כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן גם: "התובעת" או "כלל"), הינה חברה המנהלת, בין היתר, פוליסות ביטוח מנהלים עבור עמיתים שכירים, ומשמשת כ"קופת גמל" כמשמעותה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה- 2005. התובעת הגישה את תביעתה הנוכחית כנגד חברת "גבריאלי אריגת יד בע"מ" (להלן גם: "הנתבעת" או "המעביד"), אשר עילתה חיוב הנתבעת בהפרשות שונות אותם הייתה אמורה היא להעביר לתובעת, בגין תשע (9) פוליסות לביטוח מנהלים (להלן: "הפוליסות") שהופקו בעבור תשעה מבין עובדי הנתבעת. במסגרת כתב התביעה, נטען כי הנתבעת לא העבירה לכלל את דמי הגמולים בגין חודשים 6/08 עד 5/09 המתחייבים מהפוליסות על שם העובדים הבאים: אשכנזי טליה, בוני מרים, ג'מיל חדרה, גבריאלי פוקס, יאדגאר נתן, פאייז פחהה, פרנק הבה, צדוק ירדנה ושפר רבקה (להלן: "העובדים"; או "העמיתים"). לכתב התביעה צורף דו"ח "גביה מרוכזת" לחודש 5/09, ממנו עולה כי סך חובו של המעביד בגין הפוליסות עמד, נכון למועד הגשת התביעה, על סך 78,380 ₪, על פי הפירוט כפי שמופיע בדו"ח. לאחר הגשת סיכומי התובעת, הגישה התובעת הודעה לבית הדין שלפיה קיבלה מהנתבעת שש (6) "בקשות להפסקת תשלומים בפוליסת מנהלים", במסגרתן הצהירה הנתבעת אודות אי ניכוי תשלומים משכר העובד החל מיום 1.6.08 ועד בכלל, וכן הצהרת העובד כי ידוע לו שהנתבעת חדלה להעביר בגינו תשלומי פרמיות החל מיום 1.6.08, וכי הוא פוטר את כלל מכל אחריות או חבות בגין אי תשלומי הפרמיה ע"י המעסיק. הבקשות הוצגו בגין העובדים הבאים: בוני מרים, פאיז יפה (ככל הנראה המדובר בפאייז פחהה, כפי המופיע בתצהיר התובעת), גבריאלי פוקס ליאת, ירדנה צדוק, פרנק הבה וכדרה ג'מיל אילנה (ככל הנראה המדובר בג'מיל חדרה, כפי המופיע בתצהיר התובעת). בית הדין התבקש ליתן תוקף לבקשות הנ"ל, ולאשר הצהרתם בדבר מתן פטור לתובעת מכל אחריות או חבות בגין אי תשלומי הפרמיות על ידי המעביד. בנוסף, עומדת התובעת על תביעתה בקשר לשלושת העובדים הנותרים: אשכנזי טליה, יאדגאר נתן ושפר רבקה, בגין אי העברת תשלומים עבור חודשים 6/08 עד 5/09 בסך כולל של 32,494 ₪, בצירוף פיצויי הלנת שכר או לחילופין הפרשי ריבית פיגורים חשב כללי לפי תקנה 22 לתקנות מס הכנסה. אשר לאותן שש (6) "בקשות להפסקת תשלומים בפוליסת מנהלים", טוענת התובעת כי מדובר במסמכים שהוכנו ונחתמו לצרכי פשרה בלבד, ובית הדין מתבקש להתעלם ממסמכים אלה, ולפסוק בתובענה לגופה על בסיס הראיות שבתיק. זאת, בקשר לכל העובדים, למעט העובד: יאדגאר נתן, לגביו נטען כי העובד קיבל מהנתבעת את מלוא הזכויות בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות, ואף ויתר על טענות אפשריות כלפי כלל, וזאת במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין (ע"ב 11241/09). אשר ליתר העובדים נטען, כי התובעת לא הוכיחה קיומם של הסכמי ביטוח בכתב או בע"פ בין הצדדים, ועל כן דין התביעה להידחות. הכרעה: על מעמדה של קופת גמל, בתביעות כגון זו שלפנינו, ניתן ללמוד מפסיקת בית הדין הארצי שלהלן: "זכות זו היא זכות שהחוק קבע, ועל כן היא מוענקת אך ורק למי שהחוק התכוון להגן עליו או לפצותו, היינו - קופת הגמל עצמה. ומעת היותה "קופת גמל" כמוגדר בסעיף 1 לחוק הגנת השכר. תוצאה זו מתקבלת הן ממכלול חובות וזכויות קופת הגמל בחוק הגנת השכר אשר חלק מהן פורט לעיל, הן מחובתה של קופת הגמל כלפי מבוטח שהתשלומים בעדו לא שולמו במועד, והן מלשונו של סעיף 28(2) לחוק הגנת השכר המעניק לקופת גמל זכות תביעה במישרין נגד המעביד, לא רק לגבי סכומים שהוא חייב לה, אלא אף לגבי פיצוי הלנת שכר בשל סכומים כאמור." (ר' דב"ע נא/2-3 שפרה צח נ' דחף בע"מ פד"ע כב 462, עמ' 468). באשר לחובתה של קופת גמל לפעול לשם הגנה על עמיתיה, הרי שמדובר בחובה משולבת הנובעת מעצם קיומה של פוליסת ביטוח עליה חלות הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), וכן מהוראותיו שחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר"). מכאן, ששעה שנטען כי הנתבעת חייבת לתובעת סכומים בגין הפרשות לתגמולים בעבור עובדיה, עמיתי התובעת, הרי שלבית הדין הסמכות לדון בתובענה, ולקופת הגמל הזכות ולעיתים גם החובה לפתוח בהליכים משפטיים כנגד אותו מעביד שאינו משלם את חובו. בהקשר זה נפנה גם להוראת סעיף 24(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"). שם נקבעה סמכות בית הדין לדון, בין היתר, בתביעות של קופות גמל נגד מעבידים, מקום בו התובענה נובעת מחבותם של המעבידים לקופות. ולענייננו- אשר לעובד: מר יאדגאר נתן- אכן עולה כי העובד הנ"ל הגיש כנגד הנתבעת תביעה לבית דין זה (תיק ע"ב 11241/09). במסגרתה של אותה תביעה נתן בית הדין (הר' עדי ריכטמן) תוקף של פסק דין להסכם פשרה, ולפיו שילמה הנתבעת לעובד סכום, הכולל בתוכו גם פיצוי בגין אי הפרשות לתובעת. במסגרת הסכם הפשרה אף נרשם, בין היתר, כדלקמן: "...מצהיר בזאת התובע כי לא יהיו לו תביעות כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ בגין אי ביצוע הפרשות לפוליסת ביטוח מנהלים ע"ש התובע וכן לא כנגד הנתבעת". לאור האמור, דין תביעת התובעת בכל הנוגע לחוב תגמולים עבור העובד יאדגאר נתן, להידחות. אשר לאותן ששת ה"בקשות להפסקת תשלומים בפוליסת מנהלים", אותן הגישה התובעת וביקשה ליתן להן תוקף של פסק דין- ראשית, ב"כ הנתבעת התייחס להן במסגרת סיכומיו, וציין כי מדובר במסמכים שנערכו ונחתמו לצרכי פשרה בלבד, וביקש להתעלם ממסמכים אלה. אכן, משנטען על ידי המעביד כי מדובר במסמכים שנערכו ונחתמו לצרכי פשרה, אשר לא צלחה, אין מקום לקבל את בקשת התובעת. כך וממילא, לגופו של עניין, גם על פי הצהרת העובדים שלא צורפו להליך הנוכחי ודעתם לא נשמעה, החל מיום 1.6.08 ועד היום הם לא קיבלו הם מהמעביד את ההפרשות להם הם זכאים. לו בית הדין היה נותן תוקף לאותן בקשות, היה הוא בבחינת נותן ידו לפגיעה בזכויות הקוגנטיות של העובדים, דבר שאינו סביר. אני מתחזק בדעתי זו, לאור העובדה שחלק מהעובדים עדיין מועסקים אצל הנתבעת, וממילא כוח המיקוח שלהם בקשר לסוגיית ההפרשות הוא נמוך, וממילא גם תקפות הויתור. לאור האמור, דין בקשת התובעת ליתן תוקף ל"בקשות להפסקת תשלומים בפוליסת מנהלים", להידחות. אשר לתביעה לגופה לגבי כל העמיתים, למעט מר יאדגאר- ראשית יאמר, כי במסגרת תצהירו של מר אריה גבריאלי, בעל מניות בנתבעת, הוגשו תצהיריהן של: ירדנה צדוק, ליאת פוקס, בוני מרים, ויפה פאייז, על פיהם לכאורה שולמו להן מלוא הזכויות בגין עבודתן אצל הנתבעת ולרבות בגין ההפרשות הפנסיוניות. ואולם, אותן עובדות של המעביד, לא נחקרו על תצהיריהן, ואין שום ראיה כתובה שאכן הכספים שהיו צריכים להיות מועברים לכלל הועברו בפועל לאותן העובדות. טענתה העיקרית של הנתבעת היא, כי לא הוכח על ידי התובעת שאכן נחתמו הסכמי ביטוח בין הצדדים, וכי הצעות הביטוח שהוגשו ע"י כלל במסגרת תביעתה, אינן מהוות "חוזה ביטוח" מחייב, משום שהן לא חתומות ע"י המעביד. ואכן, לתצהיר עדותו הראשית של מר אורן ורדי - מנהל מחלקת גבייה ארצית- ביטוח חיים בתובעת, צורפו הצעות ביטוח של ששה עובדים בלבד, ואלו שמותיהם: יפה (פחהה) פאייז, צדוק ירדנה, שפר רבקה, פרנק הבה, ליאת פוקס-גבריאלי ואילנה (חדרה) ג'מיל. עיון בהצעות הביטוח של ששת העובדים הנ"ל מביא למסקנה, לפיה אכן ההצעות הללו השתכללו לכדי "חוזה ביטוח" כהגדרתו בחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981. כל ששת ההצעות הנ"ל נושאות את חתימת העובדים/העמיתים. כמו כן ניתן לראות, כי על-גבי חמש הצעות ביטוח (למעט זו של העובד- פרנק הבה) מופיעה חתימת המעסיק שבו הוא מאשר ומסכים, בין היתר, לכך שהוא מעניק את הרשות המלאה לחברת הביטוח להחליט על קבלת ההצעה או על דחייתה, וכי חוזה הביטוח יעשה רק אם תאושר ההצעה ע"י החברה, והפרמיה הנקובה בהודעת החיוב הראשונה שהוצעה ע"י חברת הביטוח תשולם במלואה. מהאמור ניתן ללמוד, כי ככל שהדבר נוגע לנתבעת, היא נתנה בידי התובעת הצעה בלתי חוזרת שעצם החתימה על פרטיה מהווה קבלת תנאי ההסכם. מכאן קמה מחוייבות המעביד, כאשר התנאי היחידי הוא אישור התנאים ע"י כלל (ר' לעניין זה: עב (נצ') 2368/07 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נ.ש.פ ניהול ותכנון שרות ובינוי פרוייקטים בע"מ, מיום 13.10.09). יתר על כן, בהצעות הביטוח אין הגבלה של הביטוח לתקופה מסוימת, ומשכך על פי הוראת סעיף 10 לחוק חוזה ביטוח, ולאור הכלל לפיו ביטול החוזה יהיה כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני, הרי שעסקינן בחוזה ביטוח שהינו שריר ותקף. זאת, כל עוד לא הודיע צד אחד למשנהו על ביטולו. בנוסף לאמור לעיל, הציגה התובעת "דו"ח גביה מרוכזת", הכולל פירוט של גובה דמי הגמולים בהתייחס לכל אחד מששת העמיתים שצוינו לעיל. מדובר ברשומה מוסדית המהווה ראיה לכאורה לשיעור ההפרשות שהמעסיק הפריש בפועל ו/או היה מקום להפריש לתובעת בגין אותם העובדים. ככל שהנתבעת סברה שאין לסמוך על רישומים אלה, היה עליה להציג גרסה נגדית ו/או חישובים אחרים מטעמה, דבר שלא טרחה לעשותו. משכך, בהעדר תחשיב נגדי מצידו של המעביד, יש לקבל את חישובי כלל אשר לסכומי החוב. אשר לעובדות: גב' אשכנזי טליה וגב' בוני מרים- לגבי עובדות אלה לא הוצגו הצעות הביטוח, ואין לי אלא לדחות את התביעה ככל שהיא נוגעת להפרשות בגין העובדות/עמיתות הנ"ל. לא מבלי שאוסיף כי עצם הדחייה בתביעה שהוגשה על- ידי חברת הביטוח - קרי - התובעת - אין בה כדי לחסום את דרכן של אותן עובדות מלתבוע את המעביד בקשר לאותן הפרשות. סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה. בהעדר תחשיב נגדי מצידה של הנתבעת, יש לקבל את רישומי וחישובי התובעת, ועל כן אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. בגין העמיתה ג'מיל חדרה (אילנה), סך של 6,381 ₪ בצירוף ריבית פיגורים בשל איחור בהעברת בהעברת הכספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל (ר' תקנה 22 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל),התשכ"ד- 1964), שתחושב החל מיום 19.5.09 ועד התשלום בפועל (להלן: "ריבית חשב"). ב. בגין העמיתה גבריאלי-פוקס ליאת, סך של 13,978 ₪ בצירוף ריבית חשב החל מיום 19.5.09 ועד ליום התשלום בפועל. ג. בגין העמיתה פאייז פחהה (יפה), סך של 3,157 ₪ בצירוף ריבית חשב החל מיום 19.5.09 ועד ליום התשלום בפועל. ד. בגין העמית פרנק הבה, סך של 5,490 ₪ בצירוף ריבית חשב החל מיום 19.5.9 ועד ליום התשלום בפועל. ה. בגין העמיתה צדוק ירדנה, סך של 7,494 ₪ בצירוף ריבית חשב החל מיום 19.5.09 ועד ליום התשלום בפועל. ו. בגין העמיתה שפר רבקה, סך של 4,659 ₪ בצירוף ריבית חשב החל מיום 19.5.09 ועד ליום התשלום בפועל. התביעה ככל שהיא נוגעת לעובדים: יאדגאר נתן, אשכנזי טליה ובוני מרים- נדחית, בכפוף לאמור לעיל. הבקשה לחיובה של הנתבעת בפיצויי הלנה נדחית, מפני שלא הוצג פירוט עדכני של החוב כפי שהיה מדי חודש בחודשו, וכן משום שלא נערכה הפרדה כלשהי בין חלק העובד לחלק המעביד. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום. זכות ערעור: תוך 30 יום. ניתן היום, ה' תמוז תשע"ב, 25 יוני 2012, בהעדר הצדדים. פוליסהביטוח מנהלים