כללי 1. לפניי תביעה למתן צו עשה וצו הריסה אשר יורה לנתבע להרוס כל תוספת בניה שבנה בשטח הסמוך לדירתו ולהשיב את המקרקעין לקדמותם, לרבות הגדר, החדרים וההרחבות שביצע. התובעים הם הבעלים של דירה הנמצאת ברח' רשב"ג 40 בשכונת הקטמונים בירושלים, הידועה גם כגוש 30143 חלקה 45/1. דירת התובעים בנויה בקומת קרקע על חלקת קרקע בשטח של 723 מ', והיא כוללת חצר ומרפסת סוכה. הבית בו נמצאת הדירה נרשם בפנקס הבתים המשותפים ועל פי הרישום הדירה בשטח 34 מ"ר. הנתבע מחזיק בדירה בחלקה הסמוכה לבית התובעים ברח' יוסי בן יועזר 41 בירושלים, הידוע כגוש 30143 חלקה 40. דירת הנתבע , הרשומה על שם הוריו, נמצאת בקומת הקרקע. קצה החצר של דירת התובעים גובל בגינה הסמוכה לדירת הנתבע. מדובר בדירות של בעלי הדין הרשומות בפנקס הבתים המשותפים, כל אחת מהן על פני חלקה נפרדת. שטח הדירות בפועל אינו בא לידי ביטוי בנסח הרישום. לטענת התובעים, במרוצת השנים הרחיב הנתבע את דירתו ששטחה המקורי היה 26 מ"ר, ללא היתרי בנייה וללא הסכמתם כך שלא נותר המרווח הנדרש של 3 מ' בין גבולות החלקות. גג הרעפים שבנה הנתבע פולש אל שטח מרפסת הסוכה של התובעים וגורם לנזילת מי גשמים לחצרם. התובעים ביקשו לפצותם עבור המטרדים שגורם להם הנתבע בגין הרעש המרובה שהוא מקים בחצרו, חסימת אור השמש והאוויר שנגרמה בשל החומה הגבוהה שבנה הנתבע. הנתבע טען מנגד, כי במשך 15 השנים האחרונות לא השתנה מצב דירתו. הגדר המפרידה בין שתי הדירות, קיימת שנים רבות ולאחרונה רק הוגבהה בכ-40 ס"מ ויתר ההאשמות שהטיחו בו התובעים הן טענות שווא בגדר לשון הרע. טענות התובעים 2. לטענת התובעים, הנתבע מחזיק בדירתו במשך 44 שנה במהלכן ביצע פעולות בניה והרחבה של דירתו, ששטחה המקורי היה 26 מ"ר, כפי שעולה מנסח הרישום שצורף לתצהירו(נספח ב'), וזאת ללא היתרי בניה וללא הסכמתם. התובעים טענו, כי על פי חוות הדעת שצירפו לתביעתם הנתבע בנה ללא היתר בניה עד גבול החלקה, תוך התעלמות מהוראות התכנון והתב"ע החלה על האזור ומחייבת השארת מרווח פתוח של 4 מטרים בין חלקה לחלקה. התובעים הוסיפו, כי הנתבע עושה שימוש לרעה בזכותו במקרקעין ובמעשיו גרם מטרד ליחיד בעצם הקמת החומה המונעת מהם אור, אוויר ושמש, ופעל תוך הפרת חובה חקוקה בכך שפעל בניגוד לסעיף 145 לחוק התכנון והבניה ובנה מבנים ללא היתרי בנייה ופגע בפרטיותם של הנתבעים תוך "היזק ראייה". עוד טענו, כי הנתבע ובני משפחתו נוהגים לשבת לעיתים קרובות בחצר ובשטח הבנייה ולהקים רעש לתובעים. לפיכך מבקשים התובעים ליתן צו עשה וצו הריסה אשר יורה לנתבע להרוס תוך זמן קצר כל תוספת בניה שבנה בשטח הסמוך לדירתו ובמקרקעי התובעים ולהשיב את המקרקעין לקדמותם, לרבות הגדר, החדרים וההרחבות שביצע, כך שיוותר מרווח של 3.5 מ' לפחות בין גבול החלקות של הצדדים. כן מבקשים הם להורות לנתבע להרוס תוך זמן קצר את גג הרעפים שהקים מעל להרחבות הדיור ולחייב את הנתבע בפיצויי עגמת נפש בסכום של 50,000 ₪. טענות הנתבע 3. לטענת הנתבע, התמונות שבתיק בית המשפט מראות בבירור שגם התובעים ביצעו הרחבות נדיבות ומהותיות לביתם ללא היתר וכן בנו בבלוקים בנייה צמודה לקיר המפריד בין הצדדים לצורך מחסן ובסיס לסוכה. הנתבע טען, כי במשך שנים השתהו התובעים ולא הגישו תביעה זו, אשר בינתיים התיישנה ולא עלה בידם להוכיחה. עוד טען, כי הוא איש משפחה שקט בן 60 אשר לא גרם כל נזק לתובעים. לדבריו, ניסה לפתור את הסכסוך עם התובעים בדרכי שלום, הציע לטייח את הגדר על חשבונו כדי ליצור הפרדה אקוסטית ולקצר את גג הרעפים או להוסיף לו מרזב, אולם התובעים דחו בבוז את ידו המושטת. הנתבע הוסיף, כי חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים, רק מחזקת את טענתו שהתובעים לא הוכיחו דבר בתביעתם, מלבד העובדה שמעולם לא הוכחשה, בעניין הבנייה אשר נעשתה לפני שנים רבות, שלא בהתאם לתב"ע הקיימת ואשר בימים אלה שוקדת העירייה על תיקונה. חוות הדעת אינה תומכת בעניין הפלישה או המטרדים הנטענים. במשך 30 שנה הנתבע והתובעים מתגוררים בשכנות ומצבם של שני הבתים לא השתנה ב-15 השנים האחרונות. בין הבתים מפרידה גדר בגובה של כמטר וחצי, ורק לאחרונה הגביה הנתבע את הגדר בכ-40 ס"מ. גג הרעפים, מנגד, קיים כבר למעלה מ-15 שנה. הנתבע טוען, כי גם התובעים ביצעו הרחבות נדיבות ומהותיות לביתם ללא היתר, וכיום הם טוענים לפגיעה בפרטיות בשל אותן הרחבות בלתי חוקיות שהקימו. לפיכך, בנסיבות אלה טענות התובעים להרחקת בניית הנתבע לקו הבניין, הן בגדר קריאת הקוזק הנגזל. הנתבע הוסיף, כי ידוע לכל שבשכונת הקטמונים הבתים אינם בנויים בהתאם לתב"ע ולחלקם הגדול אין היתרי בנייה, שכן מקור רוב הבניה בשכונה זו בתכנון הלקוי של השכונה שנעשה לפני שנים רבות. מסיבה זו, טען הנתבע, נמנעת העיריה מאכיפת דיני התכנון והבניה בשכונה ושוקדת מזה זמן מה לשינוי התב"ע החלה על השכונה. הנתבע עמד על כך שלא השתמש במקרקעין שבבעלותו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם ועל כן לא ביצע עוולה של מטרד ליחיד. הגבהת הגדר בכ-40 ס"מ אין בה כדי לפגוע בתובעים בשום צורה, הנתבע לא פלש לשטח התובעים ומעבר להגבהת הגדר, לא ביצע כל עבודות בנייה בחצרו. הנתבע הוסיף, כי דו"ח המומחה לא תמך בטענות התובעים כי הנתבע פלש לשטחם ועל כן זנחו הם טענה מופרכת זו. לפיכך, ביקש הנתבע לדחות את טענות התובע מכל וכל. דיון והכרעה 4. מלבד התובע והנתבע לא נשמעו עדים בתיק זה. לאחר שמיעת עדויות הצדדים ולאחר עיון בכתבי הטענות ובמסמכים שבתיק ולאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם בכתב והתרשמותי מהביקור במקום שוכנעתי, כי דין התביעה להידחות מהטעמים שיובהרו בהמשך. 5. ביום 16.9.10 התקיים ביקור במקום במעמד הצדדים וב"כ, אשר תועד במצלמת בית המשפט ועל פי התצלומים המצורפים לחוות דעת השמאי המשקפים את המצב בשטח. 6. התובע מסר בתצהיר עדותו הראשית, כי הנתבע הרחיב את דירתו עד הגבול שבין חלקתו לחלקת התובעים בהיחבא בשעות הלילה, חגים ושבתות. בנוסף, הרס הנתבע גדרות שבבעלות התובעים, ניפץ מנורות, סוכה, גדרות וחפצים שונים בחצר דירתם. בשנת 2009-2010 השלים הנתבע את מלאכת ההשתלטות על החצר הסמוכה לדירתו, הקים יחידות דיור בשטח החצר הסמוכה לביתו, בנה גדר אבן על גבול החלקה עם התובעים, והקים גג רעפים ענק החודר ופולש לשטח מרפסת הסוכה של התובעים וגורם לנזילת מי גשמים לתוך שטח החצר ומרפסת הסוכה של התובעים. בהרחבת הדירות שביצע הנתבע קיימים גם חלונות המשקיפים הישר אל דירת התובעים ופוגעים בפרטיותם. הנתבע ובני משפחתו נוהגים לשבת לעתים קרובות בחצר ובשטח הבניה, לשחק קלפים עד שעות הלילה המאוחרות ולהפעיל מוזיקה בקולי קולות וכך, הפכו חייהם של התובעים לגיהינום של ממש. התובע הוסיף כי הנתבע הקים בין החלקות חומה גבוהה המסתירה את האוויר, האור והשמש ופעורים בה חלונות המשקיפים על דירת התובעים. הנתבע במעשיו, לא שמר על שטח הפרדה בין החלקות כמתחייב על פי דין, וניצל כל פיסת קרקע בחלקה עליה נמצא ביתו, כדי לבנות עליה. מעדות התובע התרשמתי כי על אף נסיונו להציג מצג לפיו דירתו בנויה לפי היתר, והיא נמצאת באותו מצב כפי שרכש אותה, התברר כי לאחר שרכש את הדירה, הוסיף ובנה לה תוספת בעצמו. כך מסר תחילה כי רכש את הדירה בשנת 1967 והדירה נותרה כפי שהיא, אך בהמשך עדותו הסתבר כי הוסיף על הדירה כפי שרכש אותה, יחד עם שכנו. כן הודה שבנה בחצרו "שורה של בלוקים" המשמשת אותו לסוכה, ללא היתר. (עמ' 5 לפרוט' מיום 23.12.10). 7. התובע הגיש חוות דעת מודד מטעמו. על פי חוות דעת זו שערך המהנדס יוסף חסידים, הוראות התב"ע החלה באזור המרווחים המינימליים המותרים לבניה בין חלקה לחלקה הם - בחזית 6 מ', בצדדים 4 מ' ובחלק האחורי 5 מ'. על פי חוות דעתו הבניה שבנה הנתבע נבנתה ללא היתר בניה. על פי תכנית מדידה מתאריך 21.5.71 הבניין מרוחק מהגבולות בצורה סבירה ולפי תרשים סביבה מתאריך 4.4.95 נראה שנבנו מרפסות במרחק קרוב לחלקה 45 ומאז נבנו כל השינויים בשטח הבניין הנ"ל נבנו ללא אישורים (חוות דעת, ת/1). הנתבע העיד כי הוא גר בדירתו מזה 43 שנה יחד עם אשתו ושני בניו. לדבריו, במשך השנים היו יחסיו עם התובעים תקינים. מקום ההפרדה בין דירתו לחצר התובעים קיים באותו מקום מהיום שקנה את הבית ועד היום. בשנים הראשונות הייתה חגורת בטון בגובה של כ- 20 ס"מ ומעליה גדר רשת של כמטר וחצי. לפני כשלושים שנה החליף את גדר הרשת בגדר בלוקים, על גבי חגורת הבטון שהייתה קיימת, אך לא שינה את מיקום הגדר. הנתבע הכחיש את טענות התובעים לפיהם הוא מקים רעש בחצרו ולאחר שהתובע התלונן כנגדו במשטרה, המליצו לו השוטרים להגביה את הגדר המפרידה כדי ליצור חיץ ולמנוע הפרעה לשכן. בנו של התובע, אמר גם הוא שכדאי שיגביהו את הגדר ובכך יימנעו חיכוך בין הצדדים. לכן, בעקבות זאת, הגביהה את הגדר בעוד שתי שורות של בלוקים. גם הגבהה זו נעשתה לדבריו על גבי הקיר שהיה קיים במשך 30 שנה. הנתבע אישר בתצהירו כי התובעים הם שסגרו קומה נוספת בדירתם, ובה שני חלונות הפונים לכיוון דירת הנתבע, ומהם יכולים השכנים להשקיף על כל הנעשה בביתם ודווקא הנתבע לא יכול לראות מדירתו, דבר הנעשה בדירה התובעים. הנתבע הצהיר עוד, כי בחצר התובעים קיים מבנה בלוקים צמוד לגדר המפרידה בין הדירות, המשמש כמחסן במהלך השנה ובחג הסוכות- כסוכה. הנתבע הצהיר כי מעולם לא בנה יחידות דירות ומעולם לא פלש לשטחם. גג הרעפים אותו מזכירים התובעים, קיים באותה מתכונת במשך כ-25 שנה. הנתבע הוסיף, כי הציע לתובעים לצבוע את הקיר המפריד בין החלקות בטיח ולהוסיף מרזב לגג הרעפים כדי למנוע נזילת מים אך התובע סירב לתת לנתבע להיכנס לחצרו כדי לבצע את העבודה הנדרשת. בעדותו בבית המשפט, כאשר נשאל הנתבע על היתר בניה לתוספת שנבנו לדירתו, השיב כי מדובר בתוספות שביצעו הוריו שהיו בעלי הדירה בעודו ילד. לדבריו, הגדר שבמחלוקת היא גדר ישנה שנבנתה לפני 50 שנה ועל כן לא טעונה היתר. הנתבע העיד כי מלבד שתי שורות הבלוקים שהוסיף לחומה לפני שנתיים, לא בנה דבר בחצר. לאחר שבחנתי את ראיות התובעים ונוכח התרשמותי מהביקור במקום הגעתי למסקנה כי טענותיהם שבכתב התביעה לא הוכחו. ראשית, בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבע פלש לחצרם והשתלט על רכושם (ס' 18, ס' 21). על טענה זו לא חזרו התובעים בסיכומיהם, בתום הליך ההוכחות שהתנהל, ככל הנראה מהטעם שנוכחו בעצמם שהנתבע לא פלש אל חצרם והטענה שנותרה לעניין זה היא שהנתבע לא שמר על מרחק מספיק מהחומה המפרידה בין החלקות. שנית, טענות התובעים ביחס למטרדים שגרם להם הנתבע, גם הן לא נתמכו בכל ראיה שהיא. התובע הסתפק בעדותו בלבד לעניין זה. תלונות שהגיש במשטרה (נספח ד' לכתב התביעה) לא נשאו פרי ולא נפתחו הליכים פליליים כנגד הנתבע בעקבותיהן. התרשמתי מכנות עדותו של הנתבע אשר העיד שביקש לפתור את המחלוקת בין הצדדים בדרכי שלום, אך התובעים סירבו לכך. שלישית, ביחס לחומה הבנויה בין שתי החלקות, מצאתי את עדות הנתבע מהימנה, ובהיעדר ראיות הסותרות את גרסתו, שוכנעתי כי בניית הגדר נעשתה כפי שתיאר הנתבע, לפני שנים רבות, והנתבע רק הוסיף והגביה אותה בהדרגה בחלוף השנים. מכל מקום, אין מדובר בגדר שהנתבע קבע את גבולה. בנוסף, מהתמונות שצורפו לכתב התביעה עולה כי גם התובעים לא שמרו על מרחק מהגדר המפרידה בין החלקות ושלד הסוכה שהם מקימים מגיע עד הגדר עצמה (נספח ו' לכתב התביעה). מעדות הנתבע התרשמתי, כי הוא אינו בקיא ברזי המשפט והליכים משפטיים וחוסר הבנתו במונחים משפטיים ניכרת בעדותו, כך לא הבין תחילה מהו התצהיר עליו חתם בעצמו. חוסר התחכום בעדותו של הנתבע, הצביע על פשטות דבריו ויצר בי הרושם כי הוא מעיד את האמת באופן פשוט, כהוויתה. חוות דעת המומחה מטעם התובעים מעידה דווקא כי כבר בשנת '95, על פי תרשים הסביבה שהיה בידי המומחה, נבנו מרפסות במרחק קרוב לגדר. לא נכתב בחוות הדעת דבר על מה שארע בחלקה בשנים שלאחר מכן. מכאן שבשנת 95', 13 שנים לפני שהוגשה התביעה הייתה בחצר הנתבע בניה במרחק שאינו מניח את דעת התובעים. ואולם, מאז, במשך 13 שנה לא פנו התובעים לבית המשפט וכך גם לא לרשויות התכנון ולא מצאו לנכון לפעול בעניין זה. השתהותם של התובעים בהגשת תביעה כנגד הנתבע, מעידה כי השלימו עם מצב קיים ועם אופן החזקת חצר הנתבעים על ידם, באופן דומה לזה בו התובעים עשו שימוש בחצרם, וככל הנראה ללא הקפדה על חוקי התכנון והבניה. קרבת המבנים בחצר התובעים לגדר, כפי שהיא נראית בין היתר בנספח ו' לכתב התביעה, מעידה כי גם התובעים עצמם לא שמרו מרחק מהגדר המפרידה וגם מטעם זה, לא ניתן לקבל את טענתם לפגיעה בפרטיותם על ידי הנתבע אשר יכול לטענתם להשקיף לתוך חצרם. אלמלא היו הם קרובים כל כך לגדר, לא היה אפשרי לצפות לשטחם. הנתבע נתן הסכמתו לקיצור גג הרעפים ובניית מרזב ולטיוח הגדר ולאור הסכמה זו, ראוי שהתובעים יאפשרו לו לעשות כן וזאת על חשבונו בלבד. 10. נוכח כל האמור לעיל, לאור השיהוי הרב בהגשת התביעה, ובשים לב לכך שגם התובעים בנו תוספת בניה באופן דומה לזה של התובעים, אני דוחה את התביעה. אשר להוצאות משפט- אני מחייב את התובעים לשלם לנתבע הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום, י"ט אב תשע"ב, 07 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים. הריסת מבנהבניהצו הריסהתוספת בניהצווים