החלטה נגד המשיבים הוגש כתב אישום, המכיל 12 אישומים, בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 לחוק, גבייה או קבלה של תשלומים מעובד זר ע"י מי שאינו לשכה פרטית, עבירה לפי סעיף 80(ג) לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט - 1959, כל זאת במסגרת קשירת קשר, שקשרו שני הנאשמים להונות עובדים זרים ע"י כך שהציגו את עצמם בפני העובדים הזרים כמי שעובדים בסוכנות כוח אדם, והציגו בפניהם מצג כוזב, לפיו ביכולתם להביא לישראל את קרובי משפחתם המתגוררים בפיליפינים. בנוסף מואשמים הנאשמים, באחד האישומים, גם בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק ובאשום נוסף בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק; ומשיבה 1 מואשמת גם בעבירה של שהייה בלתי חוקית בישראל בכך ששהתה בישראל ללא אשרה כדין מנובמבר 1999 ועד מועד מעצרה בתאריך 8.2.06. על פי המתואר בכתב האישום גבו המשיבים מהמתלוננים אלפי דולרים עבור הבטחתם להביא לישראל את קרובי משפחתם ובתמורה מסרו לידיהם קבלות מזוייפות של משרד הפנים. בדרך זו קיבלו המשיבים במרמה מהמתלוננים,עובדים זרים מהפיליפינים, סכום המצטבר לכ-100,000 $, בתמורה להבטחתם, אותה לא התכוונו לקיים, להביא לישראל את בני משפחותיהם. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים וזאת בהתקיים, לטענתה, עילות המעצר של מסוכנות לבטחון הציבור ולרכושו, ושל חשש להימלטות מאימת הדין. ב"כ המשיבים מסכים לקיומן של ראיות לכאורה למרבית האישומים המיוחסים למשיבים ובמיוחד לאישומים המרכזיים, אך לטענתו מאחר שמדובר בעבירות רכוש, לא מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות וניתן לאיין את המסוכנות לרכוש הציבור ולהבטיח את התייצבותם, של המשיבים, לדין בדרך של חלופת מעצר בית מלא ובערבויות מתאימות. הצדדים טענו בפני, זה בכה וזה בכה, וכל אחד מהם סמך טיעוניו על פסיקת ביהמ"ש העליון. אין מחלוקת כי עבירות הרכוש המיוחסות למשיבים אינן מקימות, ככלל, עילת מעצר סטטוטורית של מסוכנות. יחד עם זאת, אף שאין העבירות נכנסות לגידרן של העבירות המקימות חזקת מסוכנות, כמפורט בסעיף 21(א)(1)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), עדיין יש לבחון אם קיים חשש סביר שהמשיבים יסכנו את בטחון הציבור, גם בלא להידרש לחזקה שבחוק, וזאת עפ"י סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים. המבחנים שנקבעו בפסיקה בבש"פ 5571/98 - רוסלאן פרנקל ואחר נ. מ.י. ואומצו בפסיקה מאוחרת יותר, לצורך קביעת מסוכנות בעבירות רכוש, הם ביצוע שיטתי, בהיקף ניכר, תוך התארגנות של מספר עבריינים, תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים ובעזות מצח. באשר למשיבים שבפני, העבירות המיוחסות להם בוצעו על ידם במהלך החודשים ספטמבר 2005 עד ינואר 2006, והם הופסקו למעשה עם מעצרם. אין ספק כי המעשים בוצעו על ידם במהלך אותה תקופה, באופן שיטתי, בהיקף ניכר, לאחר שקשרו קשר לביצועם, בעזות מצח, תוך ניצול בוטה של מצוקתם וחולשתם של המתלוננים, תוך כדי זיוף ושימוש במסמכים מזוייפים של משרד הפנים ונראה כי הפכו את עבירות המרמה למקור פרנסה ולדרך חיים. גם אם אקבל את טענת ב"כ המשיבים כי המשיבה עצמה לא היתה מעורבת בזיוף המסמכים, אין ספק כי היא מהווה שותפה בכירה וחוליה חשובה ודומיננטית בקשר להונות את המתלוננים וכי הקשר הראשוני עמם בוצע דרכה, ובגלל מוצאה בטחו בה המתלוננים, שהינם כולם יוצאי הפיליפינים. משכך, חרף הוראתה של ההלכה הפסוקה בתחום מעצרם של נאשמים בעבירות רכוש, מתקיימת בעניינם של המשיבים עילת מעצר של מסוכנות. בעניינו של המשיב חזקת המסוכנות מתגברת גם על רקע עברו הפלילי. למשיב גליון הרשעות "מרשים" ובו לא פחות מ-19 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, הכשלת שוטר, שבל"ר, תקיפת שוטר ועבירות סמים, אף כי העבירה האחרונה הרשומה לחובתו נעברה על ידו בשנת 1999. למשיבה אין עבר פלילי, אולם אין מחלוקת כי היא שוהה בארץ שלא כדין מאז שנת 1999. מהות העבירות, יחד עם עובדת היותה של המשיבה שוהה בלתי חוקית בארץ ועברו הפלילי של המשיב, כאשר הם צפויים, באם יורשעו, לתקופת מאסר ממושכת, כמו גם העובדה, כי עפ"י הראיות לכאורה, ניסו המשיבים להתחמק מידי החוק, על דרך שינוי זהות, לאחר שנודע להם דבר היותם מבוקשים לחקירה, מקימות גם את עילת המעצר של חשש להימלטות מהדין. לא נעלמה מעיני טענת ב"כ המשיבים כי לא מפני החוק נמלטו המשיבים אלא מפני המתלוננים וכי היו בדרכם להסגיר עצמם שעה שנתפסו ונעצרו. טענה זו אין בידי לקבל, בשלב זה של ראיות לכאורה, שכן אין היא מתיישבת עם התנהגותם של המשיבים. המשיבים נמצאו בבית קפה בגבעתיים כשהם מחופשים, ולא בדרכם לתחנת המשטרה. גם דברי המשיב עצמו, במהלך החקירה, לאחד מחוקריו "זהו רפאל, נגמר, אפשר להפסיק להתחפש, נתפסנו ואני מפה לא משתחרר" מלמדת לכאורה כי כוונתם הייתה להימלט מאימת הדין. לאחר שקבעתי כי קמות 2 עילות מעצר למעצרם של המשיבים, עדיין שומה עלי, במצוות המחוקק, לבחון האם ניתן לאיין את המסוכנות מפניהם בדרך של חלופת מעצר, שפגיעתה בחרותם פחותה, בשילוב עם הטלת ערבויות כספיות גבוהות להבטחת התייצבותם. ב"כ המשיבים הציג חלופות מעצר, אשר נבחנו על ידי. ככל שזה מתייחס לחלופה המוצעת לשחרור המשיבה, נראה לכאורה כי החלופה המוצעת ראויה והולמת, אם כי לא ברורה לי עד תום התנדבות המפקחים המוצעים לשמש כחלופה למשיבה, כשעולה שאינם מכירים אותה. לגבי חלופה המעצר אשר הוצעה למשיב - אינני סבורה כי יהא בכוחם של המפקחים המוצעים, ובמיוחד בכוחה של האם, כדי לפקח פיקוח הרמטי והולם על המשיב שלא ישוב ויבצע עבירות נוספות, או יפר את תנאי השחרור. על מנת לבחון לעומק את אפשרות שחרורם של המשיבים לחלופה, מתבקש שירות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינם של שני המשיבים, אשר יבחן האם ניתן לאיין את המסוכנות של המשיבים בדרך של חלופה וכן יבחן את החלופות אשר יוצגו בפניו, וזאת לאור הערתי כי החלופה שנבדקה על ידי, לגבי המשיב, אינה מהווה חלופה ראויה. המזכירות תעביר עותק ההחלטה לשירות המבחן, אשר מתבקש להגיש את תסקיר המעצר עד למועד הדיוןשנקבע לתאריך 11.4.2006 בשעה 09:00. לתשומת לב שירות המבחן - שני המשיבים שוהים במעצר אבו-כביר. המשיבים ייעצרו עד החלטה אחרת ויובאו על ידי הליווי. הונאהעובדים זריםמעצר