להלן פסק דין בערעור על קולת העונש על עבירה ובקשת הפעלת מאסר על תנאי (בעבירה קודמת) : פסק דין בפנינו ערעור על קולת העונש שנגזר על המשיב בת"פ 4345/04 של בית משפט השלום בחיפה, כב' ס. הנשיא, השופטת יעל אבירם (להלן: "בית משפט קמא"). כנגד המשיב הוגש לבית משפט קמא כתב אישום אשר ייחס לו עבירה של התפרצות לרכב, במטרה לגנוב, עבירה לפי סעיף 413 ו' לחוק העונשין. בבית משפט קמא צירף המשיב עוד שני כתבי אישום ותיק פ"א אחד, כולם בעבירות דומות, והורשע על פי הודאתו. בית משפט קמא גזר על המשיב בגין כל העבירות הנ"ל, 14 חודשי מאסר בפועל. עוד הורה בית משפט קמא על הפעלת שני מאסרים מותנים, האחד של 8 חודשי מאסר והשני של 4 חודשי מאסר, הכל בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו. בנוסף נגזר על המשיב מאסר מותנה של עשרה חודשים. המערערת טוענת בפנינו כי נפלה שגגה תחת ידו של בית משפט קמא בשניים. הראשון הוא בעצם עונש המאסר שנגזר על המשיב, עונש שאינו משקף את חומרת העבירות בהן הורשע, ובמיוחד בהתחשב בעברו הפלילי העשיר. הפגם השני שנפל בגזר דינו של בית משפט קמא, לטענת המערערת, הוא בהפעלת המאסרים המותנים שהיו ברי הפעלה במקרה זה, בחופף ולא במצטבר. בא-כוחו של המשיב ביקש לדחות את הערעור כאשר טען כי אין גזר הדין סוטה מהענישה המקובלת. עוד ציין הוא בעיות בריאותיות קשות של המשיב ומטעם זה עתר בפנינו לדחיית הערעור. סבורים אנו כי דין הערעור להתקבל. הכלל הוא כי מאסר מותנה שנגזר על נאשם בארוע קודם, יופעל במצטבר לעונש שנגזר בארוע החדש "זולת אם בית משפט שהרשיעו בשל עבירה נוספת ציווה, מטעמים שירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות", כאמור בהוראות סעיף 58 לחוק העונשין. מכאן, שרק במקרה חריג המצדיק זאת יופעל מאסר מותנה בחופף, ובמיוחד כאשר מדובר בחפיפת מלוא התקופה ובשני מאסרים מותנים. מנוסח פסק הדין, לרבות אופן הדגשת הכתוב בו (עמ' 10 לפרוטוקול בפתח גזר הדין), עולה כי בית המשפט קמא נתן משקל מכריע למצבו הבריאותי הקשה של המשיב. סבורים אנו כי שגה בית משפט קמא כאשר נתן משקל כה מכריע לבעיות בתחום הבריאות, וזאת מבלי להפחית בהן. מהחומר הרפואי שהוצג לבית משפט קמא ומהאמור בתסקיר המבחן עצמו, עולה כי המשיב אכן סובל מבעיות לב, סוכרת וקשיי נשימה. המשיב עבר ניתוח להוצאת טחול ובנוסף אף נפצע בתאונת דרכים. ואולם, כל אלו לא מונעים ממנו לחזור ולבצע עבירות. סבורים אנו כי מצב רפואי שאינו מגביל אדם מביצוע עבירות אינו יכול להגביל באופן משמעותי גם את רמת הענישה בגין ביצוע אותן עבירות. בהתאם, בבואו של בית המשפט לשקול את העונש הראוי, עליו להביא בחשבון במצב דברים זה בעיקר את טיב העבירות בהן הורשע המשיב ועברו הפלילי, וללמוד מכאן על המסוכנות הנגרמת לציבור ממנו ולגזור את הדין באופן שיגן על הציבור. למשיב זה 25 הרשעות קודמות במספר רב בהרבה של עבירות רכוש, סמים ואחרות. למעשה, מזה שנים הוא לא חדל מלבצע עבירות. מחלתו מהצד האחד, ושני מאסרים מותנים בני הפעלה שהיו תלויים כנגדו מהצד השני, לא גרמו לו להפחית את פעילותו העבריינית. מכאן, שאין מנוס אלא לגזור את הדין באופן שיגן על החברה מפניו. מעבר לכך, אמת המידה לענישה צריכה לבטא את חומרת העבירות בהן מורשע אדם, בהתאם לקבוע בחוק. כאמור, הורשע המשיב בשלושה כתבי אישום בתיק פ"א נוסף, שהעונש בגין כל אחד מהם הוא 7 שנות מאסר. באופן בו הופעלו המאסרים המותנים בחופף, נגזר עליו בפועל לרצות שני חודשי מאסר בלבד בגין כל העבירות בהן הורשע. אמנם גזירת דין אינה פעולה מתמטית או אריתמטית בלבד, ואולם בהביאנו בחשבון את העונש הקבוע בחוק בגין העבירות בהן הורשע, אל מול התוצאה לפיה עליו לרצות בגין כל כתב אישום עונש של כשבועיים וחצי (וזאת בגין התקופה שמעבר להפעלת המאסרים המותנים החופפים), התוצאה היא על פניה תוצאה בלתי סבירה, שאינה הולמת את כוונת החקיקה ואינה מידתית וראויה בשים לב לעבירות שבביצוען הורשע, ובשים לב לעברו הפלילי העשיר. בשים לב לכל האמור לעיל, אנו מתערבים בגזר דינו של בית משפט קמא וקובעים כדלקמן: בגין כל העבירות בהן הורשע המשיב בבית משפט קמא, אנו גוזרים עליו עונש של 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל. אנו מורים כי עונשי המאסר המותנה שנגזרו על המשיב בת"פ 1928/02 של בית משפט השלום בחיפה, שמשכו 8 חודשים ועונש המאסר המותנה שנגזר על המשיב בת"פ 9802/04 של בית משפט השלום בחיפה, שמשכו 4 חודשים, ירוצו במצטבר זה לזה, ובסך הכל 12 חודשים. מהתקופה הכוללת של המאסרים המותנים ירוצו ארבעה חודשים בחופף לעונש המאסר שנגזר על המשיב ו- 8 במצטבר. סך הכל ירצה המשיב 30 חודשי מאסר, שמניינם החל מיום 25/1/06, מועד מעצרו. יתר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא, בכל הנוגע למאסר המותנה שנגזר על המשיב, ישארו ללא שינוי. מאסר על תנאימאסר