעות אלה. לענין העונש סבור ב"כ המשיבה, כי העונש הינו סביר, חינוכי וצופה פני עתיד. 8. נתנו דעתנו לטענותיו של המערער בכתב ובעל פה ובאנו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. הכרעת דינו של בית משפט קמא מבוססת על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים שהופיעו לפניו. השופט קמא ביכר את גרסתם של עדי התביעה על פני גירסתו של המערער ועדי ההגנה מטעמו, כפי שרשאי היה לנהוג. בכגון דא אין ערכאת הערעור מתערבת (ע"פ 9352/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 643 (2000); ע"פ 9995/05 מדינת ישראל נ' רבינוביץ, טרם פורסם; ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). בית משפט קמא גם התרשם מקולו הגבוה של המערער ומנימת הרגזנות בעת שהיה בבית המשפט ודיבר לפניו. לכך יש להוסיף את התרשמות בית המשפט מהדגמת המערער את חבטותיו על דוכן העדים שלוש פעמים. יש לשער, כי בבית המשפט נהג המערער בצורה מתונה יותר, הן בהרמת קולו והן בהדגמת החבטות. התנהגות שכזו כלפי פקידי העירייה, בבניין העירייה, אף אם הטיפול שקיבל לא ענה על ציפיותיו של המערער, אשר סבר כי ראוי הוא להתייחסות טובה יותר, אין בה כדי להצדיק את התנהגותו - התנהגות שגרמה לשיתוק הפקידה אליה פנה, שאף פנתה לרופא מחשש שמא האירוע השפיע על הריונה. התנהגות המערער גם הביאה לצורך בהתערבותם של פקידים נוספים ולהזעקת המשטרה למקום. בדין קבע בית משפט קמא, כי המערער עבר את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. התנהגות זו הינה התנהגות גסה, בוטה, רעשנית ופוגענית כלפי פקידי העירייה. מן הראוי, כי בית המשפט יתרום את תרומתו הצנועה למניעת הישנות מקרים דומים בעתיד. אמנם, מקובל עלינו, כי לא כל הרמת קול מהווה עבירה פלילית, אך דומה, כי במקרה זה חצה המערער את הגבול בין התנהגות בוטה "סתם" לבין התנהגות שיש להגדירה כפלילית. לפיכך, הערעור על ההרשעה נדחה. 9. לא מצאנו מקום גם להתערב בעונש שהושת על המערער. המדובר בעונש מתון ביותר, אשר מהווה, למעשה, משום התראה, הצופה פני עתיד, למנוע מהמערער לשוב ולבצע מעשים דומים. 10. על יסוד האמור - הערעור נדחה. התפרעות