טווח תנועות הצוואר 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 19.7.10 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 0% נכות צמיתה מיום 20.1.2008 (להלן: ההחלטה). 2. להלן טענות המערער: 2.1 הוועדה קבעה כי טווח תנועות של 450 הינו תקין בהתאם לקריטריונים בינלאומיים. הוועדה קבעה כי טווח התנועות של המערער 300 - 350 הינו אף הוא תקין. על פי ספרות בינלאומית טווח תנועות תקין הוא למעלה מ- 700. ככל שהוועדה סבורה בשונה מהספרות הרפואית עליה לנמק ולהפנות לספרות אחרת. המומחה בחוות הדעת קבע כי הגבלה של 600 מותירה נכות של 10%, לא כל שכן הגבלה של 300 - 350 שנמצאה אצל המערער. 3. להלן טענות המשיב: 3.1 הוועדה התייחסה לחוות דעת המומחה מטעם המערער וציינה כי המספרים בגין טווח תנועות צוואר שציין בחוות הדעת אינם נכונים שכן אלה לא קיימים כלל על פי קריטריונים בינלאומיים. טענות המערער לעניין זה הינן רפואיות במהותם ובכללן. 3.2 לא היה מקום להעניק נכות בגין הצוואר בגין הגבלה בתנועות הצוואר כשהוועדה לא מצאה כל הגבלה בתנועות אלה, כאשר הוועדה תמכה החלטתה גם על ממצאי בדיקות הסי.טי והמיפוי. הוועדה ערכה השוואה בין בדיקת סי.טי. לפני התאונה ובין בדיקה זו לאחר התאונה והשוותה בין הממצאים כאמור בפרוטוקול וציינה כי נמצאו בשתי הבדיקות אותם ממצאים לאורם קבעה כי אין קשר סיבתי בין הממצאים שמצאה בעת בדיקתה לבין התאונה הנדונה. הוועדה מוסיפה כי למערער עבר לעניין הצוואר ומפרטת בדיקות ומסמכים רפואיים מתוך התיק הרפואי. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 19.7.10 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי הוא סובל מכאבים בצוואר וכי קיימת לו הגבלה בתנועות לרבות הירדמויות של הידיים המקשות על יכולתו לישון. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "בעמידה: עמוד שדרה צווארי בזווית תקינה, אין כיווץ שרירים ואין סטיה. יישור מוגבל מעת כיפוף גם כן. הסנטר מגיע עד למרחק של 3 ס"מ מבית החזה. בסיבוב לימין ולשמאל של הצוואר בזווית 300 - 350 לכל צד. אין הגבלה בתנועות גפיים עליונות, אין חסר נוירולוגי לא תחושתי ולא מוטורי. החזרים הופקו תקינים ושווים. סי.טי עמוד שדרה צווארי מ- 26.3.2009: בקע אחורי מרכזי בגובה C5-C6 יכול להיות גם בקע דיסק גם ב- C4-C5. מיפוי עצם מ- 25.12.08: אי סדירות בקליטה בעמוד שדרה כולו כנראה עקב שינויים ניווניים ודלקתיים. אין לראות קליטה בעמוד שדרה או בשאר השלד". 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "בעיון בתיקו הרפואי נרשם ב- 28.10.02 כאבי צוואר וגב מותני. ב- 12.3.01 עבר תאונה שהוגדרה כפגיעת שוט של הצוואר עם כאבים והגבלה בסיבוב וכיפוף. גם ב- 2003 המשיכו הכאבים בצוואר וגב מותני. נבדק ברמב"ם ב- 28.10.08 ושם מצאו כאבים והגבלה בצוואר והומלץ על ביצוע C.T. ומיפוי עצם C.T. עמוד שדרה צווארי כאמור מ- 2002 נמצא בקע דיסק C3-C4, C5-C6 בשנת 2003 יש מספר תלונות על גב וצוואר וב- 14.5.03 הומלץ על ביצוע M.R.I. הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר פריימן, בבדיקה המתוארת על ידי ד"ר פריימן מתוארת תנועת כיפוף של הצוואר עד 2 ס"מ מהסנטר לבית החזה יותר משנמצא בבדיקתו היום. ד"ר פריימן מדבר על כיפוף ראש לאחור, הרי מדובר ביישור הצוואר. בסיבוב תנועות הצוואר מצא 600 מימין ומשמאל לכאורה במקום 800 הנורמה. המספרים האלו לא מתיישבים עם הקריטריונים הבינלאומיים שטווח התנועה 450 הינו מלא. אי לכך הוועדה לא מקבלת מסקנותיו של ד"ר פריימן. הוועדה בדיעה כי הנזק שתואר בבדיקת ה- C.T. הינו נזק שהודגם כבר בבדיקת ה- C.T. מ- 2002 ואין עדות לנזק חדש לאחר התאונה הנדונה...". (ההדגשה הוספה א.ק.) לאור האמור קובעת הוועדה כי מצבו של המערער אינו קשור לתאונה הנדונה ודוחה את הערר. 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. אין לקבל את טענת ב"כ המערער לפיהן היה על הוועדה לציין ולפרט מה הם הקריטריונים הבינלאומיים אשר על סמך אלה קובעת הוועדה כי טווח תנועות בשיעור 450 הינו מלא וזאת בשונה מהנקבע בחוות הדעת של ד"ר שי פריימן הקובע כי טווח תנועות בשיעור 800 בסיבוב לצדדים הינו נורמה שכן אף המומחה בחוות דעתו אינו מציין על סמך אלו קריטריונים בינלאומיים סמך קביעותיו. המומחה מטעם המערער אינו מציין מקורות רפואיים ו/או אסכולה רפואית עליה סומך הוא קביעתו ומשכך אין לצפות מהוועדה לעשות כן עת לא נדרש לכך המומחה מטעם המערער. 14. מבלי לגרוע מהאמור, וכעולה מפרוטוקול הוועדה זו מציינת, כי אין כל שוני בין בדיקות הסי.טי. שבוצעו למערער בשנת 2002 בהשוואה אל מול ממצאי בדיקת הסי.טי שבוצעה למערער ב- 3/09. לאור היעדר השוני ולאור המסמכים הרפואיים הקיימים טרם שנת 2002 המצביעים על הגבלות בתנועה שהיו קיימות לאחר תאונה קודמת משנת 2001 שעבר המערער, קובעת הוועדה כי מאחר ואין כל עדות לנזק חדש לאחר התאונה נשוא הוועדה, הרי שמצבו של המערער אינו קשור לתאונה הנדונה - קביעה זו של הוועדה בעניין היעדר השוני בין ממצאי שתי בדיקות הסי.טי. ממנה משליכה הוועדה לעניין מצבו של המערער הינה רפואית ובית הדין לא יתערב בה. העובדה כי הוועדה מתעמתת עם חוות הדעת של ד"ר פריימן ועם טווחי התנועה שקבע ד"ר פריימן במסגרת חוות דעתו אינה גורעת מסיפא קביעת הוועדה לפיה אין מצבו של המערער דהיום קשור לתאונה נשוא הוועדה שכן ההגבלות מהם סובל המערער הופיעו כבר לאחר תאונה קודמת שאירעה למערער בשנת 2001 וזאת על סמך תוצאות בדיקות הסי.טי שבוצעו למערער סמוך לאחר שתי התאונות. 15. כעולה מהאמור לעיל, הוועדה בחנה ביסודיות את עניינו/ה של המערער/ת טרם הגיעה למסקנותיה, ועת היו בפניה הממצאים שפורטו מעלה, תוך הסתמכות עליהם הגיעה למסקנותיה, תוך מתן הנמקה מפורטת וברורה. מדובר בהחלטה הנסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, תחום שלבית הדין אין סמכות להתערב בו. 16. קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנותיה. 17. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. 18. אין צו להוצאות. 19. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. צוואר