רקע וטענות הצדדים 1. המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה לסילוק יד מכוח היותה החוכרת של המקרקעין המצויים בצומת ביל"ו (להלן: "המקרקעין"). לטענתה, ביום 13.9.09 רכש המבקש 1 את זכויות החכירה ביחידה כלשהי (כמפורט בסעיף 2 לכתב התביעה, להלן: "החנות"), כשהן אינן כוללות זכויות בניה כלשהן או חלקים ברכוש המשותף, והוא מחזיק בחנות יחד עם המבקש 2. בניגוד להיקף זכויותיו של המבקש 1 במקרקעין, ביצע האחרון פעולות בשטחי המשיבה, אשר יש בהן משום הסגת גבול שלא כדין, כמפורט להלן: א. הטמנת צובר גז מתחת לשטח החניות, ובניית קיר בטון מסביבו. ב. בניית מדרגות לשטח החנויות. ג. יציקת רמפה מבטון בעורף החנות, באופן הגולש לכביש. ד. יציקת רמפה מבטון בחזית החנות, באופן שאיננו מאפשר שימוש בחניות. ה. הצבת מחסומי חניה מבטון על המדרכה בסמוך לחנות. ו. בניית סככת מתכת למנועי מערכת הקירור. ז. הטמנת מפריד שמנים מתחת לשטח המדרכה והחלפת הריצוף במדרכה. המשיבה טוענת כי פעולות אלה נעשו ללא תיאום עמה וללא הסכמתה, כך שהן מהוות הסגת גבול, מה גם שחלק מהן נעשו באופן המהווה סיכון ומכשול לקהל הפוקד את המקום. משכך, ובהעדר כל זכויות למבקש 1 במקרקעין שבהם בוצעו העבודות, עתרה המשיבה לסילוק יד, כמפורט בתביעה. 2. המבקשים טוענים כי כל הפעולות שנעשו מהוות שימוש סביר במקרקעין, והן נעשו תוך תיאום עם המשיבה. לטענתם, מחמירה המשיבה עמם, ונוהגת איפה ואיפה כלפיהם, לעומת יתר השוכרים. המבקשים מפנים לסעיף 9.2 למפרט הטכני שצורף להסכם המכר ולפיו, יש להם חלק ברכוש המשותף. לשיטתם, המשיבה מתעלמת מצרכיהם כמשתמשים במתחם, ולא נותרה להם ברירה, אלא לבצע בעצמם פעולות כלשהן במקרקעין, הדרושות לשם השימוש הסביר במקרקעין ומטעמי בטחון ובטיחות. אשר להטמנת צבר גז, הרי שזו נעשתה באישור ובידיעת המשיבה בהתאם לחוק. כך סוכם עם נציג המשיבה המיקום המדוייק להטמנת הצבר, והמבקשים דאגו לאישורים הנדרשים לשם כך. אשר לבניית המדרגות ויציקת הרמפה בחזית ובעורף, הרי שהמבקשים נאלצו לעשות כן לאור העובדה שהמשיבה, אשר היתה מחוייבת לבצע עבודות אלה, לא עשתה כן. במקום קיים הפרש גבהים המהווה מפגע מסוכן וגורם לבעיה בנגישות לחנות, אולם המשיבה סירבה לפניית המבקשים לבנות מדרגות, מעקות ורמפות, בהעדר דרישה פורמאלית לכך מצד הרשויות. כאמור, בלית ברירה, נאלצו המבקשים לבצע עבודות אלה על חשבונם. כך אף נאלצו המבקשים להציב מחסומי חניה מבטון (פטריות) על גבי המדרכה, על מנת למנוע גישה לשטח מסוכן כתוצאה מהפרשי גובה שקיימים בו. אשר לבניית סככת המתכת, טוענים המבקשים כי המשיבה סירבה לאפשר להם להניח את מנועי יחידת המיזוג והקירור על גג המבנה, וזאת למרות סעיף 22 להסכם המכר בו הוסכם כי המשיבה לא תתנגד להתקנת יחידות מיזוג וקירור על קיר הנכס האחורי חיצוני, הפונה לחצר השירות. מאחר ומדובר בקיר שאיננו מסוגל לשאת את המנועים, נאלצו המבקשים לבנות עמודים ולהניח עליהם את המנועים, כך שאין המדובר בסככה, אלא בעמודים תומכים בלבד. עמודים אלו אינם מפריעים לשימושו הרגיל והסביר של אף אחד, מה גם שמדובר בקיר האחורי המוסתר, הפונה לחצר השירות. אשר להטמנת מפריד השומנים, הרי שהמשיבה ידעה כי המבקשים נדרשים לעשות כן, לשם ניהול עסק של קצביה וקייטרינג. בידיעתה ובהסכמתה, חפרו המבקשים מתחת למדרכה והתקינו שם את המפריד, כאמור. באופן כללי טוענים המבקשים כי כל הפעולות אינן מהוות כל סכנה, אלא נהפוך הוא, מונעות כזו, מגבירות ומאפשרות את הנגישות, ומלכתחילה היה זה מתפקידה של התובעת לעשותן. דיון והכרעה 3. אין מחלוקת בין הצדדים כי המשיבה חוכרת את כלל הזכויות במתחם נשוא התביעה, תוך שהמבקש 1 רכש את הזכויות בחנות בלבד ביום 13.9.09. 4. במסגרת חקירתו של המבקש 1 טען זה, כי למרות האמור בסעיף 3.5 להסכם המכר, לפיו הרוכש (המבקש 1) מצהיר שידוע לו כי זכויותיו אינן כוללות חלקים ברכוש המשותף, הרי שצורפו לו שטחים משותפים בהתאם לחלקו היחסי, משום שלטענתו, קיימים סעיפים אחרים בהסכם המתייחסים לשטחים משותפים, וכך לדוגמא בסעיף 9.2 למפרט הטכני (עמ' 18) מצויינים החלקים שאותם אין להוציא מהרכוש המשותף, ובכלל זה גישה לחניה משותפת. אומנם, לא נעלמה מעיני העובדה כי קיימים סעיפים ספציפיים בהסכם המכר, מהם עולה במפורש כוונת הצדדים להוציא שטחים ברכוש המשותף, כך שלא יכללו בהסכם. יחד עם זאת, עדיין בנמצא סעיף 9.2 למפרט הטכני הסותר, לכאורה, הסכמה מעין זו. נוכח סתירה זו, לא ניתן בשלב מקדמי זה לדחות את טענת המבקש לפיה, הוצמד לחנות חלק יחסי ברכוש המשותף. 5. אשר להטמנת צובר הגז, עמד המבקש 1 על טענתו לפיה, פעולת ההטמנה קיבלה את אישורו המפורש של יגאל מטעמה של המשיבה. טענות המשיבה לפיהן לא ניתנה הסכמה ומדובר על שיחה בלבד עם אחד ממנהלי המשיבה, אשר אינו בעל סמכות החלטה, אינן ממן העניין בשלב דיוני זה. ככל וקיימת מחלוקת עובדתית באשר לטיב ההסכמה ותוקפה, אמורה מחלוקת זו להתברר במסגרת ניהול התיק. משעמד המבקש 1 על הטענה באשר להסכמה שניתנה להטמנת הצבר כפי שהוטמן, יש ליתן למבקשים רשות להתגונן בטענה זו. 6. אשר לקונסטרוקציית העמודים התומכת במנועי המיזוג, טען המבקש 1 בחקירתו כי עניין זה מעוגן בסעיף 22.1 להסכם המכר, בו הוסכם כי לאחר קבלת החזקה בנכס, לא יתנגד המוכר (המשיבה) להתקנת מזגנים, יחידות מיזוג, אוורור וגז על קיר הנכס החיצוני האחורי הפונה לחצר השירות. גם טענה זו, בשים לב לנוסחו של סעיף 22.1 להסכם המכר, הינה טענת הגנה טובה מפני התביעה. כמו כן, לא נסתרה טענת המבקשים כי אין המדובר בסככה אלא בעמודי תמיכה בלבד, אשר המשיבה חייבת לאפשר הצבתם לפי סעיף 22 הנ"ל, לשם התקנת מערכת המיזוג בעסקם של המבקשים. 7. המבקש ציין בחקירתו עוד, כי נאלץ להחליף את הריצוף בפתח החנות כתוצאה מבעיה של שיפועים וזוויות, אשר גרמו להצטברות מים. המבקשים עמדו על טענתם לפיה, השימוש שעשו במקרקעין הינו בבחינת שימוש סביר בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969. כך אף ביחס למדרגות והרמפות שהוצבו בחזית ובעורף החנות, וכן לגבי הצבת מחסומי חניה מבטון על המדרכה. 8. סעיף 31 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 קובע: "31. (א) באין קביעה אחרת לפי סעיף 30, רשאי כל שותף, בלי הסכמת יתר השותפים - (1) להשתמש במקרקעין המשותפים שימוש סביר, ובלבד שלא ימנע שימוש כזה משותף אחר; ..." כבר עתה ייאמר, כי בשלב דיוני זה, ולאור המפורט לעיל לעניין חלקם של המבקשים ברכוש המשותף (סעיף 4 לעיל), אין בידי לקבל טענת המשיבה כי אין תחולה לסעיף הנ"ל במקרה זה, מאחר ואין מדובר בשותף. יתר על כן, נראה כי עסקינן בפעולות טריוויאליות במסגרת חזקה במקרקעין וניהול עסק, אשר נטען כי המשיבה היתה מודעת לאופיו כבר בשלב הרכישה, ובוודאי שבשלב זה שלא הוכח כי מדובר בשימוש בלתי סביר או בשימוש המונע שימוש סביר מאחר. בנקודה זו יש להפנות לרוח העולה מן הפסיקה באשר לסעיף 31 לחוק המקרקעין. זכותו של שותף לעשות שימוש סביר במקרקעין, כמו גם זכותו של שותף אחר למנוע שימוש מעין זה, כפופות שתיהן לחובת תום הלב (ראה: רע"א 6339/97 משה רוקר ואח' נ' משה סלומון ואח', פ"ד נה(1) 199, כב' הנשיא ברק, ע"א 810/82 זול בו בע"מ נ' זיידה פ"ד לז(4) 737). במקרה דנן נראה כי רוב הפעולות הינן מינוריות וטריוויאליות: החלפת ריצוף, הצבת פטריות על המדרכות, בניית מדרגות לכניסה לחנות, ובאשר לחלקן האחר, לא נסתרה הטענה כי נעשו בידיעת המשיבה ובהסכמתה. ועוד, המבקש עמד בחקירתו על הטענות כי חלק ניכר מן הפעולות בוצעו לאחר שנסתבר כי המשיבה איננה מתכוונת לבצען, למרות שמדובר בליקוי בטיחותי. בשים לב לחובת תום הלב החלה על זכותו של שותף לעשות שימוש סביר במקרקעין, ואף חלה על זכותו של שותף אחר למנוע הימנו לעשות שימוש כזה, נראה כי למבקשים טענת הגנה טובה מפני התביעה. 9. המשיבה טוענת כי אין המדובר בעבודות שבוצעו מטעמי בטיחות, אולם זוהי הטענה המצריכה בירור והכרעה. אם יוכח שמבחינה בטיחותית היה קיים צורך בביצוע הרמפות והמדרגות, בהחלפת הריצוף ובהצבת מחסומי החניה על המדרכה כתוצאה מכשל בטיחותי, אולם התובעת לא עשתה כן, ייתכן וניתן יהיה לקבוע כי מדובר בשימוש סביר במקרקעין של המבקש 1, או לחילופין בהתנהגות הלוקה בחוסר תום לב מצד המשיבה, אשר מנעה מן המבקשים, אשר רכשו חנות בנכס, לעשות שימוש סביר בקניינם, ואשר לא הותירה להם ברירה, אלא לבצע העבודות בעצמם. 10. מכל האמור לעיל עולה, כי עלה בידי המבקשים להציג טענות הגנה הראויות לבירור והכרעה, ועל כן יש מקום ליתן להם רשות להתגונן מפני התביעה, אשר לאור הסעד הנקוב בה, תתברר בס"ד רגיל. התצהיר התומך בבר"ל ישמש כתב הגנה. היחידה המשפטית תקבע מועד לקד"מ בפני שופט ותמציא לצדדים ההוראות הנדרשות. הוצאות הבקשה יושתו וישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי. ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ב, 24 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. הסגת גבול