החלטה נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת נשק ותחמושת, וכן הובלה ונשיאת נשק ותחמושת - עבירות לפי הסעיפים 144[א] רישא וסיפא וכן 144[ב] רישא וסיפא לחוק העונשין תשל"ז - 1977 וכן עבירה של גניבה - עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין הנ"ל ובנוסף עבירה של שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין הנ"ל. על פי המפורט בכתב האישום, פרץ המשיב מגירת שידה בבית אימו, שבה מונח היה אקדח מסוג CZ 9 מ"מ וכן תחמושת השייכים לאחיו - עובד חברת אבטחה. המשיב נטל את האקדח ואת התחמושת ללא רשותו של אחיו, נשאם על גופו, ונשא עימם מבית אימו באשדוד צפונה לקיבוץ גנוסר. בכביש 65, צומת הסרגל, נעצר המשיב באקראי על ידי מחסום משטרה. תוך כדי כך, השליך המשיב את האקדח אל בין השיחים, ואמר לשוטרים כי השליך בקבוק מיץ. השוטרים ערכו חיפוש, וגילו כי המשיב השליך את האקדח ומחסניתו. במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה אף נגד המשיב בקשה זו למעצרו עד לתום ההליכים. על פי הבקשה, העבירות המיוחסות לו הינן חמורות על פי אופיין ונסיבותיהן, ומקימות עילת מעצר וחזקת מסוכנות, כמפורט בסעיף 21 [א][1][א]+[ב]+[ג][2] לחוק סדר הדין הפלילי [סמכות אכיפה - מעצרים] התשנ"ו - 1996. המשיב אינו מתכחש לקיומן של ראיות לכאורה, ואף לקיומה של עילת מעצר. על כן, טען אך ורק לחלופת מעצר. באת כוח המבקשת, לא התנגדה עקרונית לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר, אם כי טענה כי ראוי, ראשית, לקבל חוות דעת אובייקטיבית באשר למשיב. לשיטתה, מן הראוי לבחון האם אין המשיב סובל מהפרעה נפשית כלשהי, נוכח דברים שנאמרו על ידו בעת חקירתו, לפיהם ביצע את העבירה על רקע של דיכאון ומשבר נפשי שהביאוהו עד כדי רצון לשים קץ לחייו. עוד טענה באת כוח המבקשת, כי נוכח העובדה שהתנהגותו של המשיב, אינה ברורה, וכי הנסיבות, אשר הביאוהו לגניבת הנשק מאחיו, מעורפלות, מבלי שהמניע הובהר, יש בכך כדי להגביר את מסוכנותו. שכן, אין לדעת מֶה חלף בראשו. כאמור, הסניגור אינו מתכחש לקיומה של עילת מעצר, ולחזקת מסוכנות. לטענתו, הפריך המשיב את חזקת המסוכנות. המשיב הינו בן 33 שנה, נשוי ואב לבן קטין. למשיב אין כל עבר פלילי והתנהגותו, במהלך ביצוע העבירה אינה מאפיינת התנהגות עבריינית טיפוסית. מדובר באירוע חד פעמי, שנעשה על רקע חולשה רגעית, תוך חולשת הדעת. הנשק לא ניטל על ידי המשיב לצורך ביצוע עבירה פלילית באמצעותו כלפי הזולת, ואפילו לא לצורך הגנה עצמית. חווית המעצר קשה למשיב, והוא אף הותקף בין כתלי בית המעצר ונדקר בכל חלקי גופו, ללא כל סיבה. השלכות המעצר קשות מאוד למשיב, כאשר עצם היותו במעצר חידדה עבורו את גבולות המותר והאסור וגרמה לו לעשות חשבון נפש. המשיב אדם חולני, אשר עבר שני התקפי לב, כעולה מתיעוד רפואי שהוצג. אף אשתו חולת סוכרת בדרגה חמורה. אימו חולה במחלה סופנית. נסיבות אלה, מלמדות, לטעמו של הסנגור, על כך כי המשיב אינו מסוכן לציבור, וכי חלופת מעצר, בביתו של חברו, מר שלום מכלוף, המוכן לפקח עליו ולערוב לו. לאחר שעיינתי בטיעוני ב"כ הצדדים, סבורני, כי בנסיבות הקיימות, ניתן יהיה להסתפק בחלופת מעצר על מנת להשיג את מטרת המעצר. נכון אמנם, כי העבירות המיוחסות למשיב, הינן עבירות חמורות, אשר לצידן חזקת מסוכנות טבועה. עם זאת, בחינת הנסיבות הקונקרטיות, בהן נעברו העבירות, מלמדות כי אין בפנינו עבריין מועד, אשר ניתן להסיק כי יסכן את שלום הציבור בהלכו חופשי. המשיב הינו אדם נורמטיבי דרך כלל, אשר מעד באופן חד פעמי, ובצורה שאינה מתוחכמת. דרך פעולתו, כפי העולה מחומר הראיות, מלמדת על כך כי אין המדובר בביצוע מתוכנן של עבירה. אף הדרך בה נהג המשיב בכלי הנשק שניטל על ידו, אינה מלמדת על תחכום יתר, אלא על העובדה כי הוא נתפס לפאניקה. יש להניח, כי לו היה נוהג כדרך עבריינים מלומדה, לא היה נקלע למצב, בו השליך את הנשק ממנו והלאה, תוך כדי מסירת תירוץ קלוש לשוטרים. נכון, כי קיים חשש באשר לפעולותיו של המשיב, ביחס לעצמו, אם ישוחרר. נתתי דעתי לדבריו, כי מצבו הכלכלי, מצבו הרפואי ומצבם הרפואי של בני משפחתו, גרמו לו לדיכאון, והוא אף שקל לשים קץ לחייו. אך לדבריו, הוא התעשת מייד, כי הינו חסר אומץ ודאג לבנו. [ראה עמודים 2 ו- 3 להודעתו מיום 2.7.07]. העובדה, כי המשיב לא עשה שימוש מידי בנשק, אלא המשיך בדרכו, הזמין את חברו שלום מכלוף לנסוע עימו, כאשר השניים נסעו צפונה למקום נופש, יש בה כדי ללמד על כך כי אכן המשיב התעשת. בנסיבות אלה, איני סבור כי יהא זה מן הראוי להורות על אשפוזו של המשיב לצורך הסתכלות, שעה שאין כל אינדיקציה, מכל סוג ומן שהם, למחלת נפש, או להפרעה נפשית אחרת, המצדיקה הסתכלות בתנאי אשפוז. שקלתי אף האם קיים צורך בקבלת תסקיר מעצר לגבי המשיב. בנסיבות שהובאו לפני, סבורני כי יהא זה מיותר להטריח את שירות המבחן, אשר ידיו מלאות עבודה גם כך, שעה שהנסיבות ברורות. על כן, סבורני כי בנסיבות שהובאו בפני ונסיבותיו האישיות של המשיב, ניתן יהיה להסתפק בחלופת מעצר, אשר יהא בה כדי לאיין כל מסוכנות הטמונה בו. על כן, אהיה מוכן להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר שתהיה בביתו של חברו מר שלום מכלוף, לאחר שזה, והמפקחים האחרים, יחקרו בפני. מעצרנשקעבירות נשקהחזקת נשק