החלטה 1. בפני עתירה שהגיש העותר על החלטת נציב שירות בתי הסוהר (להלן הנציב) מיום 24.7.03, המורה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות שהוטלו על העותר. 2. ביום 9.12.02 גזר בית משפט השלום לתעבורה בירושלים את דינו של העותר (ת.פ. 2066/02 על ידי כב' השופט ריבלין). במסגרת הסדר טיעון הודה העותר במספר עבירות תעבורה והוטלו עליו, בין השאר: "ששה שבועות מאסר אשר ירוצו במסגרת עבודות שירות במוסד "עזר מציון" בימים א' - ה' בין השעות 8:00 עד 16:00 ובימי ו' וערבי חג בין השעות 8:00 עד 12:00. הנאשם יחל בריצוי מאסרו ביום 2.1.03. הוסבר לנאשם משמעות אי התייצבות למאסר" (סעיף 6 א' לגזר הדין של בית המשפט לתעבורה). 3. העותר לא התייצב במועד שנקבע לביצוע עבודות השירות אלא רק ביום 26.1.03 וטען כי הסיבה לכך הינה מחלה. אולם אישור המחלה שהציג העותר היה רק לימים 7.1.03 - 16.1.03. לעותר לא היה הסבר לפשר העדרותו למותר התקופה. בהמשך ביקש המעסיק כי עבודת העותר תופסק עקב העדרויות חוזרות ונישנות ואיחורים של העותר להגיע לעבודה. העותר הוזהר על ידי המפקח מטעם הממונה על עבודות השירות (להלן הממונה) והובהרו לו תוצאות התנהגותו. ביום 24.2.03 הוזהר העותר פעם נוספת על התנהגותו, על ידי רכז המפקחים והוחלט כי הוא ירצה את יתרת עונשו בעבודות שירות החל מיום 24.2.03. הובהר לעותר כי, אם בניגוד לרשום בכרטיס הנוכחות על העדרויותיו בחודש פברואר 2003, הוא טוען כי עבד - עליו להמציא אישורים התומכים בטענות אלה. העותר לא עשה כן. גם הפעם העותר לא התייצב למועד שנקבע לביצוע עבודות השירות ולכן זומן לשימוע. העותר לא התייצב גם לשימוע והודיע טלפונית כי הוא נאלץ להתייצב בבית המשפט. לפיכך זומן העותר לשימוע נוסף. גם לשימוע זה לא התייצב העותר, למרות שאין חולק כי חתם על ההזמנה לשימוע. לפיכך, ביום 24.7.02, החליטה נציבת שירות בתי הסוהר להפסיק מינהלית את עבודות השירות שהוטלו על העותר והורתה לו לרצות את יתרת עונשו בבית הסוהר. העותר לא התייצב לריצוי המאסר וביום 1.9.03 הוגשה נגדו תלונה למשטרת ישראל. הוא אותר רק ביום 8.11.04 , למעלה משנה לאחר שניתנה ההחלטה בעניינו. 4. העותר טוען כי קיימת מחלוקת עובדתית בינו לבין הממונה על עבודות שירות (להלן - הממונה) וכי התייצב כבר ביום 2.1.03 לתחילת ביצוע עבודת השירות וכי רק בשל מחלה נבצר ממנו להתייצב לעבודה, מיום 7.1.03 ועד ליום 16.1.03. לטענתו, ביום 16.1.03 התייצב להמשך עבודתו וביצע את מלוא מכסת הימים שהוטלה עליו בגזר הדין עד תום תקופת השירות. העותר טוען כי החלטת הממונה אינה סבירה ולוקה בחוסר הגינות קיצוני וכי לא היו בפני הממונה נתונים מסודרים כדי לבסס עליהם את החלטתו. לטענתו, כרטיסיות הנוכחות של מקום העבודה אינן מסודרות, אין נתונים על העדרויות, החישובים שערך הממונה אינם מדוייקים והעותר סיים את עבודות השירות במלואן ויש לו על כך עדות של אדם העובד ב"עזר מציון". לטענתו, גם אם לא עלה בידיו להוכיח כי עבד במלוא התקופה, לא היה הממונה רשאי להחליט על הפסקה מינהלית של עבודות השירות. 5. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בהחלטת הנציב ובחומר שהוגש, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. החלטת הנציב מבוססת היטב על הראיות המינהליות שעמדו בפניו, שהצביעו בבירור על כך שהעותר נעדר מעבודתו ללא אישור המפקח או הממונה וכן כי התרשל בביצוע עבודתו. העותר קיבל הזדמנויות רבות לתקן את התנהגותו אך לא עשה כן. כבר בתחילת הדרך התאפיינה התנהגותו של העותר באי שיתוף פעולה ובאי התייצבות חוזרת ונישנית (ראה חוות דעת הממונה מיום 20.8.02 ומיום 17.10.02, נספח ג' לתגובת המשיב). 6. למרות זאת ניתנה לעותר ההזדמנות לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות. אלא שהעותר לא ניצל הזדמנות זו וחזר והפר את ההוראות שניתנו לו. העותר לא התייצב במועד שנקבע לו ותעודת המחלה שהמציא כיסתה רק חלק מתקופת העדרותו. זאת ועוד, עבודת העותר התאפיינה בהעדרויות ובתפקוד לא תקין ולפיכך ביקש המעסיק להפסיק את העסקתו במקום העבודה. העותר קיבל שתי הזדמנויות להתייצב לשימוע בפני הממונה, אך בחר שלא לעשות כן, ומאז ועד היום לא ביצע את המוטל עליו ונעלם לתקופת זמן של למעלה משנה, עד שאותר בידי המשטרה. בכל הנסיבות האלה לא עמדה בפני הממונה הברירה אלא להחליט על הפסקת עבודות השירות שהוטלו על העותר. העותר ידע היטב את המשמעות של אי ביצוע עבודות השירות במלואן על פי הוראות הממונה, אך הוא בחר להתעלם מכך. לפיכך בדין החליט הממונה להפסיק את עבודות השירות, כשהמשמעות הינה כי על העותר לרצות את יתרת הימים על פי גזר הדין בדרך של מאסר בפועל. 7. שיקול דעתו של הממונה הופעל בסבירות ובהגינות . אדרבה, נראה שהממונה הפגין אורך רוח וזהירות ביחסו אל העותר, בעוד העותר ניצל זאת לרעה וחזר והפר את ההוראות, עד שלבסוף נעלם לתקופה של למעלה משנה. בנסיבות אלה, אין לעותר אלא להלין על עצמו, בכך שלא ידע להפגין אחריות ולהשלים את מלוא מכסת הימים שהוטלו עליו בצורה אחראית ובהתמדה. לאור כל האמור לעיל החלטתי לדחות את העתירה. העותר יתייצב לריצוי יתרת עונש המאסר שנגזר עליו, במשטרת ישראל במגרש הרוסים ביום 20.1.05 עד השעה 10:00. משפט פליליעבודות שירות