הכנסת מחבל מתאבד לישראל

הנאשם הסיע מענתא לתל אביב 11 שב"חים ובהם מחבל מתאבד שנשא עמו מטען חבלה, ובכוונתו היה לבצע פיגוע התאבדות. הנאשם לא ידע על תוכנית זו. לא הכיר את השניים שהתנהגו בדרך רגילה האופיינית לשב"חים להלן גזר דין בסוגיית הכנסת מחבל מתאבד לישראל: גזר דין (נאשם 1) 1. הנאשם 1, הורשע על סמך הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין ובהסעה שלא כדין לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל (15 עבירות). ואלה המעשים: הנאשם הינו בעלים של רכב פורד טרנזיט, שאינו מורשה לנסוע בישראל. הנאשם היה מסיע שוהים בלתי חוקים (להלן - שב"חים) מענתא עד למחסום צבאי בירושלים, שם היה מורידם, השב"חים והנאשם היו עוקפים ברגל את המחסום, הנאשם היה מעלה אותם לרכב אחר, מורשה לנסוע בישראל, אשר המתין לו ומסיעם לצומת גהה או לתל אביב וגובה 100 ₪ מכל נוסע בלתי חוקי. כך עשה הנאשם כ-6 פעמים. ביום 17.4.06 הסיע הנאשם מענתא לתל אביב 11 שב"חים ובהם מחמד עמודי פעיל ג'יהאד אסלמי, אליו נלווה שב"ח נוסף בשם סאמר שהיה, מחבל מתאבד שנשא עמו מטען חבלה, ובכוונתו היה לבצע פיגוע התאבדות. הנאשם לא ידע על תוכנית זו. לא הכיר את השניים שהתנהגו בדרך רגילה האופיינית לשב"חים. זמן מה לאחר שהנאשם הוריד את השניים בתל אביב, הפעיל סאמר את מטען החבלה ו-11 איש קיפדו את חייהם. בנוסף, בין 11/05 - 6/06 הסיע הנאשם שב"חים 15 פעמים וביום 13.5.06 הסיע מענתא לצומת גהה 23 שב"חים. 2. על-פי הסדר הטיעון בין הצדדים, תטען המאשימה למאסר בפועל של 4.5 שנים ומאסר על תנאי ואילו ההגנה תטען, כי ניתן להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם. 3. הנאשם יליד 1971, נשוי ואב ל-5, תושב מחנה פליטים שועפט, נשר מבית הספר אחרי חמש שנות לימוד בלבד, עבד עבודות שונות ובתקופה האחרונה עבד בהובלות כנהג. לפני זמן מה תרם הנאשם כליה אחת לאחיו ומאז חלה נסיגה במצבו הבריאותי. בעבר (1988-1991) הורשע בעבירות ביטחון ונדון לתקופות מאסר שונות, ובשנת 2001 הורשע בגין גניבה. מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם גדל בתנאי עזובה, ללא גבולות ברורים בין מותר ואסור, וכי הסעת השב"חים נעשתה מתוך היזקקות כלכלית בלא שנתן דעתו למשמעותה הפלילית. קצין המבחן שמע מפי הנאשם הבעת צער וחרטה, והתרשם מכנותה ומההשפעה האפקטיבית שיש להליך הפלילי על תובנתו של הנאשם למותר והאסור. על רקע זה המליץ שירות המבחן, כי תקופת המאסר לא תהיה ממושכת מדי. 4. ב"כ המאשימה טענה כי יש למצות הרף העליון של העונש, שכן הנאשם אחראי ברשלנות למות 11 אנשים. הנאשם הינו חוליה בשרשרת שהוליכה לביצוע פיגוע טרור קשה, ובלא חוליה זו של הובלה, האירוע לא היה מתרחש. התמודדות עם השוהים הבלתי חוקיים מהווה נדבך חשוב במלחמה נגד הטרור. הנאשם הסיע שב"חים שוב ושוב תמורת כסף כשהוא גורם כל פעם לסיכון בטחוני. לעמדתה, אלמנט ההרתעה צריך להיות שיקול הענישה המרכזי. בהפנותה לפסיקה, ביקשה כאמור, לגזור הרף העליון של הסדר הטיעון, והדגישה כי עצם ההסכמה להגבלת תקופת המאסר כבר הביאה בחשבון הנסיבות האישיות המיוחדות- הרפואיות והכלכליות - של הנאשם, ואת הודאתו. 5. ב"כ הנאשם טען כי משימת ההגנה אינה פשוטה בשל החיץ הקיים בין הפיגוע הקשה לבין המצב המשפטי בדין הישראלי, וגם בנסיבות כאלה יש מקום להתרכז בסעיף האישום בו הורשע הנאשם, בו היסוד הנפשי הוא של רשלנות, שניתן לדרגה ולקבוע כי התנהגות הנאשם קרובה לזו של האדם הסביר ולכן הרשלנות אינה גבוהה. לדבריו, ההסעה אינה מהווה חוליה בלעדיה אין בשרשרת הטרור, שכן המחבל יכול להגיע מכל מקום, ברכב פרטי או ללא רכב כלל. הסעה זו שביצע הנאשם הינה אקראית, וכל מסיע אחר מני רבים יכול היה להסיעו. מחסום ענתא נמצא בירושלים, ומפריד שכונות ערביות אלה מאלה, דבר הגורם לכך כי שוהים בלתי חוקיים יעברו מצד לצד תוך עקיפתו בקלות. בכל יום ויום עוקפים אנשים רבים את המחסום והדבר בוודאי ידוע למפקד הגזרה. נהגים רבים מסיעים שב"חים, ומעבידים ישראליים קולטים שב"חים אלה לעבודה - האם עולה בדעת מישהו להאשימם ברשלנות ולהענישם?! הסנגור היפנה לשני פסקי דין עיקריים שבהם נדונו נאשמים על עבירות דומות. האחד, שוורצבויים (ת.פ. (ת"א) 40015/04) בו נדון הנאשם למאסר בעבודות שירות בלבד. השני, ת.פ. 4890/04 (עבאסי) בו נדון אחד הנאשמים ל-4.5 שנות מאסר בגין עבירות דומות, אלא ששם לטענת הסנגור, רשלנות הנאשם הייתה מובהקת והוא עצם עיניו מסימנים ברורים כי הוא מסיע מחבל. הסנגור היפנה לנסיבות האישיות, הרקע הרפואי והכלכלי הרעוע של הנאשם, שתרם כליה לאחיו, הודאתו המיידית, חרטתו והפנמתו את העבירות שעבר. לפיכך ביקש ליתן משקל משקל רב למצבו האישי של הנאשם ופחות לשיקולי הרתעה. הנאשם הביע צער על המקרה ואמר שלו היה יודע על אפשרות כי יש מחבל ברכבו היה מובילו למשטרה. עוד אמר כי אינו אדם רע. ביקש להענישו רק על הטעות שעשה ולא יותר. 6. העבירות שעבר הנאשם, ובעיקר שיטת הפעולה של עקיפת המחסום והחלפת הרכבים, טומנות בחובן פוטנציאל מסוכנות רב, כפי שהוכח במקרה זה. אף בלא הפיגוע הקשה, הסעת מספר רב של שב"חים ב-15 הזדמנויות לפחות, מחייבת על-פי הפסיקה עונש מאסר אפקטיבי של חודשים רבים, ואף למעלה מכך. ראה למשל רע"פ 6005/05 (פורסם באתר באינטרנט של ביהמ"ש העליון) בו נדון אדם בגין שתי הסעות שב"ח ל-7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. ערעורו נדחה הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון. למקרה שלפניי חומרה מיוחדת שכן גם לאחר הפיגוע, ובמשך ימים לא מעטים, המשיך הנאשם להסיע שב"חים, כאילו דבר לא קרה, דבר המלמד ביתר שאת על גישתו לביצוע עבירות אלה. יתר חומרה יש בשיטת הפעולה המתוחכמת של הסעה אל המחסום, עקיפתו והסעת השב"חים עוקפי המחסום ברכב ישראלי. פוטנציאל הסכנה בשיטה מתוחכמת כזו כפול ומכופל, שכן אין מדובר בהסעה מקרית אלא במי שהפעיל קו הסעות של שוהים בלתי חוקיים. בשל שיטת פעולה זו - לא ניתן לקבל עמדת הסנגור כי מדובר ברשלנות ברף נמוך. הנאשם ידע כי הוא מסיע תושבים שהם שב"חים וכי הוא פועל ביחד עמם להפר החוק ולעקוף המחסום, הכל עבור כסף. העובדה כי יש שב"חים רבים ומסיעים רבים אין בה כדי לסייע לנאשם, שכאן ריבוי עבריינים דווקא מצריך ומצדיק ענישה מרתיעה. באשר לפסיקה אליה הפנו הצדדים: פסק הדין בעניין שוורצבויים ראוי לאבחון שכן שם דובר בהסדר טיעון סגור שנבע מקושי ראייתי. בפסק הדין בעניין עבאסי (ת.פ. (י-ם) 4899/04 ע"פ 9799/05 (י-ם)) בו נגזרו על מסיעי מחבל מתאבד 4.5 ו-5 שנות מאסר, נחלקו טענות הצדדים: המאשימה ביקשה לאמץ הגישה העונשית העולה מפסק דין זה ואילו הסנגור ביקש לאבחנו, שכן רמת הרשלנות שם היתה קרובה לעצימת עיניים. אכן בעניין עבאסי מדובר במקרה דומה, אלא ששם רשלנות הנאשמים היתה גבוהה אף יותר מהמקרה שלפנינו וגבלה בעצימת עיניים, כיוון שהנאשמים התעלמו מסימנים מובהקים ומחשידים בהתנהגותו של המחבל. רמת הרשלנות של הנאשם לפניי אינה ברף הנמוך אך פחותה במידת מה מזו שתוארה בפסק הדין עבאסי. לקולא יש לזקוף את הודאת הנאשם, החיסכון בזמן, החרטה שהביע, מצבו הרפואי והמשפחתי ועובדת היותו אב ל-5 קטינים. לסיכום יש לתת משקל לרשלנות של הנאשם, לתוצאה הקטלנית בה קופחו חייהם של 11 אנשים, לפעילות השיטתית של הנאשם כמסיע שב"חים ופוטנציאל הסכנה הגלום בכך. הסעת שב"חים הפכה מכת מדינה ונוכח הסכנה הטמונה בה, כפי שהוכח במקרה זה, יש ליתן עדיפות ליסוד ההרתעה על פני שיקולים אישיים. בהתחשב בכל אלה אני גוזר על הנאשם 45 חודשי מאסר בפועל, וכן 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, על כל עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין. כמו כן 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו על כל עבירה על חוק הכניסה לישראל. תחילת המאסר ביום המעצר - 13.5.06. זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום. טרור