1. זוהי תביעה שהגיש התובע - עו"ד במקצועו, נגד הנתבע, לתשלום שכ"ט עו"ד בסך 72,622 ש"ח, בגין שרותים משפטיים שונים שנתן הנתבע לתובע ולא קיבל תמורתם. 2. התובע טוען כי סוכם בינו ובין הנתבע שהשרותים המשפטיים שיתן לו יהיו על בסיס של 130$ + מע"מ לשעת עבודה, כאשר בנושאים מסויימים יחוייב הנתבע בסכום קבוע. 3. התובע טוען כי הנתבע ביקש ממנו להקים עבורו חברה, והוסכם בין הצדדים על תעריף של 500 $ + מע"מ בגין שכה"ט, בצרוף החזר הוצאות בפועל. 4. התובע טוען כי הנתבע ביקש ממנו לייצג אותו בתביעה שהוגשה נגד הנתבע על ידי חברת א.י.מ אריזות בע"מ (להלן: "א.י.מ") על סך של 28,146 ש"ח, והתובע הגיש בשם הנתבע בקשת רשות להתגונן, כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד על סך 147,771 ש"ח. התובע טוען כי הוסכם בינו לבין הנתבע על שכ"ט בגין הייצוג בתביעה המשפטית הנ"ל, בתעריפים הבאים: בגין הכנת בקשת רשות להתגונן - 750$ + מע"מ, בגין הכנת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד - 1,500$ + מע"מ, בגין הטיפול בתיק על פי שעות עבודה - לפי תעריף של 130$ + מע"מ לשעת עבודה, ועבור דיונים בבית משפט - בין 300-400$ בהתאם למהות הדיון, אורכו ומשכו. 5. התובע טוען כי הוא ביצע עבור הנתבע שרותים נוספים לפי בקשת הנתבע, כמו בדיקת מסמכים עסקיים, הסכם סודיות וטיוטות הסכמים שונים שהעביר הנתבע לתגובתו, לרבות טיוטת הסכם שכירות לגבי מושכר שהנתבע התכוון לשכור. 6. התובע טוען כי הושקעו על ידו כ- 60 שעות עבודה בשרותים משפטיים שנתן לנתבע, בנוסף לסכומים החד-פעמיים בגין פעולות משפטיות שבגינן הוסכם על תעריף קבוע כפי שצויין לעיל, בסכום כולל של 12,678.40$ + מע"מ (12,828.40$ + מע"מ, בהפחתת חיוב כפול בסך 150$ + מע"מ). 7. הנתבע מכחיש את טענות התובע. לטענתו הוסכם בינו ובין התובע כי בגין הקמת החברה ישולם שכר טרחה בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ, והוא שילם לתובע סכום זה. 8. הנתבע טוען כי בכל הנוגע לתביעה המשפטית שהוגשה נגדו ע"י חב' א.י.מ, הוסכם בינו ובין התובע כי שכה"ט יהיה 20% מהסכום שיתקבל מ- א.י.מ במסגרת התביעה שכנגד שהתובע הגיש נגדה, ומלבד סכום זה לא ישולם לתובע כל שכ"ט נוסף. הנתבע טוען כי התביעה והתביעה שכנגד נוהלו בהליך של בוררות, אשר הסתיים בכך ששתי התביעות לא התקבלו. הואיל וכך, אין הנתבע חב לתובע כל סכום שהוא בגין שכרו. 9. הנתבע טוען כי הוא שילם לתובע את כל ההוצאות השונות שהגיעו לתובע, ואין הוא חייב לתובע כל סכום נוסף בגין שכ"ט. דיון 10. אין חולק על כך שלא נעשה הסכם בכתב בין הצדדים. התובע הסביר כי בינו לבין הנתבע ישנה קירבה רחוקה והיו יחסי אמון ביניהם ועל כן לא נעשה בין הצדדים הסכם בכתב. 11. בית המשפט שמע את עדויות שני בעלי הדין. מבין שתי העדויות מעדיף בית המשפט את עדותו של התובע, אשר עשתה רושם אמין יותר מזה של הנתבע. זאת ועוד, אין כל הגיון וסבירות בטענת הנתבע, לפיה הוסכם בינו ובין התובע כי במסגרת 20% השכר שיגיע לתובע מכל סכום של זכייה מחב' א.י.מ, יהיו כלולים "עריכה של כתבי בית דין לפי הצורך, ישיבות, מומחים, הכנת עדים, תביעה שכנגד, תצהירים וכל הנדרש לצורך ניהול תיק", וכן גם "כל עזרה משפטית אחרת" כמו "ייעוץ, ו/או בדיקת ו/או עריכת טפסים ו/או הסכמים עבור העבודה השוטפת" (תצהיר הנתבע נ/1, סע' 9). אין גם כל סבירות בטענת הנתבע, שהוסכם בינו לבין התובע כי במסגרת אותם 20% שיקבל התובע מכל סכום זכייה מחב' א.י.מ, הובטח לנתבע שינתן לו גם "כשרות, ללא תשלום, ליווי משפטי בענייני מסמכים והסכמים" (נ/1, סע' 11 סיפא). 12. מדובר בתקופה שהחלה בחודש יולי 97, שאז ביקש הנתבע מהתובע להקים עבורו חברה בע"מ, והסתיימה במאי 99, מועד בו ניתן פסק הדין בבוררות בתביעת א.י.מ. בתקופה זו ניתנו שירותים שונים ע"י התובע לנתבע, גם בלי קשר לבוררות האמורה. אינני מקבל את טענת הנתבע לפיה הוסכם בינו ובין התובע שכל השרותים המשפטיים שיקבל מהתובע, ללא יוצא מן הכלל ובאופן בלתי מוגבל, וללא קשר עם מהותם, חשיבותם ומשך הזמן המושקע בהם, הכל בכל מכל, יהיה כלול ב-20% זכייה שהיא מפוקפקת ובלתי ידועה. 13. כפי שנאמר, הנתבע לא עורר בי אמון וגרסתו לא היתה אמינה עלי. הנתבע עשה רושם של מי שרוצה להימנע ולהתחמק מכל תשלום שהוא לתובע. מהנספחים המצורפים לתצהירו של התובע, עולה כי התובע שלח פעמים רבות מכתבים ופקסים לנתבע, בבקשות לתשלום שכרו, אולם לא נענה כלל. גם ההוצאות שהחזיר הנתבע לתובע, שולמו רק אחרי חודשים ארוכים. 14. זאת ועוד, שרותים משפטיים שונים ניתנו לנתבע ע"י התובע עוד לפני שהחל עניין התביעה של חב' א.י.מ נגד הנתבע, שנמסרה לתובע ביום 2.9.97. כך למשל עניין הקמת החברה נעשה בחודש יולי 97, מסמכים עסקיים שונים נבדקו ע"י התובע בחודש יולי 97, והסכם סודיות וכתב התחייבות נעשו ע"י התובע בחודש אוגוסט 97. כל אלה לא היו יכולים להיכלל ב"הסכמה" לקבלת 20% מסכום זכייה עתידי בתביעה שטרם הוגשה כלל נגד הנתבע באותו זמן. באמור לעיל יש כדי ערעור כל גרסתו של הנתבע. 15. יחד עם זאת, אף שבית המשפט מאמין לתובע כי הוסכם בינו ובין הנתבע שהנתבע ישלם לתובע בגין שכרו, ולא הוסכם על מתן כל השרותים המשפטיים במסגרת 20% מסכום הזכייה מחברת א.י.מ, אם תהיה כזו, הרי שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי על מנת להוכיח ולשכנע את בית המשפט שאכן הוסכם בינו לבין הנתבע על הסכומים שהוא טוען להם. מבחינה זו, אין לתובע להלין אלא על עצמו בלבד, שלא ערך הסכם שכ"ט בכתב עם הנתבע, כפי שצריך להיות בין כל עו"ד ולקוח, יהא הלקוח אשר יהא. 16. מגיע, איפוא, לתובע שכר ראוי בגין עבודתו. ואולם יש ממש בטענת ב"כ הנתבע, כי על פי הפסיקה יש להוכיח את שעור השכר הראוי באמצעות מומחה, דבר שלא נעשה במקרה שבפנינו. 17. יחד עם זאת, קביעת השכר הראוי באמצעות מומחה, הינה, לדעתי, כאשר נדרש שכר ראוי בתעריף מלא לשכר כזה, בגין השרותים שניתנו ע"י התובע ללקוחו. ואולם, כאשר התובע אינו מוכיח באמצעות מומחה מהו השיעור המלא המגיע לו בתור שכר ראוי, כי אז אין זה נכון שהתובע לא יקבל שכר לחלוטין, שהרי אין מחלוקת כי נעשתה עבודה על ידו. במקרה כזה ישנה לבית המשפט האפשרות להעריך את השכר על פי שודא דדיינא, בהתאם לנתונים הספציפיים שהובאו בפניו על ידי התובע בנוגע לעבודה שנעשתה על ידו. ע"א 427/82 "השתיל" ואח' נ' אגן יצרני כימיקליים בע"מ ואח', פ"ד מ (4) 309, 316, סע' 8. 18. במקרים כגון אלה, שבהם קביעת השכר אינה על פי מומחה אלא לפי אומדנא דדיינא, הרי שאומד הדעת יהיה על הצד הנמוך, שכן אין בית המשפט משתמש בידיעתו השיפוטית לגבי תעריפי שכ"ט עו"ד. ניתן להשוות הדברים לניזוק שנגרם לו נזק אך אין הוא מצליח להוכיח את שיעורו, אם כי הוכיח את קיומו. במקרה כזה נקבע כי בית המשפט יפסוק לניזוק פיצויים בסכום נמוך, המשקפים מצד אחד קיום נזק, אשר אף שקיומו הוכח, אין יודעים את שיעורו. ראו "דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית", בעריכת ג. טדסקי, מאת אנגלרד, ברק, חשין, מהדורה שניה מתוקנת ומעודכנת, תשל"ז, בהוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, בעמ' 576. 19. זאת ועוד, בע"א 2930/99, 2931/99 (מחוזי ת"א) משה פיין, עו"ד נ' איסרוביץ, דינים מחוזי, ל"ג (7), 277, נפסק כי כאשר המערער לא הביא עדות מומחה לביסוס תביעתו, אין הוא יכול לבקש לאמץ באופן אוטומטי את התעריף המינימלי של כללי לשכת עוה"ד. ואולם, כאשר עולה מן החומר שהוצג בפני בית המשפט שהמערער ביצע עבודה עבור המשיב, הרי שהוא זכאי לשכר ראוי כלשהו, ואין להותירו ללא כלום. באותו מקרה נקבע כי שכ"ט בשעור של כרבע מהתעריף המינימלי הינו סביר. 20. במקרה דנן, התובע צרף לתצהירו פירוט של כל העבודה הרבה שהשקיע עבור הנתבע, בעריכת כתבי טענות, הופעה בדיונים משפטיים, וטיפולים משפטיים שונים. אין חולק שהנתבע לא שילם לתובע כל סכום שהוא בגין השרותים המשפטיים שקיבל מהתובע, למעט החזר הוצאות. על פי הפרמטרים שפורטו לעיל, אני קובע את שכר התובע, על דרך של אומדנא דדיינא, ולאחר שראיתי הפעולות המשפטיות שבוצעו על ידי התובע כפי שצורפו לתצהירו ובמהלך המשפט, בסכום כולל של 25,000 ש"ח. לסכום זה יתווסף מע"מ, וכן ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה - 25.4.02, ועד התשלום בפועל. 21. הנתבע ישלם לתובע החזר אגרת משפט, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד לתשלום בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח, בתוספת מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה. ניתן היום י"ח בסיון, תשס"ד (7 ביוני 2004) בהעדר הצדדים. א. מקובר, שופט לקוחותעורך דין